ספיישל ועד בית

אי שם בשלהי שנת 1999, כחצי שנה לפני פורים 2000, זמן לא רב אחרי שגוייסתי לצבא ההגנה, עשיתי בעצם את הפריצה הראשונה והבלתי מורגשת שלי לעולם התקשורת. הגלצניק, שבאותה העת שירת כחייל מן השורה במחלקת התרבות של גלי צה"ל, בא אלי ובשורה בפיו. "פורים מתקרב ואני רוצה להעלות תכנית מוקומנטרית על להקת רוק שלא היתה. אני רוצה שתכתוב לה את התסכית", אמר לי. מהיוזמה הזו נולד בסופו של דבר "ספיישל ועד בית" – תכנית עם טל ברמן במלאת עשור להקמת הלהקה, לרגל הוצאת דיסק האוסף שלה "אולי מספיק?".

מי שהכיר אותי אז יודע שלא היה צורך ביותר מדי מאמצים בשביל להוציא אותי מביצת הבינוניות העגמומית שטבלתי בה בעל כורחי. אימצתי את המשימה בשתי ידי משל היתה זו ההזדמנות המחודשת להתקבל לגל"צ.

את התכנית התחלתי לכתוב בעצם בלילות ההזויים והבודדים של האבט"ש שעשיתי בקיבוץ אלמוג, אי שם בבקעת הירדן בצפון ים המלח. ישבתי בבקתת השמירה הפרוצה לרוח המדברית החמה שבכניסה ליישוב, בין השעות שתיים עד שש לפנות בוקר, ובעודי מחכה למשאית החלב ולמשאית הלחמניות של אנג'ל שיורדות מירושלים, חיפשתי רעיונות להתחיל. בבקתת השמירה לא היה דבר מלבד דפים מצהיבים, הוראות שמירה נכונה מאת מח"ט הבקעה דאג, אל"מ אפי מושקטו, ורדיו טייפ ישן. מי ששירת בבקעה יודע שאין ברדיו שם שום קליטה לשום תחנה מלבד אחת – רדיו עמאן. וברדיו עמאן, למקרה שלא ידעתם, היה אז מנהג מגונה לשים בכל לילה על טייס אוטומטי את האלבומים של בוב דילן. וכך, לאחר כמה שעות רצופות של ניסורי מפוחית מטרטרי עצבים, הבזיק במוחי הרעיון כיצד להתחיל. נכתוב את הסיפור של להקת הרוק אנטי-מחתרתית שקמה במחאה כנגד שילוב מפוחית בלהקות רוק.

לילות על גבי לילות, שבוע שלם של כתיבה מאומצת ועוד כמה לילות של ליטושים לאחר מכן, בבסיס האם ברמאללה, הביאו בסופו של דבר לתוצאה הבוסרית הזו. אני לא מעוניין לריב על קרדיט, ובחיי שאני לא זוכר יותר מדי מי ומה, אבל אני יודע שאחרי שכתבתי את הכל, העברתי את החומר לגלצניק לעריכה. הגלצניק, שהוא באמת העורך הטוב ביותר שיצא לי לעבוד איתו מאז, למרות שהוא קטלני וחותך בבשר החי ללא בושה, עשה שמות בטקטס, עד גרסתו הסופית, כולל לשנות את שמה המקורי של הלהקה מ"תצרף" ל"ועד בית". את השלד למרבית שירי הלהקה הפיקטיבית כתבתי אני, למיטב זכרוני, ואחר כך הוספנו עליהם נדבכים נוספים ביחד עם אח שלו וחברים נוספים.

אני זוכר שביום שידור התכנית לקחתי חופש מן הצבא. משום מה הייתי בתל אביב. החניתי את המכונית של אמא במגרש החניה הסודי של בית בני ברית בתל אביב, והסתתרתי מן העולם. שמעתי את התכנית, לראשונה, מתחילתה ועד סופה, כילד זב חוטם שעולל תעלול מוצלח במיוחד ואיש אינו יודע זאת. אושרי לא היה כה גדול עוד זמן רב לאחר מכן, עד איזה לילה משונה אחד בגבעות נפחה שבמדבר, אבל זה כבר סיפור אחר. אני זוכר עוד שגזרתי מן העיתון את המקטע בלוח השידורים של גל"צ שבישר על התכנית. הגדלתי את גזיר העיתון במכונת הצילום, ניילנתי אותו והסתובבתי איתו בארנק שנים רבות לאחר מכן, כמנסה להיאחז באיזו גושפנקא לכך שגם אני מגניב, שגם אני ראוי.

לפני זמן מה לא רב נפטרתי מאותו גזיר נייר מנויילן ומהוה.

השירים, למעשה, היוו את עמוד השדרה היותר חביב של התכנית הבוסרית הזו, המלאה בבדיחות פנימיות, שאלוהים יודע מי אישר לשדר ברדיו. ואני מוכרח לומר, שאם השירים האלה היו משתחלים איכשהו לרדיו, יש סיכוי יותר מסביר שהם היו תופסים מקום לא רע במצעד.

האחראים על הלחנים הם אח שלו והגלצניק עצמו, ושמי שביצע אותם הם להקת חיל האוויר דאז, בה היו חברים, עיליי בוטנר, מיקי ורשאי, איתי ניצן ואיתמר גרוס. עוד ניגנו, זיו רהב והגלצניק. על השירה אחראי מי שהפך לימים המנהל המוסיקלי האגדי של כוכב נולד, עמוס בן דוד.

השחקנים שהשתתפו בעשיית התכנית: טל ברמן, יואב גלזנר, אילן ברמן, רוני קובן, יואב קוטנר, אהוד גרף, יוסי חרסונסקי, שני ארז וגיא פינס.

לאחרונה, שמונה שנים אחרי, עשה הגלצניק מצווה, שלף את התכנית מן הסרטיה של התחנה, והעביר אותה לדיסק כשהיא מחולקת לרצועות. ולכן, בהזדמנות חגיגית זו, אני גאה לשים כאן את התכנית כולה, כולל מילות השירים למי שממש מעוניין, שתהיה גלעד עצוב לדיראון עולם.

אגב, רק אחרי ששמעתי את התכנית, הבנתי עד כמה היא דומה לספיינל טאפ. אני נשבע בהן צדקי שלא התכוונתי להעתיק. בחיי.

קישורים

התכנית כולה מחולקת לרצועות (קובץ ZIP)

התכנית כולה לא מחולקת (קובץ MP3)

רק השירים (מלים + השירים עצמם בפורמט MP3 זורם)