קבס – לייב בלוגינג?

לפני הכל, למען הסר ספק ולמען לא יצוטט שלא כהלכה במקומות אחרים: כל מה שנכתב כאן נכתב על דעתי ולא על דעת העיתון שאני עובד בו. תודה

כתב הכלכלה של גל"צ, מתן חודורוב, פרסם הבוקר ב"מה בוער" ידיעה בלעדית לפיה בהנהלת האוצר מותחים ביקורת חריפה על התנהלותו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. בידיעה של חודורוב צוטטו בכירי האוצר – אבל לא בשמם, כמובן – כאומרים דברים איומים ונוראיים על פישר. כל כך איומים, שלא אחזור עליהם כאן.

בעוד שיש לי המון מה לומר על הסיפור הזה, אומר רק דבר אחד, כי אני מנוע מלומר את הדברים האחרים: אותו בכיר באוצר שהדליף את הידיעה הזו (ויש בדיוק שני מועמדים לכך), נהג בתבונה, מבחינתו, כשהדליף את זה דווקא לגל"צ. אותו בכיר ידע שלו היה מדליף את זה לאחד העיתונים הכלכליים, הרי ששני העיתונים הכלכליים האחרים לא היו מתעסקים באייטם הזה, כי לא עושים פולו אפ על מתחרים. ברגע שהידיעה הודלפה לגל"צ, אין מניעה שכל העיתונות הכלכלית תתעסק בזה, לרבות העיתון שאני עובד בו, למורת רוחי.

אגב, עובדה זו לבדה מעידה על כוונת המדליף – לעורר מהומה סביב הסיפור הזה, לא משנה מה עלול להיות המחיר. גועל נפש.

ויש הערה: בימים כתיקונם, שר האוצר היה צריך לזמן אליו את אותו בכיר, או בכירים, ולנזוף בהם באופן פומבי (באופן דומה לנזיפה של אולמרט באלוף במיל' עמוס גלעד בשבוע שעבר), ואולי אף להעיף אותם לכל הרוחות. יעקב נאמן אמר דברים דומים ברדיו הבוקר. אלא שהימים אינם כתיקונם, וממילא ההתנהלות הפנימית באוצר היא שונה בתכלית מאשר במשרדי ממשלה אחרים.

ויש עדכון מעניין: זמן לא רב אחרי הפרסום בגל"צ, הזדרזו במשרד האוצר להוציא תגובה בזו הלשון:

ממשרד האוצר נמסר כי שיתוף הפעולה בין בנק ישראל למשרד האוצר הינם פורים ומפרים באופן שוטף, ובטיפול במשבר הכלכלי בפרט. הניסיונות לתקוע טריז בין הגופים אינם אחראיים ונדונו לכישלון.

(ההדגשה היא שלי)

הקוראים חדי העין יבחינו מה יש בתגובה הזו, ומה אין בה, ומה נאמר בה במרומז. בעיניי זה מדהים, לא פחות.

ויש גם טוקבקים, כי הסיפור הזה עוד ימשיך להתגלגל: הטוקבקים לסיפור הזה, באתרים של גלובס והמארקר, מעניינים לא פחות מן הסיפור עצמו. חלק גדול מן הטוקבקים, בשני האתרים, יוצאים נגד פקידי האוצר ומשבחים את פישר. מלבד כל אלה, נשא חן בעיניי במיוחד טובקבק מספר 38 במארקר (של כותב בשם רן, תחת הכותרת "אחריות עיתונאית"):

אחת ולתמיד, מי הם בכירים באוצר???
לא יכול להיות שיבואו עיתונאים וישפכו שמן לתוך מדורה על ידי שימוש במונח בכירים
או שיגירו שמות כדי ששר האוצר והנגיד יוכלו להתמודד איתם או שלא יכתבו בכירים
העיתונאים חיבים לקחת אחריות על ערעור המוסדות החושובים ביותר לניהול המדינה
אין כאן אמירה כנגד תפקיד העיתונאים בחשיפת האמת, אך כאן אין אמת יש רכילות !!!

והנה עוד תגובה: בינתיים, מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, עלה לשידור אצל רזי ברקאי והגיב על הדברים. הוא אמנם לא הכחיש, אבל שהוא לא שמע את הדברים בפורום שהיה תחת ניהולו (קרי, לא מדובר בישיבה של הנהלת המשרד) וכי הוא מגנה אותם. הוא אמר בפירוש שמדובר בשטות, בקשקוש, ואמר שמדובר באמירה לא ראויה, ושמי שאמר אותם אינו ראוי בעצמו. אלה דברים מאד קשים כשהם נאמרים בשידור חי מפי מנכ"ל משרד האוצר, שנשלח מטעם המשרד בשביל להגיד את דברו. שוב, כמו בתגובה הרשמית, גם כאן ישנם הרבה דברים שלא נאמרים במפורש, אבל בהחלט נשמעים במרומז.

וזה כבר SMS שקיבלתי ממישהו שאני מעריך את דעתו, לאחר שביקשתי את דעתו:

מלחמות יהודית מזיקות ביותר – הדבר האחרון שהמשק זקוק לו. כשיהיה שר אוצר סמכותי, זה יגמר

תגובות

  1. שאול א.

    ואגב, מיצי, אחרי ששוקי אורן (החשב הכללי) התנער מן הדברים בפומבי, ואחרי שמנכ"ל האוצר התנער מהם בגלוי, לא נותרו ממילא הרבה ראשי אגפים (בכירים) לבחור מהם…

  2. מיצי

    לעניין הSMS שמדבר על כך ששר האוצר למעשה לא שולט באנשים שלו – בלינקוב הוא איש של בר-און (הוא בא אחריו למשרד הפנים, ולאחר מכן עבר עם בר-און מהפנים לאוצר)? האם כבר אין תמימות דעים בין השניים?
    ועוד משהו: מתי בשנים האחרונות בכירי האוצר חשו צורך לציית לשר? זה נכון, למשל, שבתקופת נתניהו הם פשוט הסכימו עם האידיאולוגיה שלו. אבל זה לא אומר שהם סברו שהוא בר הסמכא ולא הם.

  3. שאול א.

    מיצי –
    בלינקוב אמנם איש של בר-און, וככל שידיעתי מגעת יש תמימות דעים בין השניים… זה עדיין לא אומר שבר-און היה מאשר לו לתת לתקשורת ציטוטים שכאלה לו הוא היה מתייעץ איתו. במלים אחרות, אם בלינקוב אחראי לציטוטים בגל"צ (הוא, אגב, מכחיש בתוקף), ולא אישר אותם מבעוד מועד עם שר האוצר, זה בהחלט מעיד על חוסר הריבונות של בר-און במשרד.
    ולשאלה השנייה – נטל ההוכחה הוא עלייך. ראשיתי הציגי את דוגמאות לפיהן פקידי האוצר מצפצפים על השר שלהם…

  4. מיצי

    אם נטל הוכחה עלי – לא אוכל לעמוד. עם זאת, אנסה להסביר דבריי: אין כוונתי שפקידי האוצר מזלזלים בסמכות השר כמו שהתכוונתי לומר שהם מזלזלים במוסדות משמעותיים יותר של ערכים ושל דמוקרטיה. הם מתקשים להבין ש"התפיסה הכלכלית הנכונה" שלהם היא בעצם עמדה ערכית מסויימת, כאשר ישנן אחרות שעשויות להיות טובות לא פחות ממנה. הם מתקשים להבין שלא הם אמונים על הגדרת הערכים המדינתיים כי אם הפוליטיקאים. הם מתקשים (וזה כבר ברמת הרפראנטים) להבין שניתוח תפקידים מטרות ופעולות של רשות או משרד ממשלתי אינו יכול להסתמך אך ורק על ניתוח כלכלי (קצר מועד, כמובן). על רקע כל הדברים האלה, כאשר התחושה היא שאתה האיש שבאצבעו מחזיק את הסכר מלקרוס, לא מפתיע לשמוע שלפעמים השתן עולה לראש.
    העוצמה של אנשי האוצר היא רבה גם לאור העובדה שרובם נשארים אחרי השר. ולכן (להתרשמותי, ולצערי אין לי הכלים להוכיח זאת למעט חוש הריח שלי) לא היו שינויים אידיאולוגיים משמעותיים בהצעות התקציב שיצאו ממשרד האוצר. ראשי האגפים באוצר הם בדירוג מנכ"לים, ולפיכך היה ניתן להסיק שמדובר במשרות אמון, כאשר כל שר רשאי לכאורה למנות לתפקיד את האיש שמחזיק בתפיסות המתאימות לו (ובלבד שהמינוי יהיה הראוי, כמובן). בפועל – אם שר חדש – נניח שלי יחימוביץ(!) – יבקש "לגלח" את כל השכבה הזו (של ראשי האגפים) ולמנות אנשים בעלי עמדות דומות לשלו, תצא זעקה מרה. יש להניח שהתנועה למען איכות השלטון (שמונחית על ידי תפיסה אידיאולוגית זהה לזו של פקידי האוצר כיום) תמהר ותעביד את המתמחה של משמרת הלילה שיכין טיוטת עתירה לבג"צ שתוגש כבר למחרת היום. ויש להניח שעתירה כזו תתקבל (ולמען הקיצור אמנע מתיאור הסיבות לכך).
    ואגב, במקרה דנן מיצי הוא חתול מסוג זכר

להגיב זה מגניב