קצרים

1.

היום ביליתי את מרבית יומי בכיתה צפופה בבית הספר לפועלים על שם מיטשל בירושלים, במסגרת קורס נהיגה מונעת, באדיבות משטרת ישראל. כבר בתחילת הקורס, כשהתפתח דיון סביב הצורך בחגירת חגורות בטיחות, היה ברור שיהיה דיסקו. בכל אופן, המדריך ניסה להסביר שחגורת בטיחות מצילה חיים, וכי מכאן חשיבותה. אז פנה אליו אחד המשתתפים בקורס, ואמר לו בקול רגוע: "חגורת בטיחות לא מצילה חיים, מה שמציל חיים זה אם יש עליך טלית קטן". סיפור אמיתי.

2.

הפרסומת החדשה של סלקום, זו שמציגה חיילים משחקים במחניים פלסטינים הנמצאים בצידה השני של חומת ההפרדה, מעיקה עלי מאד. קשה לי להסביר בדיוק למה מבלי להצטייר כמו מי שמצטרף באופן קבוע להפגנות בבילעין (היי שי), אבל יש בה גם יש בה כמה אלמנטים מאד בעייתיים. כמו העובדה שאפילו לרגע לא שומעים את הפלסטינים או רואים אותם. הם נוכחים נפקדים, כבספרו של גרוסמן. מלבד זה, הניסיון המוזר הזה להפוך את חומת ההפרדה לחלק ממשחק ילדים, יש בו אמירה ערכית פסולה בעיניי. זה מבלי להגיד אם החומה עצמה היא פסולה או לא מבחינה מוסרית (ואני יכול לטעון לכאן ולכאן). אבל עצם הפיכתה לחלק ממשחק – זה נראה לי כמו אקט בעייתי מבחינה מוסרית. פשוט משום שהוא לוקח את הדיון המוסרי האמיתי בשאלת החומה, והופך אותו למשהו מגוחך או מיותר לעסוק בו. אבל אולי זה רק אני.

3.

הערב קרה דבר מה חשוב מאד בישראל. ועדת השרים לענייני חקיקה הצביעה נגד החלת דין רציפות על הצעת החוק לצנזר את האינטרנט מבית מדרשה של ש"ס. זה נשמע כמו משהו פרוצדורלי, וזה נכון, אבל זו פרוצדורה חשובה מאין כמוה. זה אומר שבסיבוב הזה, הצעת החוק של ש"ס הומתה מות קדושים, וטוב שכך. זהו יום נאור לישראל הליברלית, תהיינה הסיבות שעמדו מאחורי ההתנגדות להצעת החוק הזו אשר תהיינה. זה יום כל כך חשוב מבחינתי, ואני באמת מתרגש, עד שאני חש צורך לומר תודה באופן אישי לאנשים שלקחו ידם בדבר הזה. רובם עלומי שם, פקידים במשרדי הממשלה הפועלים מאחורי הקלעים. אחרים ידועים יותר, ולכן אודה רק להם בשלב זה. מיכאל איתן, משה כחלון, גדעון סער, ואחרים – אני מודה לכם. האמת, חלקכם אפילו הפתיעו אותי. אבל טוב שהצבעתם נגד. תודה לכם, ותודה לאל.

תגובות

  1. kolgat.blogli.co.il

    בקשר לפרסומת של סלקום – גבולות הטעם הטוב נחצים בפרסומות שלהם תדיר. אולי רק לי הציקה הפרסומת שרמסה את אחד השירים היפים של עידן רייכל והציגה ילדת Pאנק וואנבי שחוששת לחזור הביתה רק כי לאבא שלה יש כיפה ולאמא שלה יש מטפחת על הראש. כל כך הם מתאמצים להיות יותר ישראלים מישראלים וללחוץ על בלוטות הרגש, שמה שקורה בסופו של דבר זה שהם פוגעים בול ברפלקס ההקאה. הפרסומת הנוכחית מעוותת את המציאות וממסגרת את הסכסוך כמן משחק ילדים תמים שיצא משליטה. גועל נפש.
    תודה שכתבת על זה, הייתי בטוחה שאני לבד בתחושת המועקה.
    ובקשר לסעיף הראשון, על "גונב לאוזניי" שמעת?

  2. ליאור

    הידד לקול השפוי השקט!

    הייתי אומר "אחד אפס לנו," אבל זה יותר לכיוון של "אחד לנו, 345953 להם"

  3. פינגבאק: ככה לא בונים חומה | קצה הקרחון

להגיב זה מגניב