אני לא חובב נלהב מדי של המין האנושי. ככלל, האנושות נראית לי כמו קונספט גרוע. כבר אמרתי זאת בעבר. אבל ברגעים כאלה של התעלות אנושית, כשמתברר שאדם עושה בצורה מדהימה, בצורה יוצאת מגדר הרגיל, משהו שהוא רק לשם העשייה של אותו המשהו, לבי מנתר משמחה.
וגם, באופן חריג, נעים לי להגיש חלק מההיסטוריה האנושית הזו, גם אם החלק הפסיבי שבפסיביים, משל הייתי אחרון הברגים שמחזיקים את הכיסא במושב הצדדי ביותר ביציע הגבוה ביותר באיצטדיון בגרמניה שבו נשבר אתמול שיא העולם בריצה ל-100 מטר. נעים לי. מוזר.
httpvhd://www.youtube.com/watch?v=io8t2CHGNb4
אני לא חובב ספורט מי יודע מה, אז אולי באופן אינהרנטי אני לא מתרגש מדברים כאלו. אבל כך או כך אני מוכרח לשאול – הרי הוא שבר את השיא של עצמו ב-11 מאיות השניה. 9:68 זה נתון מדהים כשלעצמו. בעיני, לפחות, השיא החדש כבר לא מעניין, זה נראה לי כהיינו הך. מתי זה לא ייראה לי כך? לא יודע, אולי כשהספרה 9 תתחלף.
ואולי אני סתם לא מבין כלום.
אני חייבת לציין שהמוזיקה בקליפ הזה מזעזעת