אירוניה

אתמול התפרסמה בעיתון שמעסיק אותי כתבה שנוגעת לנושא שקרוב ללבי, תחת הכותרת המבריקה (קרדיט: אמיר זיו) "עובדים יותר, מרוויחים פחות, מתוסכלים לגמרי". אני לא יודע מי זו יונית נפתלי, אבל אני אתן הפעם למלים שלה (מתוך הכתבה שלה), לדבר במקומי.
לפתיחה, הנה כמה נתונים:

כמעט מחצית מהעובדים בישראל, 47%, מדווחים כי הם מתקשים לתפקד במשפחה בגלל מחויבויות בעבודה, ו-30% מתוסכלים מכך שאינם מתראים מספיק עם בני או בנות זוגם – כך התברר בסקר החברתי האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). בהתחשב בכך שהישראלי הממוצע עובד יותר מ-43 שעות שבועיות, לעומת 35-32 שעות במדינות במערב אירופה, המרמור אינו מפתיע במיוחד.

לפרוטוקול – אני עובד יותר מ-43 שעות שבועיות. הרבה יותר. למעשה, אם לוקחים בחשבון את כל השעות שאני נמצא בכביש (בין שעתיים לשלוש כל יום), זה יוצא ממש ממש הרבה יותר. אבל למה להתלונן?

לדברי מלי אלקובי, מנכ"לית דינמיקס – איזון בין עבודה לחיים פרטיים, יש קשר הדוק בין הדירוג הנמוך של ישראל במדד התחרותיות לנתוני הלמ"ס: "תחושה קשה וגורפת של היעדר איזון בין עבודה למשפחה היא גורם מוכר וידוע הפוגע בהצלחה של הארגון. מחקרים מראים שדווקא ארגונים שעובדיהם דיווחו על שביעות רצון מהזמן המוקדש למשפחה היו בעלי תפוקה גדולה יותר".

והנה עוד תובנה:

אחרי 9-8 שעות עבודה רמת התפוקה פשוט יורדת. כאשר הזמן בעבודה אינו מוגבל, והעובדים לא יודעים מתי בדיוק יגיעו הביתה, יש להם נטייה 'למרוח' את הזמן. יש כמובן גם עניין של שחיקה מתמשכת שנוצרת מהאינטנסיביות של שעות עבודה ארוכות. השחיקה פוגעת בתפוקה ומובילה לתחלופה גבוהה של עובדים. אבל מעבר לכל ההסברים לאיך זה קורה, יש נתונים חד־משמעיים על רמת יצרנות גבוהה הרבה יותר בארגונים שבהם יום העבודה אינו גולש מעבר לשעות סבירות.

ועוד כמה מספרים:

בארגונים שהתחייבו למדיניות ניהול ידידותית למשפחה התגלה כי לא רק העובדים נהנים: שיעור התחלופה בארגונים כאלה יורד באופן דרסטי, מכ־20% ל־3%; ההיעדרויות וימי המחלה פוחתים בכ-60%; והפריון עולה ב־30%-40%.

והצעה לסיום:

אלקובי מייעצת לתת לעובדים שליטה גדולה יותר על הזמן: "צעדים ראשונים יהיו לאפשר עבודה מהבית, לאפשר גמישות בשעות הכניסה והיציאה של העובדים, ולעודד יום אחד שבו נהוג לצאת הביתה מוקדם. את הצעדים האלה צריך לגבות בסדרה של שיפורים באופן הניהול, כדי להבטיח שזמן העבודה ינוצל באופן היעיל ביותר, וה'הכרח' בימי עבודה ארוכים ייעלם".

תגובות

  1. אדר

    אני לא מתה על הרעיון של "לתת לעובד לשלוט על זמני העבודה שלו", במיוחד כשזה מגיע לעבודה מהבית. בעיני, הרבה פעמים עבודה מהבית = עבודה בשעות בלתי מוגבלות בלי תגמול נוסף. כשאתה עובד "בשעות שלך" מצפים ממך לתת תפוקה גדולה יותר ואתה עלול למצוא את עצמך עובד בשעות מטורפות כמו לילות או בקרים מוקדמים רק כדי לעמוד בזה. עדיף לדעתי לתחום את השעות בצורה מסודרת וקשיחה ובמקביל לצפות לתפוקה רצינית וגדולה במסגרת הזו. ככה גם הבנאדם לא חוזר הביתה ומרגיש "לא בסדר" כי הוא עבד 12 שעות אבל נתן תפוקה של 8 שעות מרוב עייפות.

  2. שחר

    איזה קטע.
    כשראיתי את הכתבה הזו אתמול בפריטים המשותפים הייתי בטוח שאתה יזמת אותה.

  3. Richard Smith

    זה תלוי בסוג העבודה, באישיות ובתמורה…
    אבל בגדול, כן, אין ספק ששעות רבות גורמות לפגיעה… עצוב שהיו צריכים הפגנות כדי לשנות…

    מעניין כמה זוכרים כי הראשון למאי נחגג לכבוד הנצחון ההוא…

  4. ליעד

    "מותק היא חברת היי-טק אמריקנית, הפועלת על בסיס פילוסופיה שוויונית, בלי שאיפה למקסם רווחים, ותוך סירוב להישען על משקיעים חיצוניים. המייסדת אן פרייס – ישראלית לשעבר שהאידיאולוגיה העסקית שלה התעצבה בקיבוץ נען – מחייבת את עובדיה בחופשה שנתית של חמישה שבועות (במימון החברה), מספקת להם מכוניות פאר, ומתגמלת אותם על עזיבה לא יאוחר מחמש אחר-הצהריים. וזה עובד"

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=649281

  5. גילעד

    השמטת את הפסקה שבה היא מסבירה כיצד ויתור על גרפיקה מיותרת חוסך 28% מיום העבודה, משפר ב-70% את מצב הרוח ושורף יותר קלוריות.

  6. א.מ.

    לא ברורה לי ההשוואה והכמיהה לחיים אירופאיים.

    מבחינת ההשוואה – מה הופך את המערב-אירופאיים למושא ההשוואה? האם הם מייצגים נאמנה את אוכלוסיית העולם?
    בכמה מדינות באירופה נהוג שבוע עבודה של 32-35 שעות?
    כמה מהן בגירעון, נתונים לתהליכים של הזדקנות/הדללות האוכלוסיה, ואוכלוסיית מהגרים שחלקה הדמוגרפי גדל?
    למעשה, ממחקרים אחרים אודות מערב אירופה אני למד שלרובם המושג "משפחה" מתורגם בפועל לכלב + חצי ילד .
    מידע אישי אני יודע שבאיטליה למשל ישנה אוכלוסייה לא קטנה של עובדים הנוהגת לנדוד בכל יום שני בבוקר מדרום המדינה צפונה בחיפוש אחר עבודה, ולחזור דרומה הביתה רק ביום שישי (ודווקא שם המשפחה הממוצעת יותר גדולה משאר "מערב אירופה").

    מבחינת הכמיהה למודל האירופאי – האם זהו המודל הבלעדי של כלכלה מוצלחת? המדיניות הסוציאלית המערב אירופאית נשענת בפעמים רבות על אוכלוסיית מהגרים שקורעת את התחת בשבילם, ובמקרים אחרים מבוססת על עצלנות.

    אני מציע להשוות עצמנו לא לאירופה ולא לסין, אלא לביצועים שלנו עצמנו בעבר. אני חושב שבהשוואה לדור או שניים אחורה אפשר לנסח כותרת אופטימית יותר…

  7. איל

    א.מ.

    אני לא יודע אם יש כמיהה לאירופה, אבל בוודאי לא לאמריקניזציה.

    הוריי עבדו פחות ממני והרוויחו יפה. אני עובד, במקום עבודה שנחשב לנוח בתחום עבודתי, 9.5-11 שעות ביום, ללא זמני נסיעות. זה מותיר לי רבע שעה, שבתי החמודה כבר שוכבתבמיטה, להיכנס ולומר שלום.

    זה הכל. אני ממש לא היחיד.

    אם זה בעינך מקור לגאווה, אז תתגאה.

להגיב זה מגניב