בחזרה

אלון שלי, ילד שלי, אהוב שלי, משוש חיי, בבת עיני, נשמת אפי, יקיר נפשי.

אתה ישן עכשיו. אתה ישן עכשיו ונשימתך כבדה. טובע בשמיכה, נאבק בעדינות בנזלת. נאנח לעיתים או מפהק. אתה ישן עכשיו ואני חושב מחשבות איומות.
לא רק עכשיו. גם בבקרים אני חושב מחשבות איומות. ואולי בעיקר בבקרים. מיד אחרי שאני מוסר אותך למטפלת וחוזר הביתה להתקלח, רגע לפני שאני נכנס לחדר האמבטיה, בעודי בשירותים עם העיתון של הבוקר, אני חושב מחשבות איומות. מחשבות נוראות. אני מדמיין כיצד אתה מת מוות פתאומי, אלים ונורא. מת בתאונה. מת ממחלה זיהומית נדירה. מת ממחלה ניוונית חשוכה. מת. חדל מלחיות. מת. הולך לי. מת. מותיר את קיומי חלול וקטום.
אני יושב בשירותים בבקרים וחושב כיצד אתה מת, ואתה עוד לא בן שנה. ואני עצוב. ואני בוכה. ואני מנגב את הדמעות. ואין איש בבית מלבדי.

גם בערבים, שעה שאני נוסע בחזרה לביתנו מן העבודה, אני חושב מחשבות איומות. מחשבות שחורות של ליל. אני מדמיין כיצד פוזי מתקשרת אלי, בהיסטריה, בצרחות איומות, בבכי של נשמה נקרעת, ומספרת לי שאתה מת. מת. נפלת. או שנפלה עליך דלת פלדה כבדה. או שהגיע רכב במהירות ודרס את עגלתך ואותך. או שהחלקת באמבטיה וטבעת למוות. או שלא התעוררת משנתך בלי סיבה.

אתה ישן עכשיו, ילד שלי, אהוב זעיר. אתה ישן ואמא שלך לא בבית. אמא שלך לא בבית ואני מדמיין כיצד היא לעולם לא חוזרת. אני מדמיין כיצד היא נהרגת בתאונת דרכים מחרידה בעוד שמורות עיניה נעצמות והיא שוקעת בשינה שלווה ממנה לא תתעורר. ואתה ואני, ילד שלי, שנינו נשארים לבד בעולם הזה, למאבק חסר סיכוי באיתני הטבע ובאיתני החיים. בסוף המאבק הזה ניכנע, גופנו יקמול, נשמתנו תתפורר וקיומנו ייגדע. זכרנו יתאדה ברוח כמו מעולם לא חיינו, או כמו היינו נפיחה סתמית בתחתוניו הרפויים של היקום.
ילדוש

תגובות

  1. ג'וליאנה

    אני כל כך מכירה את המחשבות המכאיבות האלה. אני חושבת שברגע שאנחנו הופכים להורים אנחנו הופכים להיות מודעים לזמן הקצוב של החיים. זאת מודעות קשה שלומדים עם הזמן לחזור ולהדחיק.
    לצערינו יש כל כך הרבה אסונות והדמיון ההורי הוא דמיון פורה ביותר.
    יצא לך קטע חנוך לויני במובן הטוב של המילה.

  2. אלון מהעתיד

    אבא. אני מטקבק לך מהעתיד מסר זה בעזרת גוגל כרום-מטיק. אל דאגה. הכול הסתדר בסוף. הכול מלבד הקרחת הכוונה, לא נשארה לך שיערה אחת על הפדחת.

    דאג לי ואחזיר לך טובה בגיל מבוגר,

    מצטער על הסיגריות,

    אלון.

  3. גל.

    בדיוק ככה.
    וכמו שמדובר באומץ עצום לכתוב את המחשבות האלה מדובר גם בנחמה על שהנה, זה לא רק תקוע בראש.
    הן שם אצל כולנו ולקרוא את המחשבות האלה של אחר, זה מעורר תחושה מרגיעה, הידיעה שאני לא יחידה שמפחדת בווליומים האלה באופן יומיומי.

להגיב זה מגניב