לפוזי

1.
ספטמבר, 2001. לילה. אוגדת איו"ש מתנמנמת. המסדרון הארוך של הבניין המנדטורי ריק. פלורסנטים מהבהבים בתקרה זמזום עצל. ואז, הדלת הראשית לבניין נפתחת. ואת צועדת פנימה, ללובי. פונה שמאלה, וכעבור רגע אנחנו ניצבים זו מול זה.

2.
אני כבר לא זוכר את כל השבילים שפסענו בהם יחד. את המקומות שביקרנו בהם, את הדברים שעשינו. את הבגדים שקנינו, את כדורי הגלידה שחיסלנו, את הקירות שצבענו, את הרגעים שאהבנו. עשר שנים הן המון זמן אהובתי, והזכרון האנושי הוא ספוג מחורר.
אבל הנפש, הגוף, זוכרים את הכל גם אם אני איני זוכר. שהרי הגוף כבר קיבל איזו עווית, איזו עקמת, בצורה שמשלימה את צורתך. והנפש כבר חוותה איזו סטייה, איזו תפנית, והשתרגה כמו צמח מטפס על כתליך.

3.
פעם, עוד לפני שהכרנו, אני זוכר שישבתי איזה בוקר על יד שולחן הכתיבה בדירה שאבא שלי גר בה אז. הייתי בצבא, עם אישה אחרת, וחיכיתי למשהו. הסתובבתי קצת לבדי בין החדרים, ואז התיישבתי לכתוב כמה מלים על פתק. כתבתי משהו על כך שדירה סטרילית כל כך, רהיטים נקיים כל כך, חדשים כל כך, מעידים על קיום שאין בו חיים.
בסופו של יום, החיים הם פסיפס של כתמים. של אוכל, של הפרשות מצחינות, של דם, של סיגריות, של קיא, של זיעה. הבגדים שלנו, הדירה שלנו, האוטו, התיקים, הרצפה, התקרה, הכל כבר מלא כתמים וסימנים. ואין דבר שמשמח אותי יותר מאלה מדי בוקר, מאשר הכתמים האלה. כי אני יודע שאנחנו חיים, ושחיינו המשותפים שבנינו יחד מתעשרים עוד ועוד.

4.
הטקסט הזה רחוק מלהיות טקסט טוב, או אחד הטובים שכתבתי. ככה זה כשאתה מפנה את מעיין המלים שפועם בך למעוזות סתמיים כמו ריכוזיות ומצוקת הדיור – הטוב שבך מתייבש. וגם עוד לא אמרתי שום דבר על ילדוש, ועל האושר שמתפרץ בי בגלים חזיריים כמעט כשאני רואה אותך מטפלת בו, ומשחקת איתו, ורוקדת איתו, ומצחיקה אותו, ואוהבת אותו. והוא אותך. והוא אותנו. ולא הרחבתי על כמה שאנחנו שונים, עשר שנים אחרי, וכמה שעוד נהיה שונים בעוד עשר שנים. וממילא, המלים אינן יכולות להכיל את מה שיש בינינו.

5.
גם הרווחים שבין המלים אינם יכולים.

6.
מזל טוב אהובה שלי. אני אוהב אותך בכל נימי נפשי. את האחת והיחידה בשבילי. אור יומי, אם בני, משוש חיי.

נ.ב
מצטער שאני חוזר גם הלילה כל כך מאוחר. בתור פיצוי, הנה שיר במתנה ליומולדת:

תגובות

  1. ניקי

    רגשת אותי עד דמעות, וזו אינה מטאפורה. פשוט ישבתי ודמעתי. מאחלת לכם עוד הרבה עשורים מלאי כתמים…

    תודה!

להגיב זה מגניב