00:05

כולם הלכו לישון. אני עוד לא הלכתי. כולם הלכו לישון, אבל אני לא רוצה לישון. לא רוצה לנשום בדממה. לא רוצה להיות מוטל כאבן על המזרון. עוד לא. עוד יש לי המון מלים להוציא. אני רק לא בטוח על מה.

כולם הלכו לישון. הדירה שקטה עכשיו. החדרים חשוכים. רק במבואה דולקת הנורה הצהובה. כולם הלכו לישון. אפילו החתולים ישנים. המקרר. הטלוויזיה. ואני, על הספה, בבוקסר ובחולצה תכולה, מקליד.

כולם הלכו לישון. מחר יקומו. כשיקומו, אני ארצה לישון. להמשיך לחיות בעיניים עצומות. לא להביט בהם, שלא יביטו בי. שנתקיים זה בצד זה, בלי אומר, בלי דבר. במקביל.

כולם הלכו לישון. אני בודק בחרכים, במרווחים, במחשכים. כולם הלכו לישון. חלומותיהם מתגלגלים עכשיו. חלום אחר חלום. יפים, שלווים, מחויכים. לו היו יכולים, היו מוחאים לעצמם כפיים בשביעות רצון לילית.

כולם הלכו לישון. ואני על הספה. אין סיגריות, אין שתיה. גם מה לקרוא – אין. רק מסך לבן לבהות בו. לנסות לזקק תחושות בלי צורה במשפטים סדורים. קצרים. חתוכים כמו רצועות אדומות של פלפל.

מאחורי הכריות הגדולות של הספה הפירורים גרים. מתחת למקרר מתגורר האבק. בין רגלי השולחן שבפינה גר הלכלוך חסר השיוך. ובפינה, מאחורי הכוננית, גרה גברת קרדית.

כולם הלכו לישון. בקרוב אצטרף אליהם גם אני. אאסף אל המיטה, אל הסדינים, אל השמיכה שאין כוח להחליף. כולם הלכו לישון. תיכף גם אני אלך לישון עימם.

להגיב זה מגניב