מר לפיד מרמת אביב

0.
אז שר האוצר כתב פוסט. יש לי הרגשה שעוד יהיו הרבה טקסטים שיתחילו ככה, בעקבות הרבה פוסטים של שר האוצר. כנראה שאין ברירה אלא להתרגל לזה, לפחות בינתיים. שר האוצר הזה אוהב לכתוב, ויש לא מעט אנשים שאוהבים את הכתיבה שלו. חלק גדול מהם בחרו בו. אז בינתיים, עד שהוא באמת יחליט החלטה מהותית, עד שיואיל להתיישב מאחורי מיקרופון ולענות לשאלות שיופנו אליו, עד אז אין מנוס אלא לבדוק את המלים שהוא כותב. בכל זאת, שמונה שעות לאחר כתיבתו הפוסט הזה צבר 1,004 שיתופים, 5,439 לייקים ו-2,142 תגובות, ועוד אין ספור התחייסויות ברשתות השונות. הרשו לי רק להזהיר מראש: יצא לי טקסט די דפוק, לא ממש מסודר, ובלי שורה תחתונה של ממש.

1.
שר האוצר כתב:

"דיברנו על החינוך שמקבלים הילדים של גברת כהן (ועל זה שאין יום לימודים ארוך בבית הספר שהיא מלמדת בו), דיברנו על טיב השירות שהיא מקבלת בכל פעם שהיא נכנסת למשרד ממשלתי, על זה שהילדים שלה כבר לא בטוחים שהם רוצים לחיות בישראל, על העובדה שמערכת הבריאות סביבה קורסת ושאין לה אפשרות לקנות כרטיס-משולב לתחבורה הציבורית.
"והמשכנו לדבר. על זה שגברת כהן יודעת שאם יפרצו לה הביתה השוטר רק ימלא טופס לביטוח, על הצורך שלה בחיי קהילה, על כך שאין מספיק תחרותיות בשירותים הפיננסיים שהיא מקבלת, על זה שהיא מרגישה כמו מטומטמת מפני שכולם סביבה מעלימים מסים ורק היא משלמת הכל"

ננסה שנייה לכתוב בנקודות את הנושאים שמופיעים בשתי הפסקאות האלה:
* איכות מערכת החינוך
* איכות השירותים של משרדי הממשלה
* חוסר האופק של דור ההמשך
* קריסת מערכת הבריאות
* משהו על תחבורה ציבורית (האמת שלא הבנתי את העניין עם הכרטיס המשולב של התחבורה הציבורית. זו אמירה על יוקר המחיה? זו אמירה על איכות התחבורה הציבורית? לא ברור לי לגמרי)
* אוזלת היד של המשטרה מול הפשיעה
* היעדר חיי קהילה
* היעדר תחרות בין הבנקים, ובשוק הפנסיה
* התפוררות הסולידריות (התחושה שיש סיבה לשלם מסים)

אימצתי את מוחי אבל אין לי משהו חכם להגיד על זה. ניסיתי. כתבתי כמה פסקאות ומחקתי. אני מודה: הייתי יכול לכתוב בעצמי על לא מעט מהנושאים האלה, בצורה דומה. כנראה שגם כתבתי על חלקם בעבר. זה נראה לי כמו אבחנה די טובה של של בעיות (לא כולן, חלקן) שמטרידות את ציבור הבוחרים של שר האוצר – המעמד הבינוני-גבוה (בפסקה לפני כן, שלא ציטטתי, הוא מזכיר גם את מחירי הדיור וחוסר היכולת של דור ההמשך לקנות דירה). הבעיה היא כנראה לא כאן (וחבל, כי זה, בעיני, החלק היותר מהותי של הדברים שהוא כתב).

2.
אז הבעיה היא לא כאן. האם היא כאן? הנה מה שהרגיז הרבה אנשים:

"ריקי כהן מחדרה," הסברתי, "היא בת 37, מורה בבית ספר תיכון. הבעל שלה עובד בחברת היי-טק במשרה לא בכירה, והם מרוויחים ביחד קצת יותר מעשרים אלף שקל בחודש"

האם האמירה הזו היא שמצדיקה ביקורת? רמת השכר הזו – 20 אלף שקל בחודש (לא ברור אם ברוטו או נטו) למשפחה – מייצגת את הקצה העליון של מעמד הביניים – עשירון 9. כאמור, העשירון הזה הצביע בהמוניו ליאיר לפיד. הוא מדבר ישירות אל הבוחרים שלו. ואולי על זה הביקורת? על זה שהוא לא שר האוצר של כווווווווווווולם? זו אמנם ביקורת רלוונטית, אם אתם לא מבוחריו של שר האוצר הזה. אם אתם כן, הביקורת הזו פשוט לא קיימת.

3.
ואולי הביקורת היא על מה שאין בטקסט הזה? אין בו אזכור לעוני. אין אזכור לפערי הכנסות. אין אזכור למס החברות, לפטורים ממס החברות. לאנשים שמקבלים שכר של מיליונים בשנה, כל שנה, מחברות ציבוריות (כלומר שציבור המשקיעים מושקע בהם). אין אזכור לשירותי הבריאות האיומים בפריפריה. אין אזכור לאפשרויות התעסוקה המצומצמות שיש במדינה הזו מעבר לגבולות אזור המרכז. למגמות הדמוגרפיות שבעוד עשור או שניים יעשו שמות במעמד הביניים העובד, היצרני. לבעיה הפנסיונית שבוערת לנו מעל לראש בזמן שאנחנו מתעלמים ממנה. לחוסר הביטחון התזונתי של אלפי משפחות. לחוסר היכולת של ה(גברים) החרדים להשתלב בשוק העבודה. ויש שיוסיפו – יוקר המחיה, בירוקרטיה מיותרת, שרשרת של מונופולים ממשלתיים שגורמים להתנפחות מחירים, ועוד שורה של נושאים. אולי זה מה שמפריע בטקסט הזה? מה שאין בו?

4.
ואולי הבעיה היא הסיגנון? אולי מה שמפריע הוא הניסיון להפוך את תהליך קבלת ההחלטות על סדר העדיפויות של הממשלה – התקציב – למין תהליך רומנטי, נוגה, של אומנים מתייסרים. לא פנייה ישירה לציבור, מול מצלמות, און רקורד ובשידור חי, עם מתן אפשרות רצינית לשאלות מאתגרות, אלא פובליציסטיקה פייסבוקית חד צדדית על איך בונים תקציב.
האמת היא שככה לא בונים תקציב. ממש לא ככה. תקציב בונים עם טבלאות אקסל מתישות. כי בסופו של דבר, עם כל הכבוד לשר האוצר ולכל גברת ואדון מכל עיר או מושב בישראל, בסוף יש הכנסות והוצאות, והעסק הזה צריך להיסגר. זו לא חזות הכל, כמובן. בדרך צריכות להתקבל שורה של החלטות על בסיס ערכי, אידאולוגי, על בסיס תפיסת עולם. שם, בדיוק שם, צריך שר האוצר לבוא לידי ביטוי, ונדמה שזה מה שהוא ניסה לבטא בפוסט הזה. כנראה. שם בדיוק הוא ייבחן – בהחלטות שיחליט, באידיאולוגיה שיביא לידי ביטוי.
אבל בכל מקרה, בסוף בסוף בסוף, אחרי כל ההחלטות, בסוף מחכה טבלת אקסל שצריכה להיסגר. ובשביל זה צריך להכריע הכרעות גדולות, מקרו כלכליות – מי יישא בעול המיסוי, ובאיזה אופן? ואיזה שירותים יקוצצו ואיזה יורחבו? אין כאן רומנטיקה, יש כאן הרבה מספרים קרים. הרבה מספרים גדולים – מע"מ, מס הכנסה, מס חברות, פטורים ממס – ומעט מאוד מספרים קטנים. את זה קשה להעביר בטור לייקאבילי (זו כנראה המילה הכי מתאימה בהקשר הזה, בעידן פייסבוק), אז שר האוצר פשוט לא יכתוב על זה.

5.
חדי העין יבחינו שאין לי בעצם ביקורת מהותית על שר האוצר בשלב זה, אלא רק זיוני שכל כתובים נאה. זה המצב פשוט משום שהוא לא החליט עדיין שום החלטה מהותית. עוד לא ראיתי איך בדיוק הוא מתכוון לעשות רברס לתהליך הקריסה של מערכת הבריאות, איך בדיוק הוא מתכוון לשפר את הרמה השערורייתית (לא בכל מקום כמובן) של השירותים הממשלתיים, איך הוא מתכוון לאפשר פתרונות דיור במחיר סביר, איך הוא מתכוון לחזק את הסולידריות החברתית ולו מטעמי הגדלת הכנסות המדינה ממסים, איך הוא מתכוון לסייע לחברה החרדית להתאים את עצמה לצרכים של מדינה מודרנית, איך הוא מתכוון להכניס תחרות מטורפת במערכת הפיננסית, ואיך הוא מתכוון לשפר את מערכת החינוך.
עד אז, כל מה שנשאר הוא הסגנון. וזה – בתנאי שהסגנון לא נועד להסתיר את האמת – כבר שאלה של טעם. אם הוא יהיה שר אוצר מצוין עם סגנון נפוח, שיהיה. זה עדיף על שר אוצר גרוע עם סגנון נפוח. לא?

תגובות

  1. פייק נוחי

    הי אמסטרדמסקי, מעדיף כאן מאשר קיתונות בצוויצר. הניתוח שלך הוא נכון, והקטילה שלה זוכה לפיד על הפוסט שלו אינה מתייחסת בשום צורה לתוכנו. לעניות שיפוטי ההלם שלפיד נתקל בו נובע מהמעבר מהיותו המאמי הלאומי שלא מרגיז אף אחד, לתפקיד בו בהגדרה הוא מרגיז את כולם. ואכן, לפיד התחיל מייד להרגיז, בדבר הכי בסיסי: במקום להציג את הבנתו אל הקושי (אמיתי או מדומיין) אותו חווה העם, לפיד בחר מייד להגיד שיש בעיה קשה (שוב אמיתית או מדומיינת) תוך הפרחת שמועות על קיצוצים כואבים לעם. הוא לא בחר, לדוגמא, להגיד שהמצב קשה עקב שוד מזויין של כל כספי הציבור, או לחלופין להגיד שהמצב קשה והוא יבדוק איפה טעינו ואיך אפשר לתקן. במהלך הזה יאיר מיצב את עצמו בתור ״אויב העם״, חלק מאותו ״שלטון״ אשר אחראי לקשיים, והפך כל אמירה שלו למוקש שרק מחכה לפיצוץ. אני לא חושב שלפיד אדם רע, הוא פשוט שטחי ולא מדוייק, וסביר להניח שיסיים את הקדנציה שלו בקטסטרופה שנובעת מחוסר יכולת משולבת בבטחון עצמי רב מדי.

  2. דני

    שאול הביקורת היא מאד פשוטה – 20 אלף ש"ח לחודש עם דירה בגיל 40 זה *לא* מעמד ביניים.
    יאיר לפיד אמר שיהיה ש"ס של מעמד הביניים, והוא ממשיך באחיזת העיניים הזאת, כשמה שהוא באמת עושה זה ללטף בפופוליזם זול את האגו של הבוחרים האמיתיים שלו שהוא הש"ס שלהם – 2.5 העשירונים העליונים, ולספר להם כמה הם מסכנים וכמה הם מעמד הביניים האמיתי, תוך התעלמות מזה שהם אתה למעלה אתה אולי הרבה דברים, ביניים אתה לא.
    וכמו ששס לקחה מכולם וחילקה לבוחרים שלה, יאיר לפיד לוקח מכולם ויחלק לבוחרים שלו, שיסבלו הכי פחות מהצעדים המתוכננים כרגע.

  3. שאול א.

    אני מסכים איתך ש-20 אלף לחודש עם דירה בגיל 40 זה *לא* מעמד הביניים. זה הקצה העליון של מעמד הביניים.
    וזה מזכיר לי שצריך לשאול כאן שאלה שבזמנו ניסינו לשאול בעיתון והיה לנו מאוד קשה למצוא אנשים שיספקו לה תשובה ברורה ומקיפה (אולי כי אין כזו): מיהו מעמד הביניים הישראלי?
    יש את ההגדרות הכלכליות היבשות – שרובן מדברות על תחום שנע סביב השכר הממוצע (75% עד 125% או יותר), והן כוללן מתבססות על סולם ההכנסות.
    אבל נדמה לי שזה לא לגמרי קולע, נכון? איש הייטק הוא מעמד הביניים? פועל בחברת החשמל? מורה? בעל עסק קטן לייבוא מוצרי ספורט?
    מי הוא מעמד הביניים? את התשובה הכי טובה (לטעמי) קיבלתי מדני גוטליב מהביטוח הלאומי. אין באמת מעמד ביניים כי יש יותר מדי קוטביות חברתית ופחות מדי סולידריות, ולכן האנשים האלה לא מתכנסים לקבוצה אחת. בהיעדר יכולת לקבץ קבוצה כזו נותרנו עם העניים (הקופאיות, המאבטחים, פועלי הניקיון) ועם העשירים מאוד (אתה מכיר אותם היטב). כל האלה שבאמצע דומים רגע לאלה, ורגע לאלה, אבל לא מצליחים להרכיב קבוצה אחת שלא מבוססת רק על מדרג הכנסות.

  4. איל

    ניסיתי לענות בדיוק על השאלה שלך שאול אבל מצד ההוצאות לא מצד ההכנסות.

    איש הי-טק בן 40 עם הכנסה של 20,000 ש"ח עלול תוך שנתיים למצוא עצמו ללא עבודה לשארית חייו.

    לעומת זאת נגד בצה"ל עם פנסיה תקציבית של 12,000 ש"ח – יש לו נכס מובטח ששווה מיליונים.

    אז מהו בדיוק "מעמד הביניים" ואיך זה קשור לריקי כהן: http://cafe.themarker.com/topic/2882004/

  5. גיא

    שאול, אין ארוחות חינם בכלכלה. אם אתה רוצה לעודד את התעסוקה בפריפריה, אתה חייב לתת הקלות ותמריצים כדי למשוך חברות שיתנו תעסוקה (חוק שכר גבוה של התמת, מענקים במקרה של אינטל וכו'). לכן אתה לא יכול לומר למה לפיד לא מדבר על פטורים ממס ובמקביל שאין עבודה בדרום ובצפון. זה לא מתיישר. תשאל את השאלות הנכונות, למה מדינת ישראל לא מעודד עסקית קטנים ובינוניים במרכז ובפריפריה כדי שהיא הגיע למצב שהיא נשארה רק עם מפעלים וחברות גדולות? תשאל למה הגענו למצב שצריך למשוך חברות ותאגידים להשקיע כאן באמצעות הקלות במס ולא השקענו בהעלאת הפריון ובהון האנושי ובהשכלה. תשאל למה אנחנו לא משפרים את המצב הגיאופוליטי כדי שלא נצטרך לתמרץ חברות ומשקיעים להגיע לכאן על מנת שיתגברו על החשש הזה (טילים ודרום וכאלה). אין ספק שנושא חוק עידוד השקעות הון ראוי לדיון ציבורי נרחב. אבל לצערי הוא לא הבעיה הגדולה שלנו. הבעיה הגדולה היא שיש כאן אוכלוסיות שלמות שלא יכולים לקחת חלק במשק המודרני. אין השקעה בהון אנושי. ולכן הם לא חלק מהאינטלים, הגוגלים והמיקרוסופטים. לכן גם תוואי הצמיחה של ישראל הולך וקטן לעומת מדינות המערב. במדינה שבה 50% מהתלמידים במערכת החינוך הממלכתית הם חרדים וערבים, אי אפשר להמשיך בתוואי הזה. זאת הבעיה הגדולה שלנו. העובדה שיש כאן אוכלוסיות עצומות עניות, לא משכילות, וחסרות משאבים. והמטרה שלנו היא לא לגרום לנזק במה שכבר כאן עובד במשק הישראלי (ההייטק הישראלי) אלא לגרום לעוד אוכלוסיות להצטרף לאותו סקטור. איך משקיעים ולוקחים כסף לזה? בטיפול בכל התחלואים. גם בחוק לעידוד השקעות הון. ובכל שאר הדבר שאתה כותב עליהם. וזאת המשימה הגדולה שלנו.

  6. שאול א.

    גיא – אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אם היו מכריחים אותי לסדר את האיומים הגדולים ביותר על המשק בעשורים כפי שאני תופס את חומרתם, הראשון שבהם היה מה שציינת (הצטמקות חלקה היחסי של האוכלוסיה היצרנית).

  7. אבישי

    היי,
    אני מצביע (ופעיל בתקופת הבחירות) של מפלגת יש עתיד.
    אני גם עשירון 8-9.
    גם אני לקחתי חלק במחאה (החלק שלי היה זה שדרש שירותים ממשלתיים נאותים בתמורה למס השערורייתי שאני משלם, ודרישה להקטנת הפערים החברתיים).

    יש לי שתי בנות ואישה עם שאיפה לשלם מס הכנסה יותר ממני.
    אין לי *שקל* מההורים.
    אין ולא תהיה לי דירה בשנים הקרובות. אם בכלל.

    יאיר לפיד מדבר אליי.
    אני אוהב את מה שהוא אומר.
    פעם אחת מישהו שם באוצר נזכר מי מכניס את רוב הכסף לקופה, ונזכר שכדאי לדאוג שהוא ימשיך להכניס ולא ינטוש את המדינה שהוא מאכיל.

    בלי קשר לפוסט, אני מבטיח לרובכם – המתאמצים למצוא את השמץ בפוסט של יאיר שאפשר לעקם את הפרצוף לגביו – שמפלגת יש עתיד תפתיע אתכם.
    שר הרווחה, ושרת הבריאות לקחו על עצמם בשמחה תפקידים שהיו בחזקת תפו"א לוהט שאיש לא רצה לאחוז.
    המפלגה דוחפת תמיכה בשכבות החלשות – ניצולי שואה, מוגבלים, הקפאת הפרטות של שירותים שהממשלה אמורה לספק.
    חבל שעל זה איש לא כותב, ומעדיפים לחפור על פוסט של שר אוצר שאשכרה מכנס ישיבות כדי לדאוג לציבור בוחריו.

    אספקט אחר של המקטרגים הוא שמרנות חברתית שמזדעקת על תקשורת ישירה עם הציבור מעל גבי רשתות חברתיות ודיוור אלקטורני. – גם פה מפתיע אותי שישנם גולשים "מתקדמים" המצטרפים לאותו קול זעקה זאת במקום הוספת נקודה נוספת לפוסט הנ"ל – חיובית ומפרגנת שהנה יש פה מישהו שמבין הסברה, קידמה פיתחות ושקיפות.

    ויש לי תחושה קלה שאול, שגם אתה קצת יותר אופטימי אחרי הקמת הקואליציה מאשר לפניה.
    אני יודע שלפחות אני כן.

  8. שאול א.

    אבישי –
    אני אתחיל מהסוף. אני לא אופטימי או פסימי יותר אחרי הקמת הקואליציה הזו, מהסיבה הפשוטה שאני חושב שהיכולת של הממשלה – כל ממשלה – לטפל בבעיות העמוקות של החברה הישראלית היא יכולת מוגבלת ביותר. אולי זה אומר שאני פשוט יותר מדי פסימי באופן כללי, לא יודע.
    שנית, לעניין התקשורת הישירה עם הבוחר – אני לא חושב שפוסט בפייסבוק בחג הוא תקשורת ישירה עם הבוחר. זו תקשורת, עם בוחרים. אין בזה שום פסול, כל עוד זה היה מגיע יחד עם צורות נוספות של תקשורת. למשל, אם עיתונאי היה מתקשר לשר האוצר או למי מטעמו לאחר הפוסט הזה ומבקש לשאול שאלת הבהרה, הייתי מצפה משר האוצר לענות. למה לא? אני מניח שאתה מבין לאן אני חותר.
    שלישית, ציינתי יותר מבמקום אחד – וכך גם רבים מעמיתיי – שיש עתיד לקחה על עצמה באופן רצוני שלושה תיקים משמעותיים ביותר לחיים שלנו – אוצר, חינוך ובריאות. זה מעיד, בין היתר, על רצון אמיתי לשנות ולהשפיע במקומות החשובים ביותר. זהו מבחן עצום, וכולי תקווה שהם יעמדו בו, כי זה לטובת כולנו. אנחנו לא חלוקים כאן. אשמח שיפתיעו אותי. אשמח מאוד.
    רביעית, אני שמח שיאיר לפיד מדבר אליך. אגלה לך סוד קטן (כפי שכתבתי בסעיף 1), חלק גדול ממה שהוא אומר מדבר גם אלי. ואני חושב שהביקורת עליו מוקדמת, ומוגזמת.

  9. אלון

    שאול,

    קודם כל, תודה על פוסט מוצלח, ויותר חשוב, מעורר אי נוחות במובן החיובי. אי הנוחות, לפחות מבחינתי, נובעת מהאנטגוניזם הטבעי שיש לי כלפי לפיד עוד מימיו ככותב טור. בהתאם, הנטייה שלי כלפי הסטטוס האחרון הייתה קצרת רוח לכל היותר, ואני מודה שהפוסט שלך גרם לי לעצור רגע ולהכיר בכך שכלל גם כמה דברים איתם קשה להתווכח. אתה צודק, חשוב לשפוט את האדם לפי מעשיו ולפיד עוד לא עשה דבר, לטוב ולרע. זו תזכורת חשובה למתנגדים אוטומטיים כמוני וגם למעודדים אוטומטיים כמו אבישי מלמעלה.

    זה גם גרם לי להתעכב עוד כמה דקות על תחושות חוסר הסבלנות שלי כלפי הסטטוס הזה ולנסות להגדיר אותן טוב יותר. לצד מנה נאה של אלרגיה אוטומטית כלפי הדמות, אני חושב שבכל זאת יש שם משהו נוסף שמפריע לי הפעם: דיסוננס. גם סגנונית וגם תכנית.

    הדיסוננס הסגנוני הוא הפשוט יותר והמשמעותי פחות. אפילו עבור עצמו, לפיד חצה הפעם את רף אי-הסבירות בצורה קצת מוגזמת. נראה לי די ברור שישיבת האוצר לא התרחשה כך, כם אם לפיד הזכיר את גב' כהן בדברי הפתיחה או הנעילה שלו. כמו שחבר שלי ציין באופן קולע, לפיד מתאר את עצמו כמו דמות מהסדרה "הבית הלבן", שעוצרת הכול באמצע, מטילה הס בחדר ונושאת נאום מרשים מלא תוכחה ואידאלים. הבעיה היא שאף אחד לא מתנהג ככה במציאות, ואם כן, הוא דושבג רציני. יש כאן ניסיון שקוף לצייר את עצמו כזכר אלפא של משרד האוצר, בין השאר על גבם של עובדים רציניים שתפקידם לאזן גיליונות אקסל, ולא אדם שמעולם לא שמע את המילה "פיסקלי" לפני כן. להגנתו, רוב הפוליטיקאים משתמשים בתקשורת ליצירת דימויים מוגזמים, אבל זה אמור להיות שקוף לצרכן התקשורת הממוצע. כאמור, הדיסוננס כאן קצת מוגזם וברור מדי, לפחות עבורי. זה לא הופך אותו לאסון לכלכלת ישראל, אבל כן קצת לאידיוט.

    מילא זה, אלא שיש גם דיסוננס תכני. אתה צודק שליבת המצביעים של לפיד הם המעמד הבינוני-גבוה, אבל לפיד התיימר, ועודו מתיימר, ליותר מכך. בכוונה או שלא — כידוע, לא מדובר בעפרון הכי מגובה במידע בקלמר — אותו ערפול בהגדרת "מעמד הביניים" שהזכרת עזר ללפיד לפנות ליותר מבני המעמד הזה. כמו שש"ס למדה על בשרה בעשור האחרון (וחלקם, *שיעול*דרעי*שיעול*, עדיין מתקשים להכיר בכך), ההבדל בין קהל הליבה של המפלגה ובין מצביעי השוליים שמשליכים עליה את הפנטזיות שלהם הוא ההבדל בין 5-10 ל-15-20 מנדטים. כשמתמקדים בליבה, מאבדים את המנדטים האלו. העשירון התשיעי לבדו לא שווה 19 מנדטים. לכן קשה לי לקבל את הסנגור שמדובר בפנייה מכוונת וצינית לקהל הטבעי שלו. לפיד פנה בחודשים האחרונים לקהל רחב יותר, במודע ובמכוון. לי הדיבור על מורה עם הכנסה זוגית של עשרים אלף לחודש מזכיר דווקא את מיט רומני, שהעריך בשידור חי את השכר הממוצע בארה"ב כפי עשר מגודלו האמיתי (שמחתי לראות שאחד הפרשנים היום, לא זוכר מי, הזכיר גם הוא את זה). למרות שאני בטוח שרבים חיכו ללפיד בפינה בלי קשר, אני חושב שאין פלא שכל כלי התקשורת קפצו על הטעות הזו אתמול והיום. היא יותר מדי בוטה ביחס למה שאמר עד כה. כאמור, דיסוננס.

    אבל, יותר מזה, יש כאן דיסוננס בין החזון שהציג מאז נכנס לפוליטיקה ובין הפתרונות שהוא רומז עליהם. לפיד דיבר על "האחות, הכבאי, המורה" — אותם עובדי ציבור שיחוו את הקיצוצים שהאוצר מכין עכשיו באופן הכי ישיר. (אגב, אני בטוח שאתה יודע שאחיות מתחילות עובדות מסביב לשעון ומקבלות בין חמשת אלפים לששת אלפים בחודש, תלוי בכמה שעות נוספות הן עושות.) הוא מציג את החזון המשכנע שלו, אבל אז מקנח בגרעון. אם הצורך הכי דחוף כרגע הוא צמצום הגרעון באופן הכי אגרסיבי ומיידי שניתן, המשמעות היא הפניית עורף לחזון הזה לעת עתה. המשמעות היא ביבי מודל 2003. המשמעות היא אותה גישה שעזרה לישראל לתפקד היטב ברמה המאקרו-כלכלית אבל במקביל לדרדר את מצב מעמד הביניים. אי אפשר להחזיק את המקל משתי קצותיו. הזכרת באופן כמעט אגבי את "מה שחסר", אבל זה לב הדיסוננס המרכזי שמפריע לי כאן: אי אפשר לדבר על מצוקות מעמד הביניים בלי להזכיר את החוליים המבניים של המשק הישראלי. החוליים היחידים שלפיד הזכיר הם החרדים (א.ק.א. עמנואל גולדשטיין) והגרעון התקציבי. אתה יודע ופרסמת יותר מכולם על הגורמים האחרים שמשחקים תפקיד יותר מכריע. אי אפשר לדבר על המצוקות האלו ומשם לקפוץ לקיצוץ הגרעון דרך המגזר הציבורי ובלי להתייחס לדברים כמו מס חברות או הריכוזיות. זה לא עובד ככה.

    לפיד בנה קריירה על פנייה לכולם בו זמנית באמצעות מושגים מעורפלים. זה עובד כל עוד אתה לא חייב לתרגם את המושגים האלו למעשים וסדרי עדיפויות. הדיסוננס כאן, לטעמי, הוא הפער שמתחיל להתהוות בין המילים הכלליות של לפיד לבין הצורך להיות יותר קונקרטי, לראשונה בחייו. הפער בין ריקי כהן השקרית והאמיתית הוא רק סימפטום לפער הזה, אבל כזה שמושך יותר תשומת לב ממה שלפיד היה רגיל לקבל כשדיבר על "הישראלי הממוצע". בכל מקרה, אני חושב שאתה צודק וצריך לחכות עם הביקורות האלו עד שיציג את הפתרונות. זה לא יקרה עוד הרבה זמן. הציפיות שלי נמוכות, אבל אשמח להתבדות.

  10. ירומיל

    האמירה שאין לך ביקורת מהותית על הפוסט של שר האוצר היא עצמה ביקורת מהותית על הפוסט של שר האוצר. כפי שהעיר אלון, "לפיד בנה קריירה על פנייה לכולם בו־זמנית באמצעות מושגים מעורפלים", על התנחמדות בכל מחיר ועל מנוסה מתמדת מכל אמירה בשרית. כבעל טור החתירה הבלתי־מתפשרת למרכז הפכה אותו למיותר; כפוליטיקאי, היא הופכת אותו למסוכן.

    הפוסט של לפיד משקף עוד חסרונות מוכרים שלו: שטחיות, ניתוק, יוהרה, נרקיסיזם. היאיר־לפיד שמנפנף בלעג "עוד טור אינסופי של מספרים" הוא אותו יאיר־לפיד ששטח תכנית לרפורמה במערכת החינוך על סמך הרצאת־TED בת רבע שעה, והיאיר־לפיד שמפנטז שהבולשיט שלו התקבל ב"מבטים מהורהרים" ו"מניח שמבחינתם זוהי זווית מרעננת של הסתכלות על הדברים" הוא אותו יאיר־לפיד שמשוכנע שהשמש זורחת לו מהתחת ושהוא מתת האל למין האנושי – סליחה על הצרפתית, דרך אגב – שלמדנו להכיר בעשרים השנים האחרונות. לא מדובר רק בסגנון – מדובר באינדיקציה מפחידה לכך ששר האוצר עדיין לא הבין ששוב אין הוא בקנזס, ושבעולם האמתי יש בעיות אמתיות שכישוריו הדלים אינם מספיקים לפתרונן.

להגיב זה מגניב