מה חושבים הרופאים על מה שאני חושב על רפואה פרטית/ציבורית

0.
לפני שבועיים פרסמתי במוסף של העיתון כתבה שעוסקת בעלייתם של ביטוחי בריאות מזן חדש – כאלה שרוכבים על רמת השירות הנמוכה במערכת הבריאות הציבורית ומעניקים את אותם הדברים שיש בסל הבריאות הממלכתי, רק ברמת שירות גבוהה יותר. הכתבה נמצאת כאן.
בעקבות הכתבה פנתה אלי ד"ר רות גור, נוירוכירורגית ורופאה בכירה במרפאת הכאב בתל השומר, וכתבה לי את הדברים הבאים (היא כתבה אותם גם בפייסבוק שלה). קיבלתי את רשותה לפרסם כאן את התגובה שלה (אחרי שקיבלה את אישור בית החולים).
קריאה נעימה.

===
מה לא בסדר אם בכלל ברפואה פרטית?
===

אמש פורסם מאמר בכלכליסט שנכתב ע"י עיתונאי שעבר חווית אשפוז לפני כשנה עקב דימום תת עכבישי – בהקשר של הצעת ביטוח בריאות פרטי מחברה מסחרית.
נושא הרפואה הפרטית ומצב הרפואה הציבורית בישראל נמצא במודעות הרופאים מזה למעלה מעשור – אז נעשה ניסיון לשפר את המצב במסגרת ההסכם הלפני אחרון – ניסיון שנכשל לגמרי. במסגרת ההסכם האחרון נעשה ניסיון נוסף – שאף הוא במבחן התוצאה נכשל: תוספת שהובטחה של כ- 1000 תקנים לא ניתנה במלואה, סיוע ע"י תמריצים החל לקרום עור וגידים ונכשל ובסופו של דבר למרות הגידול באוכלוסיה – התקנים נותרו כשהיו ומקצועות המצוקה ממשיכים להעמיק את מצוקתם, ואנו – אנא אנו באים?
קשה מאד לקרוא כתבה כזו – קשה שבעתיים כאשר כל רופא העובד במדינת ישראל יודע, כי הזמן לחולה הולך ומתקצר המשימות הולכות ומתרבות וכולנו עובדים בשיטת כיבוי השריפות. לא משנה באיזו פרקטיקה עסיקנן – גם אם מדובר בפתולוגיה – התורים ארוכים. המשימות אינסופיות. כל רופא עמוס לעייפה מטפל מעבר לכל המנהלות והאדמיניסטרציה – ביותר חולים, עם פחות רופאים שיחלקו איתו את העול, ביותר משימות, ביותר מכשור, בידע יותר גדול בצורך גדול יותר ללמוד וללמד – ומתי נותר זמן?
כאשר אני התחלתי התמחות – המחלקה שלי כללה את הילדים . היו 4 מיטות טיפול נמרץ. 35 מיטות סה"כ וחדר ניתוח 3 פעמים בשבוע. היה חדר מיון אחד וחדר טראומה אחד. גם כמות היעוצים מחוץ לבית החולים היתה סבירה. כאשר אני סיימתי התמחות – על אותו הצוות בדיוק היו 49 מיטות, 8 מיטות טיפול נמרץ, כמו כן היו עוד 8 מיטות בילדים שתי מיטות טיפול נמרץ בילדים. בנוסף עמדו תחתי כבר שני חדרי מיון כ"א עם חדר טראומה משלו. ימי הניתוחים היו פעמיים בשבוע 2 חדרים במקביל ו- 3 פעמים בשבוע רק חדר אחד. ממצב בו ניתחנו 3 פעמים בשבוע בלילה הגענו לשני ניתוחים בלילה בממוצע. ללא שינוי בכמות התורנים והכוננים וכמות הרופאים הכוללת – עם ירידה קשה במספר המתמחים. עדיין קיימים אותם סטונדטים לרפואה וסיעוד. אותם רוטציונרים. אבל לג'ורנל קלאב יש דרישות גבוהות יותר שכן יש יותר ג'ורנלים וכעת כל תת מקצוע יש לו ג'ורנל משלו. גם החולים שלנו – אינטיליגנטים. הם הגיעו אלינו לאחר התייעצות עם כמה רופאים וירטואליים, אחרי שקראו באינטרנט בויקיפדיה בפורומים שונים. אחרי שכבר התייעצו, בררו היטב את הכל – ואז הם רוצים לשמוע. ואחרי שהם שומעים הם הולכים לברר ורוצים לשמוע עוד. אבל מהמצב שתארתי – יש לנו הרבה פחות זמן להקדיש להם מלכתחילה .

בא הכתב הנחמד, ואין לי שום ויכוח איתו. אכן זה המצב בנוירוכירורגיה. אין לי ויכוח, ואני מאמינה שזה השירות שהוא קיבל. מאידך – אין זה נובע מתאוות בצע שלנו אין לכך שום קשר. גם לולא היתה רפואה פרטית – זה לא היה נראה אחרת בשעות הבוקר כיוון שכדי שזה יראה אחרת – המדינה חייבת להוסיף כ- 7000 תקנים ולרענן את התקינה אחת לחמש שנים לפחות. כולנו יודעים שאם המדינה הבטיחה להוסיף 1000 תקנים תוך עשור – אין סיכוי שדבר כזה יתרחש ועד השביתה הבאה – יהיו חסרים 10000 רופאים כלומר המצב רק יחמיר.

המדינה קופצת את ידה. ועדיין הציבור – כמו אותו כתב – חושב שאנחנו צריכים להמשיך לעבוד בהתנדבות עד טיפת דמינו האחרונה. זאת למרות שאותו ציבור תמך בלעג לאיד בדרישה לחתום על שעון נוכחות – ובכך חתם את הגולל על האמון ועל האלטוריאיזם. המדינה כעת מתחשבנת עם כל רופא על כל דקה – והרופאים שעדיין מרוויחים את אותם סכומים מגוחכים ונמצאים במקום האחרון במדינת ישראל מבחינת הסדרים פנסיוניים מוצאים את עצמם רבים על קבלת תמורה לשעה נוספת כשכל עלות השעה הזו היא כ- 45 ש"ח לכל היותר.

יוצא הכתב – וטוען שאנחנו חמדנים – הנה ההוכחה הניצחת! בבוקר אנחנו כאילה ואחר הצהריים אנחנו כאילה. יוצא מצב שהכתב הנחמד צודק בעובדות וטועה לגמרי בפרשנות ולפיכך בהבנה שלהן. האשמה שלו אותנו ואת חמדנותינו הינה טעות בעליל. הביקורת מופנית כמו תמיד – לאנשים הלא נכונים. ושוב יצאנו הרעים כאשר אנחנו בעצם הקורבן של המערכת. כמה נוח לכל הצדדים! המדינה תוכל להמשיך באין מפריע ובאין מתן דין וחשבון לעשוק את הציבור ואנחנו נישא בביקורת!

אז אחת ולתמיד:
כאשר אנו עובדים בשירות המדינה – בין אם זה ישירות או דרך קופת החולים – מי שמכתיב לנו כמה חולים לראות ואיך לעבוד זה המדינה. היא עושה כן ע"י ההסכמים אך לא רק. גם ע"י הכתבת כמות האוכלוסיה לתת לה שירות ( לפי קביעת כמות ע"י הכתבת שעות העבודה (ע"י אי מתן שעות נוספות) גם ע"י הכתבת כמות הרופאים הנושאים בעול (ע"י הכתבת התקנים) והכתבת העול ע"י קביעת מספר מיטות האשפוז וכן הלאה.
כאשר אדם מסיים את שעות עבודתו הוא חופשי לנפשו.

אחת ולתמיד – מותר לרופא לצאת בתום יום עבודתו ולעשות בזמנו החופשי כל העולה על רוחו – בין המדובר הוא בלשבת עם ילדיו/נכדיו בפארק, או להשלים הכנסה בכל דרך שנראית לו בשל השכר הבזוי שהוא מקבל. זכותו להשכיר את עצמו כעוזרת בית אם בא לו וזכותו המלאה לעשות לביתו מהמקצוע אותו רכש בדם יזע ודמעות. אחת ולתמיד בין אם הוא ישב בפארק ובין אם הוא ישב במרפאה הפרטית – הוא לא ישב יותר שעות בעבודה – שכן העבודה לא מוכנה לשלם על שעות נוספות, ועל כן אין לו מה להשאר שם. ואם הוא עובד אחר הצהריים כרופא זכותו להחליט כמה שעות הוא מעוניין לעבוד כמה חולים הוא מעוניין לקבל מה הוא עושה באופן פרטי או לא. וכמה כסף הוא לוקח על כך.
לא רק זאת אלא זאת – בשל המצב הפסניוני החמור אליו נקלעו רוב הרופאים לא רק זכותו אלא לרוב זה הכרח עבורו ולו כדי לאפשר לעצמו חיים סבירים בעת זיקנה לעבוד כדי להשלים הכנסה. משכורת של רופא בשירות המדינה, רופא בכיר, היא כ – 7000 ש"ח לחודש למשרה מלאה לצרכי פנסיה. בכיר אשר לא יעבוד בתורנויות/כוננויות/פרקטיקה פרטית – ימצא את עצמו בפייסבוק כקשיש נזקק שמרימים לו תרומות כדי שלא יוציאו אותו מביתו.

זה היה הדבר שהיה כה חסר לי בכתבה.
זו היתה הנקודת המבט אותה לא ראה הכתב כלל – אותו כתב שהיה מרוכז בעצמו ובכסף ששילם כדי לקבל שירות טוב ממה שהמדינה החליטה לספק לו תמורת מס של כ- 400 ש"ח לחודש. אותו כתב שלא ספר ממטר את כמות שעות העבודה ביממה של הרופאים ששמרו עליו שישאר בחיים ורק עם כאב ראש. שלא ראה – אולי לא יכל היה לראות את כל שכניו החולקים איתו את אותו הרופא התשוש. חסרה לי נקודת מבט קצת יותר רחבה של כתב במדינת ישראל. חסר לי האיזון של הצד שכנגד שכבכל ויכוח פוליטי מקפידים עליו אבל כשהכתב מעורב אישית מדוע להכניס את הצד השני? זה מפריע להעברת המסר הנקי.

כשם שזכותו של הכתב לבחור במה להשקיע את כספו כך גם זכותו של כל אדם וכל רופא להתפרנס בכבוד וזכותו של כל אדם כולל רופא להיות חופשי בהחלטתו מה לעשות בשעותיו הפנויות. בכל תלונה או טענה לגבי קבלת תמורה הולמת לתשלומי העתק שמדינת ישראל חומסת מתושביה תמורת שירותי הבריאות שהיא מנפקת יש לפנות לגורמים הבאים:
ראש ממשלת ישראל.
שרת הבריאות.
שר האוצר.
מבקר המדינה.
בג"צ.
המפקח על הביטוח (זה ביטוח בריאות ממלכתי – אחרי ככלות הכל – לא?)

הגיע הזמן כתב יקר וחביב שתושבי מדינת ישראל יקחו את האחריות המינימלית לבריאותם, יפסיקו לשבת על הכורסא ולדרוש השכם והערב "מגיע לי" ויצאו לעשות מעשה כדי לקבל את מה שלדעתם מגיע להם. וכל עוד לא עושים בנידון זה דבר אלא רק יושבים ומקטרים מזווית מאד צרה של "מגיע לי" – יוצא שכרכם בהפסדכם – כי מלשבת ולומר "מגיע לי" איש עוד לא קיבל דבר.

ד"ר רות גור

תגובות

  1. חנן כהן

    אני חשש שלרופאה היקרה יש בעיה בהבנת הנקרא.

    הטענה העיקרית אינה, כפי שהבנתי אותה מהכתבה, שהרופאים עובדים באופן פרטי בקליניקה שלהם לאחר שעות העבודה.

    הטענה העיקרית היא שאותם רופאים נותנים שירות יותר טוב בבבית החולים, בשעות העבודה הרגילות, תמורת הרבה יותר כסף.

  2. מיכל

    צודקת בכל, ואני בטוחה שגם הכתב מסכים איתך. בסופו של דבר, המצב הבלתי אפשרי הזה וגידול הפערים בחברה הישראלית נובע ממדיניות הממשלה. תודה על תגובתך לכתבה!
    (אני חושבת שלכם הרופאים יש אומץ ומקום חשוב במה שקורה במדינה.. סך הכל המחאה החברתית התחילה עם מחאת הרופאים.. ורק מספר חודשים אחרי זה האוהלים..)..
    החזיקו מעמעמד ותודה לכם!!!

  3. יוסי

    האם הבעיה היא במספר התקנים או במספר הרופאים החדשים בכל שנה?
    בעבר קראתי שהבעיה המהותית היא שהאוניברסיטאות לא מצליחות להכשיר מספיק רופאים פשוט כי אין מספיק מועמדים שעומדים בתנאי הסף ללימודי רפואה ורוצים ללמוד רפואה (קצת משונה, כי זה המקצוע הכי נחוץ בכל מדינה ומדינה, כך שרופא תמיד יוכל להגר לכל מדינה וזה הרי הדבר הכי חשוב בישראל של 2013). האם אני שוגה בזכרוני?

  4. ד"ר גור רות

    חנן כהן היקר.
    יתכן שיש לי בעיה בהבנת הנקרא, למרות שקצת קשה לי לדמיין איך ניתן לסיים דוקטורט ברפואה באוניברסיטת תל אביב, שלא לדבר על להתקבל לכזה עם בעיה כנ"ל.
    אני חושבת שהירידה האישית היתה מיותרת וסרת טעם.

    ובהתעלם מההערה הנ"ל כמדומני הבעיה כפי שהבנתי אותה מהכתבה היתה שלא ניתן השירות שלו יש לציבור את הזכות לצפות בזמן הבוקר.
    זמן הבוקר הוא זמן עליו אתה משלם מכיסך את ביטוח הבריאות הממלכתי.
    זהו סכום מאד מאד נדיב, גבוה בסדרי גודל מכל עלות של כל ביטוח רפואי משלים, ובכל זאת אומר שאול, ובצדק רב, כי למרות תלום הביטוח הוא לא קיבל את השרות המתאים.

    אני אומרת על כך שהאשם בכך שלא קיבל את השירות הנ"ל איננו נובע מקיום הרפואה הפרטית אלא מהרס הרפואה הציבורית.

  5. סיון

    תגובה ליוסי,
    הבעיה אינה חוסר במועמדים ללימודי רפואה. אומנם תנאי הקבלה אכן קשים אך בכל שנה הכיתות מלאות עד אפס מקום. למעשה בתי החולים מתקשים לעמוד בעומס הסטודנטים ובהכשרתם עקב כך.
    בנוסף אליך לקחת בחשבון מספר לא מבוטל של סטודנטים אשר למדו באוניברסיטאות בחו״ל.
    הבעיה הינה בהתמחות, שם יש מחסור חמור בתקנים. האבסורד הוא שיש רופאים אשר יושבים בבית ומחכים שיפתח תקן להתחיל התמחות בזמן שחבריהם בבית חולים טוחנים 7 ויותר תורנויות בחודש.
    בנוסף יש לך את הרופאים שלאחר 7+ שנות לימודים מחליטים לפנות למקצועות אחרים, התמחות בארץ אחרת כי הם בצדק מעוניינים במקצוע שמאפשר חיים.
    אני יודעת שגם בהייטק ובעריכת דין לדוגמה עובדים שעות ארוכות אך גם מקבלים גמול כספי וגם לא עובדים סופי שבוע וחגים על בסיס קבוע.

  6. מ.ג.

    תגובה ליוסי וסיוון-
    סף הקבלה הגבוה באוניברסיטאות הוא נגזרת של הביקוש הגבוה ללימודי רפואה. אם מחר יגישו מועמדות רק 100 סטודנטים עם פסיכומטרי של 400- יקבלו גם אותם. צוואר הבקבוק הוא מספר המקומות בכל אוניברסיטה, שהוא נגזרת של מספר המחלקות שיכולות ללמד את הסטודנטים בשנים הקליניות, מבלי שיהייה צפוף מדי. קיצר- כדי להגדיל את בתי הספר לרפואה, יש קודם כל להגדיל את בתי החולים אשר יכולים ללמד אותם (כי לא לומדים רק מהספרים).
    לגבי ההמתנה לתקנים- בדר"כ ממתינים לתקנים במקצועות מבוקשים יחסית או במחלקות מבוקשות מאוד. במקצועות במצוקה כמו פנימית, הרדמה וכירורגיה כללית בדר"כ ניתן למצוא תקן יחסית בקלות.

    לגבי תוכן התגובה של ד"ר גור- אני גם קראתי את הכתבה שפורסמה בזמנו ולא התרשמתי שנמתחה בה ביקורת על תפקוד הרופאים אלא שהתנהל בה דיון (די ענייני) לגבי עתידה של הרפואה בארץ. אני חושבת שהעוסקים במלאכה בארץ סובלים מקיבעון מחשבתי מסוים בכל הקשור במערכת ציבורית ומסרבים להבין שייתכן ופני הרפואה למקום אחר. וכן, למרות שמדינת ישראל היא מדינה סוציאליסטית סה"כ, יתכן כי עתיד הרפואה הוא הרבה יותר…קפיטליסטי. ואולי זה אפילו טוב!

  7. יוני

    הבעייה שלי עם הפוסט המקורי של שאול היא חוסר התייחסות לאלטרנטיבות.
    זה טוב ויפה לסמן את הבעיות בשר"פ, אבל אם רוצים להפוך את הפוסט למשהו שהוא יותר מ "rant" כללי על כמה שהמציאות היא קשה והחיים הם לא מה שהבטיחו לנו, ראוי לתת הסברים מדוע דרך זו היא פחות טובה מהאלטרנטיבות שלה. במיוחד אני מצפה מכך מכתב "כלכלי"… אם היינו מדברים בספירות של הפילוסופיה של המוסר אולי היינו מגיעים למסקנות שונות.

    אלו "אלטרנטיבות" יש על השר"פ המתואר בכתבה המקורית?
    * למנוע את האפשרות לשלם למנתח מוצלח: גרוע, כי אף אחד לא מרוויח כאן. האזרח לא יכול לקבל את אותו מנתח, המנתח לא יכול לקבל כסף.
    * למנוע את האפשרות לשלם למנתח מוצלח באופן חוקי: נעבור משיטה בה הכל גלוי ויש פיקוח לעולם של "מעטפות" ו"בקשות תרומה" לא חוקיות. הרופאים מפסידים כי הם מסתכנים בעבירה על החוק. האזרחים מפסידים כי אין פיקוח.
    * המנתח המוצלח יהיה חייב לנתח את כולם: בלתי אפשרי – יש יותר מידי חולים.
    * למנוע את האפשרות מרופאים לעבוד בפרטי: במקום לחלק את זמנם בין הרפואה הציבורית לפרטית, הרופאים הטובים פשוט יעברו למשרה מלאה בבי"ח פרטי. האזרחים העניים מפסידים כי אין כעת רופאים טובים בבתי החולים הציבוריים.
    * לאסור על רפואה פרטית בישראל: הרופאים הטובים עוזבים לחו"ל, האזרחים נשארים בלי אלטרנטיבות.

    לסיכום, הכתבה המקורית היא מאוד לא הוגנת – היא באה ואומרת ש"זה לא פייר" שהמנתח הכי טוב לא יכול לנתח את כולם כל הזמן בחינם, ושזה המצב הראוי! אז אפשר אולי להאמין שמדובר בתיאור אוטופי אבל אוי ואבוי יהיה לכולנו אם מישהו ינסה להוציא את הרעיון הזה אל הפועל…
    לכן אני מבין מדוע ד"ר גור התרעמה על ההצגה החד-צדדית של המצב המורכב הזה.

  8. אב"ר

    א. המאמר המקורי והתגובה שלו מבוססים על הנחה שיש לבחון בנפרד, שהיא בגדול שהרופא הוא סוג של מכונה שמייצרת "טיפול רפואי". המאמר והתגובה מעלים את הבעיות שנוצרות כשהעומס על המכונות האלה נהיה גדול במידה שהן כבר לא מצליחות לייצר את אותו התוצר באותה האיכות, ודרכים שונות לטפל בבעיה.

    ב. איכות המערכת הרפואית מושפעת מהרבה גורמים שנמצאים מעבר לכמות ואיכות הרופאים, והנטיה להתמקד במספר שלהם, בחינות ההסמכה שלהם, ובתנאי השכר שלהם היא אחת מהבעיות. ביקורת רחבה יותר היא עניין למאמר שלם שצריך לעמוד בנפרד. כאן אני מעוניין להעלות כמה נקודות שיוצאות מתוך אותה ההנחה, ונוגעות בפתרון המתבקש של הגדלת מספר הרופאים.

    1. המספר המוגבל של מקומות לסטודנטים באוניברסיטאות בישראל הוא פיקציה. זאת שאלה של פוליטיקה ושל כסף, כלומר, של פוליטיקה ושל עוד פוליטיקה. כבר כיום בב"ש ובת"א יש תוכניות ללימודי רפואה שמכשירות סטודנטים זרים (=יהודים אמריקאים) שלא חושבים בכלל להשאר במערכת הרפואית המקומית. איך פתאום מצאו בשבילם "מיטות קליניות"? כי הם משלמים שכר לימוד שאינו מסובסד על ידי המדינה. אז "המיטות הקליניות" ישנן כיום, פשוט לא מעוניינים לשלם בעבורן.

    2. ההנחה שהיחס מרצים-סטודנטים באוניברסיטאות כיום הוא אופטימלי ולא ניתן לציפוף לא מוכחת בשום צורה שהיא. הכפלה מיידית של מספר הסטודנטים אולי תיצור לחץ פתאומי, אבל למה ש-10% נוספים יגרמו לפגיעה מהותית ברמת ההוראה? וגם אם כן, מה זה משנה? ההנחה שההוראה הקלינית במהלך לימודי תואר MD הם אימננטים לאיכות הטיפול של הרופא היא מוטעית: חודשיים של סבבים בקרדיו לא הופכים סטודנט לקרדיולוג בשום צורה – השנים הראשונות בהתמחות הן אלה שמקנות לו את הידע והנסיון המעשי.

    3. כבר עשור שמערכת הבריאות מתריאה על כך שהעזרה שהיא קיבלה מעליית רופאי ברית המועצות הולכת להעלם בבת אחת, ברגע שהם יפרשו לפנסיה. כל הרופאים הצעירים שעלו לפני עשרים שנה הולכים לפרוש בעשור הקרוב. משך הזמן שלוקח להכשיר רופא הוא בסביבות עשור. אם עכשיו המצב קשה אז שיהיה ברור שהקטסטרופה עוד לפנינו.

    4. הבחירה להקים את בית הספר לרפואה בצפת היא שחיתות שעוד מחכה לוועדת חקירה. הצורך בהגדלת מספר הסטודנטים לרפואה הוא אקוטי, אבל הקמה של בית ספר חדש לגמרי, על ידי אוניברסיטה חסרת נסיון, הוא בזבוז כספים שהצחנה עולה ממנו. למה היה צורך להקים מנהלה חדשה, ולשלם משכורות על תפקידים כפולים? שלא לדבר על עלויות ההקמה, וההסתמכות על בתי חולים מדרג ב'. אני לא יודע אם השחיתות נמצאת בקרב הפוליטיקאים המקומיים בצפת או עסקנים שסמוכים על שולחה של אוניברסיטת בר אילן, אבל הגיון כלכלי-מקצועי-מערכתי אין כאן.

    5א. המערכת כמו שהיא מבוססת על זה שהביקוש ללימודי רפואה עולה במידה רבה כזאת על ההיצע שסטודנטים ישראלים נושאים ללמוד בחו"ל. משרד האוצר, בעצם, סומך על זה שחלומה של האם היהודיה הוא שהבת שלה תהיה רופאה. ובינתיים זה עובד: כמחצית מהרופאים שמצטרפים לפנקס הרופאים מדי שנה קיבלו את אכשרתם בניכר. מבחינת המדינה היא קיבלה רופאים בעלות 0, כלומר, רווח נקי. מלבד העובדה שאין בזה צדק, גם אם זה הצליח בעבר אין סיבה להניח שזה יצליח גם בעתיד.

    5ב. סטודנט ישראלי שלמד באירופה לרוב נמצא עם רגל בישראל ורגל בחוץ. בעבר סטודנטים ישראלים שלמדו בהונגריה ובאיטליה חזרו ברובם לישראל כי מסיבות תרבותיות ולשוניות הם לא נטמעו בסביבה. אבל כיום מצד אחד עומדים המשבר הנוכחי והעתידי של מערכת הבריאות בישראל, ומצד שני עומדת הגלובליזציה של שוק העבודה הרפואי. כיום הסטודנטים באירופה ברובם נבחנים גם ב-USMLE ויכולים להתמחות בכל מדינה באיחוד האירופי. אם חמישית מתוכם יחליטו שלא לחזור לישראל המילה "קטסטרופה" לא תהיה מספיקה בשביל לתאר את מה שיקרה.

  9. אב"ר

    נקודה פרובוקטיבית לסיום:

    6. ההנחה שתוספת משכורת לרופאים היא שתפתור את הבעיה היא חלק מהבעיה. הבעיה כיום, שתוחמר בעתיד מסיבות שתיכף אפרט, היא לא השכר אלא עומס העבודה. להגדיל את שכר הרופאים רק יקשה על המערכת עוד יותר להגדיל את מצֶבֶת הרופאים. כמובן שראוי שרופאים יתוגמלו בשכר בסיס מכובד (הנורמה הפסולה של שכר המתבסס על תוספות היא בעיה כלל משקית), אבל הבעיה מספר אחת היא העומס.

    בעיית העומס רק הולכת להחמיר בגלל שינויים דמוגרפיים מהותיים שעוברים בעולם הרפואה: ובפשטות הרופאים הופכים להיות רופאות, והרופאות גם רוצות להיות אמהות. כל הדיבור על התמחויות מבוקשות והתמחויות במצוקה בעצם נסוב סביב שאלת היקף שעות העבודה שמאפשר לקיים משפחה. מדובר בתהליך, ומדי שנה הוא נהיה מובהק יותר. במשפטים קצרים: הבעיה היא לא הכסף, אלא השעות. את בעית השעות לא פוטרים עם עוד כסף, אלא עם עוד רופאים. עוד רופאים לא קונים בעוד כסף, אלא מתאימים את תנאי ההכשרה שלהם לצרכי המערכת.

  10. יובל

    ד"ר רות גור שלום רב,
    התשובה שלך מציפה היבטים שונים, שראוי לחשוב עליהם, אבל היא גם חסרה, ומהווה ביטוי למימרה "אדם קרוב אצל עצמו". הסדרי הפנסיה של הרופאים אינם שונים כיום מהסדרי הפנסיה של סקטורים רחבים במגזר הציבורי. כולם כפופים לאותו הסדר פנסיוני לקוי של פנסיה צוברת. לעומת זאת, שעות העבודה של רופאים, ודאי רופאים בכירים, נוחות בהרבה משעות העבודה בסקטורים אחרים. באיזה סקטור ציבורי עובדים כל יום עד השעה 15:00 ואז יכולים ללכת לעבוד במסגרת פרטית, כזו או אחרת? למרבית הסקטורים האחרים יש מגבלות קשות ביותר על עבודה פרטית בשעות הפנאי. אני משפטן ציבורי. אני לא יכול בשעות הפנאי שלי ללכת ולייצג לקוחות. המדינה אוסרת עלי לעשות כן. היא רוצה שאני אשקיע את מירב המרץ שלי במשרד הציבורי, ולא בלקוחות הפרטיים. נדמה לי כי זה הקושי עליו אסטרדמסקי הצביע, ולא ראיתי בדברייך מענה.

  11. ד"ר גור רות

    ראשית אשיב לאב"ר – אתה צודק לגמרי – אין נקודה אחת שאני חולקת עליך. מאידך אפשר לכתוב ספר שלם על תחלואי המערכת הרפואית. למעשה אפשר לכתוב אנציקלופדיה – אני יכולה לומר שהכרך הראשון יורכב ממצאי מבקר המדינה – ודי בביקורת האחרונה אבל למהדרין אפשר להוסיף גם את הקודמת.
    הכרך השני יוקדש לעבודת המחקר שהזמינה הר"י במשרדי חברת ארגו שחקרה את בעיות המקצוע באופן מקצועי. הכרך השלישי יוקדש לתביעת המתמחים נגד מדינת ישראל על העסקתם בניגוד מחלט לשעות עבודה ומנוחה. רק מעיון בכתסים ובפרוטוקול עד כה אפשר ללמוד. וזאת עוד טרם ההכרעה.
    אבל ספציפית לנקודותיך – אין שום בעיה בהכשרת רופאים. כמות הרופאים העוזבים את לימודיהם במהלך 7 השנים ולאחר מכן בתום הסטאז' במהלך ההתמחות ובתום ההתמחות שווה למספר הנשארים. וזאת כי חלק גדול מאד עוזב לעריכת דין. חברות תרופות פרקטיקה בחו"ל וכן הלאה בשל תנאי העבודה. אים בעיה אמיתית עם סטודנטים. הבעיה היא שאין להם למה להשאר, והדבר המגוחך ביותר הוא שגם אילו שרוצים להשאר -נניח עברו את כל ההכשרה עברו fellow בחו"ל ורוצים לחזור אין להם לאן. אין תקן. לפעמים עושים להם טובה ומקבלים אותם על תקן "קרן מחקרים" כך שהם סוג ב'. רופא שאין לו סיבה טובה לחזור בתנאים כאילה יהגר. אנחנו מייצרים כל שנה את עתודות תעשיית הפארמה יחד עם עתודות הרופאים של קנדה וארה"ב (וגן אוסטרליה וניו זילנד ואירופה – בעיקר גרמניה ואנגליה).
    עד כאן לגבי הודעתך הראשונה. לגבי הנקודה הפרובוקטיבית לסיום מסכימה לגמרי – אך שורש הבעיה איננו רופאות. דווקא המתמחים שתבעו על שעות עבודה ומנוחה היו כולם גברים. מפני שגבר שאינו מביא משכורת הביתה חייב להשתכר בחוץ, וגבר שצריך להחזיק משפחה אינו מסוגל לעשות זאת במשכורת של 7000 ש"ח לחודש (זהו שכר רופא בכיר – מי שלא מאמין טבלאות השכר בשירות המדינה רופאים נמצאות ברשת לעיון כל – הסתכלו בבקשה על דרגה 6-7).
    אני מאד מסכימה שיש בעייית שעות אבל בעיה זו הינה משנית במקום מסויים גם לבעיית השכר. לו התשלום הגלובלי היה כמו בהיי טק אני משוכנעת שהרופאים היו עובדים בשעות כמו של ההיי טק. בסופו של דבר כל אחד מהם היה יכול להיות בכיר היי טק בהתחשב ביכולותיו השכליות. תראי לי איש היי טק שהיה מגיע לעבוד, תמורת 7000 ש"ח ברוטו לחודש. אפילו מזכירה לא תסכים לעבוד בסכום כזה.
    לאור זאת אני חייבת לומר שאי ההסכמה היחידה שיש לי עם אב"ר היא שהבעיה הינה בהחלט עומס, שעות כמות זמן לחולה ריבוי חולים למיעוט רופאים – ולכל אילו התייחסתי, אבל אי אפשר אפילו לשניה לשכוח את השכר. השכר הינו כן מרכיב חיוני מאד במשוואה הזו. כי מה שמושך את טובי הרופאים שלנו לחו"ל ולמקצועות אחרים הינו התמהיל של תנאי עבודה עומס שעות עבודה ותמורה לשעות לידע ולאחריות.

    אני רק רוצה לציין כי כדי שרופא בכיר יתנה ב- 15:00 הוא מתחיל לעבוד ב – 07:00. אני רוצה לראות מקומות עבודה אחרים (מכובדים) בהם מתחילים לעבוד בשעות כאילה.

  12. ד"ר גור רות

    סליחה שתי השורות האחרונות בהודעה הקודמת מתייחסות לאמירה של יובל – ואפרט.
    1. רופא מתחיל לעבוד ב- 7 בבוקר. לו אתה היית יכול להתחיל ב- 7 בבוקר גם מן הסתם היית מסיים ב- 3, למרות שכמעט כולנו מסיימים בפועל ב- 4.
    2. לגבי עניין הלקוחות הפרטיים. יש מגבלה על רופאים לגבי לקוחות פרטיים ויש לכך התייחסות בתקשי"ר. רופא אינו יכול לעשות לפי ראות עיניו.
    3. יש עוד נקודה: רוב המשפטנים הציבוריים – הקריירה הציבורית מהווה רק מקפצה לשירות הפרטי. יתרה על כך לרוב הפרקטיקה הפרטית הינה המשך לזו הציבורית ובאותו תחום לעיתים מהצד השני של המתרס – דבר רווחי ביותר ובלתי מוגבל. אבל גם אם לא תנצל את זה – לך כמשפטן ציבורי יש אינסוף אופציות לשירות ברגע שתפרוש. לעומת זאת אילו אופציות יש למומחה בהרדמה? הוא ירדים אנשים לניתוח במשרד בהרצליה פיתוח? אילו אופציות יש לנאונטולוג? למומחה בטיפול נמרץ?
    4. וזו הנקודה החשובה ביותר בעיני: לי יש דוקטורט. למדתי בשבילו 7 שנים עשיתי עבודת דוקטורט ופרסמתי אותה בספרות המקצועית והגנתי עליה בפני וועדה. יש לי התמחות, עשיתי אותה במשך 6 שנים כולל עבודת פוסט דוקטורט שפרסמתי והגנתי עליה ובחינות מעבר קשות. יש לי התמחות על, למדתי עוד שנתיים וכו'. סה"כ אפשר לומר שלמדתי 27 שנים מחיי לצורך היותי רופאה בכירה ורבת ניסיון.
    לפי הטבלה (http://www.ima.org.il/Heskem/ViewCategory.aspx?CategoryId=4359) שפורסמה ע"י האיגוד המקצועי שלי לאחר המאבק האחרון – שכרי לפנסיה הינו 7300 ש"ח. יחד עם התוספות (חלקן מותנות מראש בעבודה נוספת) – אני מגיעה ל- 12 אלף ברוטו. כאמור רק כחצי לפנסיה.
    בכנות ידידי – מה אתה אומר? נראה לך? האם אתה היית מסתפק בשכר כזה?
    אני אספר לך בסוד שהמזכירה של בעלי (השכלה תיכונית) משתכרת את אותו הסכום בדיוק. אופס… שכחתי להוסיף שאצלה כל הסכום הולך לביטוח מנהלים, היא מקבלת קרן השתלמות לפי הברוטו, יש לה גם טלפון ע"ח העבודה והיא מקבלת גם רכב צמוד ולפטופ.
    רק לשם השוואה נוירוכירורג מומחה בארה"ב מרוויח בממוצע מליון דולר לשנה. האמת לא משנה אם ברוטו או נטו בסכומים הללו. קח בחשבון שהוא עושה את זה 3 שנים יותר מהישראלי כי הוא לא עושה צבא…
    כיום ממשכורת של 12000 ברוטו מקבלים בערך 8000 נטו. נראה אותך מחזיק מזה משפחה כמשכורת ראשית.
    זה המענה שלי לשאול, וגם לך יובל.
    אדם כיום נהיה רופא בכיר בממוצע בגיל 34-35. בגיל 27-32 (גיל הנישואין הממוצע במדינת ישראל) אחרי דוקטורט הוא מתמחה. שכרו 4800 ש"ח לחודש. אספר לך בסוד שתיכוניסט עובד במשרה זמנית עד לגיוסו מרוויח 25 ש"ח לשעה. במשרה מלאה – 5000 ש"ח לחודש.
    יחד עם התוספות מתמחה מרוויח 9000 לחודש. זה בערך 6000 ברוטו. שכר כזה יודע לייצר רק דבר אחד – חובות. גדולים. שיש לפרוע אחרי ההתמחות.
    ורק לסיפא אומר לך להסתכל היטב בהודעה של יוני. אם תחנוק את האפשרות של השתכרות פרטית בתנאים המתוארים על ידי כאן הדבר היחידי שתשיג הוא נהירה המונית של כל הרופאים או ממקצועם או מהארץ או שניהם.
    אני חושבת שהמערכת הציבורית עושה כאן הנחה בעיקר לעצמה.
    כיוון שהתירה עבודה הפרטית היא מותירה על כנם את הרופאים במערכת הציבורית. הם אמנם הופכים לעבדים – כי בבוקר הם לא מרווחים ולכן הם נאלצים לעבוד במשרה שניה אבל זו כבר מאפשרת להם לשבור שבר.
    סידור זה מאפשר למערכת הציבורית להמשיך את ההוצאה המצומצמת על בריאות, כאשר מספר המבוטחים המשלמים את מס הבריאות גדל ואילו מספר העובדים לא. תכל'ס: להמשיך לצמצם את התקנים ביחס לדרישה, להמשיך להגדיל פערים ויחד עם זה לתת מענה סביר לכל האוכלוסיה.
    מכאן אני חוזרת לסיפא של דברי בתשובתי המקורית לשאול.
    אין זה הכרח.
    הרופאים אינם גרגרנים. הם סה"כ רוצים לחיות ברמת חיים סבירה, באיכות חיים סבירה. שום אדם לא יעבוד כמו חמור במשרה שניה אם די לו הכנסתו מהראשונה. מה אדם רוצה? לחיות ללא חובות להבטיח את עתידו, להניח משהו בצד לעת צרה? לגדל את ילדיו ולנסות להבטיח שיכול לעזור להם לרכוש השכלה, להתחיל את חייהם?
    מה הציבור רוצה? סה"כ רפואה טובה זמינה ושווה לכל נפש.
    אם הציבור יפעיל את כוחו האלקטורלי – שתי הדרישות תוכלנה להענות לרווחת כל הצדדים ובא לציון גואל. ציבור הרופאים אינו מסוגל לשאת נטל זה. מבחינה אלקטורלית רק ציבור החולים יכול להזיז משהו וציבור זה עוסק באדישות כפייתית בקיטורים בלבד.
    על כן אני מסכימה עם דברי קודמי – מה שממתין מעבר לפינה הינו קטסטרופה – לא פחות.
    ההסכם הנוכחי נחתם ל- 10 שנים כך שהקטסטרופה בהכרח תיפול על ממשלה אחרת.
    אני חוזרת על קריאתי לציבור הרדום – התעוררו. לפני שיהיה מאוחר מידי. לפני שהתיקון יהיה בלתי אפשרי או יעלה בחיי אדם.
    הפוקוס איננו על הרפואה הפרטית. הפוקוס הוא אכן כדברי אחרים שהעירו כאן – להציל את הרפואה הציבורית הקורסת. אם זה יתבצע – הרפואה הפרטית תרד מעצמה.

להגיב זה מגניב