מסךעשן

אזהרה: הטקסט הזה עומד להיות בנאלי להפליא

הערב יצא לי להרצות בפני פורום קטן במכללה ללימודי מדיניות בירושלים. יחד איתי התעמת אמיר וייטמן מהתנועה הליברלית החדשה. הנושא היה עולם הפנסיה. המחלוקת: האם זה תפקיד המדינה לקחת אחריות על הפנסיה של הציבור (קרי, לממן לפחות חלק ממנה, ואם כן – איזה חלק) או לא. אני חשבתי שכן, הוא חשב שלא, בכך פחות או יותר אפשר למצות את הדיון הזה.

בדרך חזרה נסעתי הביתה דרך כביש 395. אין כמו לנסוע בכביש הזה בלילה. חושך מצרים מסביב, הדרך כל הזמן מתפתלת, ואין אפאחד בסביבה. לרגע אתה מרגיש כמו ג'יימס בונד שועט אל עבר הקזינו במונקו.
או משהו כזה.
בכל אופן, השקט והחושך והקזינו במונקו גרמו לי להרהר בדיון המוזר הזה – מסים גבוהים ושירותים ציבוריים נרחבים אל מול מסים נמוכים ושירותים ציבוריים מצומצמים – בהקשר הישראלי. ואז נזכרתי במה שאמרה הנגידה קרנית פלוג לפני כמה ימים בראיון וידאו בכנס קיסריה (אני לא מוצא את הראיון שלה באתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, תצטרכו להאמין לי).
הנה מה שאמרה הנגידה, בתמצית:

"אם רוצים ממשלה שתספק שירותים בהיקף גדול ובאיכות גדולה, שתשקיע ותתמוך בצורה אקטיבית במנועי הצמיחה, המשמעות היא הוצאה יותר גדולה ולכן מיסוי יותר גבוה. כל עוד נטל הביטחון כבד יחסית, המשמעות היא שאם אנחנו רוצים גם שירותים ציבוריים בהיקף ובאיכות שיש במדינות המפותחות זה אומר ממשלה שיותר גדולה מאשר במדינות המפותחות ולכן גם נטל מס יותר גבוה. מצד שני, אם אנו רוצים שיעורי מס דומים למדינות המפותחות, ובהינתן נטל ביטחון גבוה, המשמעות היא שירותים ציבוריים יותר מצומצמים".

כשחיברתי בזמן הנסיעה בין הדברים של פלוג לדיון הקבוע שבין מסים גבוהים ושירותים נרחבים למסים נמוכים ושירותים מצומצמים, פתאום הבנתי משהו. וכאן מגיע החלק הבנאלי, ואולי חבל שנופל לי האסימון אחרי כל כך הרבה זמן. מה שהבנתי הוא שבישראל, כל עוד נטל הביטחון כל כך גבוה, כל הדיון על מסים גבוהים/נמוכים, שירותים ציבוריים רחבים/מצומצמים, הוא דיון עקר. הוא בזבוז של זמן. הוא מסך עשן.
שכן כל עוד נטל הביטחון כל כך גדול, אין שום פלא שהציבור לא מרגיש הלימה בין גובה המסים שהוא משלם (הלא נמוכים) לבין השירותים הציבוריים שהוא מקבל (המצומצמים). במלים אחרות, נטל הביטחון הביא אותנו למצב אנומלי, שבו המסים גבוהים (למדי) ומנגד השירותים הציבוריים אינם נרחבים, כי אם מצומצמים (אפשר להתווכח על זה כמובן).

בשביל לתקף את הטיעון שנטל הביטחון בישראל כבד מדי (על אף שחלקו בתוצר יורד), ראו בבקשה את התמונה הזו, שלקוחה מתוך הלוח הזה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (השוואה בין לאומית של ההוצאה הממשלתית לשירותים ציבוריים שונים, כחלק מהתקציב):

מהלוח אפשר לראות בקלות שבעוד שההוצאה הציבורית על חינוך בישראל ביחס לתקציב המדינה כולו דומה (פחות או יותר) למדינות אחרות, וכך גם ההוצאה על בריאות, הרי שההוצאה הציבורית על רווחה וסיעוד בישראל (כחלק מהתקציב) נמוכה משמעותית לעומת העולם, וכך גם ההוצאה על שירותים כלכליים (הכשרה מקצועית למובטלים וכו'). במקביל, ההוצאה על הביטחון בישראל ביחס לתקציב גבוהה משמעותית בישראל מאשר בכל המדינות האחרות, יותר מאשר בארה"ב אפילו, שנמצאת בעצמה בפער ניכר מול העולם כולו. בזה אנחנו נומרו אונו.
וזה עוד מבלי שאמרתי מילה על כך שלא כל ההוצאה לביטחון היא באמת הוצאה לביטחון (למעשה, בערך שליש-חצי ממנה היא בכלל בכלל לא הוצאה לביטחון, אלא הוצאה על כוח אדם). אבל כבר ליהגתי על זה מספיק.

בקיצור, כל זמן שאנחנו מנהלים את הויכוח הרגיל בין ציבורי מול פרטי, בין ממשלה קטנה סטייל רייגן תאצ'ר ונתניהו לבין ממשלה רחבה סטייל אנשים אחרים, בין מדינה שלוקחת אחריות על השירותים שהיא צריכה לספק לציבור לבין מדינה שחושבת שהשוק הפרטי יודע לעשות (הכל) יותר טוב מכל אחד אחר, כל זמן שאנחנו מנהלים את הויכוח הרגיל הזה, במערכת הביטחון מסמנים וי על עוד יום של עסקים כרגיל. מסך העשן ממשיך להסתיר את התמונה, ממשיך להסתיר את זה שהדיון האמיתי צריך להיות על – האם אנחנו רוצים נטל ביטחוני כל כך גבוה, או שמא הגיע הזמן לעשות משהו בשביל להתאים את הנטל הביטחוני לאיכות החיים האזרחית שהיינו רוצים שיהיו לה. הייתי אומר משהו על תהליך השלום אבל בתכלס במדינה הזו גם אם היה שלום עם כל השכנים שלנו, היינו מצליחים ודאי לגרום להוצאות הביטחון להיות אפילו גבוהות יותר.
אחרי הכל, לך תסמוך על כל הערבים האלה.

תגובות

  1. liberaz

    או לחילופין, אפשר לבטל את גיוס החובה לחסוך מליארדים למשק הן בהוצאות ישירות והן באובדן תוצר ולעבור לצבא מקצועי. הוא יעלה קצת פחות, יגרום הרבה פחות אובדן תוצר למשק יספק יותר בטחון ויאפשר לנו להמשיך להתפתח עד לבוא השלום המיוחל.

  2. נילי

    זה נכון שהביטחון הוא נטל עצום (ומפוברק) שמסכל את היכולת של המדינה לשפר את שירותיה בתחום הרווחה והסיעוד, אבל הוא לא האחראי היחיד. קרנית פלוג עצמה, שרוממות רווחת האזרח בגרונה, גדלה בבית היוצר של בנק ישראל, מוסד בעל התנהלות כלכלית חזירית, שמבטיח לעובדיו מעמד כלכלי של מורמים מעם ומנותקים ממציאות, עם תנאי שכר מפליגים, פנסיות נאות וחוזים אישיים שמנים.
    צריך לפזר את מסך העשן המסתיר את מערכת הביטחון, אך גם את כל שאר פרות המיגזר הציבורי המפוטמות.

  3. ריקי

    הכל נכון רק שרייגן הגדיל מאוד מאוד את ההוצאות על ביטחון בארהב יחד עם הקטנת המגזר הציבורי. יש קשר בין שני הדברים לפחות אמפירית.

  4. ארז רביב

    הניתוח שאתה עושה להוצאה התקציבית הוא מאוד מאוד חסר.
    רצוי לעשות תרחיש (די מורכב) שמחשב כמה שלבים קדימה.
    רק כדי לשבור את הדימוי שהוצאות ביטחון הן "שיא הבזבוז" בהגדרה,
    צריך לבחון גם את נושא התעשיות הצבאיות והחצי צבאיות, שבלי המשענת של צה"ל לא יכלו להתפתח גם לכיוונים אזרחיים, כמובן את יחידת 8200 ואחרות, שהן כוללות בתוכן הכשרה משמעותית לתעשייה,
    או הזזת הוצאות – נאמר טיפול באוכלוסיות קשות יום שבאותה מידה יכלו להיות מטופלות מתקציב הרווחה ולא מתשלומי המשפחה של צה"ל. בקיצור, מה שנקרא "תקציב הביטחון" מושקע לא רק בביטחון, אלא בהרבה צרכים שאינם רק ביטחון. ולא רק זאת, אתה מניח בודאות שאפשר להוריד את הנטל הבטחוני, שלא באמצעות הסכם שלום אזורי, למשל, אלא פשוט באמצעות קיצוץ בתקציב הביטחון.
    כל עוד הדיון הוא כלכלי בלבד ולא כרוך בתרחיש של הסכמי פיוס ושלום יציבים, מרמה מסויימת, הביטחון עצמו יפגע כתוצאה מהקיצוץ, ואז כל חיינו האזרחיים יראו אחרת לגמרי, כולל מיתון כלכלי.

    באופן כללי, זה מאוד מזכיר את טיעוניו של סבא טרכטנברג – "אין מה לעשות!", אסור לשנות מסגרת תקציב, זה רק עניין של יותר ביטחון או יותר רווחה. גם ברמה המוסרית יש כאן משהו משונה – אני לא מכיר מישהו לזקוק לבריאות, או ביטחון, או רווחה במידות שונות. כולנו זקוקים להם במידה גבוהה.
    לכן מסגרת הדיון הנכונה שונה ממה שאתה מציע, קרי, כמה עולה *כל החבילה*, ומה התכנית הכלכלית שתאפשר לממן אותה לאורך זמן.

    הערה אחרונה – לתפקידה של ישראל כיצואנית נשק, יש השלכות מוסריות קשות ואני תומך בהחרפה של הסטנדרטים של מי רשאי להיות לקוח של ישראל ובאיזה תנאים. זה היה פוגע מאוד בתעשיה הזו. אבל ברמת *הניתוח הכלכלי*, חובה להכניס את המשתנה של ההחזרים הכלכליים על ההשקעה בביטחון, שאינם רק עצם הביטחון, אלא גם מספר המשרות הנוצרות, הטכנולוגיות, היצוא, העוצמה הפוליטית וכן הלאה. וזה לא שונה עקרונית מהשקעה ממשלתית בבריאות, בחינוך, בתשתיות תחבורה, בערבויות לשדרוג מפעלי תעשיה או כל השקעה נושאת תשואה אחרת. גם ההוצאה על כך אדם יכולה להיחשב בזבוז, אך ורק בתנאי שיש חלופה ריאלית איך ליצור את אותה רמת ביטחון בפחות כח אדם, ולספק לכל אלו שיפלטו משרות יצרניות במקום אחר. זה לכאורה תרחיש הגיוני, אבל הוא מחייב באמת לדאוג לאנשים הללו, ולא שיהפכו פשוט למובטלים – וזה התרחיש הריאלי יותר ביחס לממשלה הנוכחית ועמדותיה החברתיות. ייתכן שהמספרים בסוף מראים שהשקעה בחינוך לגיל הרך משתלמת פי 8 מהשקעה דומה בפיתוח מזל"ט חדש, אבל יתכן גם שלא, וזה מצריך דיון הרבה יותר מעמיק מזה שאתה נוטה לנהל ביחס להוצאות הביטחון של ישראל.

  5. נדב

    אתה שוכח עוד חלק לא מבוטל בתקציב – החזר חובות (קרן וריבית) שעומד השנה, לדוגמה, על כמעט 135 מיליארד שקלים. החלק הזה רק הולך וגדל, וכל זה בלי ועד עובדים שמאיים במלחמות וביטול אימונים. גרוע מכך, אפילו ביטחון לא מקבלים על הכסף הזה. זו פשוט שריפת כסף.

  6. גיל

    איפה נתוני החוב?אנחנו מחזירים שלישי מהוצאות הממשלה להחזר חוב פלוס ריבית ככה שזה מגמד את הוצאות הביטחון ,אפשר לקרא על זה בבלוג הכלכלה האמיתית

  7. דוד איש

    כשאתה מדבר על התקציב ועל הגרעון, קיים בתוך הטקסטים שלך וגם במציאות פיל לבן ענק, ליוויתן ענק שאינך מודע לו שהוא אשר שודד את מירב ההון הלאומי! אכן אכן וכדי שלא תחשוב שיש לפניך עוד הזוי אני שולח לך סרטונים קצרים מאת ראש הקתרה לבנקאות באוניברסיטת סאותהמפטון ואחד הכלכלנים החשובים בעולם כיום, כדי לגבות את דברי. בתמצית, שיטת בנקאות הרזרבה החלקית הנהוגה בארץ וגם בעולם, היא שעושקת וחומסת את ההון הלאומי כבמשאבת הכסף. הכיצד? הבנקים מייצרים יש מאין את 97% מהיצע הכסף במשק. ועל אשראי בנקאי שהם מייצרים יש מאיין הם גובים ריבית שמשמעה שכל כעשרים שנה כל ההון הלאומי נשאב אליהם. לכן אין לממשלות כסף היום דווקא בעידן שבו האוטומציה והטכנולוגיה יכלו לאפשר שפע כלכלי לכל. אינך מאמין צפה בסרטונים אלה: הסרטון הראשון מתורגם
    https://www.youtube.com/watch?v=rXVM_3e96IY סרטון מפתח DEBT FREE AND INTEREST FREE MONEY
    https://www.youtube.com/watch?v=zIkk7AfYymg
    הועלה בתאריך 26 בMay 2011
    Dr Werner discloses facts about money creation that are at the core of every modern economy. About how the creation of the essential money that is needed to sustain growth is founded on debt. יש לנו טונות של חומר ראה באתר הכלכלה האמתית ובאתר התנועה לשינוי מוניטארי.

  8. גיא

    ראשית, רציתי להביע את הערכתי לכתיבה שלך. אני קורא ותיק של טוריך בכלכליסט (אחת ה-סיבות שאני שמח לתמוך כלכלית בעיתון הזה), ומפעם לפעם אני גם מציץ ו'נפגע' כאן.

    שנית, ראיתי שזכית אתמול בפרס סוקולוב לעיתונות, ורציתי לומר מזל טוב. הדברים שאתה כותב בנושא הפנסיה בישראל הם אור באפילה, וכבר הפצתי את הלינקים בסדרה שכתבת על כך לפני כחצי שנה לכל מכריי.

    אז שוב – תודה.

    וד"א – סתם אנקדוטה קטנה ומעניינת: לפני כשבועיים פרסם רן לוי מ'עושים היסטוריה' פרק על מקורה של הפנסיה (פרק 135). למי שזה מענין אותו…

להגיב זה מגניב