מכרזי ליבה

1 משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה המופרטים ביותר. חברות פרטיות בודקות עבורו את בחינות הבגרות, חברות פרטיות מעניקות רשיונות לבתי ספר עצמאיים, חברות פרטיות מנהלות את המכינות הקדם-אקדמיות, מנהלות את הנסיעות לפולין למצעד החיים, מארגנות את מפעל השאלת ספרי הלימוד, מחלקות ארוחות חמות לתלמידים בבתי ספר שלומדים ביום לימודים ארוך (חברות פרטיות אחרות מפקחות על החברות הפרטיות שמחלקות את הארוחות), מפעילות את מערך השירות הפסיכולוגי, את הפרויקט למניעת נשירה, פרויקטים לטיפול בנוער מנותק, מפעילות את האולפנים ללימוד עברית, את מערך החינוך למבוגרים, מתפעלות את מתנדבי השירות הלאומי, יוצרות תוכניות לאפלייה מתקנת במגזר הערבי, מארגנות סמינרים בנושאי זהות יהודית-ציונית ואפילו מחלקות מלגות לסטודנטים. באמת, אני לא משוכנע מה נותר למשרד החינוך לעשות.
והנה, מסתבר שמשרד החינוך מצליח לשבור גם את השיאים של עצמו. במסגרת מכרז חדש שפרסם לפני חודש, מכרז מספר 4/1.2014, משרד החינוך למעשה הודיע שהוא מחפש חברה פרטית שתכתוב עבורו את חוזרי מנכ"ל המשרד. כן, מה ששמעתם.



2 חוזרי מנכ"ל משרד החינוך הם האופן שבו משרד החינוך, בדומה למשרד הבריאות, מוריד הנחיות לדרג השטח. למנהלי בתי הספר ולגורמים נוספים במערכת החינוך. כך הוא מגדיר נהלים לגבי הסעות תלמידים, לגבי קבלה של תלמידים לבתי ספר, לגבי תוכניות לימודים נוספות, ושלל נושאים אחרים. זוהי לב ליבה של העשייה של משרד החינוך. כך הוא מיישם את המדיניות שהוא מעצב. ועכשיו גם זה יוצא להפרטה, למרות שבמשרד החינוך יש מישהי שכל תפקידה הוא להיות המפקחת על חוזרי המנכ"ל.
מה בדיוק מנסה משרד החינוך להשיג במכרז הזה? "מהות המכרז הינה כתיבה של הוראות חדשות וטיוב מאגר ההוראות הקיים", כותבים במכרז אנשי משרד החינוך. ואיך זה אמור לעבוד? "המפקחת תקבע לקבלן את הנושאים בהם ייכתבו הוראות מנכ"ל, סדר כתיבתם עפ"י סדרי עדיפויות ודחיפות וכן את המועד האחרון להגשת התוצרים, לקראת פרסום ההוראות", נכתב במכרז.
כל הסיפור הזה אמור לעבוד בשני מסלולים. במסלול הראשון, החברה הפרטית – הקבלן – תכתוב חוזרי מנכ"ל חדשים על בסיס צרכים חדשים של משרד החינוך. במסלול השני, החברה הפרטית תמיין את כל החוזרים הקיימים (במשך השנים הצטברו מאות חוזרים), תקטלג אותם, תסרוק אותם ותבנה עבור משרד החינוך מאגר מידע של חוזרי מנכ"ל.
בעוד שהמסלול השני נשמע כמו עבודה טכנית שאולי היינו מצפים שתיעשה בתוך משרד החינוך אבל אין שום בעיה עם זה שהיא תיעשה גם על ידי חברה קבלנית, המסלול הראשון הוא המטריד יותר. למה לעזאזל חברה חיצונית אמורה לכתוב עבור משרד החינוך חוזרי מנכ"ל חדשים? האם משרד החינוך איבד במפתיע את היכולת לעשות זאת בעצמו? במשרד החינוך עונים על התשובה הזו (במסגרת המכרז): "האחריות לאיתור הצרכים ולקביעת הנושאים בהם נדרשת הוראה הינה של הממונה על חוזרי המנכ"ל במשרד. יחד עם זאת, יגיש הקבלן הצעות לעדכון הוראות או לפרסום הוראות חדשות לאור צרכים שאיתר במהלך עבודתו". ובמלים אחרות, משרד החינוך טוען כי הוא זה שימשיך להתוות את המדיניות, אבל מצפה גם מהחברה הפרטית שתציע הצעות מדיניות משלה. למעשה, משרד החינוך ממש משרטט את התהליך שבו הוא עומד לנוון את עמוד השדרה של עצמו.

3 כך התהליך הזה עומד לעבוד במדויק: המפקחת על חוזרי המנכ"ל במשרד החינוך היא זו שתאשר את כתיבה הוראה חדשה של המשרד, והיא זו שתגדיר את הנושאים. היא תקבע גם מתי צריך לפרסם את ההוראה, ומה יהיה הדד-ליין של החברה הפרטית להגיש למשרד החינוך את הנוסח הסופי של החוזר. "כל נושא שהוחלט לגביו חייב להיות מעודכן, שלם ותואם את מדיניות המשרד. בעת בניית הוראה חדשה יש לבחון את כל ההוראות הקודמות הדנות באותו נושא או בנושאים קשורים, לרכז את כל המידע בהוראה החדשה ולבטל כל הוראה הקיימת הדנה באותו נושא", כותבים אנשי משרד החינוך. כלומר, זו תהיה האחריות של החברה הפרטית לוודא שהחוזר החדש לא מתנגש עם הוראות קודמות של המשרד. רגע, זה לא משהו שמשרד החינוך אמור לעשות תוך כדי שהוא מתווה את המדיניות שלו? הלו?
ויש עוד: "הצוות יכין טבלה של הנושאים שאותרו והמלצה לגבי דרך ההתייחסות אליהם בהודעה החדשה: האם ייכללו בה, יוזכרו בה, יבוטלו, או יקושרו להודעה בדרך אחרת כלשהי. זאת בהתאם לתוכן ההודעה תוך הבאה בחשבון של שיקולים פדגוגיים ומשפטיים.הטבלה עם ההמלצות תועבר למפקחת לאישור מראש".
והנה הדובדבן: "הצוות של הקבלן יקיים ישיבות ככל שיידרש עם היחידות המקצועיות במשרד שנושא ההוראה בתחום אחריותן ועם יחידות מקצועיות אחרות שיש להן נגיעה לנושא ההוראה. לאחר ביצוע הפעילויות שפורטו לעיל. הצוות יכין מתווה או טיוטה ראשונה של ההוראה החדשה".
במלים אחרות, החברה הפרטית עומדת להתחיל להסתובב בתוך היחידות השונות של משרד החינוך בניסיון לגבש את מדיניות המשרד. עובדי הקבלן יקיימו פגישות עם אנשי המקצוע במשרד החינוך, ישמעו מה יש להם להגיד, ישקלו את השיקולים שלהם, יתייעצו עם הלשכה המשפטית של המשרד בשביל לשמוע את הדרישות שלה ולבסוף יכתבו את חוזרי המנכ"ל החדשים. ומה נותר למשרד החינוך יהיה לעשות? "לאחר אישור המתווה על ידי המפקחת יחל הצוות בניסוח ההוראה החדשה".
אל דאגה. בסוף הם יפריטו גם את זה. האמת? אני יכול להבין אותם. וזה החלק העצוב. במקומות כאלה, כמו בתוך נבכי הנבכים של משרד החינוך, שום דבר לא זז. אם דרג השטח לא היה מזיז את עצמו ופועל, מזמן כולנו היינו יושבים על אבנים ובוהים באוויר שזז.

(פורסם במהדורת הערב של האייפד)

לקריאה נוספת: מרמנת, החברה הפרטית שהפכה להיות משרד החינוך ב'

תגובות

  1. פז

    גם הפיקוח במשרד החינוך מופרט! שים לב למשל בנושא המזון. מי שבוחר את הספקים (גוף חיצוני) הוא גם זה המפקח עליהם. ושים לב גם לאן מתגלגל הכסף. לכיסם של לשעברים ומקורבים.

  2. Gil Yasur

    בספר "דוקטורינת ההלם" נעמי קליין מתארת מצב שבו כל פעולות המימשל בעיראק הכבושה נוהלו ע"י חברות קבלניות. בשטח עיראק היו 2 (במלים: שני) עובדי מימשל. שם זה עבד מצוין (עבור התאגידים שהפעילו את חברות הקבלן).

  3. עצמונה

    רעיון חכם ויעיל. אני מקווה שבד בבד יצמצמו במשרד החינוך הרבה בעלי תפקידים מיותרים, שאין להם את הכישורים לעשות את העבודה הזו.

  4. ukitopia

    זה מאוד מזכיר לי את מה שתמר בן יוסף אומרת על תכנון כלכלי:

    מה לתכנון ולנשמת אפה של הדמוקרטיה? למשל, שקיפות, כן, אינפורמציה מלאה. קיום אינפורמציה מלאה הוא תנאי הכרחי לתחרות משוכללת – מודל התחרות האידיאלי המקושר עם דמוקרטיה. תכנון מחייב את הממשלה להציג בפומבי את יעדיה ואת האמצעים להגשמתם. בהיעדר תכנון, הזוכים במידע הממשלתי – ויידע הוא כסף הוא כוח – הם בדרך כלל העשירים והמקושרים.

    כשמפריטים את העשייה הממשלתית, מפריטים את המקצועיות ואת הידע. ככל שזה נמשך, לא נשארים במשרדי הממשלה מי שיודעים מה מתרחש ומסוגלים לפקח על הקבלנים.

  5. חנן כהן

    הבעיה הגדולה של המכרז הזה היא לא מי משלם את המשכורת של מבצעי העבודה.

    הבעיה הגדולה היא בשימור היידע הארגוני.

    מטבעם של מכרזים, הם מוגבלים בזמן. אז או שמבצעי העבודה יעברו בין חברות ויישמר היידע בארגון או שהם יעברו לעבודה אחרת והיידע ילך לאיבוד.

    ידע זה לא רק מסמכים אלא גם הבנה של הקשרים, תהליכים וקשרים בין אנשים.

  6. מיקול

    לגמרי עניין של תקנים של משרד האוצר. אבל הכי מחריד, כי ככה אפשר לבטל תוך שנייה כל החלטה ותוכנית. זאת הגמישות הניהולית – לא להתחייב לשום תוכנית לתווך ארוך בתחום בחינוך (כנ״ל ברווחה)

  7. ראובן שפירא

    ראובן שפירא
    כל הכבוד על הגילויים שלך, אחד אחד משמעותיים!!!
    אני בהחלט תומך שתנסה גם לפרסמם בתקשורת הממוסדת!

  8. רעות

    שאול, מרתק. אני כותבת תזה בנושא ויכולה להעיד שתהליך דומה מתרחש ברוב משרדי הממשלה, ברמות שונות של תכנון מדיניות. מאוד מעניין בעיני היעדר הנימוק לתהליכים אלו (כמו אגב לרוב תהליכי ההפרטה בעשורים האחרונים). בניגוד להפרטות של שירותים, שלעיתים נכפות על המשרדים ע"י משרד האוצר בדרכים שונות, הפרטות כאלו נראות כאילו המשרד מבקש, מבחירה, להתפשט מהתוכן היחיד שעוד נותר לו – תכנון וקביעת מדיניות.
    תודה על הפוסט.

  9. פינגבאק: עבודה שחורה » המשמעות של הפרטת חוזרי מנכ"ל משרד החינוך

  10. פינגבאק: מחיר השוק | סוציאל-דמוקרטיה למתחילים

  11. יזהר

    מי שמכיר את המערכת דווקא מבין די בקלות את הלוגיקה: במקום תקני עובדים – שוכרים שירותים וקוראים לזה בשם המגניב "outsourcing" . זה נראה יעיל וחכם אבל זה לא. זה לא יעיל כי לא יפטרו בגלל זה עובדים. הם יישארו במקום עד הפנסיה, ואז יוחלפו בחדשים. זה לא חכם כי מוציאים מידי המשרד את האמצעי הכי חשוב שלו להעביר מסרים ודרכי עבודה וביצוע לדרגים המבצעים, לפועלי הייצור שלו.
    כדאי לשים לב לעוד נקודה: לפי כללי החשכ"ל משכרז ממשלתי על פעילות מתמשכת הוא לשנה אחת, עם אופציה לשלוש שנים (שתי הארכות) דומני שתחת נטל הביורוקרטיה השנה מאריכים לארבע שנים (שנה + שלוש הארכות). זה הנוגע לדברי המגיב חנן כהן. נכון שעובדים יכולים לעבור מחברה לחברה (כך עושים בחברות עובדי הקבלן שעובדות עם המדינה: החברה מתחלפת, העובדים לא). אבל הידע לא יישמר. ובעיקר: הוא לא יישמר בידי המדינה, ובסוף המדינה תהיה תלויה בחברה הפרטית שתזכה בשלושה מכרזים ברציפות והיא לבדה תדע איך עובדת המערכת.
    מצד שני – מדובר בדבר לא הכי חשוב, בחינוך, אז למה להתרגש?
    גם אני מצטרף לקריאה לנסות לדחוף את המידע הזה לעתון כלכלי ממוסד, לצערי אינני יודע איך

  12. פינגבאק: עבודה שחורה » שי פירון – סיכום שנת קדנציה: פירוק החינוך הממלכתי 1

להגיב זה מגניב