3 דברים שלמדתי הערב

והפעם, על החוכא ואטלולא שחוק חובת המכרזים הפך להיות

1 הערב למדתי שבתאריך 25 במרץ השנה, שמעון אסולין, ראש מנהל המזון בבית החולים אסף הרופא, הגיש חוות דעת מקצועית אל ועדת המכרזים הרלוונטית, בבקשה שתאפשר לו לקבל פטור ממכרז לצורך רכישת בלילה לחביתה וחביתות מוקפאות מוכנות מפוסטרות.
זה אולי נשמע טפשי אבל מדובר בבקשה אמיתית לגמרי שגזלה את זמנם של כמה וכמה פקידים. את זמנו של אסולין, שנאלץ למלא את טופס הבקשה ולספר בלשון יבשה אך ציורית כיצד ״למיטב היכרותנו הספק פאי פרוסט הינו הספק היחיד אשר מספק היום את הפריטים: א. חביתות קפואות לסוגיהן למאושפזים. ב. בלילה לחביתה, לפשטידות וממולאים. מסיבה זו רכש המוצרים הנ״ל מתבצע דרך ספק זה. אלא אם יוצעו הפריטים הללו דרך ספק אחר, וביצוע תיחור כמקובל״. ואם זה לא הספיק, הרי שאסולין הדגיש בשורה התחתונה את המסר הבלתי נשכח – ״הייחוד של הבלילה שהינה מפוסטרת״.
מלבד אסולין שנאלץ להשחית את זמנו על תיאור הפואטיקה של הבלילה, נאלצו גם חברי ועדת המכרזים הרלוונטית לבזבז את זמנם את העניין הזה, רק בשביל איזה יועץ משפטי אי שם בקצה הקיצון של שרשרת היועצים המשפטיים של העולם לא יטיל ספק בכך שאסולין עשה כאן איזה מעשה נבלה. שכן אם אסולין לא היה מכסתח את עצמו, ולא ממלא את הטופס, ולא מספר עד כמה ייחודית הבלילה המפוסטרת שהוא קונה מפאי פרוסט – בסכום מגוחך של 200 אלף שקל, שומו שמים – מישהו עוד היה טוען מתישהו שאסולין הוא חבר, או קרוב משפחה, או מכיר אותו מהצבא, או מכיר את אשתו, או השד יודע איך, את הבעלים של חברת פאי פרוסט, האיש והבלילה.
זה אולי קטנוני, אבל הבלילה הזו היא רק טעימה אחת מתוך ים שלם של בלילות מטופשות אחרות, שמעידות בעיני יותר טוב מהרבה דוגמאות אחרות על כך שחוק חובת המכרזים בצורתו הנוכחית פשט את הרגל ומזמן מחטיא את מטרתו.



2 הערב למדתי בתאריך 30 במרץ השנה אישרה החשבת הכללית במשרד האוצר למשרד לביטחון הפנים לשלם ללא מכרז סכום של 94.4 אלף שקל לחברת מרטנס הופמן יועצים בע״מ. למה? עבור ״ייעוץ לכתיבת מכרזים״.
אם זה נשמע לכם מעגלי, זה לא במקרה. זה אכן מעגלי. סוג של. המשרד לביטחון פנים כותב מכרזים שבהם הוא מפריט חלקים מהפעילות שלו ומוציא אותה למיקור חוץ, בשביל שחברות פרטיות יעשו במקומות דברים ויספקו במקומו שירותים. אבל עכשיו הוא מתעלה על עצמו ומעביר את ההפרטה להיות הפרטה מסדר שני – הוא מפריט גם את תהליך ההפרטה עצמו. כי מה זה ״ייעוץ לכתיבת מכרזים״, אם לא כתיבת המכרזים עצמם?
חברת מרטנס הופמן היא אחת מהחברות האלה שפועלות בשוק ההפרטה, ואינן מוכרות לציבור הרחב. מרטנס הופמן וחברות אחרות פשוט מלקטות את פירורי ההפרטה שמשרדי הממשלה השונים משילים מעליהם, עד שהחברות האלה צוברות עוד ועוד כוח, עוד ועוד מומחיות בנושאים שונים, כך שמשרדי הממשלה שוכחים איך עושים את הדברים בעצמם. אם התיאור הזה נשמע לכם קונספירטיבי, אז הנה בא המשרד לביטחון הפנים ומוכיח את זה בעצמו – הוא כבר אינו יודע איך לכתוב מכרזים לגמרי בעצמו אז הוא צריך את עזרתה של חברה חיצונית.
מרטנס הופמן בעצמה זוכה במכרזים על גבי מכרזים, וגם בפטורים ממכרז. הנה דוגמאות רק מתחילת שנת 2014: לנהל עבור משרד האוצר את רישום מאגר הקבלנים שמבצעים פעולות הנדסיות במשרדי הממשלה, לאתר ולעקוב עבור משרד החינוך אחר קידומם של תלמידים למסגרות אקדמיות קדם עתידית, לתת ייעוץ כלכלי לחטיבת הכלכלה במשרד האנרגיה והמים, לתת שירותי מחשוב למשרד האנרגיה והמים, להדפיס לשכפל ולארוז את בחינות הגמר הממלכתיות לטכנאים והנדסאים עבור משרד הכלכלה, וגם לתת שירותים שטיבם אינו ידוע למשרד התקשורת. בסך הכל מדובר בהתקשרויות שונות בהיקף כולל של 4.3 מיליון שקל. זה היבול של מרטנס הופמן בארבעה חודשים בלבד. נו, לפחות בינתיים הם לא זוכים במכרזים של המשרד לביטחון הפנים, שהם עצמם ״מייעצים״ בכתיבתם, כי זה כבר היה הופך את זה לשיא ישראלי חדש.

3 הערב למדתי כמה שווה להיות יחצ״ן בכיר. בתאריך 19 ביולי 2012 המליץ ראש ענף באגף החשב הכללי במשרד האוצר, אסף אשר, לוועדה להעסקת יועצי תקשורת חיצוניים במשרד האוצר, לאשר את המשך העסקתו של יועץ התקשורת עמירם פליישר במשרד ראש הממשלה.
הסיפור הזה אולי קצת ישן אבל גם הוא מדגים עד כמה חוק חובת המכרזים מזמן הפך להיות בדיחה טיפשית, מעין קרקס בירוקרטי, שבעיקר מעסיק פקידים בנהלים שהם מגדירים לעצמם לשם הכסתח, ומוליד על הדרך תעשייה שלמה של השגת פטורים ממכרז.
הפעם הראשונה שבה משרד ראש הממשלה – כלומר, ראש הממשלה – שכר את שירותיו של היועץ החיצוני פליישר הייתה במאי 2011. זה היה סביב אחת הרפורמות של נתניהו במנהל מקרקעי ישראל – ה״סופר טנקר של הנדל״ן״ – והתירוץ הרשמי של לשכת ראש המשלה אז הייתה שהוא זקוק ליועץ תקשורת חיצוני שידברר את הרפורמה.
עם הזמן לא נותר הרבה מהרפורמה ההיא, ובכל מקרה פליישר המשיך להיות מועסק על ידי משרד ראש הממשלה והמשיך לדברר אותו בנושאים הכלכליים באופן שוטף. ההתקשרות הראשונה עם פליישר הייתה לתקופה של כמה חודשים בלבד, בהיקף של 50 אלף שקל – ההיקף המקסימלי שלא מצריך מכרז – אבל מאז הוארכה שוב ושוב, בכל פעם בפטור ממכרז, בהיקף כולל של 150 אלף שקל.
זו הסיבה שבגללה ביולי 2012, שנה שלמה אחרי הפעם הראשונה שבה פליישר התחיל להיות מועסק ל״כמה חודשים בלבד״, בחשב הכללי לא ממש רצו לאשר שוב פעם את הארכת העסקתו ללא מכרז, כפי שביקש משרד ראש הממשלה, לתקופה של שנה נוספת, בהיקף של 199,992 שקל.
הנה מה שכתבו נציגי אגף החשב הכללי:
״המשך העסקת החברה (חברת עמירם פליישר יועצים לתקשורת ויחסי ציבור בע״מ – ש״א) לצורך השירותים המבוקשים מעלה שאלות הנוגעות גם להמשך ההתקשרות בפטור ממכרז וגם לסוגיית העסקת יועץ תקשורת חיצוני״,
״קיימים גורמים נוספים בעלי ידע ומומחיות בנושאים כלכליים חברתיים המסוגלים לספק את השירות המבוקש והסיבות הנוכחיות אינן מספקות בעניין זה״,
״ההתקשרות הקיימת עם יועץ התקשורת מהווה חלק מהעבודה השוטפת שאמורה להיות מבוצעת על ידי גורמי המשרד וזאת בניגוד לכללים להעסקת יועצים חיצוניים, כפי שגם ציינה ועדת המכרזים בפרוטוקול״,
״המשרד לא הגדיר תפוקות נדרשות ונראה כי מדובר בשירות שאינו תחום בזמן וביעדים ולכן הינו מתמשך. לאור העובדה כי החברה נותנת שירותים למשרד מעל שנה, היה צפוי כי יתבצע תהליך של למידה והטמעה בקרב הגורמים המקצועיים במשרד״.
דברים חריפים, נכון? הייתם מצפים שלאור כל הטיעונים הקשים האלה אגף החשב הכללי ימליץ שלא לאשר התקשרות עם היחצ״ן פליישר לתקופה של שנה נוספת, נכון?
אבל הנה אז בא הפליק פלאק לאחור של אגף החשב הכללי: ״במצב הנוכחי המשרד תלוי רבות בשירותי החברה ולא ניתן להפסיקם באופן מיידי ללא תקופת היערכות והתארגנות מתאימה, לכן אמליץ לאשר את הארכת ההתקשרות והרחבתה לחצי שנה בסכום של 99,996 אלף שקל״.
כלומר, משרד ראש הממשלה לא הגדיר בכלל מה הוא רוצה מהיחצן שהוא מעסיק בכספי ציבור, ולמה בכלל הוא צריך יחצן אם יש לו מחלקת דוברות פנימית שלמה, עד כדי כך שהוא נעשה כל כך תלוי ביחצן הזה, וזו הסיבה שמכשירה את המשך העסקתו? משונה משהו.
בכל מקרה, בחשב הכללי התנו את הארכת ההתקשרות עם פליישר בכך שבמהלך התקופה הזו ייצא מכרז חדש להעסקת יועץ תקשורת חיצוני כמו שצריך.
נחשו מה קרה במאי 2013, שנה לאחר מכן? ניחשתם נכון, משרד ראש הממשלה ביקש להמשיך להאריך בפטור ממכרז את העסקתו של פליישר כיחצן חיצוני של משרד ראש הממשלה לארבעה חודשים נוספים בעלות של 66,664 שקל. מר ירון שטיינברג, מנהל תחום משרד מנהליים באגף החשב הכללי, המליץ לאשר את הבקשה, אבל ציין באותיות קידוש לבנה כי ״זו ההארכה האחרונה שתאושר״.
המממ.

(פורסם הערב גם במהדורת האייפד של העיתון)

תגובות

  1. אחד

    כל ייעוץ הוא כישלון ניהולי.

    מנהלים, שמשלמים להם כדי להיות מקצועיים ולקבל החלטות, שוכרים יועצים כדי שיעשו את העבודה במקומם ויקבלו את האחריות לקבלת ההחלטות ("מקינזי המליצו, אז עשינו"). המנהלים מאבדים את כל התוכן התפקידי שלהם: המקצועיות, קבלת ההחלטות והאחריות. בנוסף, בשביל העבודה הזאת החברה משלמת פעמיים – פעם אחת למנהל ופעם נוספת לחברת יייעוץ, ומכיוון שיש למנהל ולחברת הייעוץ אינטרס משותף, יש פה פתח אינסופי לעשיקת החברה באישור המנהל. וגם לחברת ייעוץ אין באמת אחריות אמיתית לעבודה וגם הם לא באמת יודעים מה קורה בחברה (הם באים לרגע והולכים) וגם הם בד"כ מספקים ייעוץ לחברות מתחרות אחרות – מה שיוצר ניגוד עניינים. כלומר הם נותנים עבודה נחותה בשביל מחיר עתק (כי זה בקבלנות…).

    בפעם הבאה שאתם שומעים על מנהל שמזמין חברת ייעוץ תדעו שלא רק שהוא לא שווה כלום בתור מנהל, אלא שהוא גם גורם נזק לחברה שלו. מרתיח לי את הדם.

    נסיים בבדיחה שמכילה את כל האמת על ייעוץ:

    "הרגע שכרתי יועץ שדואג לכל הבעיות שלי."
    "נהדר! כמה הוא לוקח?"
    "200 דולר לשעה."
    "אתה יכול להרשות לעצמך להעסיק אותו?"
    "אין לי מושג. תן לו לדאוג לזה."

  2. מישה אלוטך

    אני עובד יום יום כל היום עם פקידי ממשלה בנושאי רכש קטנים כגדולים ואני יכול להגיד לך שאם יש כיוון שהחוק צריך ללכת לכיוונו זה לצמצם יותר ויותר את שיקול הדעת שלהם לקבל החלטות.

    לרוב הרצון של השמעון אסולינים לקנות את הבלילה מהספק פאי פרוסט לא נובע משחיתות אלא פשוט מעצלות. לכתוב מכרז או לחפש ספקים דומים לוקח זמן ומאמץ ולהם אין שום כוח או רצון להשקיע את הזמן והמאמץ האלה. אז הם הולכים לועדת המכרזים וכותבים לה על הפואטיקה של הבלילה כדי שהם לא יצטרכו לעבוד עוד שעה אחת כדי לפנות לכמה ספקים.

    אם הם יפנו לכמה ספקים אין שום ספק שהמחיר לקופת בית החולים יהיה נמוך יותר, אבל זה הרי לא מעניין אותם. כי זה כסף של מישהו אחר.

    נ.ב. יש יותר מספק אחד של בלילה לחביתות (גם מפוסטרת).

  3. חבר בוועדת מכרזים

    היתרונות של חובת קיום המכרז הם שקיפות ויכולת בקרה על תהליכי קבלת ההחלטות לגבי רכש מצד אחד, ויצירת מנגנון לתחרות בין ספקים להורדת המחיר מצד שני.
    בלי המכרזים, השחיתות תחגוג בהיקפים בלתי נתפשים.
    אם כבר, יש לבטל או לצמצם מאד את המנגנון של "פטור מעריכת מכרז", או לבצע על בקשות אלה בקרה מחמירה.

  4. Hadas

    חד משמעית יש יותר מספק אחד לבלילות ביצים מפוסטרות. זה ששמעון לא מכיר אותו זאת בדיוק הסיבה שצריך מכרז…

  5. D! בארץ הקודש

    אני מניח שאלו שמעלי צודקים. וגם אם אין עוד ספק לבלילה אז תיכך יהיה.

    זה בעיקר סימן לאובר מישפטיזציה שעוברת על כל המערכת הציבורית ביחד עם חוסר רצון מוחלט לקבל/לקחת אחריות.

    זה עולה לנו ביוקר ויעלה לנו יותר ביוקר.

להגיב זה מגניב