200 מיליון שקל כמשל

אם לא יהיו הפתעות מרעישות, ביום שלישי הקרוב תאשר ועדת הכספים את העברתם של כמעט שני מיליארד שקל מתקציב 2013 לתקציב 2014. הצעד הזה הוא טכני בעיקרו, ולמעשה הוא אפילו לא מצריך את אישורה של ועדת הכספים, אלא רק את יידועה. אז הנה, תדעו, מחר יעברו כמעט שני מיליארד שקל מתקציב 2013 לתקציב 2014.
אבל רגע, אם 2014 תיכף נגמרת, מה זה הכסף הזה שעובר מהשנה הקודמת? היא לא הסתיימה כבר מזמן? האמת שהיא כן, אבל חלק מהכסף ששכב בתקציב 2013 לא נוצל. אלה עודפים תקציביים שעד היום, כמעט שנה שלמה לאחר מכן, לא נוצלו בידי אף אחד.
תקציב המדינה כולו בשנה שעברה היה יותר מ-300 מיליארד שקל. כך שבאופן יחסי, מדובר במקרה הטוב בשני שלישי אחוז ממנו. ובכל זאת, כמעט שני מיליארד שקל הם לא סכום שהולך ברגל. ומתוך הסכום הזה, יותר ממיליארד שקל, יעברו היישר לתקציב הביטחון, לכיסוי חלק מעלויות המלחמה בעזה.


בואו נלך לרגע שני צעדים אחורה. מה זה בעצם הכסף הזה ואיך יכול להיות שהוא לא נוצל בשנת 2013? למעשה, איך יכול להיות שהכסף הזה לא נוצל מאז, כמעט שנה אחרי, ועכשיו פתאום אפשר לנצל אותו, אבל דווקא לתקציב הביטחון? איך זה עובד כל זה?
הכסף הזה הוא משהו שנקרא בשפה האגףתקציבית ״עודפים לא מחויבים״. כלומר, כסף שמשרדי הממשלה לא רק שלא הצליחו להוציא בזמן, כלומר במשך שנת 2013, אלא הם אפילו לא הצליחו להחליט מה הם עומדים לעשות איתו. למשל, הם עוד לא הספיקו אפילו להוציא מכרז למשהו ולבחור זוכה ולהתחייב להעביר לו סכום כסף מסוים. זה ממש כסף שלא נוצל.
למעשה, הכסף הזה הוא לא בדיוק של משרדי הממשלה. עודפי התקציב הספציפיים האלה שיעברו מחר לתקציב הביטחון הם עודפי רזרבות. הרזרבות האלה הם כספים שמשרד האוצר מפזר בין תקציבי משרדי הממשלה השונים, כך שבמבט ראשון הם נראים כמו כספי המשרדים. רק שהם לא. הם רזרבות שרק משרד האוצר יכול להשתמש בהן בעת הצורך.
שנת 2013 הסתיימה עם עודפים תקציביים אדירים של 6 מיליארד שקל. חלק גדול מהסכום, כמעט 3 מיליארד שקל, הלכו כבר בשנה שעברה לתקציב הביטחון. ככל הידוע, עוד מיליארד שקל נוסף לתקציב המדען הראשי, וכמיליארד שקל נוספים נוספו לתקציב הבריאות.
כך נותרו בערך עוד מיליארד שקל, מיותמים לחלוטין. מתוכם, 200 מיליון שקל מתקציב משרד החינוך. הכסף הזה לא נוצל עד הרגע, משום שלא משרד החינוך הוא זה שיכול להשתמש בכסף אלא רק משרד האוצר. ולכן, כשבתחילת שנת הלימודים לא היה מספיק כסף בשביל לפתוח את הצהרונים המסובסדים להורים עובדים, אלה שהומלץ עליהם בוועדת טרכטברג, למשרד החינוך היו 200 מיליון שקל וירטואלים, אבל הוא לא היה יכול לגעת בהם. עכשיו הם הולכים לביטחון.



למה? כי במשרד האוצר לא מעבירים כסף שמשרדי הממשלה לא הצליחו לנצל משנה לשנה אם מדובר בכסף שהמשרדים לא הספיקו להתחייב לאן להעביר אותו. מה שלא הלך, הולך דה פקטו בשביל להקטין את החוב של מדינת ישראל. לא משנה שכבר שילמנו את המסים האלה ושהם כבר שוכבים בקופה, הם לא באמת ישמשו לשום דבר, לשום שירות, שהמדינה נותנת לנו.
ובכל זאת, ראה איזה פלא, לתקציב הביטחון הכסף הזה דווקא יודע להגיע. צריך לומר ביושר, מדובר במקרה חריג. בכל שנה נורמלית, הכסף הזה היה יורד לאדמה. רק שהשנה היתה מלחמה, וכעת משרד האוצר מחפש כל שקל פנוי בשביל לממן אותה. המיליארד האלה הם רק חלק מהסיפור, יש עוד הרבה בדרך.
וזה המשל וזה הנמשל. 200 מיליון שקל מתקציב החינוך שכבר שילמנו בכספי המסים שלנו שכבו כל הזמן הזה בצד כשלמשרד החינוך היה חסר כסף להפעיל צהרונים, ואיש לא היה מוכן להשתמש בהם. כעת, רק כשמשרד הביטחון זקוק לכסף לממן את המלחמה, הכסף הזה מופשר. 200 מיליון שקל כמשל, סדר עדיפויות שלם כנמשל.

(התפרסם הבוקר בגרסה מקוצרת בעיתון)

תגובות

  1. אביתר

    שורה 6: "כך שבאופן יחסי, מדובר במקרה הטוב בפרומיל ממנו" – 2 מיליארד מתוך 300 מיליארד זה לא פרומיל. זה שני שליש אחוז (0.66%). פרומיל זה עשירית האחוז (0.1%). פרומיל מתוך 300 מיליארד זה 300 מיליון. בין 300 מיליון ל-2 מיליארד עוד יש די הרבה הבדל.
    אלא אם אתה מתייחס ל-200 מיליון שבהמשך הכתבה ולא ל-2 מיליארד שבהתחלת הכתבה.

  2. שאול א.

    תודה אביתר, תיקנתי. האמת שבראש התכוונתי ל-200 מיליון אבל כתבתי את זה במקום הלא נכון. בכל מקרה, תוקן. שוב תודה.

  3. גדי

    ראשית, אני לא מסכים עם האמירה "הכסף הזה היה יורד לאדמה", או שהכספים "לא באמת ישמשו לשום דבר". נכון, הם לא משמשים להוצאות שוטפות של אותה שנה, אבל הם מקטינים את החוב. החוב של כולנו. מה שאומר פחות תשלומי ריבית בעתיד.
    שנית, וחשוב יותר: נניח שהיו משתמשים בכסף הזה (200 מיליון) לצהרונים. מאיזה תקציב היו מממנים את הצהרונים בשנים שלאחר מכן? אם יש תקציב קבוע לצהרונים, והבעיה היא רק בשנה נתונה – אז נכון, התקציב הזה יכל לפתור את הבעיה. אם זה לא המצב – אין כאן פתרון של ממש.

  4. אלי

    המסקנה – כל דיוני התקציב הם "עבודה בעיניים" על הציבור. העיקר שחברי הכנסת מקבלים שכר, ולא מעט…
    בערוץ 2 נאמר כי כנראה חברי הכנסת מנותקים מהעם גם בענייני השכר!!!
    הם מקבלים יותר מהרבה חברי פרלמנט בעולם, וגם בארץ הם לא רחוקים מהעשירון העליון מבחינת שכרם…

להגיב זה מגניב

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.