כולנוכחלון

הייתי הערב באירוע ההשקה של מפלגת כולנו באולם האירועים של קיבוץ גבעת ברנר (כי כולנו קיבוצניקים). אני מודה שעד הערב לא הייתי מעולם בהשקה של מפלגה ולכן אין לי מימד אמיתי של השוואה, אבל אני מוכן להסתכן בניחוש שזה תמיד נראה אותו הדבר, רק שהג׳ינגל מתחלף.

הגעתי מוקדם, ברבע לשבע. בדקות הראשונות חשבתי שזה הולך להיות עצוב נורא. האולם היה ריק יחסית, והאנשים שהיו בו נראו אבודים משהו. רובם עמדו ליד שולחנות הכיבוד ההסתדרותי, אחרים נעמדו על יד התמונה הגדולה של המנהיג, משה כחלון. ברקע התנגנו משום מה דווקא שירים נוגים. ביחד, עם כל אווירת הקיץ של אביה, המוזיקה העצובה והפורטרט של כחלון בשחור לבן, היה אפשר לטעות לרגע ולחשוב שהגעתם להלוויה שלו.

אבל באמת רק לרגע. כי מאוד מהר האולם התחיל להתמלא, ולהתמלא, כאילו מישהו שפך אנשים מאוטובוסים. בדיעבד התברר לי שזה פחות או יותר באמת המצב. אנשים הגיעו מכל הארץ להשקת כולנו. כי כל הארץ דגלים דגלים, כולנו כולנו כחלונים כחלונים.

כמה דקות אחר כך פתחו איזו דלת בירכתי האולם, וכולנו יחד נשפכנו אל האודיטוריום. שם, כל העסק כבר היה הרבה יותר חגיגי ושמח. הפסקול הנוגה התחלף בשירים של אריק איינשטיין (כי כולנו אריק איינשטיין), ועל כל כיסא, אבל על כל כיסא, הונח שלט בצבעי המפלגה – כולנו כחלון, כי המדינה היא של כולנו.

לאט לאט האולם התחיל להתמלא. אנשים מכל הארץ. בית שמש עם כחלון וראשון לציון עם כחלון וקריית עקרון עם כחלון וכולנו כולנו כחלון. למטה, באזור של הביוקר, התרוצצו אנשי המפלגה. צעירי כחלון (עם המדבקה המתבקשת כולנו צעירים) ונשות כחלון (עם המדבקה המתבקשת כולנו נשים), מועמדי המפלגה, פעילים, יועצים כמו רונן משה (שביום מייצג את יצחק תשובה ובלילה את משה כחלון, כי כולנו רוצים קצת מזה וקצת מזה), איש לשכת אולמרט לשעבר ואחיו של מנכ״ל אי.די.בי לשעבר חצי גבריאלי, הפרסומאי אודי פרידן ומנכ״ל בזק לשעבר אבי גבאי.

ואז, בסביבות שמונה, כשהמהדורות נפתחות והאולם כבר התמלא עד אפס מקום, אבל ממש עד אפס מקום, הגיע הזמן לגרנד פינאלה. האנשים, שחיכו שם יותר משעה ורבע, נמלאו התרגשות. על הבמה עלתה מנחת הערב, אין לי מושג מי זו היתה, והתחילה לחמם את האולם.


היא אמרה שאנחנו לא נהיה עוד מדינה של טייקונים, ושל מקורבים, ושל קבוצות לחץ. כי המדינה היא של כולנו, וכולנו כחלון. המשפט הטרנזטיבי הזה יחזור על עצמו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב לאורך הערב, עד שייצרב עמוק עמוק עמוק בתוך התת מודע שלי. מאוחר יותר, בדרך חזרה הביתה, לא תהיה לי ברירה אלא לזמזם בשקט, כולנו כחלון, כולנו כחלון, המדינה היא של כולנו, כולנו כחלון.

ואז, כשהקהל כבר משולהב, וכל הדגלנים מוכנים במקומותיהם – בחיי – הגיע הזמן להזמין את המנהיג – בחיי – משה כחלון (במלעיל, למי שתהה). דלתות האולם נפתחו, והוא נכנס פנימה. משה כחלון, המנהיג של כולנו, מלווה בדגלנים, ובאהבה אין סופית מצד הקהל, פילס את דרכו מלמעלה למטה, מירכתיי האולם עד לשורה הראשונה, כשהוא מברך ומנשק ומתחבק ולוחץ יד ומצטלם ומחייך מאוזן לאוזן בלי הפסקה את החיוך של כולנו. ברקע, הג׳ינגל של כולנו התנגן והתנגן בלי סוף. המדינה היא של כולנו, כולנו כחלון.

אחר כך הוא התיישב בשורה הראשונה, הוקרן סרט מצחיק משהו של חצי דקה – כל מיני פוליטיקאים מכל מיני מפלגות אומרים שהמדינה היא של כולנו, סטיגידיש – ואז עברו להציג את המועמדים לפי הסדר שלהם. בזו אחר זה הם לבמה, ההתרגשות שלהם ניכרת. אחרי שהציגה את רשימת ה-11 (אצל מספר 2, האלוף במיל׳ יואב גלנט, המפלגה בחרה להדגיש את העובדה שהוא מכהן כיום כיו״ר ארגון אגודת ידידי נכי צה״ל. את הקריירה הקצרה שלו בחיפושי הגז של הטייקון בני שטיימנץ סביר להניח שיצניעו שם) המנחה עברה להציג את ראש המפלגה – משה כחלון. קודם כל סרט (כחלון מדבר בכל מיני פורומים על אבא שלו, ועל הסלולר, כי לכולנו יש אבא ולכולנו יש סלולר), ואז כחלון עלה לבמה.


לעומת פורומים אחרים שבהם יצא לי לראות אותו לאחרונה, הערב, במגרש הביתי שלו, כחלון נראה במיטבו. כריזמטי אבל לא מתנשא, מחייך חיוך גדול ואמיתי, מתרגש, מדבר מהבטן, מדבר מהלב. אבל למרות שהוא עצמו שמר על מה שהוא הכי טוב בו – להיות בגובה העיניים – משהו בפולחן האישיות הזה סביבו היה על גבול השיגעון, לטעמי כמובן.

נסו לדמיין את זה לרגע. אולם שלם מלא בכל מקום בשלטי המפלגה, המילה כולנו כתובה בגדול בשחור, והמילה כחלון כתובה לידה בגדול, בלבן. כולנו כחלון. התמונה שלו בכל מקום. השם שלו בכל מקום. בשלטים, בג׳ינגל, בפי האנשים, על חולצות, על כובעים. זה לא נגמר. המדינה היא של כולנו, וכולנו כחלון. שוב ושוב ושוב. כולנו כחלונים. מה זה אומר בכלל? זה בטוח אומר משהו.

אז מה בעצם כחלון אמר באירוע השקת המפלגה שלו שעוד לא שמענו עד היום? לא הרבה.
הוא דיבר, שוב, על אבא שלו.
ודיבר, שוב, על זה שכולנו היא המפלגה החברתית-הכלכלית היחידה.
ודיבר, שוב, על זה שהבחירות אינן על ימין מול שמאל, שזהו רק מסך עשן שמשרת את המונופולים ואת קבוצות הלחץ.
הוא דיבר על זה שהליכוד איבד את הדרך החברתית, ועל זה שלפיד החמיץ הזדמנות אדירה ונדירה, שהיו לו 19 מנדטים שהיו יכולים לשנות את פני המדינה אבל הוא אכזב.
הוא דיבר על זה שאומרים לא להצביע למפלגות אווירה, אבל שהאווירה היא אווירת יאוש (מודה שלא הבנתי את הטיעון הזה עד הסוף, ויש סיכוי שזה פשוט לא טיעון).
והוא דיבר, שוב, על אבא שלו, ופה כבר התחלתי לחשוב שזה לא רק לא מקרי, אלא שזה אולי מנסה לגבש בתת המודע שלנו את הדמות שלו כדמות אב, האבא של כולנו.
והוא חזר ואמר שמפלגת כולנו תעסוק רק בנושאים החברתיים, ובפרט במחירי הדיור, וביוקר המחיה, ובפערים החברתיים. ושניה וחצי אחר כך, כמעט באותו המשפט, הוא אמר שבגלל האיומים הביטחוניים כולנו גייסה לשורותיה לוחם אמיץ שהרבה ישראלים חייבים לו הרבה – יואב גלנט. ושבגלל שכולנו חושבת שיחסי החוץ הם דבר חשוב, ובפרט עם ארה״ב, המפלגה גייסה את שגריר ישראל לשעבר בארה״ב ד״ר מייקל אורן. אבל שהמפלגה תתעסק רק בנושאים חברתיים – דיור, יוקר המחיה ופערים חברתיים.

לא הצלחתי להבין את הלוגיקה הזו עד הסוף, אבל כבר נהיה מאוחר, כלומר שחלפה חצי שעה מההתחלה הרשמית של ההשקה, וכנראה שכולנו היינו עייפים, וגם עמד להתחיל המשחק של מכבי, אז הגיע הזמן שכולנו נלך. ככה, כמו כלום, אחרי נאום קצר מלא במשפטים שלא אומרים הרבה, ואחרי שני סרטונים, ואין סוף השמעות של הג׳ינגל. בלי פירוט מה כולנו הולכים לעשות, בלי הצגת חזון רחב. מישהי מאחורי עוד הספיקה לשאול, ״מה, זהו? בשביל זה נסענו בגשם?״ אבל אז כבר המנחה הזמינה את כולנו לקום לשירת התקווה. אז קמנו, ושרנו, ומיד אחרי זה הספקתי לראות את אודי פרידן בורח מהר מהר מהכניסה התחתונה, אולי בשביל לא להיתקע בפקקי היציאה, אולי בשביל להספיק לראות את המשחק.

נשארתי עוד כמה דקות לראות מה כולנו עושים. כולנו עלו על הבמה בהמוניהם, לחבק את כחלון ואת הנבחרת שהציג. מרוב אהבה, הכרוז הכריז בכריזה שכולנו חייבים לרדת מהבמה ומהר, אחרי יהיה פה שוב אסון הר הרצל. הוא חזר על זה שוב ושוב ושוב, ובסוף כולנו ירדו מהבמה, תוך כדי שהג׳ינגל המהפנט הזה מתנגן שוב ושוב ברקע.

המדינה היא של כולנו
וכולנו זה הרוב
מה בסך הכל ביקשנו
שיהיה יהיה כאן טוב
כולנו כחלון
כולנו כחלון
המדינה היא של כולנו
כולנו כחלון
כולנו כחלון
כולנו כחלון
המדינה היא של כולנו
כולנו כחלון.

לילה טוב לכולנו.

תגובות

  1. אייל

    אז בעצם אם עושים הצרנה פשוטה:
    "המדינה היא של כולנו"
    "כולנו זה כחלון"
    משמע, המדינה היא של כחלון.

  2. אחד

    נשמע כמו מפלגת מרכז קלאסית. וכמו כל מפלגות המרכז תוך שניים-שלושה סבבי בחירות גם היא תתנדף.

להגיב זה מגניב

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.