השבועיים של נתניהו | היכונו ל-21 ביולי

אז הנה כל הדברים הבלתי אפשריים שהולכים לקרות בשבועיים הקרובים. עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלה הולכים להיות שבועיים מורטי שערות במיוחד:

בעיה ראשונה – הגז

ראש הממשלה נתניהו תקוע עם הגז. תקוע. הוא עדיין צריך לגייס רוב לעניין הזה. שימו לב, הוא לא צריך רוב לאישור המתווה עצמו. בממשלה עצמה יש לו רוב כזה די בקלות, למרות המנעותם של שר האוצר (במשרה חלקית) משה כחלון, ושר הבינוי יואב גלנט ושר הרווחה חיים כץ. בממשלה יושבים 21 שרים, אלה רק שלושה, ונתניהו צולח בקלות את ההצבעה הזו.
הבעיה של נתניהו היא בכנסת. בשביל להגיע להצבעה בממשלה הוא צריך לקבל קודם את אישור הכנסת לקיים את הדיון בממשלה. ושם, בכנסת, אין לו רוב. אותם שלושה שרים שנמנעים מהצבעה, יחד עם ח״כ אלי כהן (גם הוא מכולנו) שגם הוא נגוע בניגוד עניינים, מורידים אותו ל-57 אצבעות בלבד מול 59 של האופוזיציה (בהנחה של גיוס מלא מצד שני הצדדים). בקיצור, תקוע. לא נותר לו אלא להמשיך לחזר אחרי ליברמן, או אחרי דרעי שיוותר כבר ויסכים לחתום על הנייר הארור של הגז.
לנתניהו יש בערך שבועיים לסיפור הזה. ב-21 ביולי יסתיים שלב השימוע הציבורי, והתוכנית שלו היתה לסיים את כל העניין בממשלה בשבוע שלאחר מכן, רגע לפני תום מושב הכנסת ב-2 באוגוסט, ואז די כבר עם כל הגז הזה.

בעיה שניה – התקציב

אבל כל זה אתם כבר יודעים. העניין הוא שהסיפור של הגז הוא לא הסיפור היחידי שנתניהו תקוע איתו. יותר מהגז, נתניהו תקוע עם עניין התקציב. נתניהו שונא את התקציב. זה הדבר היחידי שבאמת מפריע לו לשבת על כיסא ראש הממשלה בלי מאמץ. שימו לב, שתי ממשלות נתניהו הקודמות נפלו בגלל אי יכולת של נתניהו לאשר את התקציב. הוא הקדים את הבחירות ב-2012 בגלל זה, והקדים את בחירות 2015 בגלל זה (כן כן, אני יודע, יש עוד סיבות שבגללן הקדים את בחירות 2015. אבל בשורה התחתונה, הוא לא היה יכול להעביר את התקציב בקואליציה הקודמת שלו, זה היה המכשול הבלתי עביר שלו). בקיצור, הוא רוצה את התקציב הזה כמו שאתם רוצים צרעת. אבל הוא תקוע איתו, והוא צריך לפתור אותו, כמו את עניין הגז, בשבועיים שלושה הקרובים.
למה?
כי על פי החוק שאושר השבוע בכנסת, תקציב המדינה לשנים 2015-2016 יוגש לכנסת לא יאוחר מסוף אוגוסט. ובשביל להגיש אותו אז, נתניהו צריך לאשר אותו בממשלה בערך חודש קודם לכן (בשביל שיהיה למשרדי האוצר והמשפטים די זמן להפוך את ההחלטות שיתקבלו בממשלה להצעות חוק שיכללו בחוק ההסדרים, ובשביל לסגור את ענייני התקציב הספציפיים, ברזולוציה גבוהה, מול משרדי הממשלה).
ובשביל להצליח להגיע עם התקציב לממשלה בתוך שבועיים – כן כן, ב-21 ביולי, גג שבוע לאחר מכן – נתניהו צריך לסגור שני דברים עיקריים: מה עושים עם תקציב הביטחון ומה עושים עם ההסכמים הקואליציוניים.

בעיה שלישית – תקציב הביטחון

העניין המטריד הזה עם תקציב הביטחון תקוע לנתניהו כמו עצם בגרון. מבחינתו, שתקציב הביטחון יגדל בלי גבול וזהו, למה צריך להטריד אותו כל שנה בעניין הזה. הוא, במו ידיו, הגדיל מאוד את תקציב הביטחון לאורך שתי הקדנציות הקודמות שלו (קודמו אהוד אולמרט אמר בשלב מסוים כי נתניהו הוציא 11 מיליארד שקל על פנטזיות. מאוחר יותר פרופ׳ מנואל טרכטנברג טען כי הסכום הזה למעשה גבוה יותר, ועומד על כ-13-14 מיליארד שקל, כי צריך להביא בחשבון את עלויות תחזוקת המערכות שנבנו לאור דרישותיו של ראש הממשלה).
ובכל זאת, יש עוד איזה שניים שלושה משרדים שצריכים כסף, חינוך, בריאות, כאלה. אז אי אפשר לחלק למשרד הביטחון את כל הכסף שהם רוצים. רק שיש בעיה מסוימת. נתניהו כבר הבטיח. סוג של.
תראו איך זה עובד:
תקציב משרד הביטחון לשנת 2015 היה אמור להיות 52.5 מיליארד שקל ועוד תוספת חד פעמית, בדגש על חד פעמית, של כ-4.3 מיליארד שקל. וביחד, בקירוב, 57 מיליארד שקל. אבל כל זה היה צריך להיות בתקציב ההוא, של יאיר לפיד, שמעולם לא אושר. בינתיים, משרד הביטחון כבר הגדיל את הדרישה שלו, כי למה לא, ודורש 58.3 מיליארד שקל לשנת 2015.
כל זה עוד ניחא. משרד הביטחון יקבל את הסכום הזה, או סכום דומה, בוודאות גבוהה מאוד (שנת 2015 היא שנה תקציבית אבודה ויתר משרדי הממשלה לא יספיקו לנצל את הכסף ממילא). הבעיה היא לגבי שנת 2016. משרד הביטחון לא יסכים לקבל שקל אחד פחות לעומת מה שיקבל ב-2015. נניח שזה יהיה 58 מיליארד שקל. הבעיה היא שחלק מהסכום הזה, אותם 4.3 מיליארד שקל, יינתנו למשרד הביטחון השנה באופן חד פעמי. על איזה בסיס בדיוק משרד הביטחון דורש את הסכום הזה גם לשנה הבאה? תיאורטית, הוא אמור לחזור לרמה של 52.5 מיליארד שקל, ואולי לקבל עוד איזה מיליארד ומשהו. אבל לא תוספת של 7-8 מיליארד שקל כמו כלום (שהם גידול של יותר מ-10% בשנה).
פה נכנס החלק של ועדת לוקר. ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון הגישה השבוע את המלצותיה לראש הממשלה, שמינה את הוועדה. חלק מהמלצותיה הוא מה צריך להיות גובה תקציב הביטחון בשנה הבאה ובשנים שלאחר מכן. אין לי מושג מה הם ממליצים שם (אני יודע מה השמועות, אבל אני לא יודע לעמוד מאחוריהן ב-100%), אבל הם ממליצים על משהו. בתמורה לסכום הזה, יהא אשר יהא, הוועדה ממליצה על שורה של רפורמות מבניות בתקציב הביטחון, למשל, בפנסיה הצהלית, למשל באגף השיקום, למשל בהיקף כוח האדם (בעיקר במטה, אם הבנתי נכון), ובמקומות נוספים.
בשביל לדון בדוח הזה ברצינות במסגרת דיוני התקציב, נתניהו היה צריך לפרסם את הדוח הזה השבוע, כשהוגש. אבל נתניהו החליט שלא. יש איזו גרסה שאומרת ששר הביטחון בוגי יעלון ביקש ממנו לדחות את הפרסום בשבועיים. אני לא מאוד קונה את זה. ראש הממשלה לא עובד אצל שר הביטחון.
השבועיים האלה נוחים לנתניהו. השבועיים האלה של דחיית הדוח, שגם הם מתכנסים ל-21 ביולי, נותנים לנתניהו את השקט הדרוש בשביל לעשות עם תקציב הביטחון בדיוק מה שהוא רוצה. כלומר, לתת לביטחון את ה-58 מיליארד שקל שלהם, בלי דיון ציבורי אמיתי על רפורמות בתקציב הביטחון. אלה יוכלו לחכות. למתי? לאחר כך. עד אחרי אישור התקציב בממשלה או עד דלאידע, המאוחר מבין השניים.
רק שנתניהו צריך לשים לב: אם הוא ייתן הרבה מאוד כסף לביטחון, הוא יתקע את עצמו מהצד השני.

בעיה רביעית – ההסכמים קואליציוניים

הצד השני הם ההסכמים הקואליציוניים. אנחנו לא יודעים במדויק מה עלות ההסכמים הקואליציוניים שנתניהו חתם עליהם מול סיעות הקואליציה בשביל להרכיב את ממשלתו הרביעית – כי נתניהו הורה למשרד האוצר שלא לפרסם את הנתונים האלה לציבור, ופקידי האוצר התקפלו בפניו למרות שמדובר בכסף ציבורי – אבל ההערכות הן שעלותם 8 מיליארד שקל. בשנה. אם המספר הזה נשמע לכם מוכר זה לא במקרה, משום שגם משרד הביטחון דורשים בערך 8 מיליארד שקל (החישוב הזה גס, אבל תקציב הביטחון לשנת 2015 אמור להיות 52.5 מיליארד שקל בבסיסו, ובביטחון רוצים להגיע בשנת 2016 לסביבות 60). זה מאוד נחמד, אבל תקציב המדינה כולו אמור לגדול (ריאלית) בין שנת 2015 לשנת 2016 בסדר גודל של 8.5 מיליארד שקל בסך הכל.
בקיצור, לנתניהו אין מספיק כסף. הוא לא יוכל להשביע את דרישת מערכת הביטחון ואת דרישות סיעות הקואליציה
באותם 8.5 מיליארד שקל עלובים, כשסך הדרישות האלה הוא בערך פי שתיים יותר.
ההצעה שמשרד האוצר שם על שולחנו של נתניהו היא לפרוס את עלות ההסכמים הקואליציוניים לשתיים, כלומר לשלם אותם בשנת 2016 ואת היתר בשנת 2017 (או במלים אחרות, אחרי המבול). למשל, לפרוס לשנתיים את העלאת קצבאות הילדים.
רק שבשביל לקבל את ההצעה הזו, נתניהו צריך לריב עם ראשי הסיעות, וכל זה כשהוא בקואליציה של 61, תוך כדי שהוא נאבק בעניין הגז הארור הזה. לכן, השבועיים הקרובים יעמדו, בין היתר, בסימן של הנדסות פוליטיות מהלולייניות שנראו פה בזמן האחרון.

בעיה חמישית – ההסתדרות

ואם כל זה לא מספיק, הגיע השבוע יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ובצעד מחוכם הכריז על סכסוך עבודה, כך שאם לא ייפתר, אזי בעוד שבועיים בדיוק, איזה קטע, ב-21 ביולי גם כן, ההסתדרות תוכל להשבית את המשק, או את חלקו. פינוקי.
על הפרק: דרישות ההסתדרות להעסקה ישירה של עובדי הקבלן במגזר הציבורי (אם כי לא את כולם), אבל גם דרישה לתוספת שכר של 5%-7% לעובדי המגזר הציבורי. עמיתי מיקי פלד כתב על זה טקסט מאוד יפה הבוקר, אני ממליץ לכם לקרוא אותו.

בעיה שישית – הגירעון

בסופו של דבר, נתניהו יצטרך לקבל החלטות בשביל לעבור את השבועיים השלושה הקרובים האלה. את מחיר ההחלטות האלה נשלם כולנו. נכון לעכשיו, אני לא רואה דרך שבה בהרכב הנוכחי של הקואליציה הוא מצליח לאשר את התקציב הזה.
ובכל מקרה, אם נתניהו יחליט על גם וגם וגם, כלומר – גם לביטחון וגם לקואליציוניים וגם להסתדרות – המשמעות תהיה פגיעה נרחבת בתקציבי המשרדים האחרים, או העלאת מסים, או הגדלה משמעותית של הגירעון, או שילוב מסוים של שלושתם.
הואיל ונתניהו יעשה הכל בשביל לא להעלות את מס ההכנסה, והואיל והמע״מ נמצא ברמות שיא ונתניהו יעשה הכל בשביל להימנע מלהיות הראשון בהיסטוריה הישראלית שמעלה את המע״מ ל-19%, לא נותרים לו מספיק מסים אחרים שהעלאתם יכולה להניב מספיק כסף לקופה (זה לא אומר שהוא לא יפעל להעלאת מסים כאלה ואחרים, הם פשוט לא יספיקו לו לממן את כל הסיפור).
ולכן, כך אני מעריך, נתניהו יבחר בשילוב של שני אלה: מצד אחד, הוא יעשה משהו בשביל לאפשר לעצמו להגדיל את התקציב מעבר למה שהוא עצמו קבע (יחד עם לפיד) בסוף 2013, למרות שהוא לא מאמין בזה. אידאולוגית, מבחינת נתניהו, את התקציב יש להגדיל בפחות, לא ביותר. ושנית, כי גם זה לא יספיק לו, אני מניח שהוא יפעל להעלאת יעד הגירעון. ערב הבחירות, או מאוד סמוך אחריהן (אני לא בטוח), נתניהו החליט כי הגירעון בשנה הבאה יעמוד על 2.9% מהתוצר. הגירעון הוא הפער שבין ההוצאות של הממשלה לבין ההכנסות שלה (ההכנסות שלה קטנות מההוצאות, ובשביל לממן את הפער הזה המדינה צריכה לקחת הלוואות ולהגדיל את החובות שלה, השאלה היא רק עד כמה). אבל המספר הזה אינו רשמי ולא נקבע סופית. בלית ברירה, אם הוא יחליט על גם וגם וגם, נתניהו ייאלץ להגדיל את הגירעון, ולא בפעם הראשונה.
כל זה יקרה בזמן שהוא מחזיק באידאולוגיה ההפוכה, בזמן שהוא חושב שהדבר הנכון לעשות הוא לקצץ בשומנים שבתקציב ולשמור על גירעון נמוך.

שיהיו לנו שבועיים נעימים.
ניפגש ב-21 ביולי.

(התפרסם באתר בגרסה מעט מקוצרת יותר. תודה ליאיר פרי על העריכה)

תגובות

  1. ארנון

    איזה מתח. כל זה כי אנחנו לא בדיוק יודעים לאן אנחנו רוצים להשיט את מדינת ישראל. הכי גרוע זה שבגלל חוסר ההחלטיות שלנו, כסף גדול עומד להשתחרר אל מגזרים לא יצרניים – להגדיל את הגרעון הממשלתי או אולי הפרטי, ולא ליצור את המנגנונים שיביאו להגדלת קצב הצמיחה. אוי לנו מעצמנו ומצרותינו שהבאנו על עצמנו

  2. gilad

    יש כאן איזשהי בדיחה שמסתתרת על זה שזה גם בין המצרים ותשעה באב.

  3. D! פה ועכשיו

    (אני רק שאלה – הטקסט היפה שאתה ממליץ לקרוא זזה שבלינק: "תפתחו יומנים: שביתה כללית …" וכו'? כי זו רק ידיעה, לא ממש "טקסט יפה")

    אם אין מלחמה לפחות שלא יהיה לנו משעמם!

  4. תמריץ

    אבי טיומקין אמר בזמנו בחוכמה שהגרעון הגדול, זה ששטייניץ התבייש בו ותירץ אותו, הוא בעצם התרומה הגדולה ביותר שלו כשר אוצר.
    זה נכון גם כאן. הויתורים לחרדים מבישים והיה עדיף ניצול אחר של הכסף, אבל זה עדיין טוב בהרבה ממצב שבו הכסף אינו מוצא בכלל. הגרעון הוא טוב.

  5. nthr

    תרשום לפניך, האדונים הנכבדים כחלון,גלאנט וכץ ירימו אצבע ויאשרו העברת הדיון במתוה הגז לדיון בממשלה. שם הם ימנעו או אולי יצביעו נגד. לחברה האלו יש פטנט רשום איך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
    החזקים (צה"ל, והדתיים) "יוותרו", את יתרת הבשר שלהם יקבלו בסוף התקופה, מן "העודפים" והסעיפים החבויים.
    מי שכרגיל ידפק, יהיו החלשים, קרי, יתר משרדי הממשלה

להגיב זה מגניב