על ההתקרחות

הגיע הזמן להוציא את זה החוצה:
הדבר שאני הכי הכי הכי שונא בעולם כרגע היא ההתקרחות שלי. זה גומר אותי מבפנים.

אני מתקרח בערך מגיל 14. אני זוכר בדיוק כיצד זה התחיל. זה היה נורא. זה היה ממש נורא. גיל 14 הוא גם ככה גיל נורא מכל בחינה אפשרית שהיא. אז תוסיפו לזה נשירת שיער מוגברת, וקיבלתם מתכון לאסון הורמונלי וחברתי. פויה.

אני זוכר את התחושה המבעיתה הזו, שבכל פעם שאתה מעביר את המסרק בשיער הוא חוזר משם עם מיליון שערות שנשרו ולא יצמחו עוד. הייתי מוציא אותן אחת אחת מהמסרק, מתבונן בכל אחת מהן באור הקלוש של האמבטיה, מנסה להביא מה לעזאזל הולך פה, ואיך עוצרים את הקטסטרופה הזו. בשלב מסוים הפסקתי להסתרק, ומאז לא שבתי להסתרק. לא מסוגל, מפחיד אותי מדי. הפסקתי למרוח ג׳ל, הפסקתי לחבוש כובעים, החלפתי שמפואים כמו מטורף בשביל למצוא איזה משהו שעושה ניסים.

כלום לא עזר.

בצר לי, השד יודע למה, עשיתי קרחת. לא סתם, על הסכין. אפס ממש. זה רק הפך את כל המצב לגרוע יותר. נראיתי כמו ביצה בלתי אסתטית בעליל. התקופה הזו היתה כל כך טראומטית בשבילי שאני ממש נמנע מלהסתכל בתמונות מאז. זה עושה לי צמרמורת רק לחשוב על זה.

הייתי משוכנע שזהו זה, שעד גיל 30 לא תישאר לי אפילו שיערה אחת על הראש. שאני אהיה בדיוק כמו אבא שלי, וכמו אבא שלו. אבל אז קרה משהו, אין לי מושג למה (הלוואי וידעתי!) ונשירת השיער המוגברת הפסיקה לתקופה ארוכה מאוד.

עכשיו היא חזרה – מה זה חזרה, משתוללת – ושוב בא לי למות.

אני לא יודע למה זה כל כך מכאיב לי. אין לי תובנות מקוריות או חכמות במיוחד לתרום לדיון הזה ולהסביר למה זה כל כך כל כך נורא, למה זה כל כך כל כך טראומטי ולמה כל כך חיוני לי שהשיערות שלי יישארו על הראש שלי ולמה אי אפשר להסתפק בזקן. אין לי.

ועזבו אתכם מסיפורי שמשון ומניתוחים פסיכולוגיים בגרוש של מקורות הגבריות. נדמה לי שיותר מהכל זה קשור לכך שאין לי שום שליטה על זה. דמיינו שהאף שלכם היה מתחיל להתפורר עד שנעלם לגמרי, מבלי שיכולתם לעשות עם זה כלום. שום קרם, שום תרופה, שום שמפו לאף לא היה עוצר את זה. לאט לאט, האף שלכם היה נשחק עד שנעלם לחלוטין והיה נשאר לכם רק חור באמצע הפרצוף. אז ככה אותו הדבר, רק עם השיער. זה נורא.

בינינו, זה לא רק חוסר האונים. האמת שזה פשוט גם מכוער. נורא.

יש אנשים שהקרחת שלהם נאה. יש לי כמה חברים כאלה. ביניהם כאלה שלא הכרתי כשעוד היו להם שיערות, כך שבעיני זה אפילו נראה לי טבעי. אבל יש אנשים שהקרחת שלהם מכוערת נורא. אין דרך להלבין את זה, אין דרך לייפות את זה, תרתי משמע. יש אנשים שהקרחת שלהם מזעזעת בכל קנה מידה אסתטי. לרוב, היא מכוערת יותר תוך כדי תקופת ההתקרחות. בלתי סימטרית, עם שיערות מקלישות פה ושם, לרוב איזה מיקום לא סביר.

אני שייך לקטגוריה הזו. אני יודע את זה, אי אפשר להכחיש את זה יותר. זה פשוט לא יעזור.

לקח לי זמן להשלים עם זה שאני לא בדיוק איתי טיראן או דודי בלסר. למדתי לחיות עם עצמי לאורך השנים, והיום זה בסדר. באמת. אבל זו בדיוק הנקודה: זה לקח לי איזה 35 שנה ללמוד לחיות איכשהו עם הפגמים החיצוניים הנוכחיים שלי. אני בכלל לא בטוח שיש לי את תעצומות הנפש הדרושות בשביל לעבור את זה עכשיו שוב.

הכי גרוע זה באמבטיה. אין לי שום ספק שכל חברי האיגוד הסודי של מעצבי תאורות חדרי האמבטיה ברחבי העולם הם פשוט נגדי. זה ממש נורא. אני עומד באמבטיה ומתבונן בעצמי במראה. זה גם ככה קשה לצפיה, ועכשיו כשאני נאלץ לראות בבירור את הקרקפת שלי זועקת לי משם, זה נהיה ממש נורא.

אני שונא להסתפר. להסתפר זה כמו להזכיר לעצמך בכוח שאתה מתקרח. כמו תזכורת חודשית שהמצב רק התדרדר בחודש האחרון. נורא, פשוט נורא. והספרים האלה, שמשום מה כמעט תמיד שופעי שיער בעצמם, לא עושים לך הנחות. להיפך, כל הספרים שלי כולם תמיד נורא מתעקשים לדבר איתי על זה, להסביר לי שהגיע הזמן להפסיק להתכחש ופשוט לקצץ את כל מה שנותר.

אני לא מסוגל. אני לא עומד בזה. זה מרסק אותי מבפנים.

הכי בעולם אני שונא אנשים עם שיער סמיך. שיער כזה שמתפרץ מכל הכיוונים. וככל שהם מבוגרים יותר, כך אני שונא אותם אפילו יותר. ככל שהשיערות שלהם שרדו יותר שנים, ורק הפכו ליותר סמיכות, כמו יער שלם של שיערות שגדל פרא, כך אני ממש מתעב אותם יותר. באמת, שונא אותם שנאה טהורה. שנאה שיש לה קטגוריה משל עצמה במזווה השנאות. שנאה תהומית כזו. אני שונא את הקיום שלהם על האדמה הזו. אני שונא את זה שמותר להם להסתובב בינינו, הקרחים, ולנפנף במחלפות הסמיכות שלהם. בא לי להרוג אותם. באמת.

אני יודע שזה לא יעצור. אני יודע שאני אגמור כמו אבא שלי. היום אני בן 35. אם זה לא יעצור, בסבירות גבוהה שעד גיל 40 כבר לא יישאר לי הרבה שיער על הראש.
אני יודע שבמצב הזה אני צריך דווקא להתנחם בכל יום שעוד נותרו לי שיערות על הראש, אבל אני לא מסוגל. עם כל שערה נוספת שנושרת, משהו ממני נושר איתה.

בסוף אנחנו סתם חיות מטופשות. כמה מעורר רחמים.

התמונה הזו צולמה בערך ב-1983. אבא שלי בדיוק בן גילי היום בתמונה הזו

התמונה הזו צולמה בערך ב-1983. היום אני בדיוק בן גילו של אבא שלי בתמונה הזו

תגובות

  1. orikatz

    אצלי בדיוק אותו דבר. אולי כתיבה על כלכלה מתסכלת אנשים עד לרמה שהשיער שלהם מתחיל לנשור.

  2. חיים בר-נבון

    שאול
    עדיין מצפה לתשובתך
    בברכה
    חיים בר-נבןן (נכדו של חיים יצחק אמסטרדמסקי)

  3. חיים בר-נבון

    שאול
    "אתחיל מהסוף" כפי ששר האוצר ספיר היה אומר ברצוני לברר אם יש קרבה משפחתית כלשהי בינינו
    I must continue in English since I get confused typing Hebrew on my dual language keyboard. I live in Florida and I use to correspond in English on my computer.

    My grandfather’s name (my mother’s father) was Haim Isaac Amsterdamsky . My first cousin ( my mother’s nephew) Shaul Amsterdamsky (later Amster). These Amsterdamskis were born in Poland .
    I have been reading your blogs and couldn’t control my urge to contact you about it.
    I wonder if you have any idea or if you have ever searched your ancestry and the origin of your name ( perhaps even exiled Sephardic Jews from Amsterdam). My late cousin Shaul was a holocaust survivor who managed to leave Poland thanks to a visa issued by the Japanese consul Chiune Sugihara the Righteous among the Nation. My mother left Poland in 1925. The rest of all my mom’s Amsterdamsky relatives didn’t survive the Holocaust.

    I know that there were Amsterdamskys who had left Poland, before the war ,to Argentina and the USA, also used names such as Amster or Ames.

    It seems to me that you are the only Israeli Amsterdamsky. Interestingly you haven’t changed it to a Hebrew name.
    I Googled your name and read info about you.

    I’m חיים בר-נבון, changed my father’s Polish name in Israel in 1948. Am 84 grew up in Palestine-Eretz Yisrael, member of Haganah,Drafted to IDF in June 1948 (end of 11th grade –"השביעית המגויסת") back to finish High school after the Armistice, Joined the first class of the העתודה האקדמאית and first class of the Law faculty in Jerusalem Hebrew University 1949-1953 (introduction to economics, your present field, by prof Patinkin), IDF 1953-1955 infantry officer, then Tel Aviv Jacob Shapiro’s law firm until 1958 when I quit practicing law( which I disliked) and became the General Manager of Somerfin –Israeli shipping firm until 1966. Served in reserves as 37th armored brigade headquarters’ company commander including 1956 Kadesh war ( we suffered most casualties). Then circumstances ( not detailing now) brought me to Florida ( expected for just two years) and got “stuck” here for almost 50 years. I have three sons, seven grandchildren and one great granddaughter. My heart is in Israel but my body is here. If one of them lived in Israel I’d move right away to a דיור מוגן. Until 2014 I visited Israel with my late wife of 59 years ( who passed away in 20142014) three times a year. Unfortunately I have medical issues that prevent me to travel now to Israel and I have to live close to one of my sons. Am “glued”/addicted to Israeli TV and most Israeli online news media and read your articles that you email me. I have also been very active in the local Jewish Federation.

    Enough now about myself and more info about my Florida activities, perhaps another time…

    I hope to hear from you soon and eventually converse with you by phone in Hebrew ((בעברית צחה . If you are interested please provide me your phone number. And if you have plans to visit Florida it will be a pleasure to host you in my home close to Cape Canaveral.

    להשתמע
    חיים

  4. חיים בר-נבון

    FYI: my first email was sent to you on Jan 18th 2016 to the email address from which I got your post, then sent a reminder later, but I wonder now if it had been delivered
    .therefore I tried to send it as a " tguva
    Haim"

  5. דורין הרטמן

    האומץ לגלח את הכל הוא ביטוי של גבריות. משקף השלמה סטואית עם המציאות. אני אוהבת את זה.

  6. אח שלו

    קנה מכונת תספורת. פעם בשבועיים תעביר אותה על כל הראש (על 0 כמובן). זו הדרך היחידה להתמודד עם זה. קצת מתרגלים, קצת לא מתרגלים, יאדה יאדה יאדה, מתים.

  7. נטלי

    לא יודעת אם זה ינחם אותך, אבל גם איתי טיראן מקריח (ובהכחשה לגבי זה).

  8. יוסי

    נראה לי שהגעת לגיל שבו אפשר לגלות לך שאנשים מעל גיל 30 הם מכוערים בצורה מפחידה. לא כמו אנשים בני 60, אבל מספיק מכוערים בשביל שקרחת פה או שם לא ממש תשנה לאף אחת. כל המשיכה אל גברים ונשים מעל גיל 30 מבוססת על הימנעות מהתבוננות מעמיקה בהם.
    יש כל כך הרבה אנשים מכוערים בכל כך הרבה דרכים, ואחרי גיל 40, כולם פחות או יותר חיים עם זה בלי שזה יפריע להם יותר מדי בחיים. לא נעים, לא נורא. כל עוד אתה לא מתכוון להתגרש, זה אפילו עוד פחות חשוב. יש לך שני ילדים, בת-זוג, עבודה מעניינת. שרדת מצב רפואי שכמעט הרג אותך. אז יאללה, בוא תנסה להסביר לי שוב מה זה בדיוק פנסיה ומה אני אמור לעשות בנושא. נראה לי שעוד 13 כתבות שלך בנושא ואצליח להבין ולזכור את מה שהבנתי במשך יותר מ-24 שעות.

  9. ido2267

    במקום להשתתף בצערך תרשה לי לספק לך קצת מידע (אני לא באמת מומחה בתחום) . היות ושיער הוא חומר מת, מה שקובע הוא עור הקרקפת. לכן מה שממריץ דם לקרקפת מעכב התקרחות. אומרים ששמפו עם תמצית צמח הג'ינסנג יכול לעזור, מה שבטוח הוא שעיסוי נמרץ של הקרקפת בזמן חפיפה מזרים דם לאזור.

  10. שי

    לא הייתי ממהר להאשים את האבא עד כמה שאני יודע המקור לקרחת הוא הסבא מצד האמא.
    וחוץ מזה אלוהים לא כזה מאנייק אם יש לך קרחת כנראה שזה ייראה טוב עלייך.

  11. פרופ' סיה

    יש לעניין הזה תרופות, עוזרות ללא מעט אנשים לעצור את ההגירה ההמונית.
    יש לזה גם לפעמים תופעות לוואי ולוקח לה להשפיע תוך אי אלו חודשים אבל האפקט העיקרי – הנשירה נעצרת, ולכן עדיף לבדוק את העניין בהקדם.

  12. איש אחד שהסכית עם הגזרה

    תפסיק להתבכיין – תקפיד על ראש קצוץ בסגנון מרינס או פחות + גוף חטוב ושרירי.. וזהו.

  13. נירה

    בדיוק עשיתי על זה מיני-תחקיר כי הבנזוג מתקרח ומחפש פיתרונות. אז אמ;לק:
    – זה כנראה סיפור של שנים ספורות עד שיהיה פיתרון אמיתי. יש המון מחקרים על התקשורת התאית שאחראית על התקרחות ומי שינצח במרוץ לתרופה יעשה מליארדים. מדובר על הפעלה מחדש של זקיקי השיער שכבר נשר, לא רק עצירת התקרחות. כמובן שיש עוד הרבה עבודה בדרך לשם, אבל הצטברות הידע היא אקספוננציאלית וזה כנראה ייקח פחות מעשור, אולי אפילו הרבה פחות. בינתיים מה שיש זה:
    – כדורים: יעיל, אבל אני נגד. יש לזה תופעות לוואי, מאימפוטנציה ועד דיכאון וחרדות.
    – משחות: למשל מינוקסידיל 5% – שורה של מחקרים הוכיחו שזה יעיל, מביא שיפור של כמה עשרות אחוזים בצמיחה ובעובי השיערה (משתנה מאדם לאדם).
    – השתלות: יעיל, אבל אני נגד. תמורת כמה אלפי דולרים אתה יכול להשתיל בשיטת FUE שמביאה לתוצאות טובות ומראה די טבעי (לוקחים זקיקים בודדים ומשתילים אותם, אז אין צלקות). הבעיה היא עם כיוון הצמיחה שהוא די רנדומאלי ותלוי בשתל, וביום שיהיה פיתרון אמיתי להתקרחות כבר לא יהיו לך הזקיקים המקוריים כי הם הוחלפו בשתלים (למרות שלך תדע, אולי גם לזה ימצאו פיתרון).
    – מנגנון די מפתיע שגילו לאחרונה: תלישה של שיער מהשורש (בכמות ובדפוס הנכונים) מעוררת תגובת שרשרת שגורמת לצמיחה של עד פי חמש מהשיער שנתלש, כולל מזקיקים שכבר לא היו פעילים. עובד בעכברים מקריחים:
    http://www.iflscience.com/health-and-medicine/curing-baldness-may-just-be-about-having-enough-pluck

    ומילה מאישה הטרו: אתה בחור מושך ותהיה מושך גם עם קרחת.

  14. אחת שיודעת

    הרשה לי, כמו פנחס ספיר, להתחיל מהסוף: אתה חתיך, וחתיך תישאר. כי אתה מבין בכלכלה, כי אתה עיתונאי עשוי ללא חת, כי אתה אידיאליסט, אבא אוהב ובן זוג אהוב, וגם יודע לכתוב בכנות על נקודות תורפה וחוסר בטחון ושליטה.

להגיב זה מגניב