העלאת גיל הפרישה לנשים היא מסך עשן

אז משרד האוצר רוצה להעלות את גיל הפרישה לנשים (ועל הדרך, גם לגברים), אבל למה, בעצם? כלומר, מה הבעיה שמשרד האוצר מנסה לפתור על ידי העלאת גיל הפרישה? לכאורה, הבעיה היא בעיית הפנסיה. מאחר שנשים עובדות פחות שנים מגברים אבל חיות יותר שנים מגברים.
בממוצע, נשים נמצאות בפנסיה 24 שנה, ואילו גברים רק 17 שנה, ולכן אפילו אם ניקח גבר ואישה עם שכר זהה לחלוטין בתקופת העבודה, הפנסיה של האישה תהיה לרוב כ-1,500-2,000 שקל פחות מזו של הגבר. העלאת גיל הפרישה תגדיל את הפנסיה של נשים בערך ב-5% בעבור כל שנה שגיל הפרישה יעלה.
אבל האמת היא שכל הסיפור הזה הוא בעיקר מסך עשן. בעיית הפנסיה של הנשים היא בעיה אמיתית, אבל היא לא צפויה להתרחש עכשיו, אלא רק בעוד זמן רב, כשהחוסכות הצעירות יגיע לפנסיה. דור החוסכות הקודמות, נשים שכיום הן בנות 55 ויותר, שייכות לעולם הפנסיה הישן.
ובעולם הזה, אחת משלוש אפשרויות נכונה: נשים שאין להן פנסיה כלל כי מעולם לא חסכו, נשים שחסכו בקרנות פנסיה ותיקות שמבטיחות להן פנסיה של 70% מהשכר האחרון שלהן כל עוד צברו ותק של 35 שנה ונשים בפנסיה תקציבית שמבטיחה גם היא עד 70% מהשכר האחרון.
לנשים שמשתייכות לשתי הקבוצות האחרונות אין באמת בעיית פנסיה, בתנאי שבאמת צברו ותק רב בשנות העבודה. למעשה, עבור נשים כאלה, דחיית גיל הפרישה תרע את מצבן. לנשים שלא חסכו כלל לפנסיה יש בעיית פנסיה קשה מאוד, אבל דחיית גיל הפרישה בשנתיים לא תפתור אותה כלל, אלא להיפך. ולכן, הבעיה המיידית שמשרד האוצר מעוניין לפתור על ידי העלאת גיל הפרישה לנשים כלל לא קשורה לפנסיה שלהן, אלא למשהו אחר לגמרי: הביטוח הלאומי.


הביטוח הלאומי נמצא בתהליך הדרגתי של פשיטת רגל. הוא הכריז זאת בעצמו בדוח האקטוארי שפרסם ב-2013. לפי הדוח, אם הממשלה לא תעשה כלום, איפשהו בעוד שלושים שנה לביטוח הלאומי ייגמר הכסף לחלוטין והוא לא יוכל יותר לשלם קצבאות. כבר עכשיו הוא אוכל את הרזרבות של עצמו.
העלאת גיל הפרישה תדחה את הבעיה הזו בכמה שנים. למשל, אם הממשלה תעלה את גיל הפרישה לשני המינים לגיל 68, היא תדחה את פשיטת הרגל של הביטוח הלאומי בעשר שנים לפחות. אבל זהו, היא לא תפתור את הבעיה לגמרי.
ולכן, העלאת גיל הפרישה לנשים כרגע, נועדה בשלב הראשון בעיקר בשביל להקטין מעט את הבעייה הפיננסית של הביטוח הלאומי, ורק בשלב השני לטפל בבעיית הפנסיה של הנשים. לפי שר הרווחה חיים כץ, בכל שנה מצטרפות למעגל מקבלות קצבת הזקנה כ-40 אלף נשים. מאחר שמדובר בקצבה של כ-1,500 שקל בחודש, הרי שדחיית גיל הפרישה לנשים בשנתיים יחסוך לביטוח הלאומי כ-720 מיליון שקל כל שנה.

אז למה בכל זאת חשוב להעלות את גיל הפרישה? גם בשביל להקטין את בעיית הפנסיה העתידית של הדור הצעיר של החוסכות, אבל גם בשביל להגדיל את שיעורי התעסוקה של נשים בגיל מבוגר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, העלאת גיל הפרישה לנשים לפני עשור (מ-60 ל-62) הכפילה את שיעורי התעסוקה של נשים בגילאים מבוגרים, משיעור של 25% לשיעור של 49%.
רק שעם הנתון הזה יש שתי בעיות. ראשית, הוספת שנתיים לתעסוקה של נשים שיש להן עבודה יציבה בלאו הכי ושום דבר לא מאיים עליה אמנם מסייעת להן להגדיל את הפנסיה, אבל לא מסייעת לכל הנשים שלא מוצאות עבודה בגיל מבוגר גם ככה.
ובהקשר הזה, אם מסתכלים לעומק על נתוני תעסוקת נשים מגלים עד מהרה שאוכלוסיית הנשים מורכבת מכמה מגזרים שונים שמתנהגים באופן שונה לגמרי. דפוסי התעסוקה של נשים יוצאות אתיופיה, למשל, לא דומים לאלה של נשים אשכנזיות משכילות. לכן, אי אפשר להטיל על כולן את העלאת גיל הפרישה ולצפות שהדבר ישפיע באופן זהה על כל מגזר.
למשל, שיעור הנשים בעלות השכלה תיכונית ללא תעודת בגרות שנמצאות במעגל העבודה נמוך משמעותית מזה של נשים בעלות השכלה אקדמית (58% מול 80%. אצל נשים בעלות השכלה יסודית בלבד הנתון נמוך עוד יותר – 20%). העלאת גיל הפרישה לא תסייע כהוא זה לנשים בעלות שיעורי תעסוקה נמוכים כל כך מלכתחילה, ויש כ-240 אלף נשים כאלה.
בנוסף, אם מסתכלים על נשים בגילאי 55-59, אלה שנמצאות קצת יותר רחוק מגיל הפרישה, רואים שנתוני התעסוקה שלהן לא מדהימים. לפי הלמ״ס, שיעור התעסוקה של נשים בגילאים אלה נעים סביב 65%, בזמן ששיעור התעסוקה הכללי של נשים גבוה יותר – 75%.
במלים אחרות, בעיית התעסוקה של נשים מבוגרות (כמו גם של גברים מבוגרים) מתחילה הרבה לפני גיל הפרישה הרשמי. נשים (וגברים) מבוגרות שמאבדות את מקום העבודה שלהן מכל סיבה שהיא, יתקשו למצוא מקום עבודה חדש, בוודאי באותה רמת שכר. לכן, העלאת גיל הפרישה לבדה לא תפתור את הבעיות של גיל העבודה ושל תעסוקת מבוגרים.

אז אולי מה שצריך לעשות הוא לבטל את חובת הפרישה בגיל מסוים ולתת לכל אחד ואחת לפרוש מתי שהם רוצים וזהו? מודל כזה קיים במדינות שונות, ואולם הוא עדיין לא נותן מענה לשתי בעיות. ראשית, בעיית הביטוח הלאומי – מאיזה גיל המדינה אמורה לשלם קצבאות זקנה?
ושנית, מה עושים עם עובדי המגזר הציבורי? מאחר שכבר היום מסובך מאוד לפטר עובדים במגזר הציבורי, מה תעשה המדינה אם תבוטל חובת הפרישה? לפחות באופן תיאורטי, עובדי המגזר הציבורי, שנהנים מקביעות (בין אם רשמית ובין אם בפועל) יוכלו לשבת על הכיסאות שלהם עד יומם האחרון, גם אם הם כבר לא תורמים כלל לשירות המדינה. אם המדינה תרצה להוציא אותם לפנסיה, היא תיאלץ לשלם להם חבילות פרישה נדיבות מאוד על חשבון משלם המסים. או במלים אחרות, המדינה פשוט לא יכולה לוותר על גיל הפרישה סתם ככה.
ולכן, הדיון על גיל הפרישה הוא בין היתר גם הסוואה לבעיות אחרות לגמרי, שמצריכות טיפול שורש משלהן. טיפול שורש בבעיות הפיננסיות של הביטוח הלאומי, טיפול שורש בשוק העבודה, ובעיקר בתעסוקת מבוגרים, וטיפול שורש במגזר הציבורי.
בשורה התחתונה, הבעיה האמיתית של גיל הפרישה לנשים – בעיית הפנסיה – היא הכי פחות דחופה מבין הבעיות האחרות שנמצאות על השולחן. אמנם צריך לטפל בה, אבל אם משרד האוצר יחליט לטפל רק בבעיה הזו ולהתעלם מכל היתר, הוא יגלה אופוזיציה פוליטית עיקשת שלא מתכוונת לשתף פעולה, והעלאת גיל הפרישה לא תצא לפועל.
זו ההזדמנות של האוצר להבין שלא כל הנשים נמצאות באותה הסירה, ולהציע לכל קבוצת אוכלוסיה פתרונות אחרים, אמיתיים. בשביל שהנשים שרוצות להמשיך לעבוד ויש להם את האפשרות יוכלו לעשות זאת ולהרוויח עוד כמה מאות שקלים לפנסיה, ובשביל שנשים שאולי היו רוצות לעבוד אבל לא מסוגלות למצוא עבודה גם ככה לא ידרדרו לחיי עוני קשים עוד יותר.


התפרסם הבוקר בגרסה מעט קצרה יותר. תודה רבה לליאור כהנא על העריכה

תגובות

  1. דיאנה

    כל כך צודק. הדרישה להעלות את גיל הפרישה יוצאת מנקודת הנחה שכולן מסוגלות (ומסוגלים) להחזיק מקום עבודה באופן יציב לאורך כ"כ הרבה שנים כשהמציאות היא אחרת. בגלל המעסיקים, בגלל שוק העבודה החדש והלא יציב, בגלל מיעוט מקומות העבודה שיכולים להבטיח לך עבודה יציבה לאורך שנים. בלתי אפשרי להכניס את כולן לאותו הסל. העלאת גיל הפרישה צריכה להתיחס למגזר ה"מסודר", שיש לו עבודה קבועה, ושהוא רוצה ויכול להמשיך להחזיק בעבודה אחרי גיל פרישה. מצבו של הביטוח הלאומי באמת עגום, והוא דורש פתרון עמוק יותר, שקשור לתעסוקת מגזרים בלתי יצרניים, שחייבת להמצא דרך להכניס אותם לשוק העבודה. זאת לא פריווליגה, זה הכרח.

  2. יונה

    שאול,
    במצב הנוכחי למעשה אתה ואני (שנינו באותה קבוצת גיל) משלמים ביטוח לאומי כל חודש אך לא נקבל קצבת זקנה בבוא היום עקב פשיטת הרגל הצפויה של הביטוח הלאומי. האם זה הוגן? ובמיוחד לאור העובדה שקצבת הבט"ל משולמת בגיל 62 גם למי שמקבלת פנסיה תקציבית מלאה. האוצר מעלה נקודה חשובה ואם כבר, אפשר לדבר על מתן קצבת זקנה בגילאי 62-67 רק למי שאין לה הכנסה מפנסיה ותיקה (כמובן בלי לשלם תוספת דחייה על תקופה זו)

  3. זיו אלי

    אחיות בתי חולים יתקשו לארכת שנות עבודה !
    מורים שנשחקים ימשיכו עד גיל גבורות ?

  4. גדי

    אז לפי ההיגיון הזה, למה לא להוריד את גיל הפרישה לגברים?

    אם ההשלכה על ביטוח לאומי היא זניחה, אם בעיית התעסוקה עבור גברים מבוגרים היא זהה, ואם יש כל כך הרבה נקודות בקופה עבור הח"כ שיעשה זאת – למה לא?

להגיב זה מגניב