מה רוצים מפגיני הגז מהראל? (דעה)

אין שום היגיון מאחורי המחאה הנוכחית של מפגיני הגז, שמפגינים עתה נגד חברת הביטוח הראל לבל תשקיע את כספי החוסכים לפנסיה במאגר הגז תמר. המחאה הזו פרצה לאחר שנודע כי הראל מתכוונת לרכוש 3% ממאגר תמר מידי חברת נובל אנרג׳י, עם אופציה לרכוש אחוז נוסף בהמשך, תמורת כ-400 מיליון דולר. המפגינים הגיעו לבניין הראל במתחם הבורסה ברמת גן, הפגינו בכניסה, וקראו לחוסכים להעביר את החסכונות שלהם מהראל לגוף פנסיה אחר, בשביל להעביר את המסר למנהלי ההשקעות של הראל, שלא ישקיעו את הכסף במאגר תמר.
אני לא מצליח להבין את המחאה הזו בשום צורה ועניין. נדמה לי שהטיעונים של המוחים אינם הגיוניים בעליל ואם חושבים עליהם ברצינות מגיעים לפלונטר רעיוני, לסתירה עצמית, לאבסורד. הנה מדוע.


הטיעון: השקעה של הפנסיה במאגר תמר היא מצב של lose-lose

המוחים טוענים כי אם כספי הפנסיה שלנו יושקעו במאגר הגז תמר, אנחנו בטוח נפסיד באחד משני תסריטים. אם לצטט מתוך פוסט של אורלי בר-לב, מראשי המוחים: ״כל מי שירצה להוריד את מחירי הגז המונופוליסטים ימצא את עצמו מיד מול טענות (מופרכות) שהורדת מחיר הגז תפגע בחוסכים לפנסיה. הבנתם? ככה או ככה הציבור נדפק. או במחירי החשמל או בפנסיה״.
בואו נחשוב על זה רגע.
הטיעון הזה בעצם אומר – בואו נשאיר את המצב הקיים על כנו. כי אחרת, אם נשקיע את כספי הפנסיה במאגר הגז, נאבד את האפשרות ללחוץ על חברות הגז להוריד את המחיר (למשל, על ידי פיקוח מחירים). למה? כי עכשיו לא רק חברות הגז תהיינה בתמונה אלא גם הכסף של החוסכים לפנסיה, וזה כבר יהיה מאבק מסובך מאוד.
אני לא מסכים עם הטיעון הזה. הכסף של החוסכים לפנסיה היה מושקע היטב גם בחברות הסלולר בימים העליזים של המחירים המופרכים לפני כניסת המפעילים החדשים לשוק. וכן, זה היה קשה, וכן, הטיעון הזה היה באוויר, אבל במבחן התוצאה התחרות בשוק גדלה, נכנסו מפעילים חדשים, המחירים ירדו, השווי של החברות ירדו, החוסכים לפנסיה נפגעו, ובכל זאת זה קרה.
למעשה, בכל המאבק נגד פתיחת השוק לתחרות, אף גוף פנסיה לא אמר שום דבר. הדבר היחידי שאמור לעניין את גופי הפנסיה היא איזו תשואה הם יכולים לעשות לחוסכים. לפעמים הם מצליחים יותר ולפעמים פחות. המוכשרים שבין מנהלי ההשקעות של גופי הפנסיה יודעים לזהות שינויים בשוק מראש, ולהשקיע את כספי החוסכים במשהו אחר. הם לא אלה שמפריעים למאבק.
למעשה, ברגע שחלקם של גופי הפנסיה במאגר תמר יהיה הגדול ביותר (אחרי יציאת החברות של יצחק תשובה והקטנת חלקה של נובל אנרג׳י), המאבק יהיה הרבה יותר פשוט. גופי הפנסיה לא מפעילים לוביסטים ויחצני בשביל להגן על השקעה מסוימת, משום שהם משקיעים את כספי החוסכים בצורה הכי מפוזרת שאפשר לחשוב על הדעת.


הטיעון: ההשקעה במאגר תמר אינה מוסרית, תעבירו את הכסף לגוף פנסיה אחר

הטיעון המרכזי השני של המוחים הוא שלהראל אסור להשקיע את כספי החוסכים במאגר תמר, משום שזו השקעה לא מוסרית. לכן, יש לפעול לחץ על הנהלת הראל ולאיים בחרם צרכנים ובהעברת כספי החוסכים לגופי פנסיה אחרים, אם הם לא יבינו את הרמז.
הטיעון הזה כבר ממש משונה בעיני, מהסיבה הפשוטה שלפי בדיקת ״כלכליסט״ במערכת פנסיה פתוחה מבית הסדנא לידע ציבורי, כבר היום כספי כל החוסכים לפנסיה, בכל גופי הפנסיה, מושקעים עמוק בעולם הגז. על פי הנתונים העדכניים ביותר הקיימים (שנכונים לסוף 2015), גופי הפנסיה השקיעו יותר מ-400 מיליון שקל רק במניות דלק קידוחים.
מגדל השקיעה בכך יותר מ-80 מיליון שקל מכספי החוסכים, הראל יותר מ-70 מיליון שקל, קרנות הפנסיה הוותיקות שמנוהלות בידי המדינה השקיעו גם הן יותר מ-70 מיליון שקל, כלל ביטוח יותר מ-60 מיליון שקל, הפניקס יותר מ-40 מיליון שקל ומנורה מבטחים יותר מ-20 מיליון שקל.

ממש לא רק הראל, כל שוק הפנסיה מושקע בגז

ממש לא רק הראל, כל שוק הפנסיה מושקע בגז


וזו רק ההשקעה במניות דלק קידוחים. גופי הפנסיה השקיעו כ-750 מיליון שקל באבנר (עוד חברה מקבוצת דלק של יצחק תשובה), עוד כ-130 מיליון שקל בחברת רציו (שותפה במאגר לוויתן), ועוד – תחזיקו חזק – יותר ממיליארד שקל בחברת ישרמאקו, המחזיקה בערך רבע ממאגר תמר.
בקיצור, כל הכסף שלכם מושקע עמוק עמוק במאגרי הגז, דרך החברות שמחזיקות בהם. כשזה המצב, איך בדיוק להעביר את כספי הפנסיה שלכם מהראל להעביר אותו לגוף פנסיה אחר יפתור את הבעיה המוסרית שמפגיני הגז מדברים עליה?


הטיעון: אסור לתת לטייקונים לעשות אקזיט כזה על מאגר תמר

זה הטיעון הכי מוזר בעיני. על פי מתווה הגז (שגם אני מסכים שבחלקים מסוימים ממנו הוא פשוט לא עונה לבעיות שהוא היה אמור לפתור), יצחק תשובה צריך למכור את כל אחזקותיו במאגר הגז תמר (ולהישאר רק במאגר לוויתן), וחברת נובל אנרג׳י צריכה להקטין את חלקה במאגר מ-36% כיום ל-25% בלבד. יחד, יש פה יותר מ-42% מהמאגר שיצטרכו להחליף ידיים.
כיום, השווי של מאגר תמר כולו מוערך ביותר מ-10 מיליארד דולר. מי אמור לקנות את ה-42% האלה, ולהשקיע בכך 4.2 מיליארד דולר? בגדול, יש שלוש אפשרויות. או שיבוא איזה טייקון ויקנה את זה (וזה צריך להיות חתיכת טייקון בשביל זה, אין לנו כאלה פה במשק), או שכספי הפנסיה יושקעו בכך (בחיסכון הפנסיוני בישראל יש יותר מ-1.3 טריליון שקל בסך הכל), או שהמדינה תשקיע את הכסף ותיכנס כשותפה במאגר.
המוחים לא רוצים אף אחד מהאפשרויות האלה. הם לא רוצים שטייקון ייכנס לתמונה, לא ישראלי ובטח לא זר, הם גם לא רוצים שהמדינה תיכנס להשקעה הזו, כי אז היא תהיה שותפה של חברות הגז ותהיה בניגוד אינטרסים מול הציבור, וכעת מתברר שמשום מה הם לא רוצים גם שכספי הפנסיה יושקעו בכך.
זה פשוט נשגב מבינתי מדוע. השקעה במאגרי גז, כמו השקעה בתשתיות אחרות (כבישים, תחנות כוח, מתקני התפלה, דיור להשכרה וכיוצא באלה) היא השקעה קלאסית לגופי פנסיה שמשקיעים לטווח ארוך ומעוניינים בתזרים קבוע ויציב של כסף. גופי פנסיה לא אוהבים להשקיע את הכסף שלכם בלהקים דברים – כי יש שם סיכון גדול מאוד – אבל הם מאוד אוהבים להשקיע את הכסף שלכם במשהו שכבר קיים, עם סיכון נמוך יחסית, שנכנסים אליו סכומי כסף גדולים באופן קבוע (כמו בניינים שאפשר להשכיר, או כביש שגובה אגרה מנהגים). השקעה במאגר גז היא בדיוק השקעה כזו. מה, עדיף טייקון שיחזיק בזה?
מאחר שהתשובה לשאלה האחרונה היא ׳לא׳, יוצא שההתנגדות של המוחים נועדה רק להשאיר את המצב הקיים על כנו, או לקדם הלאמה מוחלטת של המאגרים על ידי המדינה (שימו לב להבדל בין תסריט כזה לבין תסריט שבו המדינה נכנסת שותפה לתוך המאגר). רק שהמצב הקיים לא טוב לאף אחד, והלאמה של המאגרים לא עומדת על הפרק בשום תסריט שהוא, לא משנה כמה המוחים יפגינו. אז מה לעזאזל הם רוצים?


בשורה התחתונה

אני מאוד בעד מעורבות של החוסכים בהיכן הכסף שלהם מושקע. אני חושב שאנשים צריכים לדעת היכן משקיעים את הכסף שלהם, ואני חושב שאנשים גם צריכים להיות בעלי האפשרות להגיד למנהלי ההשקעות שלהם – אני לא אוהב את ההשקעה הזו, אני רוצה משהו אחר. השאלה היא רק איך.
כשמפגיני הגז מאיימים על הראל – והמטרה שלהם היא לא באמת להעביר את כספי הפנסיה של 100 אנשים אלא ללחוץ על הראל לבטל את ההשקעה – הם פוגעים בכל יתר החוסכים בהראל שכן מעוניינים בהשקעה הזו. וזה, בעיני, מה שבאמת לא מוסרי בסיפור הזה.
זכותם של מפגיני הגז לדרוש שכספם יושקע במה שהם תופסים כהשקעות מוסריות בלבד. אגב, אפשר להרחיב את המעגל הזה מחוץ לתחום הגז. חוסכים יכולים לדרוש שכספי הפנסיה שלהם לא יושקעו באימפריות הסוכר האמריקאיות קוקה קולה ופפסיקו, ולא ביצרנית הטבק פיליפ-מוריס, ולא בחברות בשר וג׳אנק פוד כמו מקדונלד׳ס, וגם לא בחברות נשק, ולא בחברות הימורים, או בחברות שמזהמות את הסביבה, ואפילו לא בגופים שהבעלים שלהם כבר שמטו חובות בעבר, יותר מפעם אחת.
זו זכותם המלאה לדרוש להקים מסלול השקעות ערכי, מוסרי, איך שתרצו לקרוא לזה. מי שירצה שכספו יושקע שם, בבקשה, שיהיה לו מסלול משלו. נראה לי לגיטימי מאוד. בישראל יש ציבור שידע להפעיל לחץ כזה ולקבל מסלול משלו – החוסכים שומרי המצוות, שזכו במסלולים הלכתיים בכל גופי הפנסיה הגדולים. אין שום בעיה להפעיל לחץ דומה ולדרוש מסלולים ערכיים.
אבל זה לא מה שהמוחים עושים. בגלל שהטיעונים שלהם אינם הגיוניים בעיניי, ההפגנה הנוכחית שלהם יוצרת בי את התחושה שהיא הפגנה לשם הפגנה בלבד, בשביל להשאיר את גחלת המחאה רוחשת, בשביל להישאר רלוונטיים. אני בעד מאבקים ציבוריים, אני חושב שזו אחת הדרכים היותר אפקטיביות בשביל להזיז מהלכים פוליטיים ורגולטוריים. נדמה לי רק שהמחאה הנוכחית לא עושה את זה, אלא פועלת כחרב פיפיות, משום שהיא שוחקת את האמון הציבורי בה, וחבל. האמון הציבורי הזה הוא קריטי להמשך קיומה בעתיד.


גרסה מעט קצרה יותר של הטקסט הזה התפרסמה הבוקר בעיתון. תודה לשלומית על העריכה.

תגובות

  1. סוחר סחור

    לטובת המפגינים (שאיני במחנה שלהם כלל וכלל – חבורה של בכיינים) יש לציין שהאינטרס האסטרטגי של נובל-תשובה במכירה לאלמנות ויתומים (קרנות הפנסיה) הינו ברור – ככל שיש לקבוצה זו שיעור אחזקות גבוה יותר, אז יותר קל להגן על החברה מול רגולציה עודפת וחקיקה פופוליסטית.

    בתשובה כולם אוהבים להיכנס. ביתום האומלל והאלמנה המסכנה – קצת פחות. ולכן הכנסת יתומים ואלמנות לתוך מבנה הבעלות הינו עניין חיובי לתשובה-נובל וגם למחזיקים האחרים (מהציבור) – כי זה מקטין (לא לחלוטין, אך בהחלט מקטין) את האפשרות לחקיקה-רגולציה פופוליסטיים-עונשיים.

  2. stg

    הוא הוציא לי את המילים מהאצבעות, קשה לאנשים "להיכנס" ביתומים ואלמנות, אז זו הקומבינה!
    טוב נו, צריך לפחות לתת לו קרדיט על הרעיון….
    שום מאגר טבעי לא אמור להיות בידיים פרטיות אלא אך ורק בחזקת הממשלה, כמו גם חשמל!!!

  3. אורן

    אני דווקא לא במפגינים ואין לי אפילו דיעה בעניין אבל חייב להעיר שהטיעון לא להשקיע את כספי הפנסיה בתמר הוא ברור לגמרי והוא לא אחד מהטיעונים שהובאו כאן. קנייה במחיר מלא של נכס מונופוליסטי כמו מאגר תמר לוקה בסיכון שמישהו יטפל במונופול ויוריד את המחירים שהוא גובה. במקרה כזה חלק גדול מההשקעה יאבד. ככל שהעסק יותר מונופוליסט ו "לא מוסרי" גדל הסיכוי שהוא יטופל פוליטית. ככה יידפקו החוסכים לפנסיה שקנו את הנכס.

  4. אור

    באופן אישי, בתור מי שהיה פעיל במחאת הגז ובדרך כלל מעריך את הכתיבה שלך, אני מוצא את הפוסט הזה מאוד מאכזב – מאכזב ברמה כזאת שבפעם הבאה שאני אקרא פוסטים שלך אני אשאל את עצמי כמה פעמים האם אני מאמין למילה אחת שאתה כותב.

    להגיד שזה בסדר שקרנות הפנסיה יקנו זכויות במאגרים כי נובל צריכה לצאת מהם? הדרישה שנובל יצאו מתמר מעולם לא הייתה דרישה של המחאה. היציאה של נובל מתמר הייתה העצם שהממשלה זרקה למוחים בניסיון להעמיד פנים שהיא פתרה איזשהי בעיה. אז מה שאתה אומר בעצם זה: "אז הממשלה זרקה לכם עצם שלא רציתם, והעצם הזו יוצרת בעיות קשות אחרות. על מה בכלל אתם מוחים?" מביך.

  5. ארז

    אור, אני חושב שלטיעונים של שאול יש הרבה משקל. הוא הביא נתונים מסודרים, ולא בא כדי להוקיע, אלא כדי להעביר ביקורת על משהו שנראה לו חסר בסיס, והוא הראה את זה באופן משכנע. הוא לא אמר שבגלל שנובל אז זה בסדר, הוא הסברי שלדעתו זה בסדר בכל מקרה, כי לפי דעתו זו סוג של השקעת טווח ארוך הגיונית.
    אני לא לחלוטין מסכים, והנה כמה טיעונים שאשמח אם שאול יתייחס אליהם

    א. מחירי האנרגיה הם מאוד תנודתיים ולכן זו בעצם השקעה מסוכנת, למרות שיש זרם הכנסות די קבוע, הוא יוכל לעלות ולרדת בפתאומיות. זה נכון שתנאי המונופול הנוכחיים מבטיחים לתמר רווחים גדולים בטווח הקצר, אבל זה לא אומר שלא יהיו התפתחויות בטווח הבינוני והארוך שישנו לחלוטין את שווי המניות בתמר. למעשה, המנגנון של הקרן הנורווגית – מלבד הרחקת הרווחים ממשאבי טבע מהכלכלה הנורווגית עצמה, הוא רעיון של תרגום זרם לא יציב של הכנסות מנפט וגז, לזרם קטנטן (יחסית) יציב ומתוכנן של תשלומים לתקציב הנורווגי. הקרן היא בעצם מייצב זרם. אולי נכון יותר לומר מתח במקום זרם. אני לא גאון בחשמל או בדימויים, אבל הפואנטה ברורה. שוק האנרגיה בפני עצמו הוא השקעה בסיכון די גבוה – אפשר לבחון את התנודתיות של המניות הללו עד עכשיו

    ב. שאול מניח שמשתתפי המחאה יתנגדו לשותפות עמוקה יותר של המדינה במאגרים (היא כבר שותפה כעת מעצם מעמדה כמנפיקת הזכיונות ואחראית על הרגולציה וגובת המיסים). אני מקווה שיש בציבור בכלל וגם בקרב אנשי מחאת הגז שלא יתנגדו לרעיון הזה. נכון, ייתכן שהמחיר יישאר גבוה, אבל נתח המדינה יישאר גבוה. הגז אינו כמו המים והחשמל שמשקי בית קונים באופן אישי, אלא הוא מזין את המפעלים. ברצות מדינת ישראל לרסן אינפלציה, או מיני שיקולים אחרים, תלחץ להוריד את מחירי הגז ותייצר השפעת רוחב דרך ירידת מחירי החשמל והמים, ועידוד התחרותיות של חלק מהמפעלים. תרצה השפעה אחרת, תשאיר אותו ברמה גבוהה, אבל היתרון הוא שהיזמים יאבדו את היתרון העצום שיש להם כיום. יש את הבעיה של מבנה שותפויות הגז, שבו השותף הבכיר מקבל נתח גדול סגולית מכל השאר, וזה בעיני צריך להיות נתח המדינה ויכול להיות שיש עוד מלא בעיות אחרות, אבל את השאלה צריך להפנות לציבור ולפעילי מחאת הגז, ולא להניח מראש שהם נגד שותפות כזו.

    כן, אני חלוק על עמדת רוב המוחים כאילו גז זול זו הבשורה החברתית שלה חיכינו שאין בלתה. כבר כעת, הגז המקומי, בפעולתו כתחליף יבוא, משמש, שלא במתכוון, אבל באופן בלתי נמנע, כמשקולת תומכת נוספת במאמציהם של בנקים מרכזיים לפחת את מטבעותיהם במעין מלחמת מטבעות והתוצאה היא ייסוף השקל. המצב הזה פוגע בכלכלה הישראלית החשובה באמת, לא במגזר משאבי הטבע, אלא במקומות שבהם לתבונה האנושית יש תפקיד מרכזי יותר – בתעשיה המסורתית ובתעשיה העילית, ביצוא. זו אינה "המחלה ההולנדית", אבל כבר כעת אפשר לכנות זאת "הוירוס האשקלוני" או משהו כזה. אמנם הגז מזהם משמעותית פחות מדלקים אחרים, אבל הוא בהחלט מקור אנרגיה מזהם. בקיצור, הגז הוא לא רק ברכה, ולמחיר גבוה (4-7 דולר) יכולים להיות גם יתרונות, אם החלוקה של הרווח הייתה צודקת יותר, בצורה, שלמשל תגדיל את הכנסות המדינה ותאפשר להוריד את גובה המע"מ או להגדיל את ההשקעות בבריאות.

    אני מניח שזה חישוב די מסובך, אבל מה שיוכל מאוד לבאר את התמונה לגבי מה כדאי לנו כציבור זו טבלה שמראה את ההתחלקות בין המדינה ליזמים ברווחי המאגרים בחישובים שונים שמחולקים לנקודות מחיר שונות. בעקבות ועדת ששינסקי הונהג הרכב מיסוי די מסובך, שלמיטב הבנתי מביא ליחס חלוקה שונה במחירי מכירה שונים.

  6. אור

    ארז, שאול מחק תגובה אחרת שכתבתי, שהייתה הקונטקסט לתגובה השניה. בתגובה הראשונה שכתבתי, הבאתי כלשונו את מה שכתבה על הפוסט אורלי בר-לב, ממובילי מחאת הגז, שבו היא הראתה איך שהפוסט הזה מתעלם לגמרי מהטיעונים של המחאה ומצד שני מייחס לה טיעונים שאין לה.
    למשל, שאול משום מה מניח שהמוחים יתנגדו לשותפות של המדינה במאגרי הגז. במציאות הם למעשה העלו בעצמם את ההצעה לשותפות של המדינה במאגרי הגז כאחד מהפתרונות המועדפים עליהם. דוגמה אחרת היא מה שהוא כתב על היציאה של נובל מהמאגרים.
    אני לא יודע למה שאול מחק את התגובה הראשונה – אולי בגלל שאורלי בעצמה כתבה את התגובה שלה בפייסבוק והוא חשב שהכפילות מיותרת.

    אני מעריך מאוד בדרך כלל את הכתיבה של שאול, אבל כאן מדובר בפוסט חפיפניקי, שלא עשה את המאמץ המינימלי לדבר עם מובילי המחאה ולברר אתם על מה הם מוחים ומה הם דורשים לפני שהוא הודיע ש"אין שום היגיון במחאה שלהם". אם הוא היה מדבר איתם, מבין את הטיעונים שלהם, מצטט אותם כהלכה *ואז* כותב פוסט ביקורתי, לא הייתי בא אליו בטענות כלל (אפילו אם הפוסט היה הרבה יותר ביקורתי ומוקיע).
    אבל כשהוא כותב פוסט חפיפניקי, זה גורם לי לשאול את עצמי בכמה מהפוסטים האחרים שלו הוא עשה עבודה חפיפניקית ולא שמתי לב כי לא התמצאתי בחומר שלהם.

להגיב זה מגניב