מה רוצים מפגיני הגז מהראל? (דעה)

אין שום היגיון מאחורי המחאה הנוכחית של מפגיני הגז, שמפגינים עתה נגד חברת הביטוח הראל לבל תשקיע את כספי החוסכים לפנסיה במאגר הגז תמר. המחאה הזו פרצה לאחר שנודע כי הראל מתכוונת לרכוש 3% ממאגר תמר מידי חברת נובל אנרג׳י, עם אופציה לרכוש אחוז נוסף בהמשך, תמורת כ-400 מיליון דולר. המפגינים הגיעו לבניין הראל במתחם הבורסה ברמת גן, הפגינו בכניסה, וקראו לחוסכים להעביר את החסכונות שלהם מהראל לגוף פנסיה אחר, בשביל להעביר את המסר למנהלי ההשקעות של הראל, שלא ישקיעו את הכסף במאגר תמר.
אני לא מצליח להבין את המחאה הזו בשום צורה ועניין. נדמה לי שהטיעונים של המוחים אינם הגיוניים בעליל ואם חושבים עליהם ברצינות מגיעים לפלונטר רעיוני, לסתירה עצמית, לאבסורד. הנה מדוע.


הטיעון: השקעה של הפנסיה במאגר תמר היא מצב של lose-lose

המוחים טוענים כי אם כספי הפנסיה שלנו יושקעו במאגר הגז תמר, אנחנו בטוח נפסיד באחד משני תסריטים. אם לצטט מתוך פוסט של אורלי בר-לב, מראשי המוחים: ״כל מי שירצה להוריד את מחירי הגז המונופוליסטים ימצא את עצמו מיד מול טענות (מופרכות) שהורדת מחיר הגז תפגע בחוסכים לפנסיה. הבנתם? ככה או ככה הציבור נדפק. או במחירי החשמל או בפנסיה״.
בואו נחשוב על זה רגע.
הטיעון הזה בעצם אומר – בואו נשאיר את המצב הקיים על כנו. כי אחרת, אם נשקיע את כספי הפנסיה במאגר הגז, נאבד את האפשרות ללחוץ על חברות הגז להוריד את המחיר (למשל, על ידי פיקוח מחירים). למה? כי עכשיו לא רק חברות הגז תהיינה בתמונה אלא גם הכסף של החוסכים לפנסיה, וזה כבר יהיה מאבק מסובך מאוד.
אני לא מסכים עם הטיעון הזה. הכסף של החוסכים לפנסיה היה מושקע היטב גם בחברות הסלולר בימים העליזים של המחירים המופרכים לפני כניסת המפעילים החדשים לשוק. וכן, זה היה קשה, וכן, הטיעון הזה היה באוויר, אבל במבחן התוצאה התחרות בשוק גדלה, נכנסו מפעילים חדשים, המחירים ירדו, השווי של החברות ירדו, החוסכים לפנסיה נפגעו, ובכל זאת זה קרה.
למעשה, בכל המאבק נגד פתיחת השוק לתחרות, אף גוף פנסיה לא אמר שום דבר. הדבר היחידי שאמור לעניין את גופי הפנסיה היא איזו תשואה הם יכולים לעשות לחוסכים. לפעמים הם מצליחים יותר ולפעמים פחות. המוכשרים שבין מנהלי ההשקעות של גופי הפנסיה יודעים לזהות שינויים בשוק מראש, ולהשקיע את כספי החוסכים במשהו אחר. הם לא אלה שמפריעים למאבק.
למעשה, ברגע שחלקם של גופי הפנסיה במאגר תמר יהיה הגדול ביותר (אחרי יציאת החברות של יצחק תשובה והקטנת חלקה של נובל אנרג׳י), המאבק יהיה הרבה יותר פשוט. גופי הפנסיה לא מפעילים לוביסטים ויחצני בשביל להגן על השקעה מסוימת, משום שהם משקיעים את כספי החוסכים בצורה הכי מפוזרת שאפשר לחשוב על הדעת.


הטיעון: ההשקעה במאגר תמר אינה מוסרית, תעבירו את הכסף לגוף פנסיה אחר

הטיעון המרכזי השני של המוחים הוא שלהראל אסור להשקיע את כספי החוסכים במאגר תמר, משום שזו השקעה לא מוסרית. לכן, יש לפעול לחץ על הנהלת הראל ולאיים בחרם צרכנים ובהעברת כספי החוסכים לגופי פנסיה אחרים, אם הם לא יבינו את הרמז.
הטיעון הזה כבר ממש משונה בעיני, מהסיבה הפשוטה שלפי בדיקת ״כלכליסט״ במערכת פנסיה פתוחה מבית הסדנא לידע ציבורי, כבר היום כספי כל החוסכים לפנסיה, בכל גופי הפנסיה, מושקעים עמוק בעולם הגז. על פי הנתונים העדכניים ביותר הקיימים (שנכונים לסוף 2015), גופי הפנסיה השקיעו יותר מ-400 מיליון שקל רק במניות דלק קידוחים.
מגדל השקיעה בכך יותר מ-80 מיליון שקל מכספי החוסכים, הראל יותר מ-70 מיליון שקל, קרנות הפנסיה הוותיקות שמנוהלות בידי המדינה השקיעו גם הן יותר מ-70 מיליון שקל, כלל ביטוח יותר מ-60 מיליון שקל, הפניקס יותר מ-40 מיליון שקל ומנורה מבטחים יותר מ-20 מיליון שקל.

ממש לא רק הראל, כל שוק הפנסיה מושקע בגז

ממש לא רק הראל, כל שוק הפנסיה מושקע בגז


וזו רק ההשקעה במניות דלק קידוחים. גופי הפנסיה השקיעו כ-750 מיליון שקל באבנר (עוד חברה מקבוצת דלק של יצחק תשובה), עוד כ-130 מיליון שקל בחברת רציו (שותפה במאגר לוויתן), ועוד – תחזיקו חזק – יותר ממיליארד שקל בחברת ישרמאקו, המחזיקה בערך רבע ממאגר תמר.
בקיצור, כל הכסף שלכם מושקע עמוק עמוק במאגרי הגז, דרך החברות שמחזיקות בהם. כשזה המצב, איך בדיוק להעביר את כספי הפנסיה שלכם מהראל להעביר אותו לגוף פנסיה אחר יפתור את הבעיה המוסרית שמפגיני הגז מדברים עליה?


הטיעון: אסור לתת לטייקונים לעשות אקזיט כזה על מאגר תמר

זה הטיעון הכי מוזר בעיני. על פי מתווה הגז (שגם אני מסכים שבחלקים מסוימים ממנו הוא פשוט לא עונה לבעיות שהוא היה אמור לפתור), יצחק תשובה צריך למכור את כל אחזקותיו במאגר הגז תמר (ולהישאר רק במאגר לוויתן), וחברת נובל אנרג׳י צריכה להקטין את חלקה במאגר מ-36% כיום ל-25% בלבד. יחד, יש פה יותר מ-42% מהמאגר שיצטרכו להחליף ידיים.
כיום, השווי של מאגר תמר כולו מוערך ביותר מ-10 מיליארד דולר. מי אמור לקנות את ה-42% האלה, ולהשקיע בכך 4.2 מיליארד דולר? בגדול, יש שלוש אפשרויות. או שיבוא איזה טייקון ויקנה את זה (וזה צריך להיות חתיכת טייקון בשביל זה, אין לנו כאלה פה במשק), או שכספי הפנסיה יושקעו בכך (בחיסכון הפנסיוני בישראל יש יותר מ-1.3 טריליון שקל בסך הכל), או שהמדינה תשקיע את הכסף ותיכנס כשותפה במאגר.
המוחים לא רוצים אף אחד מהאפשרויות האלה. הם לא רוצים שטייקון ייכנס לתמונה, לא ישראלי ובטח לא זר, הם גם לא רוצים שהמדינה תיכנס להשקעה הזו, כי אז היא תהיה שותפה של חברות הגז ותהיה בניגוד אינטרסים מול הציבור, וכעת מתברר שמשום מה הם לא רוצים גם שכספי הפנסיה יושקעו בכך.
זה פשוט נשגב מבינתי מדוע. השקעה במאגרי גז, כמו השקעה בתשתיות אחרות (כבישים, תחנות כוח, מתקני התפלה, דיור להשכרה וכיוצא באלה) היא השקעה קלאסית לגופי פנסיה שמשקיעים לטווח ארוך ומעוניינים בתזרים קבוע ויציב של כסף. גופי פנסיה לא אוהבים להשקיע את הכסף שלכם בלהקים דברים – כי יש שם סיכון גדול מאוד – אבל הם מאוד אוהבים להשקיע את הכסף שלכם במשהו שכבר קיים, עם סיכון נמוך יחסית, שנכנסים אליו סכומי כסף גדולים באופן קבוע (כמו בניינים שאפשר להשכיר, או כביש שגובה אגרה מנהגים). השקעה במאגר גז היא בדיוק השקעה כזו. מה, עדיף טייקון שיחזיק בזה?
מאחר שהתשובה לשאלה האחרונה היא ׳לא׳, יוצא שההתנגדות של המוחים נועדה רק להשאיר את המצב הקיים על כנו, או לקדם הלאמה מוחלטת של המאגרים על ידי המדינה (שימו לב להבדל בין תסריט כזה לבין תסריט שבו המדינה נכנסת שותפה לתוך המאגר). רק שהמצב הקיים לא טוב לאף אחד, והלאמה של המאגרים לא עומדת על הפרק בשום תסריט שהוא, לא משנה כמה המוחים יפגינו. אז מה לעזאזל הם רוצים?


בשורה התחתונה

אני מאוד בעד מעורבות של החוסכים בהיכן הכסף שלהם מושקע. אני חושב שאנשים צריכים לדעת היכן משקיעים את הכסף שלהם, ואני חושב שאנשים גם צריכים להיות בעלי האפשרות להגיד למנהלי ההשקעות שלהם – אני לא אוהב את ההשקעה הזו, אני רוצה משהו אחר. השאלה היא רק איך.
כשמפגיני הגז מאיימים על הראל – והמטרה שלהם היא לא באמת להעביר את כספי הפנסיה של 100 אנשים אלא ללחוץ על הראל לבטל את ההשקעה – הם פוגעים בכל יתר החוסכים בהראל שכן מעוניינים בהשקעה הזו. וזה, בעיני, מה שבאמת לא מוסרי בסיפור הזה.
זכותם של מפגיני הגז לדרוש שכספם יושקע במה שהם תופסים כהשקעות מוסריות בלבד. אגב, אפשר להרחיב את המעגל הזה מחוץ לתחום הגז. חוסכים יכולים לדרוש שכספי הפנסיה שלהם לא יושקעו באימפריות הסוכר האמריקאיות קוקה קולה ופפסיקו, ולא ביצרנית הטבק פיליפ-מוריס, ולא בחברות בשר וג׳אנק פוד כמו מקדונלד׳ס, וגם לא בחברות נשק, ולא בחברות הימורים, או בחברות שמזהמות את הסביבה, ואפילו לא בגופים שהבעלים שלהם כבר שמטו חובות בעבר, יותר מפעם אחת.
זו זכותם המלאה לדרוש להקים מסלול השקעות ערכי, מוסרי, איך שתרצו לקרוא לזה. מי שירצה שכספו יושקע שם, בבקשה, שיהיה לו מסלול משלו. נראה לי לגיטימי מאוד. בישראל יש ציבור שידע להפעיל לחץ כזה ולקבל מסלול משלו – החוסכים שומרי המצוות, שזכו במסלולים הלכתיים בכל גופי הפנסיה הגדולים. אין שום בעיה להפעיל לחץ דומה ולדרוש מסלולים ערכיים.
אבל זה לא מה שהמוחים עושים. בגלל שהטיעונים שלהם אינם הגיוניים בעיניי, ההפגנה הנוכחית שלהם יוצרת בי את התחושה שהיא הפגנה לשם הפגנה בלבד, בשביל להשאיר את גחלת המחאה רוחשת, בשביל להישאר רלוונטיים. אני בעד מאבקים ציבוריים, אני חושב שזו אחת הדרכים היותר אפקטיביות בשביל להזיז מהלכים פוליטיים ורגולטוריים. נדמה לי רק שהמחאה הנוכחית לא עושה את זה, אלא פועלת כחרב פיפיות, משום שהיא שוחקת את האמון הציבורי בה, וחבל. האמון הציבורי הזה הוא קריטי להמשך קיומה בעתיד.


גרסה מעט קצרה יותר של הטקסט הזה התפרסמה הבוקר בעיתון. תודה לשלומית על העריכה.

תגובות

  1. סוחר סחור

    לטובת המפגינים (שאיני במחנה שלהם כלל וכלל – חבורה של בכיינים) יש לציין שהאינטרס האסטרטגי של נובל-תשובה במכירה לאלמנות ויתומים (קרנות הפנסיה) הינו ברור – ככל שיש לקבוצה זו שיעור אחזקות גבוה יותר, אז יותר קל להגן על החברה מול רגולציה עודפת וחקיקה פופוליסטית.

    בתשובה כולם אוהבים להיכנס. ביתום האומלל והאלמנה המסכנה – קצת פחות. ולכן הכנסת יתומים ואלמנות לתוך מבנה הבעלות הינו עניין חיובי לתשובה-נובל וגם למחזיקים האחרים (מהציבור) – כי זה מקטין (לא לחלוטין, אך בהחלט מקטין) את האפשרות לחקיקה-רגולציה פופוליסטיים-עונשיים.

  2. stg

    הוא הוציא לי את המילים מהאצבעות, קשה לאנשים "להיכנס" ביתומים ואלמנות, אז זו הקומבינה!
    טוב נו, צריך לפחות לתת לו קרדיט על הרעיון….
    שום מאגר טבעי לא אמור להיות בידיים פרטיות אלא אך ורק בחזקת הממשלה, כמו גם חשמל!!!

  3. אורן

    אני דווקא לא במפגינים ואין לי אפילו דיעה בעניין אבל חייב להעיר שהטיעון לא להשקיע את כספי הפנסיה בתמר הוא ברור לגמרי והוא לא אחד מהטיעונים שהובאו כאן. קנייה במחיר מלא של נכס מונופוליסטי כמו מאגר תמר לוקה בסיכון שמישהו יטפל במונופול ויוריד את המחירים שהוא גובה. במקרה כזה חלק גדול מההשקעה יאבד. ככל שהעסק יותר מונופוליסט ו "לא מוסרי" גדל הסיכוי שהוא יטופל פוליטית. ככה יידפקו החוסכים לפנסיה שקנו את הנכס.

  4. אור

    התגובה שאורלי בר-לב פרסמה בפייסבוק:

    "ההפגנה הנוכחית שלהם יוצרת בי את התחושה שהיא הפגנה לשם הפגנה בלבד", כותב העיתונאי (היקר והמוערך – גילוי נאות) שאול אמסטרדמסקי בכלכליסט הבוקר על המחאה של פעילי מאבק הגז, נגד עסקת נובל-הראל.
    http://bit.ly/29ftVBA
    בפוסט שלו בפייסבוק אף מחדד יותר את המשפט הזה שלו: "מחאה שמרגישה לי כמו מחאה לשם מחאה בלבד".

    אני עוד אחזור למשפט הזה שמגלם את כל מה שבעייתי במאמר של אמסטרדמסקי, אבל לטובת מי שלא זוכר מה הבעיה בעסקת נובל-הראל ניישר קו במהירות:
    חברת נובל אנרג'י מדללת את האחזקות שלה במאגר תמר בכפוף למתווה הגז. זה אומר שהיא מוכרת חלק מהאחוזים שלה בשותפות לגורם אחר (חברת הביטוח והפנסיות הראל מעוניינת). חשוב להבין שהדילול הזה אינו משמעותי ונובל ממשיכה להחזיק בשליטה המונופוליסטית שלה במאגר תמר ובמשק הגז. למעשה, העסקה הזו מספקת לנובל אקזיט בזמן שהיא ממשיכה לשלוט כמונופול.

    אולם הבעיה העיקרית והמוסרית בעסקת נובל-הראל אינה רק העובדה שקרן פנסיה נכנסת כשותף במונופול הגז שעושק את כולנו, אלא שהיא עושה זאת במחירי גז מופקעים מול חברה שזקוקה כעת נואשות למזומנים (יש לנובל חוב של מעל 7 מיליארד דולר, חלקו עומד לפרעון תוך שנים ספורות).
    כאשר העסקה נעשית לפי המחירים המופרזים הנוכחיים, נוצר מצב שבו הציבור נדפק באחד משני כיוונים: אם וכאשר מחיר הגז ירד יום אחד לרמתו הריאלית – הפנסיות יחתכו (לא בהמון אך בהחלט יחתכו).
    הכיוון השני הוא הרבה יותר מטריד: כניסת המוסדיים למונופול הגז מספקת למונופול מעין תעודת ביטוח מפני מי שירצו בעתיד להטיל פיקוח מחירים על המונופול, שהרי אז יגידו: "אי אפשר להוריד מחיר כי זה יפגע בפנסיות של הציבור!".
    עסקה שבה הציבור נדפק בכל תסריט, היא עסקה לא מוסרית.

    אבל עוד בטרם נשיב לטיעוניו של אמסטרדמסקי, אני רוצה לקחת אתכם לדיאלוג בטוויטר מלפני יומיים שם נבט הטור של אמסטרדמסקי.
    http://bit.ly/29cgj66

    מצייץ אמסטרדמסקי: "עוד משהו שאני לא מבין לגבי מחאת הגז: רציתם שנובל תצא ממאגר תמר. מי יקנה את החלק שלה? או טייקון, וזה לא טוב, או הפנסיה. אז גם זה לא טוב?"
    איל עופר, עוזרו המקצועי של השר להגנת הסביבה לשעבר, משיב לו: "על מה בכלל קמה ב 2012 מחאת הגז? לא זכור שהוצאת נובל מתמר, או אפילו מחיר הגז היו במרכז. המחאה דיברה בראש ובראשונה על שימוש בגז"
    אמסטרדמסקי: "זה לא מה שקרה בשנה האחרונה"
    עופר: "באמת? לפי מה שאני ראיתי התובנה ששימוש מקומי בגז מועיל לכלכלה, לאיכות האוויר, לעצמאות האנרגטית – כל אלו הם מטרות המחאה"
    אמסטרדמסקי: "אייל, נדמה לי שיש פער לא קטן בינך לבין מוחי הגז. הם היו נגד טייקונים וכאלה. אבל אולי אני לא מבין טוב".

    אולי באמת. מי שקורא ועוקב אחר מאבק הגז יודע שהמאבק לא היה מעולם "נגד טייקונים וכאלה". זה רידוד שיטחי וריקני לטענות המנומקות והרחבות שהעלינו בשנים האחרונות. טענות אלה קודם כל מדברות על שימוש מקומי נרחב בגז לשנים ארוכות ועל מעבר לכלכלה מבוססת גז: כדי שירד יוקר המחייה, כדי שהתעשייה והכלכלה יקבלו דחיפה אדירה, כדי שאנחנו ננשום אוויר הרבה הרבה יותר נקי וגם כדי שתהיה לישראל עצמאות אנרגטית לשנים ארוכות. מי שלוקח את הטיעונים האלה למסקנה שהמאבק הוא "נגד הטייקונים וכאלה", לא קרא אותנו, לא ניסה להבין אותנו ולא יודע מה אנחנו אומרים.

    וזה, מצער לומר, הבעיה הגדולה בכל המאמר של אמסטרדמסקי: שהוא לא ממש ניסה להבין.

    כשכתבתי אני לאמסטרדמסקי בטוויטר מה אנחנו רוצים (כלכלה מבוססת גז), שאל אותי בתגובה: "זה אומר שאת לא רוצה שנובל תצא מתמר?", כאילו שמאבק הגז נולד למען העברת מניות מיד ליד. זה הרי כמובן שגוי בבסיסו:
    "אני רוצה שימוש מקומי נרחב בגז לשנים ארוכות", עניתי, "אני רוצה מחירים שפויים, אני רוצה שהטייקונים לא ישלטו במה שקורה כאן. לשם כך יש מגוון אלטרנטיבות שכלל לא נשקלו, וחלקן לא עוסק במבנה הבעלויות".
    בשלב הזה הצגתי בפניו את המתווה החלופי של השר לשעבר אבי גבאי, שאין בו שום שינוי במבנה הבעלויות, ואף גורם בשלטון לא בחן אותו ברצינות. (אמסטרדמסקי עצמו כתב על כך: http://bit.ly/29fdipn ).

    ובעניין הזה צריך להבין משהו כללי:
    יש מי שחושב שהשיח בנושא מונופול הגז עוסק אך ורק בשאלה מי יהיה הבעלים של כך וכך אחוזים מהזכויות על המאגרים. יש מי שחושב שהשיח שהוא נטו של הגבלים עסקיים ואגף התקציבים באוצר. למלכודת הזו נופל אמסטרדמסקי. אבל אנחנו לא שם, ומעולם לא היינו שם. זה השיח של יוצרי המתווה, לא שלנו. כי אנחנו יודעים שהעברת מניות מיד אחת לאחרת, לא תפתור אף אחת מהבעיות שאנחנו מודאגים בגינן ולא תשיג אף אחת מהמטרות שאנחנו חותרים אליהן: שימוש נרחב בגז במחיר שפוי, תוך הורדת יוקר מחייה ומתן מנוע לכלכלה ולתעשיה, עצמאות אנרגטית למדינה, אוויר נקי לבריאות הציבור וכו'.

    צריך להבין דבר בסיסי נוסף: אין לישראל 20 מאגרים שמתחרים אחד בשני. לא יהיה כאן אף פעם שוק תחרותי משוכלל כל עוד יש לנו מאגר אחד גדול שעובד (תמר) ומאגר אחד גדול יותר שלא עובד עדיין (לוויתן), וגם הוא לא יהיה בתחרות לתמר (נובל אנרג'י נשארת בשני המאגרים). תחרות לא תהיה כאן, לכן מי שמחזיק במניות זו שאלה שולית שלא תפתור את הבעיות של שליטת המונופול במשק הגז והכלכלה מבחינת מחיר (מופקע) ואינטרסים (יצוא לטובת היזמים ולרעת הציבור).

    למעשה, הכנסת הראל כשותף זוטר למונופול מייצרת בעיה חדשה: הבטחת שימור רמת מחירים מופקעת. זו שאנחנו נלחמים בה כבר שנים. זו שאתם משלמים אותה דרך חשבונות החשמל שלכם מדי חודש: 30% יותר. מאות שקלים למשפחה. בחודש.

    ואחרי שאמרנו את כל זה, נשיב לטענות אמסטרדסקי אחת לאחת:

    1.אמסטרדמסקי טוען כי הנה, גם בסלולר היו מושקעות המפנסיות, וגם אז נשמעו הטענות שלא לפתוח לתחרות כדי שהפנסיות לא ייפגעו, ובכל זאת השוק נפתח ומחירי הסלולר ירדו. אמסטרמדסקי שוכח שהשיח סביב פתיחת שוק הסלולר ארך שנים ארוכות והוא נמשך ונמתח גם בגלל הטענות האלה של הפגיעה בפנסיות. אלה שנים ארוכות שבהם המשכנו לשלם מחירים מופקעים (ואף אחד לא יחזיר לנו את הכסף הזה, כן?) והרפורמה הזו בקושי עברה. עכשיו כולם חכמים לנופף בה, אבל האמת היא שזה כמעט נס שזה הצליח לקרות. ברגע שמכניסים את גופי הפנסיה למונופול מפקיע מחירים – גם מחזקים את המונופול ומעמדו ההרסני לכלכלה, וגם מבטיחים שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לפעול להורדת המחירים.

    2. אמסטרדמסקי טוען: אבל גופי הפנסיה כבר מושקעים בגז! למעשה, בשורת הציוצים שלו בטוויטר תהה אמסטרדמסקי: למה לא התעוררתם עד עכשיו?
    אז כמה תשובות בעניין הזה:

    א. לשאול למה התעוררתם רק עכשיו זה כמו להגיד למוחי הקוטג' ב- 2011: למה רק עכשיו באתם? למה רק קוטג'? או כמו להגיד לאמסטרדמסקי עצמו: עכשיו אתה מתחיל לדבר על סוכר? איפה היית קודם?
    רוצה לומר, מדברים ופועלים בהווה. אולי אמסטרדמסקי צריך לשאול את עצמו ושאר התקשורת מדוע לא עסקו הם בהשקעות המוסדיים במניות הגז, כאשר ידוע שאלה הם מחירים מופקעים שעלולים להתרסק יום אחד.

    ב. קנייה של אחוזי בעלות על זכויות במאגר הנה יותר משמעותית מרכישה של מניות או יחידות השתתפות (וגם שם צריך להבדיל בין מוסדיים לבין בעלי עניין ואחרים). העסקה הזו של הראל למשל: אמסטרדמסקי טוען שהראל כבר מושקעת בגז, בכ- 20 מיליון דולר ב"דלק קידוחים" של תשובה. כדי לקבל פרופורציה, בואו נבחן מה שווי העסקה כעת בין נובל להראל: כ- 400 מיליון דולר. פי 20. מתחילים לקבל תמונה?
    וזו עוד הבעיה הקטנה שלנו.
    כי כניסת המוסדיים למונופול הגז כשותפים תפתח את הדרך לעסקה הגדולה שמחכה בהמשך. למי ירצה תשובה למכור 40% ממאגר תמר כשייצא משם בהתאם למתווה הגז? למוסדיים. מי שייכנס לעסקה כזו, של 40% – ויקנה לפי מחירי הגז הנוכחיים, יקנה מאוד מאוד ביוקר. והוא ייאבק אח"כ על זה בכל אמצעי שמחיר הגז לא ירד בסנט. הסיפור עם הראל הוא רק ההתחלה.

    ג. כל הטיעון של "הציבור כבר מושקע בגז" הוא טיעון שדורש הבהרה: רוב המשקיעים בהראל הם העשירונים העליונים. אבל את חשבונות החשמל משלמים כולם. ברגע שיש מחיר חשמל גבוה, ותשואה גבוהה למשקיעים – גדל אי השוויון. למעשה, לוקחים מהרבים כדי לשלם לבודדים שבצמרת.
    גם ראש רשות החשמל החדש אומר שמחירי החשמל הם "מס מאוד רגרסיבי" שמוטל על הציבור.

    3. בתוך הדיון של "מי יהיו בעלי המאגרים" – (דיון שכאמור אנחנו כמעט ולא עוסקים בו) אמסטרדמסקי טוען שאנחנו לא רוצים שהמדינה תיכנס כשותפה פיננסית במאגר כי אז "היא תהיה שותפה של חברות הגז ותהיה בניגוד אינטרסים מול הציבור". לו אסמטרדמסקי היה יושב להכיר מקרוב את הטיעונים שלנו, היה מגלה שהצעה שלנו לכניסה של המדינה כשותף פיננסי (למאגר לוויתן למשל) נוסחה ופורטה במסמך שכתב הצוות המקצועי של מאבק הגז, כחלק מתכנית ציבורית למשק הגז שהופצה בחודשיים האחרונים במסדרונות השלטון והתקשורת. שם אנחנו מניחים הצעה של כניסת המדינה כשותפה פיננסית במאגר לוויתן ובאופן שאינו פועל בניגוד לאינטרס של הציבור, אלא להיפך. הנה זה כאן: http://bit.ly/29c9phl

    4. "כשמפגיני הגז מאיימים על הראל במטרה ללחוץ לביטול ההשקעה, הם פוגעים בכל יתר החוסכים בהראל שכן מעוניינים בהשקעה הזו. וזה, בעיניי, מה שבאמת לא מוסרי בסיפור הזה", כותב אמסטרדמסקי הבוקר. הוא שוכח שאף אחד לא עוצר את משקיעי הראל שחפצים בעסקה לצאת החוצה לרחוב עם שלט שאומר: "כן לנובל".
    ובכלל, ממתי מחלקים ציונים למוחים ואומרים להם על מה למחות? האם הציבור המוחה צריך לקבל אישור מעיתונאים על מה למחות? להוציא אצלם רישיון להפגנה? מי שם מישהו לבוא ולומר שמחאה כזו או אחרת לגיטימית או לא? ציבור מוחה כשהוא מבין שמשהו לא בסדר – וצריך להקשיב לו ולהבין מה הוא אומר – וכל ניסיון לקעקע מחאה אזרחית אותנטית — משרת את הצד השני. (קח את זה בחשבון, שאול יקר).

    5. אם מבחינת אמסטרדמסקי זה כל כך נפלא שחברות הפנסיה מחזיקות בתמר בגלל מחירי הגז הגבוהים והתשואה הנפלאה – למה שלא נכפיל את מחירי הגז? הרי לפי ההיגיון של אמסטרדמסקי – הפנסיות ייהנו מזה! אז יאללה, בואו נכפיל את מחירי הגז, נשלם מחירי חשמל יותר גבוהים, למשק יהיה יותר קשה לעשות עסקים כי התחרותיות תרד בשל ההוצאות הגבוהות, לאזרחים תהיה פחות הכנסה פנויה – פחות צריכה – פחות צמיחה, כלכלה מבוססת גז נקי וזול לא תהיה כאן – אבל הי! כל הכסף הנפלא הזה יזרום למונופול הגז – ובזכות הראל, הכסף יזרום לעשירונים העליונים, שהם עיקר המשקיעים בהראל. יופי של רעיון, בואו לא נכפיל את מחיר הגז. בואו נשלש.

    6. עיקר הפספוס בתהיות של אמסטרדמסקי עוסק בעצם הרעיון שגופי פנסיה ייכנסו למונופול עושק ודורסני. הרי מרגע שגופי הפנסיה נכנסים פנימה, מיד המונופול מקבל לגיטימציה. לא רק תעודת ביטוח להפקעת המחירים המתמשכת, אלא גם לגיטימציה למעמד שלו ולכוח שלו במשק שהושגו תוך קניית הרגולציה או עיקומה לטובתו. למעשה, כניסת הפנסיות למונופול הגז הופכת את הפנסיה למבוססת מונופולים. אותם מבנים ריכוזיים שמעוותים את הכלכלה והמשטר לטובת בעליהם, אותם מבני כוח שאנחנו רוצים לפרק. לשם רוצה אמסטרדמסקי להכניס את הפנסיות שלנו?

    יותר מזה, כניסת הפנסיות למונופולים היא חלק מהשיטה הרחבה יותר שמנהלת את חיינו כאן:
    אנחנו נותנים את כספינו וחסכונותינו לאיזה אוליגרך שמשתלט על המשאבים שלנו, ואז גובה מאיתנו מחיר מוגזם עבור המשאבים שלנו. לנו זה לא משנה אם האוליגרך הוא תשובה או חברת הראל, אנחנו בכל מקרה בסוף משלמים את המחיר כשבדרך כאילו זורקים לנו – לציבור – איזה עצם. אבל מי שמרוויח באמת זה במקרה של הראל – החברה באמצעות דמי הניהול, או תשובה/נובל באמצעות מחיר הגז. האוליגרך אולי משתנה, אנחנו נדפקים בכל מקרה. בפועל אנחנו תמיד משלמים את המחיר על השימוש במשאב שלנו, כשבעצם הוא שלנו ואנחנו רק נתנו זיכיון למישהו להפיק אותו במחיר הוגן. בדגש על הוגן. וכשהמחיר לא הוגן – אנחנו אלה שמפסידים.

    למעשה, ואולי זו הנקודה הכי רחבה (ומפחידה) לדיון כאן, הטייקונים שולטים בעם באמצעות כספו של העם.
    ועל זה יוצא אמסטרדמסקי להגן?

  5. אור

    באופן אישי, בתור מי שהיה פעיל במחאת הגז ובדרך כלל מעריך את הכתיבה שלך, אני מוצא את הפוסט הזה מאוד מאכזב – מאכזב ברמה כזאת שבפעם הבאה שאני אקרא פוסטים שלך אני אשאל את עצמי כמה פעמים האם אני מאמין למילה אחת שאתה כותב.

    להגיד שזה בסדר שקרנות הפנסיה יקנו זכויות במאגרים כי נובל צריכה לצאת מהם? הדרישה שנובל יצאו מתמר מעולם לא הייתה דרישה של המחאה. היציאה של נובל מתמר הייתה העצם שהממשלה זרקה למוחים בניסיון להעמיד פנים שהיא פתרה איזשהי בעיה. אז מה שאתה אומר בעצם זה: "אז הממשלה זרקה לכם עצם שלא רציתם, והעצם הזו יוצרת בעיות קשות אחרות. על מה בכלל אתם מוחים?" מביך.

  6. ארז

    אור, אני חושב שלטיעונים של שאול יש הרבה משקל. הוא הביא נתונים מסודרים, ולא בא כדי להוקיע, אלא כדי להעביר ביקורת על משהו שנראה לו חסר בסיס, והוא הראה את זה באופן משכנע. הוא לא אמר שבגלל שנובל אז זה בסדר, הוא הסברי שלדעתו זה בסדר בכל מקרה, כי לפי דעתו זו סוג של השקעת טווח ארוך הגיונית.
    אני לא לחלוטין מסכים, והנה כמה טיעונים שאשמח אם שאול יתייחס אליהם

    א. מחירי האנרגיה הם מאוד תנודתיים ולכן זו בעצם השקעה מסוכנת, למרות שיש זרם הכנסות די קבוע, הוא יוכל לעלות ולרדת בפתאומיות. זה נכון שתנאי המונופול הנוכחיים מבטיחים לתמר רווחים גדולים בטווח הקצר, אבל זה לא אומר שלא יהיו התפתחויות בטווח הבינוני והארוך שישנו לחלוטין את שווי המניות בתמר. למעשה, המנגנון של הקרן הנורווגית – מלבד הרחקת הרווחים ממשאבי טבע מהכלכלה הנורווגית עצמה, הוא רעיון של תרגום זרם לא יציב של הכנסות מנפט וגז, לזרם קטנטן (יחסית) יציב ומתוכנן של תשלומים לתקציב הנורווגי. הקרן היא בעצם מייצב זרם. אולי נכון יותר לומר מתח במקום זרם. אני לא גאון בחשמל או בדימויים, אבל הפואנטה ברורה. שוק האנרגיה בפני עצמו הוא השקעה בסיכון די גבוה – אפשר לבחון את התנודתיות של המניות הללו עד עכשיו

    ב. שאול מניח שמשתתפי המחאה יתנגדו לשותפות עמוקה יותר של המדינה במאגרים (היא כבר שותפה כעת מעצם מעמדה כמנפיקת הזכיונות ואחראית על הרגולציה וגובת המיסים). אני מקווה שיש בציבור בכלל וגם בקרב אנשי מחאת הגז שלא יתנגדו לרעיון הזה. נכון, ייתכן שהמחיר יישאר גבוה, אבל נתח המדינה יישאר גבוה. הגז אינו כמו המים והחשמל שמשקי בית קונים באופן אישי, אלא הוא מזין את המפעלים. ברצות מדינת ישראל לרסן אינפלציה, או מיני שיקולים אחרים, תלחץ להוריד את מחירי הגז ותייצר השפעת רוחב דרך ירידת מחירי החשמל והמים, ועידוד התחרותיות של חלק מהמפעלים. תרצה השפעה אחרת, תשאיר אותו ברמה גבוהה, אבל היתרון הוא שהיזמים יאבדו את היתרון העצום שיש להם כיום. יש את הבעיה של מבנה שותפויות הגז, שבו השותף הבכיר מקבל נתח גדול סגולית מכל השאר, וזה בעיני צריך להיות נתח המדינה ויכול להיות שיש עוד מלא בעיות אחרות, אבל את השאלה צריך להפנות לציבור ולפעילי מחאת הגז, ולא להניח מראש שהם נגד שותפות כזו.

    כן, אני חלוק על עמדת רוב המוחים כאילו גז זול זו הבשורה החברתית שלה חיכינו שאין בלתה. כבר כעת, הגז המקומי, בפעולתו כתחליף יבוא, משמש, שלא במתכוון, אבל באופן בלתי נמנע, כמשקולת תומכת נוספת במאמציהם של בנקים מרכזיים לפחת את מטבעותיהם במעין מלחמת מטבעות והתוצאה היא ייסוף השקל. המצב הזה פוגע בכלכלה הישראלית החשובה באמת, לא במגזר משאבי הטבע, אלא במקומות שבהם לתבונה האנושית יש תפקיד מרכזי יותר – בתעשיה המסורתית ובתעשיה העילית, ביצוא. זו אינה "המחלה ההולנדית", אבל כבר כעת אפשר לכנות זאת "הוירוס האשקלוני" או משהו כזה. אמנם הגז מזהם משמעותית פחות מדלקים אחרים, אבל הוא בהחלט מקור אנרגיה מזהם. בקיצור, הגז הוא לא רק ברכה, ולמחיר גבוה (4-7 דולר) יכולים להיות גם יתרונות, אם החלוקה של הרווח הייתה צודקת יותר, בצורה, שלמשל תגדיל את הכנסות המדינה ותאפשר להוריד את גובה המע"מ או להגדיל את ההשקעות בבריאות.

    אני מניח שזה חישוב די מסובך, אבל מה שיוכל מאוד לבאר את התמונה לגבי מה כדאי לנו כציבור זו טבלה שמראה את ההתחלקות בין המדינה ליזמים ברווחי המאגרים בחישובים שונים שמחולקים לנקודות מחיר שונות. בעקבות ועדת ששינסקי הונהג הרכב מיסוי די מסובך, שלמיטב הבנתי מביא ליחס חלוקה שונה במחירי מכירה שונים.

  7. אור

    ארז, שאול מחק תגובה אחרת שכתבתי, שהייתה הקונטקסט לתגובה השניה. בתגובה הראשונה שכתבתי, הבאתי כלשונו את מה שכתבה על הפוסט אורלי בר-לב, ממובילי מחאת הגז, שבו היא הראתה איך שהפוסט הזה מתעלם לגמרי מהטיעונים של המחאה ומצד שני מייחס לה טיעונים שאין לה.
    למשל, שאול משום מה מניח שהמוחים יתנגדו לשותפות של המדינה במאגרי הגז. במציאות הם למעשה העלו בעצמם את ההצעה לשותפות של המדינה במאגרי הגז כאחד מהפתרונות המועדפים עליהם. דוגמה אחרת היא מה שהוא כתב על היציאה של נובל מהמאגרים.
    אני לא יודע למה שאול מחק את התגובה הראשונה – אולי בגלל שאורלי בעצמה כתבה את התגובה שלה בפייסבוק והוא חשב שהכפילות מיותרת.

    אני מעריך מאוד בדרך כלל את הכתיבה של שאול, אבל כאן מדובר בפוסט חפיפניקי, שלא עשה את המאמץ המינימלי לדבר עם מובילי המחאה ולברר אתם על מה הם מוחים ומה הם דורשים לפני שהוא הודיע ש"אין שום היגיון במחאה שלהם". אם הוא היה מדבר איתם, מבין את הטיעונים שלהם, מצטט אותם כהלכה *ואז* כותב פוסט ביקורתי, לא הייתי בא אליו בטענות כלל (אפילו אם הפוסט היה הרבה יותר ביקורתי ומוקיע).
    אבל כשהוא כותב פוסט חפיפניקי, זה גורם לי לשאול את עצמי בכמה מהפוסטים האחרים שלו הוא עשה עבודה חפיפניקית ולא שמתי לב כי לא התמצאתי בחומר שלהם.

להגיב זה מגניב