שי לימונדה (חיות כיס, פרק 15#)

הפרק הזה של חיות כיס זמין להאזנה כאן

פתיח

השבוע פגשתי אדם בשם שי וינינגר. לפני פחות משנה הוא השיק חברת ביטוח חדשה.

ש: איך הגעת לזה? ביטוח זה אחד הדברים הכי משעממים שאפשר להעלות על הדעת.
ת: מסכים איתך.
ש: ועוד היית בחברה מגניבה כזו, פייבר. זה מגניב, זה ורסטילי.

ממש. שאלה מצוינת… הנושא הזה העסיק אותנו המון, את דניאל ואותי אם זה הדבר הנכון להתעסק בביטוח אם זה לא אפור נורא. לי זה היה קשה כי באתי מרקע של עיצוב ודברים צבעוניים וחיים. ואני חייב להודות שלמשך תקופה מסוימת נטיתי ללא. ואז פתאום היה לי איזו הבנה כזו שבעצם העובדה שהתחום הזה כל כך אפור, כל כך משעמם, כל כך ישן, זו בדיוק ההזדמנות. זה כמו ללכת באזור של דה אפור ושרוף ולהרים דגל ש מצעד הגאווה אתה תראה אותו מקילומטרים ותתפוס את תשומת הלב של כל מי שבאזור. ואני חושב שזה מה שאנחנו עושים. הקשת הצבעונית הזו בעולם אפור מאפשר לנו יתרון תחרותי אדיר על פני המתחרים.

מייסדי Lemonade. משמאל: שי וינינגר.  מימין: דני שרייבר (קרדיטצילום: יעל וויסנר-לוי)

מייסדי Lemonade. משמאל: שי וינינגר.
מימין: דני שרייבר (קרדיטצילום: יעל וויסנר-לוי)

1.

שלום וברוכים הבאים לחיות כיס, הפודקאסט של כאן באמת, אני שאול אמסטרדמסקי. בחיות כיס אנחנו אוהבים לתת את הבמה לסטארט-אפים עם סיפור מעניין, ולמונייד הוא סטארט אפ כזה.
בכל אופן, גם אם השם שי וינינגר לא אומר לכם כלום, סביר מאוד להניח ששמעתם על fiverr. פייבר היא סוג של שוק אינטרנטי שמאפשר לכם למצוא מישהו שיעשה לכם איזו עבודה שאתם צריכים ב-5 דולר או יותר. צריכים לוגו חדש לעסק שלכם? יש איזה dude בג'מייקה שממש טוב בזה, ומוכן לעשות את זה ב-5 דולר. צריכים מישהו שיחבר לכם ג'ינגל למשהו? יש איזו מישהי במינכן שזה מה שהיא עושה, וזה יעלה לכם רק 5 דולר.
פייבר היא הסטארט-אפ הקודם של שי וינינגר. איפשהו במהלך 2015 הוא התחיל לעבוד עם דניאל שרייבר, בעצמו יזם הייטק סדרתי, על הקמת סטארט-אפ חדש: למונייד. בזמן ששרייבר הוא המנכ"ל של למונייד שי וינינגר מגדיר את עצמו, ובכן, chief lemonade maker, כלומר שהוא אחראי בעיקר על פיתוח המוצר עצמו.
ומה זו למונייד? זה כבר תלוי איך אתם מסתכלים על זה.
ש: למונייד היא בעצם סוג של מאשאפ בין חברת ביטוח לבין סטארט אפ כלומר חברת הייטק, מה אתם יותר?
ת: לגמרי חברת הייטק
ש: כלומר אתם חברת הייטק שהביזנס שלכם בעצם הוא ביטוח
ת: נכון.

אז בואו נעשה סדר. למונייד היא חברת ביטוח. היא פועלת בעיקר בניו יורק, וממש אתמול היא הודיעה על התרחבות למדינת אילינוי.
ביטוח זה דבר משעמם רצח. אם כבר זה מצליח לעורר אצלנו איזשהו רגש, הרי שמדובר בשנאה. אנחנו שונאים חברות ביטוח. ממש שונאים אותן.
למרות זאת, למונייד נהנית מבאזז מטורף. פרופ' דן אריאלי הוא אחד היועצים המרכזיים שלהם, הם גייסו 60 מיליון דולר מקרנות ההון סיכון הנחשבות ביותר שיש, ולאחרונה נהנו מפרסומים מחמיאים בגרדיאן ובאקונומיסט.
למה היא זוכה לבאזז כזה? בגלל הסיפור שהאנשים שהקימו אותה מספרים. הסיפור הזה הולך ככה:

בביטוח נוצר מצב מיוחד מאוד. בתעשיות אחרות בדרך כלל החברות רוצות לייצר את המוצרים והחוויה הכהי טובים כי הן מבינות שזה יביא יותר לקוחות ושימור על הקיימים יוזה מייצר להם רווחים. בתעשיית הביטוח יש מצב מיוחד. אנשים מכניסים כסף לקופה רק בשביל זה שביום מן הימים הם יוכלו למשוך ולקבל אותו חזרה. הבעיה היא שהחברת הביטוח מרוויחה מזה שלא קיימות תביעות. כל הכסף שנצבר בקופה הזו\, חלק משולם לתביעות וכל מה שנשאר הולך לחברת הביטוח. כך שהאינטרס הברור שלה הוא לא לשלם תביעות. זו התעשייה היחידה שמרוויחה יותר ככל שהיא מאכזבת יותר את הלקוחות שלה.

בקיצור, המודל העסקי של חברות הביטוח משרת רק אותן. כל שקל שהן לא משלמות לנו זה שקל נוסף בשורת הרווח שלהן. זה המצב שצריך לפתור.
איך?
תיכף נגיע לזה. אבל לפני זה, צריך שניה להבין איך היא למונייד עובדת.
הרעיון הבסיסי של למונייד הוא לייצר ביטוח במחיר ממש זול, שמאפשר לה להסתער על לקוחות שחברות הביטוח לא מתעניינות בהם כמעט בכלל – אנשים עם מעט כסף. לא אנשים עניים, הם לא קונים ביטוח, אלא מה שוינינגר מגדיר בתור henry's – כלומר אנשים בעבודות מכניסות, שנמצאים בתחילת הקריירה שלהם.

2.

נכון לעכשיו, למונייד מוכרת רק סוג אחד של ביטוח: ביטוח דירה. יש לה שני קהל יעד: אנשים שיש להם דירות או בתים ורוצים לבטח אותם, ואנשים ששוכרים דירה ורוצים לבטח לא את הדירה עצמה אלא את החפצים שלהם, את הרכוש שלהם שבתוך הדירה. זה קהל היעד העיקרי של למונייד – השוכרים:

המקום שבו אנחנו כרגע שנכון לנו להתמקד בו כרגע זה השוכרים. אנחנו יותר מעוניינים בכמויות, לתפוס נתח שוק, וזה המקום שבשבילנו הוא טבעי יותר. הוא גם מאוד מתאים לאופי של חברה שרוצה לעשות דיסרפשן. כי גם לפי מה שכתוב בספרים אתה רוצה לעשות לואו אנד דיסרפשן, אתה בעצם נכנס לתעשייה מלמטה. מהמקום שבו החברות המבוססות כבר פחות מתעניינות.

ויש סיבה טובה למה החברות הגדולות לא מחפשות את השוכרים הקטנים שרק רוצים לבטח איזו גיטרה או את הלפטופ שלהם והטלפון הנייד:

הן מחפשות את הדברים שמכניסים להם הכי הרבה פר משתמש את הסכומים הכי גדולים שאפשר, והרנטרס, שמכניסים סכומים יחסית נמוכים, לא ממש יודעים איך למכור להם כי כשהם התחילו את החברה העולם היה בנוי על סוכני מכירות, ברוקרס של ביטוח ולהפעיל ברוקר כזה שייסע לאיזה מקום ויפגש עם מישהו בשביל פוליסה שבסוף שווה 5 דולר לחודש – לא מסתדר.

זה, זה בדיוק העניין. יש אנשים בעולם, סתם חבר'ה צעירים שרוצים לבטח את המעט רכוש שיש להם. נגיד, לפטופ וטלפון סלולרי ועוד משהו. הסיכון שלהם לא גדול, ולכן זה לא אמור לעלות להם הרבה כסף. אבל בגלל שחברת ביטוח רגילה מוציאה המון כסף על מנגנונים ומתווכים עוד לפני שהיא אמרה בוקר טוב, יוצא שלא משתלם לה בכלל לנסות לבטח את החבר'ה הצעירים האלה.
זה הוואקום שלמונייד נכנסת אליו.

כשאתה מכניס טכנולוגיה לתוך הסיפור הזה – כל הקלפים נטרפים.

***מעבר מוסיקלי***

2. הפרטים הקטנים

ש: אז בוא נדבר רגע על איך למונייד עובדת. אני שוכר שגר בניו יורק ואני רוצה לבטח את הדברים שיש לי בדירה ושמעתי שיש את הדבר הזה למונייד איך זה עובד?
ת: או שאתה נכנס לאתר שלנו או שאתה מוריד את האפליקציה שלנו…

אז ניסיתי בעצמי. זה הולך ככה:
אתם נכנסים לאתר או מורידים את האפליקציה. הכל ורוד וכיפי וחמודי ומזמין ופונה לקהל של אנשים צעירים. צעירים ממני, בכל אופן.
ברגע שאתם נכנסים פנימה מאיה, הבוט של למונייד, שואלת אתכם מה הכתובת שלכם. אתם עונים. ואז היא שואלת שלוש שאלות בלבד: האם אתם שוכרים דירה או בעלי דירה, האם יש לך שותפים, גלאי עשן או מערכת הגנה מפני פריצות, ואם יש לכם תכשיטים מעל 1,000 דולר.
וזהו.
בשלב הבא מאיה אומרת לכם כמה זה יעלה לכם. למונייד הציעה לי ביטוח שעולה 5 דולר בחודש. זה הביטוח הבסיסי שלהם, שמכסה את כל מי שהרכוש שלו שווה עד 10,000 דולר. לגמרי מתאים לרווקים ששוכרים דירה לבד או עם שותפים בניו יורק. הרכוש שלכם שווה עד 20,000 דולר? אין בעיה, זה יעלה לכם 6.75 דולר בחודש.
זהו.

ש: כמה זמן לוקח לקנות ביטוח כזה.
ת: מקסימום 90 שניות. כן, זה מה שזה לוקח. זה אם אתה יש לך קצת פאט פינגרס ולוקח לך קצת זמן…
ש: איך אתה יודע לתמחר אותי ב-90 שניות? איך אתם יודעים מה הסיכון שלי…

זה שילוב של הכל. מי הבנאדם, איז הסוג רגוש יש לו, מה האזור שהוא נמצא בו… ופה אני מגיע לשאלה שלך איך אנחנו יכולים להעריך בפרק זמן כל כך קצר את הסיכון שלך. אנחנו מחוברים להרבה מאוד מקורות מידע. … יצירת המחיר, זה נקרא רייטינג, אנחנו בודקים המון דברים. למשל יש לך דירה, אנחנו נבדוק מה המרחק שלה מהמהים, מה סיכוי שתהיה שם הצפה, מה היסטוריה של פשע באזור הזה, ומה המרחק של הדירה שלך מתחנת כיבוי האש הקרובה ומה הדירוג של תחנת כיבוי האש ביחס לתחנות כיבוי אש אחרות, כלומר איזה אחוז מהשריפות הם מצליחים לכבות לפני שיש נזק גדול.

ש: ומה אתה בודק עלי?

זה משתנה אם אתה בעל דירה או שוכר. אנחנו גם לא מדברים על הכל כי זה סוד מסחרי.. מה שאני כן יכול להגיד זה שבביטוח של דירה אנחנו בודקים משהו שנקרא קרדיט סקור, זה לא קיים בישראל… בארה"ב זה מאוד נפוץ וזה הבסיס של המון דברים שקיימים בארה"ב…. אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה הביטוחית שלך, כמה תביעות היו לך, מה היו העלות של התביעות, איפה אתה עובד, כמה זמן אתה עובד שם ומה דירוג של העבודה שלך? וזה נותן לנו מודל שנותן לנו מה הסיכון שלך, אם כדאי לנו לקחת ומה התמחור שלך.

2.5

מה שלמונייד באמת מתגאה בו הוא מה שקורה ברגע שאתם צריכים לקבל כסף מחברת הביטוח. כלומר, אם למשל נגנבה לכם הגיטרה שביטחתם, או אם הדירה הוצפה והלכו הלפטופ והטלפון הנייד. לפי למונייד, מהרגע שתדווחו שקרה לכם משהו ועד שתקבלו את הכסף לחשבון יכולות לעבור שניות בודדות ממש.

כמו שיש לנו את מאיה… יש לנו את ג'ים שהוא הבוט מהצד השני שמטפל בתביעות, וגם ג'ים הוא בן אדם אמיתי שקוראים לו ג'ים. התהליך מתחיל מזה שאתה מוציא את האפליקציה אומר שקרה לי משהו ומתחיל לענות על שאלות של ג'ים,

– ג'ים זה השם של הבוט שאיתו אתה מדבר באפליקציה

מקליט וידאו קצר של עצמך מתאר מה שקרה, מצלם את הנזק אם יש נזק, ובאותו הרגע המערכת מתחילה להריץ סט של אלרוגיתמים שמנסה להעריך שמה הסיכוי שמה שאתה מספר הוא אמתי
לדוגמא, דיווחת על נזק מסופת הוריקן. אבל אנחנו יכולים לבדוק שלא היתה סופת הוריקן באותו היום. סט של דברים כאלה שאנחנו יכולים לשתמש בהם. היום אנחנו משתמשים בסט של 18 אלגוריתמים שרצים שם וזה דבר שהולך ומתפתח כל הזמן. במידה והצלחת לעבור את הרף הזה, אנחנו נשלם לך את הכסף מיד בלי לשאול שאלות. אתה מכניס את מספר החשבון שלך והכסף נכנס לבנק.

לפי וינינגר, זה מה שקורה ברוב המוחלט של הפעמים. ובכל זאת, אם משהו לא נראה לאלגוריתמים, הטיפול יעבור לנציג אנושי של למונייד. כך גם אם אתם אשכרה צריכים שירות מיידי ולא רק את הכסף. למשל, אם הדירה שלכם הוצפה ואתם צריכים מקום לישון בו. במקרה כזה הבוט שאתם מתכתבים איתו בהתחלה הופך להיות נציג בשר ודם של החברה שנותן לכם שירות.

ש: אני רוצה להקשות עליך, אני רנטר בניו יורק. ואני תובע אותך שגנבו לי גיטרה שעולה 20 אלף דולר. איך אתה יודע שגנבו לי?
ת: במקרה שלך, גנבו לך גיטרה של 20 אלף דולר. קודם כל צריך לבדוק שהיא היתה מבוטחת. זה קורה עוד ביצירה של הביטוח… אם קנית כיסוי מתאים וכן הלאה… דיווחת עליו, גנבו לך אותו, אנחנו נשלם לך בסופו של דבר את הכסף. אם עברת את הבדיקות והכל נראה תקין, אנחנו נשלם לך את הכסף.
ש: אין פה סיכון מוסרי אדיר? ברגע שאני קניתי את הביטוח והעברתי אליך את הסיכון אני אתבע אותך רק בשביל לראות אם אתה דפוק או לא.
ת: זה סיכון קיים אבל במספרים גדולים הדבר הזה מסתדר. … וזו סטטיסטיקה. אם יש לך 3 לקוחות ואחד מהם גנב אתה בבעיה, אבל אם יש לך מיליונים ויש לך חמישה גנבים זו לא בעיה.

3. הפסיכולוגיה

אוקי, אז ככה זה עובד. אבל זה עדיין לא מסביר איך למונייד פתרה את הבעיה שדיברנו עליה בהתחלה. כלומר איך היא הצליחה להיות חברת ביטוח שלא מפסידה כשאתם מקבלים את הכסף שלכם.
בשביל לעשות את זה, בשביל לפתור את ניגוד העניינים, היא פשוט שינתה את המודל.

הבנו שאם אנחנו רוצים לגשת לעניין הזה מדף לבן אנחנו צריכים לפתור את הקונפליקט הזה. לווינו מחברות טכנולוגיות… כשאתה משלם את הפרמיה שלך (כלומר, התשלום החודשי) אנחנו לוקחים 20% קבוע ובזה אנחנו עושים את הרווח שלנו. אין לנו יותר שום רווח. ה-80% שנשאר הוחלך לתשלום של תביעות ומה שנשאר אחרי זה אנחנו לעולם לא ניקח אותו לעצמנו כי אז חזרנו לעולם של קונפליקט.

כשוינינגר מדבר על צ'ריטיס, הוא מתכוון שכל הכסף שנשאר בקופה בסוף השנה מחולק לכל מיני מטרות – causes, באמריקאית – שהלקוחות של למונייד הגדירו מראש. למשל, אם יש קבוצה של 100 חבר'ה ששוכרים דירות שכל אחד מהם שילם 5 דולר כל חודש, יוצא שבקופה הזו מצטברים 6,000 דולר לאורך השנה.
מתוך הסכום הזה למונייד לוקחת עמלה של 20%, כלומר, 1,200 דולר, מה שאומר שבקופה יש 4,800 דולר. נניח שרק שלושה מהחבר'ה האלה תבעו כסף במהלך השנה, ולכל היתר פשוט לא קרה כלום, בסכום כולל של 3,600 דולר, זה אומר שאחרי כל ההפחתות האלה נשארו בקופה 1,200 דולר. הסכום הזה יעבור לטובת מטרה משותפת שאותה קבוצה של לקוחות הגדירה מראש. למשל, לשיפוץ מועדונית לקשישים. סתם, המצאתי, אבל הבנתם את הרעיון.
*
אני מודה שבהתחלה, כשלמונייד השיקו את השירות שלהם, הסיפור הזה של התרומות נראה לי לא יותר מגימיק שמתאים רק לאמריקאים. לא ממש רואה ישראלים שהיו רוצים לתרום את עודפי הכסף שנשארו בביטוח שלהם.
אחרי עוד קצת מחשבה הבנתי שיש פה משהו מעבר לזה. שהסיפור של התרומות הוא בעצם מנגנון פסיכולוגי שיש לו מטרה.
ש: זה בעצם נותן תמריץ למבוטחים, לאנשים שקנו את הביטוח, לא להפעיל אותו.
ת: יש פה קצת מעבר לנושא של העדר הקונפליקט יש פה הרבה שכבות של כלכלה התנהגותית. הכונוה היא שמי שמכיר את עולם הביטוח ומבנה את המבנה של התמחור של פוליסה זה לא לגמרי ברור לתעשייה הסכום המדויק אבל משהו כמו 20-35% מהמערכת זה הונאות. כלומר מישהו נכנס לך בפינה של הפגוש, ובצד השני היתה שריטה מזמן, חיכית מזמן לעניין הזה וכולם דוחפים לזה. המוסך, כולם. וזה מדהים כמה המערכת הזו משומנת בלרמות.

ת: מה שקורה מבחינת השלב של התביעות זה שאנשים בסופו של דבר יש להם תמריץ לרמות, זה ממש בעייתי. … במודל שלנו אנחנו לא נוכל להיפטר מהונאה לגמרי. זה הטבע האנושי, אבל כשאתה רוצה להילחם בזה אתה יכול לכרסם בו קצת. לא כולנו גנבים ושקרנים, אבל יש לנו מקומות רגישים שבהם אנחנו יכולים לעגל פינות. בנקודות האלה אנחנו יכולים לשפר את המצב. אם אני תובע עוד 1000 שקל וזה יורד מחברת ביטוח ענקית שנלחמה איתי כל הדרך יש לי תחושה שלא רק שזה לא נורא,
ש: עשיתי מצווה
ת: נכון. אבל אם אני עובד מול חברה שאומרת שהכסף הזה לא מגיע אלינו, תיקח את כל כסף שמגיע לך, אבל כל מה שתתבע יירד מהתרומה לארגון שאתה בחרת, אנחנו חושבים שתהיה לזה השפעה על קבוצה מסוימת של אנשים.
או במלים אחרות, למונייד משתמשת בסיפור הזה של התרומה לקהילה לא רק בתור אלמנט שיווקי אלא גם בתור מנגנון שאמור לגרום לאנשים לחשוב פעמיים אם לתבוע תביעה מיותרת או לרמות את הביטוח.
סטארט אפ אחר שפועל בגרמניה שנקרא פרינדסשורנס פועל באופן דומה, רק ששם הכסף לא הולך לאיזו תרומה לקהילה אלא ממש חוזר ללקוחות עצמם ומוריד להם את המחיר של הביטוח בשנה שלאחר מכן. כל שקל שתתבעו זה שקל שיורד מהכיס שלכם. אולי זה מודל היה מדבר יותר לקהל הישראלי.
*
אגב, אם שאלתם את עצמכם – רגע, מה קורה אם הכסף שאנשים תובעים הוא יותר ממה שהצטבר בקופה? – הרי שבשביל זה למונייד, כמו כל חברת ביטוח אחרת, קונה ביטוח בעצמה. ככה זה בעולם הביטוח, גם לחברת הביטוח שלכם יש חברת ביטוח, שמבטחת אותה מפני הסיכון שיותר מדי אנשים יתבעו יותר מדי כסף ולחברה לא יהיה מאיפה לשלם לכולם. במקרה כזה, חברת הביטוח של חברת הביטוח משלמת. וכן, גם לחברת הביטוח של חברת הביטוח יש חברת ביטוח משלה וכך עד לחברת ביטוח אחת אחרונה שמבטחת את העולם כולו. (אפקט של הד)
(צחוק מרושע).
סתם, זה לא ככה.

4. סיום

ש: כמה עובדים אתם היום בלמונייד?
ת: היום אנחנו 35
ש: כמה מתוכן בישראל?
ת: בערך חצי
*
וכמו בהרבה מקרים אחרים, למרות שמדובר בסטארט-אפ ישראלי, אל תצפו שבקרוב תוכלו לקנות ביטוח לדירה שלכם בתל אביב או באשקלון דרך למונייד.
ש: עד כמה אתה מכיר את שוק הביטוח הישראלי?
ת: מעט
ש: אין לכם כוונה להגיע לישראל
ת: לא בקרוב, לא כי יש לנו סלידה מהשוק המקומי אלא כי המערכות בישראל לא מאפשר יתרון לחברות הטכנולוגיה כמו שיש בארה"ב.
ש: בבקשה תרחיב.
ת: בארה"ב, כשאתה נותן כתובת, אתה יכול לקבל משירותים שונים אם זה עירייה או שירותים של הכבאות לקבל המון נתונים על הבניין הזה. איזה סוג של בנייה זו, איזה סוג של תשתיות יש לבניין, מתי החליפו את הגג, מערכות הצנרת, אפילו המרחק מתחנת כיבוי אש. הכל ממוחשב ויש גישה.
ש: זה מידע גלוי?
ת: לא הכל, אבל הם שם. יש לך אפשרות לעשות את זה. בארץ לצערנו הרבה הדברים האלה קורים בניירת. כל מי ששיפץ דירה בחייו יודע שהוא היה צריך לעמוד בתור ולחכות ובסוף גילה שהנייר הלך לאיבוד והיה רק אחד כזה. יש לנו עוד איזשהו דרך לעשות עד שנוכל לאפשר לחברות כמונו לפעול בצורה אוטומטית.

***מוזיקה***

אני לא יודע אם למונייד תצליח או לא, אבל לדעתי יש לה סיכוי ענק לטלטל את עולם הביטוח הלאומי. אפילו אם היא תצליח באחוז קטן מהמשימה שהיא לקחה על עצמה, האפקט הגלובלי יכול להיות מטורף. וזה, מבחינתי, מה שיפה בסיפור הזה. שהוא מתחיל בשני אנשים עם רעיון, שמעיזים לחלום איך הם משנים את העולם. בעולם שבו חלק מההייטק הישראלי מתעסק בדברים כמו סרגלי כלים וכאלה, זה נחמד לראות דברים כמו למונייד.

ש: משהו כללי שאתה רוצה להגיד על תעשיית ההון סיכון וכו'?

אני מלווה את התעשייה הזו כבר הרבה מאוד שנים וחוויתי אותה מאז שאני הייתי ילד והתעשייה הייתה צעירה מאוד ובשנים האחרונות אני שם לב שהרמה של היזמים הצעירים עלתה ברמה מדהימה. אני פוגש חבר'ה שיצאו מהצבא או הלימודים ומקימים חברה הם כבר קראו את כל הספרים וכו'… זה צעד מדהים של התעשייה
הייתי רוצה לראות יותר דברים גדולים. התעסקות בפרויקטים משמעותיים לקחת אתגרים משמעותיים יותר למרות שהם קשים. אני אומר את זה גם ליזמים וגם לתעשיית ההון סיכון. הייתי בהרבה מאוד ועשדות השקעה שהמילה רגולציה עלתה ובזה נגמרה השיחה. אין סיכוי ווזה. אני חושב שזו אחריות של ההון סכון להפסיק להתייחס לזה ככה. הוכחנו שזה אפשרי ויש בזה המון הז*דמנויות יש המון אזורים שעוד לא התעסקו בהם ושווה להתעסק בהם.

סיום

אם יש לכם סטארט-אפ מעניין שהולך לשנות את העולם, כתבו לנו, נשמח לשמוע ואולי גם לספר את הסיפור שלכם. ואם אתם דפוקים כמוני וחושבים שביטוח זה דבר סקסי בטירוף, אתם מוזמנים להיכנס לעמוד של כאן באמת באתר תאגיד השידור ולמצוא את הראיון המלא שעשינו עם שי וינינגר – 56 דקות של ביטוח, הייטק ומלא מלים באנגלית! טרפת!
*
תודה רבה לאסף רפפורט שהיה טכנאי ההקלטה של הראיון, תודה רבה לרום אטיק שהפיק ולא פיהק אפילו פעם אחת ותודה רבה לאיל שינדלר שהביא לשידור.
*
כל הפרקים של חיות כיס נמצאים באתר של כאן ובאפליקציית הפודקאסטים החביבה עליכם. אם יש לכם רעיונות לפרקים נוספים אתם מוזמנים לכתוב לנו בטוויטר או במייל או איך שבא לכם. כנסו גם לפייסבוק ועשו לנו לייק, אנחנו כאן באמת. אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם לנו.


אם אתם רוצים לשמוע עוד, הראיון המלא עם שי וינינגר – 56 דקות של ביטוח דיגיטלי – זמין להאזנה כאן:

תגובות

  1. orikatz

    מגניב. חזרת על המשפט "הכל ורוד וכיפי וחמודי ומזמין ופונה לקהל של אנשים צעירים. צעירים ממני, בכל אופן" פעמיים.

להגיב זה מגניב