אתמול זה פישמן, מחר זה אנחנו

אני זוכר את היום שבו הכל התחיל, מבחינתי.

סגן עורכת כלכליסט גולן פרידנפלד הראה לי איזו ידיעה קטנה של הדר חורש במעריב שתפסה את עיניו. "חובות משקי הבית גדלו לשיא כל הזמנים", נכתב שם. באמת ידיעה קטנה, לא מאוד חשובה, בעיתון קטן. עד לאותו רגע לא ידעתי שיש בכלל מעקב אחרי הנתונים האלה. זה היה כנראה איפשהו בסוף 2012 או בתחילת 2013.

גולן כבר דיבר איתי על הסיפור הזה במשך כמה שבועות לפני כן. הוא לא הפסיק לטרטר על זה שבכל מקום שהוא הולך יש פרסומות להלוואות. "תגיד ג'ק, קבל צ'ק", כאלה. אחרי שהוא אמר את זה התחלתי לשים לב שהוא צודק. מיליון פרסוומת להלוואות, הלוואות בלי סוף.

התחלנו לדבר על זה. עוד כתבה לעיתון ועוד כתבה לעיתון, השוואות וחיתוכים וכל מיני כאלה. בסופו של דבר, אחרי חודשים של דיבורים באוויר, יצאנו גולן ואני לצלם על זה סרט. הגענו למשפחות מעמד הביניים (דרך ארגון פעמונים) שהסתבכו בחובות ובקושי הצליחו לצאת מהם, בשביל לשמוע איך נראים החיים פלוס מינוס. זה היה באוקטובר 2014.

כהכנה לסרט ההוא נפגשנו עם בכירים בבנק ישראל. אלה היו פגישות אוף רקורד אז לא אגיד מי אלה היו, אבל המסר היה נורא נורא ברור: בשלב הזה אין סיבה להיות מודאגים. כן, קצב גידול החובות הוא מהיר. אבל הרמה הכוללת של החובות נמוכה בהשוואה לתוצר הישראלי ונמוכה בהשוואה למדינות אחרות. בעוד 10-15 שנה אפשר יהיה להתחיל לדאוג, בינתיים הכל סביר.

אני זוכר היטב את האמירות האלה, כי הן פשוט לא התחברו לנו למציאות. ובעיקר, הן לא התחברו לעובדה אחת מטרידה נורא: לבנק ישראל אין צל של מושג מי האנשים שלוקחים את ההלוואות הללו. הם לא יודעים מה רמת השכר שלהם, הם לא יודעים כמה הלוואות כל אחד מהם לקח, באיזה ריביות, מכמה מוסדות פיננסיים, והם בטח לא יודעים מה קורה בשוק האפור מחוץ לבנקים.

הם יודעים, בערך, מה תמונת המקרו, ולא יותר מזה. וזה בזמן שבועות מתפתחות ברמת המיקרו, ואחרי זה לכו תדעו מה לעשות איתן.

גולן ואני חזרו על המסרים האלה שוב ושוב ושוב באובססיביות של שני פסיכים. טוקבקיסטים ירדו עלינו שאנחנו אלרמיסטים, אנשי השוק החופשי לא הבינו למה אנחנו יוצאים נגד זה שאנשים לוקחים הלוואות כשהריבית אפסית (זה הרי צעד רציונלי, הם אמרו, בהתעלם מזה שאנשים לוקחים הלוואות בריביות של 10% ויותר ולא יודעים בכלל מה הריבית שהם משלמים), ובבנק ישראל המשיכו לשדר עסקים כרגיל.

עד שדברים התחילו להשתנות.

בתחילה בנק ישראל הודה שהוא לא רואה את כל התמונה, הסכים שכדאי שהוא יראה את כל התמונה, וחייב את הבנקים להתחיל להעביר לו נתונים מקיפים יותר על האנשים שלוקחים הלוואות. זה היה איפשהו במהלך 2015.

בהמשך, גם בכירי הבנק התחילו לשנות את המנגינה של הדברים שהם אומרים. הראשון היה פרופ' נתן זוסמן, מנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל (שהודיע על סיום תפקידו לפני שבוע). בראיון שערכתי איתו סביב המסקנות המסתמנות של הוועדה שהקים שר האוצר להגדיל עוד יותר את שוק ההלוואות, זוסמן הזהיר שזה לא הצעד הכי חכם בעולם, כי אנחנו עלולים למצוא את עצמנו באמצע חגיגת הלוואות גדולה מדי. יותר מזה, אמר זוסמן בראיון ההוא וגרם ללסת שלי להישמט, כבר עכשיו (כלומר, בעת הראיון) רמת החובות של משקי הבית הישראלים ביחס לתוצר הוא דווקא די גבוה בהשוואה בינלאומית. זה היה בינואר 2016.

רגע, מה? שנתיים לפני כן אמרתם שהכל בסדר. מה לכל הרוחות השתנה בשנתיים? לפי מה שהבנתי מזוסמן, הם פשוט התחילו להסתכל אחרת על הנתונים. במקום להסתכל על סך החובות של משקי הבית ביחס לתוצר, בבנק ישראל התחילו להסתכל רק על החובות שהם לא משכנתאות – הלוואות לכל מטרה – ביחס לתוצר. וכשמסתכלים על זה בהשוואה בין לאומית, מצבה של ישראל בכלל לא משהו.

הנה זה בגרף! (שימו לב לכחולים):

החובות לכל מטרה גבוהים ביחס לעולם, וגם קצב הגידול שלהם

החובות לכל מטרה גבוהים ביחס לעולם, וגם קצב הגידול שלהם

הגרף הזה שצירפתי כאן הוא מעכשיו, מהסקירה השנתית של המפקחת על הבנקים שפורסמה לפני שבוע.

האמת שמה שקרה מאז שהסקירה הזו פורסמה הוא לא ייאמן, מבחינתי לפחות. הנה קומץ מהציטוטים שיצאו מהפה של המפקחת על הבנקים חדוה בר ונגידת בנק ישראל קרנית פלוג בשבועיים האחרונים על הסיפור הזה:

"היקפי האשראי וסיכון האשראי למשקי בית גדלו מאוד בשנים האחרונות", אמרה בר, "וכעת הגענו לנקודה שצריך להיזהר. אשראי זה כמו מלח לאוכל. כשמוסיפים במידה הנכונה זה טעים וכששמים ממנו יותר מדי זה לא טעים ולא בריא"

"ברור שצריך לעקוב, במיוחד כי האשראי גדל בקצב מאוד מהיר של 25% בשלוש השנים האחרונות. אז נוטלי ונותני האשראי צריכים לעשות הערכה מושכלת של כושר ההחזר שלהם. השאלה היא כמה הציבור ונותני האשראי מפנימים אותו"

כל זה הצטרף לסקירה שהוציא הכלכלן הראשי במשרד האוצר – שלפני שנתיים ומשהו התעמת איתי בתכנית חיסכון בחדשות 2 סביב עניין החובות של משקי הבית וטען שקצב הגידול סביר – שהראתה שהצמיחה עברה להיות צריכה שמבוססת על צריכה פרטית שמצידה מבוססת על אשראי.

בסקירה השנתית שפורסמה לפני שבוע המפקחת על הבנקים ממש הראתה איך אנשים לוקחים יותר הלוואות בשביל צריכה שוטפת, איך אחוז גדל של ההלוואות האלה הוא לתקופה ארוכה יותר כי ההחזר החודשי כבד מדי, ואיך בנק ישראל עדיין לא יודע מה תמונת המיקרו של נטילת ההלוואות כי הנתונים של הבנקים לא מספרים לו את כל הסיפור ולכן יש לו שטח מת של נתונים. וזה לא טוב, הודתה המפקחת על הבנקים.

במלים אחרות, ממדיניות של "הכל בסדר, אין מה לדאוג" בנק ישראל עבר בתוך 3-4 שנים לדיבור על "חבר'ה, משהו פה עלול להתפוצץ בסוף, שלא תגידו שלא אמרנו לכם" (בניסוח חופשי שלי).

מה שקרה בשנים האחרונות הוא שהבנקים התחילו לצמצם בהדרגה את היקף ההלוואות שהם נותנים לטייקונים. הפישמנים, הדנקנרים, הזיסרים. כל אלה לקחו את ההלוואות המופרכות שלהם מזמן מזמן. בשנים האחרונות הברז נסגר, בין היתר בשל הלחץ הציבורי ובנק ישראל והעובדה שהלווים הגדולים יכולים לקבל כסף קל מכספי הפנסיה שלכם, והבנקים התחילו להפנות את ההלוואות שלהם למוקד חדש: אתם. אנחנו.

הגרף של בנק ישראל מספר את זה הכי יפה (הגרף שיורד – אלה הלוואות לטייקונים, הגרפים שעולים – הלוואות למשקי בית ולעסקים קטנים):

credit

וכך, כפי שהבנקים ניפחו במשך שנים את הבועה שנקראה אליעזר פישמן, סיכוי לא רע שהבנקים מנפחים בשנים האחרונות את הבועה שנקראת משקי הבית הישראלים. כל עוד האבטלה בשפל והריבית נמוכה, הכל פצצה. אם האבטלה תרים את הראש ואנשים יאבדו את מקום העבודה ויתקשו לעמוד בהחזר ההלוואות, או אם הריבית תעלה וההחזר החודשי יהפוך כבד יותר, או גם וגם, עוד ועוד משקי בית יזדקקו לפריסת חובות, לתסתפורת. ואם מספרם של משקי הבית האלה יהיה גדול מדי, המשק כולו עלול להיקלע למשבר כלכלי חמור.


כשהתחלתי לעקוב עם גולן אחרי החובות של משקי הבית אי שם בתחילת-2013, הם עמדו על סך של 365 מיליארד שקל. נכון לסוף פברואר 2017, הנתון האחרון שזמין, החובות של משקי הבית כבר עומדים על 507 מיליארד שקל (גידול של 40%) מתוכם 166 מיליארד שקל בהלוואות לכל מטרה (גידול של 71%).

שלא תגידו שלא אמרנו.

תגובות

  1. אבשלום בן צבי

    או כמו שפרסם בשבוע שעבר הכלכלן הראשי של האוצר, הכל סבבה, המצב מעולה, הצמיחה הכלכלית מחלחלת לעשירונים הנמוכים ו"צמיחה שנתית דומה בהיקף האשראי למשקי הבית (שלא למטרות דיור) נרשמה לאחרונה בתקופה שקדמה למשבר הסאב-פריים."
    שאלוהים יעזור לנו עם ההפקרות של הכלכלנים האלה…
    https://observpost.wordpress.com/2017/06/09/debt-bubble/

  2. יעקב פלביץ'

    From the interview of Mark Blyth (professor of international political economy at Brown University) on March-1 2017

    People have got to stop accumulating debt as a surrogate for wage growth. It’s great for banks, but it’s terrible for everybody who is actually taking on that debt. When you have an environment with low inflation there’s no way to eat away the value of the debt and your wages aren’t growing. You create kind of creditor-debtor standoffs. What’s happening at the level of Greece and Germany is in a sense also happening within countries, between borrowers and lenders, between generations, between the old — who have most of the assets, 75 percent of all financial assets are held by baby boomers — and the young — who are increasingly expected to pay for everything with wages that simply aren’t growing. There’s lots of problems and lots of tensions and the populism we see around the world is a reaction to that.

  3. דוד

    ואם לחבר את בעיית ההתנפחות האשראי הצרכני (שמתוך סוגי האשראי הוא המדאיג, לדעתי) לנושא כאוב ומוזנח אחר, שגם בו שאול הוא קול קורא במדבר – איך אנשים מתכוונים להחזיר את ה"הלוואה לכל מטרה" שלקחו, שנועדה לממן צריכה (ארוע ראוותני, שיפוץ דירה, שדרוג דירה/מכונית וכו')? נכון מאוד, מקרן ההשתלמות שכבר משתחררת, כספי הפיצויים, ושאר מקורות פנסיונים שנועדו להבטיח שהבנאדם לא ידרדר לעוני בגיל 65-67.
    ברוכים הבאים לדור העניים הבא.

  4. אביב

    קטע, מקצצים לפישמן 1.3 מיליארד שקל ואליי מתקשרים על חריגה של 900 שקל, עולם הפוך? או פשוט חרא של אנשים מנהלים את הבנקים שלנו? אני חושב חרא של אנשים…
    אני אכתוב משפט שאולי ירגיז פה כמה אנשים, אבל who gives a fuck.
    הון שלטון? נכון, אבל מה עם הון גזעי? למה תמיד מקצצים לכל מיני פישמנים למיניהם, דנקנרים, ועוד כאלה שהמוצא שלהם הוא… מה לעשות? אשכנזי! אין אפליה אתם אומרים? אני אומר שכן, "זה שייך לעבר" אולי? אבל העבר הזה נותן את האותות שלו עד היום. יש סיבה לזה ש 90 אחוז מבעלי ההון הרציני בישראל הם אשכנזים, כמה מזרחיים הצליחו להשתחל, אבל עדיין לא מספיק…

  5. יעקב פלביץ'

    במשבר חובות האחרון שהיה בארצות הברית ב- 2007-2008 (משבר הסאב-פריים) הממשלה בסופו של דבר האלימה את חובות ה-"רעילים" של הבנקים המסחריים. כלומר היא העבירה את הלוואות הג'נק – כל מה שהציבור לא יכול להחזיר לקופה של המדינה. כך הפך הר החוב הפרטי לחוב של המדינה. הטענה הייתה – עושים את זה כדי להציל את מערכת הפיננסית מקריסה ולשמור על הסדר החברתי. זה משהו שממשלה הייתה אמורה לעשות בנסיבות ההן. מצד שני פשרנים רבים מציינים שהיה בצד הזה גם הטלת מס על כלל הציבור (כי קופת המדינה היא של כולם) למען הצלת נכסים פרטים של שכבת האוכלוסייה שיש לה נכסים. במילים פשוטות: ניצלו גם בנקים וגם אנשים שחייבים לבנקים, לדוגמה בעלי דירות שיש להם משכנתא. מי שנדפק נטו – זה אנשים אשר אין להם נכסים והם מתקיימים אך ורק משתלומי מדינה. קופת המדינה הצטמצמה במהלך הזה. לכן נפגע היכולת שלה לשלם קצבאות, לממן תוכניות חינוך, בריאות, שדרוג תשתיות וכדומה.

להגיב זה מגניב