תשובה (ארוכה) לאורי כץ

אורי כץ כתב ביקורת על האופן שבו תאגיד השידור מקדם בורות כלכלית, כלשונו. בפוסט שלו הוא הביא מספר דוגמאות לדברים שהתאגיד עשה (בעיקר סרטונים). לא אתייחס לכל הטענות שכץ העלה, משום שלא הכל תחת אחריותי ואני לא דובר תאגיד השידור. אתייחס רק לשתיים מהדוגמאותש הוא מביא.

כץ מתח ביקורת, או הפנה לביקורת שמתחו אחרים, על שני דברים שעשינו. הראשון, אייטם של צליל אברהם בפודקאסט שלנו "חיות כיס" מלפני כמה וכמה חודשים. והשני, סרטון חדש יחסית של הילה ויסברג בעמוד פייסבוק שלנו "כאן באמת" על הקשר בין מצב סוציו-אקונומי לבין תחלואה בסוכרת.

אוברגייט

הנה התגובה של צליל אברהם לביקורת של אורי כץ, שבעצם הפנה לפוסט ביקורת של אורי אמיתי, שהיו לו טענות לגבי האופן שבו צליל הציגה מחקר מסוים על אובר בארה"ב. לפי כץ ואמיתי, אופן ההצגה של צליל את המחקר לא היה נכון כלל. הנה התגובה של צליל:

ביום שישי פרסם מורי אמיתי סטטוס בעקבות אייטם שלי בפרק 14 של חיות כיס, שבו תיארתי מחקר של ברוס שלר. שלר טוען במחקר שאובר, ואפליקציות נסיעה שיתופית אחרות שדומות לה, מגדילות את הגודש בכבישים בניו יורק, ומרחיקות נוסעים מהתחבורה הציבורית לעומת נסיעות בתחבורה באפליקציות. הוא מזהיר שהשלכה אפשרית של הגידול בנסיעות שיתופיות היא פגיעה בנגישות לתחבורה ציבורית – בגלל פקקים ובגלל ירידה בהכנסות ממכירת כרטיסים.
מורי פירט בסטטוס טעויות שהוא איתר באייטם שלי. הסטטוס שותף על ידי כמה כלכלנים, ואמיתי גם עלה לשידור אצל אראל סגל בגל"צ בעניין הזה. הנה התשובה שלי לטעויות שהוא טוען שמצא:

"בניגוד לטענה של אברהם, המחקר לא טוען שנוספו 50,000 מכוניות לכבישים, מעבר לגידול הטבעי כמו שמשתומם אמסטרדמסקי, אלא שב-2016 יש 50,000 מכוניות על הכביש בניו יורק שמוגדרת כ"רכב נסיעה שיתופית"

לא נכון. שלר מציין במפורש 50 אלף כלי רכב חדשים שנוספו לעיר בעקבות אובר ואפליקציות אחרות (בראשי תיבות TNC):
TNC growth has added nearly 50,000 vehicles and over half a billion miles of driving to the city's streets in just three years.
אין בדאטה של המחקר הסבר למתודולוגיה של הנתון הספציפי הזה, אבל בכל הנתונים ששלר מציג במחקר הוא מקזז מהגודש של אובר, ליפט וכו' את הירידה בנסועה או בנוסעים במוניות, במכוניות פרטיות ובשירותי הסעות אחרים. בין השאר, הוא מראה שאובר גרמה לגידול של 32 מיליון נסיעות ו-52 מיליון נוסעים לאחר קיזוז הירידה בנסיעות במוניות, ולתוספת של 600 מיליון מיילים של נסיעות בשלוש שנים.

111

"שנית, במחקר לא כתוב בשום מקום על אי שיוויון שנוצר בעקבות עומס של תחבורה שיתופית בכבישים. לדעתי הסיבה לכך היא כנראה שלפי מחקר של עיריית ניו יורק עצמה, העומס בכבישים לא נוצר בכלל בגלל התחבורה השיתופית"

לא נכון. שלר אכן מצטט בהקדמה למחקר שלו מחקר של עיריית ניו-יורק מינואר 2016, לפיו אובר וכו' לא מוסיפה גודש לכבישים, אבל בפסקה הבאה כתוב שחצי שנה מאוחר יותר היא חזרה בה, והביעה דאגה מהגודש.
שלר מוסיף שגם עיריית סן פרנסיסקו העידה על גודש אצלה בעקבות תחבורת האפליקציות, בבקשה שהגישה לרגולטור הרלוונטי במדינת קליפורניה לחקור את הנושא. שלר מסכם ואומר שעד היום לא היה ברור האם האפליקציות מוסיפות לגודש או לא, ולכן הוא ערך את המחקר – ומסקנתו היא שכן.
במלים אחרות: הפסקה הוצאה מהקשרה לגמרי. היא מצוטטת במחקר הזה על מנת להפריך אותה.

"הטיעון כאילו רוזיטה, המנקה בבניין של ג'ון סמית הלבן שהתחיל לנסוע באובר במקום ברכבת, תסבול בגלל שעכשיו יהיו גרעונות בסאבווי, בעקבות הפחתה בכמות הנסיעות לא מחזיקה מים. לפי המחקר עצמו הרכבים השיתופיים משרתים הרבה יותר ביחס למוניות, אנשים שגרים בשכונות המאוד רחוקות והפחות עשירות של ניו יורק. כלומר כנראה קודם הם לא לקחו מונית ועכשיו הם כן לוקחים"

הסיפא נכונה, וזה בדיוק מה שאמרתי. אובר וכו' הם שירותים מאוד אטרקטיביים מבחינת מחיר למעמד הביניים. אנשים ממעמד הביניים, שרבים מהם גרים בשכונות מרוחקות ממנהטן ולא עשירות, התחילו להשתמש באובר, כלומר: קודם לא לקחו מוניות ועכשיו כן לוקחים מוניות (אובר). חלק גדול מהנסיעות האלה יוצאות משכונות מרוחקות ממנהטן, אבל הגודש מתרכז במרכז מנהטן, ופוגע באוטובוסים ובסאבוויי בשתי דרכים – יותר פקקים, במקרה של האוטובוסים, ובלימת העלייה בכמות הנסיעות באוטובוסים ובסאבוויי. הסאבוויי בניו יורק מגיעה גם לשכונות מרוחקות ועניות ככה שאין שום סתירה.

222

״רוב הגידול בנסיעות מונית היה בכלל מנסיעות שהתחילו מחוץ למנהטן. אין פירוק לאזורים אבל מעניין לדעת כמה מתוכם אלה שכונות עם נגישות פחות טובה לתחבורה ציבורית״

לא נכון. יש חלוקה לאזורים. 56% מהנסיעות באובר ואפליקציות אחרות הן במרכז מנהטן. הגידול המדובר הוא לא בנסיעות מונית שהתחילו מחוץ למנהטן, אלא בנסיעות באובר ביחס לכמות הנסיעות במוניות. כלומר – שלר מצא שבאזורים שבהם אין מוניות, הגידול בשימוש באובר היה הגדול ביותר. אובר מפצה על מחסור בזמינות של מוניות:
In dense Manhattan neighborhoods where yellow cabs are readily available, there is little time savings and may be little advantage in convenience from using the TNC app as compared to walking to the curb and hailing a cab. Where yellow cabs are less plentiful, however, using the app may be a quicker and more assured way of obtaining a ride.
בחלק אחר במאמר הוא מראה שבכמה שכונות מרוחקות יש את הגידול הגדול ביותר בנסיעה משולבת במונית ובאפליקציות. זה יכול להצביע על חוסר בנגישות לתחבורה ציבורית.
כך או כך, הגודש העיקרי הוא במרכז מנהטן.

333

״מערכת המחירים הצליחה למצוא פתרון – אגרת גודש״

יכול להיות, יש הרבה פתרונות ולא דנו באייטם בכלל בפתרונות.

"כבר בשם של החוקר צליל אברהם טעתה״
נכון, אכן טעיתי בשם של החוקר.

חשוב לי להתייחס לעוד משהו: הפוסט של אמיתי הופץ בין השאר על ידי אורי כץ, בפוסט שכתב בבלוג שלו באתר "הארץ". כץ השתמש בפוסט של אמיתי כדוגמה למה שלדעתו הוא חוסר ידע ומקצועיות בעבודת הדסק הכלכלי של "כאן". "קראו למשל את מה שמורי אמיתי כתב על הפרק בפודקאסט של 'כאן' שעסק בחברת אובר", המליץ. "במסגרת השידור שאול אמסטרדמסקי וצליל אברהם מעוותים לגמרי מחקר שנעשה בניו יורק כדי שיתאים להנחות היסוד שלהם".
לא הייתי מתייחסת לזה לולא כץ הגדיל והוסיף שהעיוות שעיוותנו לדעתו הוא גם באשמתו – שכן הוא סירב להצטרף לדסק הכלכלי, ולו היה עושה זאת היה מלמד אותנו לעשות את עבודתנו. ובכן, אורי, אם היית מצטרף למקצוע שלנו, לעיתונות – היינו מלמדים אותך שלפני שמפרסמים טענות של מישהו אחר, בודקים אותן.

עד כאן צליל. ועכשיו לתגובה של הילה ויסברג על הטענות כלפי הסרטון שלה. אוסיף את הטענות שלי והתייחסות כללית לדברים של אורי מיד אחרי התגובה של הילה

רק לא פיקוח מחירים!

"סרטון הסוכרת" שפירסמנו ב"כאן באמת" מבוסס על בדיקה יסודית שערכנו בנושא במשך כמה שבועות, בסיוע חוקרים מהמובילים בתחום. לא לחינם הסרטון מצביע על קשר בין חוסר יכולת כלכלית וסוכרת.

מחקר שערך כלכלן הבריאות פרופ' דב צ'רניחובסקי עבור מרכז טאוב העלה שהסל מזון בריא עולה כ-3,000 שקל בחודש למשפחה של שני הורים ושני ילדים – סכום שמשפחה ענייה (החמישון התחתון בישראל), אינה יכולה להרשות לעצמה. לפי ממצאי המחקר, היא תצטרך להוציא 65% מההכנסה שלה כדי לצרוך מזון בריא, והיא לא עומדת בזה. העלות החודשית של הסל שלה היא 2,300 שקל בחודש (42% מההכנסה שלה, נטו).

למה הסקנו שהסל הזה כולל מוצרים פחות בריאים ושהדבר קשור ביכולת כלכלית? קודם כל כי נתוני למ"ס מראים בבירור שמשפחה בחמישון הזה קונה הרבה יותר מוצרים לא בריאים (לחם לבן, פיתות, סוכר ועוד), בהשוואה למשפחה בחמישון העליון. שנית, עורך המחקר, פרופ' צ'רניחובסקי, הצביע בעצמו על כך שחוסר יכולת כלכלית לרכוש מזון בריא, דוחקת בשכבות החלשות לבסס את הסל שלהן על מוצרים זולים ומשביעים כמו לחם. זו מסקנה שלו.

ובאשר לסוכרת: נתוני משרד הבריאות מראים שיש הרבה יותר חולי סוכרת בשכבות החלשות (25%) מאשר בשאר האוכלוסיה (7%). נכון, זו קורולציה ולא בהכרח סיבתיות, אבל האם מישהו חושב שהסיבה היחידה לפערים עצומים אלה בשיעורי התחלואה היא רק מודעות לערך התזונתי של המזון? הנתונים של טאוב ושל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשילוב עם מה שהחוקרים האלה ואחרים אמרו לנו, מראים שלא.

[ואני מוסיף: במשך כמעט שנה ישבתי בוועדת המזון של משרד הבריאות ובמו עיני שמעתי סקירות וראיתי מצגות של חוקרים ישראלים ומהעולם הרחב שבאו והציגו בפני משרד הבריאות עדויות רבות לקשר בין רמה סוציו-אקונומית לבין צריכה עודפת של סוכר, וכתוצאה מכך גם תחלואה במחלות שונות ובהן סוכרת. יותר מזה, חלק מהחוקרים הראו שחברות המזון, קוקה קולה למשל, מכירה את הקשר הזה ולכן פונה בכוונה לשווקים מתפתחים, היכן שכוח הקניה מועט יותר, כי היא יודעת שהעניים קונים אותה יותר. זה קורה, בין היתר, גם בגלל מודעות אבל גם בגלל שמזון מעובד הוא במקרים רבים נגיש יותר, מהיר יותר וזול יותר. זו עבודה קשה להיות עני, זה גוזל לעיתים הרבה מאוד זמן, ואין זמן לעמוד ולהכין אוכל, בפרט אם יש חלופה לא בריאה זמינה יותר. להגיד שאם שום קשר סיבתי בין רמה סוציו-אקונומית לבין תחלואה בסוכרת וכו', זו פשוט בורות – ש"א].

באשר לפיקוח על המוצרים, נדמה לנו שהטענה שלנו התפספסה, אז הנה היא בהרחבה: חלק גדול המוצרים שמחירם מפוקח כיום על ידי המדינה הם מוצרים בלתי בריאים: לחם לבן וכהה (שדומה מאוד בהרכבו ללבן), מלח, חלב, אשל, שמנת, חמאה, גבינה צהובה וביצים. ובכל מקרה, כשהחליטו לפקח על המחיר, השיקול הבריאותי לא היה על השולחן בכלל, לא לטוב ולא לרע. לכן, הטענה שלנו היא, שאם כבר ישנה קבוצה של מוצרים שמחירם מפוקח – מדוע לא לוודא שיהיו מוצרים בריאים יותר? מדוע שלא יימכר לחם מחיטה מלאה במחיר מפוקח, ולא לחם לבן?

משרד הבריאות מודע לנקודה הזו, ולכן הוא מקדם מהלך מול משרד הכלכלה להפחתת מחירו של הלחם המלא, כך שיהיה שווה לכל נפש. בשורה התחתונה, אי אפשר להתעלם מהאלמנט הכלכלי כאשר מדברים על סוכרת. זהו כמובן לא האלמנט היחיד שמשפיע על שיעורי התחלואה בשכבות החלשות, אך הוא עיקרי וחשוב – ובוודאי שחשוב לדבר עליו ולפעול לשינוי, כך שיותר מוצרים בריאים יהיו זמינים כלכלית ליותר אנשים. מוצרי דגנים מלאים, טחינה, אבוקדו, שקדים, אגוזים, בשר עוף והודו – כל אלה מוצרים שנמצאים בסל המזון הבריא של משרד הבריאות, אך מפאת מחירם הם אינם נגישים כיום כלכלית לכל מי שחפץ בהם.


תיעזרו בכלכלנים לכל הרוחות!

ולבסוף, כמה טענות כלליות לגבי הביקורת של אורי כץ:

אני חושב שהטענה העיקרית שלו היתה שאנחנו, אנשי הדסק הכלכלי של תאגיד השידור, ומרבית כתבי הכלכלה בגופי התקשורת הפרטיים, מוטים שמאלה, ולכן בעצם אנחנו מטים את הציבור שמאלה ולא מציגים תפיסות אלטנרטיביות (אם אני מבין נכון את הטיעון).

אני לא אוהב את זה שאנשים אחרים קובעים עבורי מה תפיסת העולם שלי. אז הנה זה, באופן מפורש, בשביל שאף אחד לא יצטרך לפרש אותי: אני לא יודע לתייג את עצמי לימין או לשמאל מבחינת התפיסה הכלכלית שלי. התפיסה שלי לא מגובשת עד הסוף, היא משתנה, והיא שונה מתחום לתחום. לכן, לתייג אותי בימין או בשמאל זו פשוט שטות.

מבחינה מקרו-כלכלית, אני נוטה גם ימינה וגם שמאלה. מצד אחד, אני חושב שגירעון תקציבי נמוך הוא הדבר הכי חשוב שיש (מטעמים פוליטיים-פרקטיים לחלוטין). מצד שני, אם הבחירה היא בין מסים נמוכים ושירותים ציבוריים מצומצמים לבין מסים גבוהים ושירותים נרחבים, אני מעדיף את האפשרות השניה (אני מרגיש שקרנית פלוג משקפת את העמדה שלי בצורה הטובה ביותר שהצלחתי למצוא). אני חושב שקצבאות ילדים הן דבר שלא צריך אותו, איפה זה שם אותי? אני חושב שביטוח סיעוד ממלכתי זה דבר הכרחי כי השוק לא יודע לייצר כזה, איפה זה שם אותי?

אני יכול להביא עוד דוגמאות, אבל השורה התחתונה של כולן תהיה זו: במקרים רבים אני חושב שתחרות והשוק הפרטי יכולים להביא תוצאה לא רעה. אבל, מהניסיון שלי במקרים רבים המציאות מורכבת, והתחרות מוגבלת, אם בכלל, ומביאה לתוצאות תת-אופטמליות, או פשוט לא טובות, ובמקרים כאלה נדרשת התערבות ממשלתית. תחום הבריאות הוא בדיוק כזה, למשל.

רק שהגעתי למסקנה הזו אחרי הרבה מאוד שעות של פגישות עם אנשים רלוונטיים, קריאה של הרבה חומרים, התנסויות שונות ומשונות, ועוד דברים שאני לא מצליח לחשוב עליהם כרגע. זה בדיוק היתרון שיש לעיתונאים, בעיני, על כלכלנים תיאורטיים. החיים נראים אחרת כשקמים מהכורסא ויוצאים החוצה. לפעמים מספיק משהו קטן יחסית – העובדה שיועצי ביטוחי בריאות קבוצתיים יכולים להעלות את המחיר של התייעצות עם רופא מומחה פרטי – בשביל לשגע שוק שלם. מי שלא מכיר את הניואנסים של הפרמטרים האלה, המודלים שלו לעולם לא יוכלו לתאר את העולם האמיתי או לספר משהו מעניין ורלוונטי לגביו.
האם זה אומר שאנחנו שוטפים את מוחו של הציבור בפרופגנדה שמאלנית רק בגלל שאלה המסקנות שהגעתי אליהן? אם כן, אין לי מה להגיד לגבי הטענה הזו.

ולגבי הטענה של אורי שאנחנו צריכים להתייעץ עם כלכלנים לפני שאנחנו מפרסמים דברים: אנחנו מתייעצים. עם כלכלנים, עם אנשי מקצוע אחרים, עם השחקנים הרלוונטיים בכל מקרה ומקרה. זה אל"ף-בי"ת של מקצוע העיתונות. אנשים כמו אסף צימרינג, ואפילו אורי עצמו, למען האמת, יכולים להעיד שהתייעצתי איתם בעבר לפני שפרסמתי דברים שרציתי להיות יותר בטוח לגביהם. פעמים מסוימות הפידבק שלהם עזר לי לא לטעות, או דייק אותי יותר, ואני מודה להם על כך.

האם זה אומר שבכל מאמר או כתבה שאנחנו מפרסמים אני צריך לעשות לפני כן peer-review a של כלכלנים? ממש לא. זו לא עיתונות. זה להיות ירחון מדעי, ואנחנו לא כאלה. ובדיוק מהסיבה הזו, אפשר להיות עיתונאי כלכלי גם בלי להיות כלכלן. בשביל להיות עיתונאי יש צורך בתכונות אחרות, במיומנויות אחרות. השכלה כלכלית זה בונוס, זה לגמרי לא חובה. בדיוק כמו שבשביל להיות עיתונאי שמכסה את תחום הבריאות אין צורך להיות רופא.

כמו שאורי העיד בעצמו, הוא יותר ממוזמן לבוא ולפרסם אצלנו דברים על איזה נושאים שמתחשק לו. הבמה שלנו מוצעת לרווחה עבורו ועבור אנשים אחרים שכותבים על כלכלה באינטרנט. כל עוד נחשוב שזה מעניין ומתאים לאופי הדסק שלנו (מאמרים כלכליים מדעים, למשל, אינם מתאימים לדסק שלנו), אנחנו נשמח לארח כל מיני אנשים בכל מיני דעות, מימין ומשמאל. עובדה, עשינו את זה עד היום, ואין לנו כוונה להפסיק.

וממש לסיום:
אני מודה לכל אחד ואחת שמותחים עלינו ביקורת. מביקורת לומדים. אנחנו לא חפים מטעויות, אנחנו מנסים להתמודד עם אתגר בלתי רגיל (נסו פעם לכווץ נושא רחב מאוד שיכול לאכלס בקלות כמה כתבות של 1,500 מילה כל אחת, לסרטון של דקה וחצי, נראה אתכם שומרים על כל הניואנסים), ובדרך אנחנו צפויים לעשות טעויות, ולכן ביקורת היא דבר הכרחי עבורנו בשביל להשתפר.

מה שכן, נשאלתי למה אני לא מתייחס לביקורת של אורי אמיתי ואחרים. התשובה נורא פשוטה: מי שבוחר בדרך של אד-הומינם, טיעונים לגופו של אדם, אין לי שיח איתו.
שירדו עלינו כמה שהם רוצים.
הביקורת של אורי כץ היתה נוקבת, אבל הגיעה ממקום ענייני, ולכן בחרתי להתייחס אליה.

תגובות

  1. חובב

    שאול, כיף לקרוא את זה. גם כי זה מעניין, וגם כי טוב לדעת שאתה/אתם לוקחים ביקורת ברצינות ומתמודדים איתה.
    כל הכבוד.

  2. shl0mix

    ראשית, כל הכבוד על תשובה עניינית על ביקורת עניינית (ברובה). אני נתקל בסרטונים של התאגיד בפייסבוק, וגם אני הרגשתי כמו אורי שיש בהם הטיה לכיוונים כלכליים לא מבוססים, אבל אני פחות נתקל בזה ב-"חיות כיס". השאלה שלי זה איך אתם בדסק הכלכלי מעלים את הרמה של התאגיד בדיווחים ובסרטונים שיש להם פן כלכלי?

  3. kavod

    אני חייב לציין שאני נהנה לקרוא פה ולשמוע אותך בחיות כיס, ואני לא מופתע שהגבת בצורה עניינית ורהוטה, סחטן על כך.
    אבל עדיין אני מסכים עם רוב טענותיו של אורי כץ,
    1) איפה הצד השני? כיום נראה שהוא חסר בחלק גדול מהכתבות אצלכם. בולט במיוחד בסרטון הסכרת, שלוקח כמובן מעליו שפיקוח מחירים עוזר (לרוב הוא רק מזיק), לא מציג אלטרנטיבות (ירקות הם מוצר זול), ולוקח כמובן מאליו שהמדינה יכולה לשנות מה האדם מכניס לפיו (ראה ערך סיגריות).
    2) לא מוצגים סרטונים מלמדים, תאורטיים. אין שיח על אחריות אישית, על המודלים הכלכלים ולמה הם מנבאים באופן טוב את המציאות. כבסיס המחיר של מוצר לא נקבע ע"י המדינה, אלא על בסיס עצה וביקוש, ואם יש כשל צריך לדבר איפה הוא ולא להפיח פופוליזם והסקת מסקנות זריזה.
    3) כן, כתבה עיתונאים על פיזיקה צריכה פיזיקאי כחלק מכתיבתה. זה ויכוח תאורטי, אבל אני, כמו אורי,מאמין שעיתונאי טוב, צריך להישפט על התוכן לא פחות מיכולת הגשת המידע. על כן הוא יעמיק ויחקור את הנושא מכל צדדיו ולא רק לפי האידאולוגיה המנחה אותו, ועל כן, יעבור על כל כתבה עם איש תאוריה רלוונטי.

    בסופו של דבר אני באמת מאמין שאתה, ואנשי הדסק רוצים להשתפר, וזה שינוי מרנין. נקווה שחלק מהביקורות העניינית תלקח בחשבון.

  4. אחת

    בקשר לתזונת העניים, מתוך חקירה והתבוננות אישית בחמש השנים האחרונות- אני חושבת שאתה טועה.
    אני לא רוצה להאריך בתגובה (אוותר על סיפור השיחות שלי עם חולי סוכרת עניים וניסיון להעלאת מודעות), אז רק אתאר את מה שהמבט שלי על עגלות הסופר ביציאה משופרסל-דיל בעפולה מגלה לי: מעמד הביניים הנינוח והשבע יוצא עם עגלות רבע-חצי מלאות ומה שיש בהן זה כנראה מה שאתה ואני אוכלים (קיטניות, ירקות, פירות, פסטה, בשר… והכל בכמויות מדודות). המעמד הנמוך-ואל תשאל איך אני יודעת- יוצא עם עגלה, או שתיים, מפוצצות בשתייה קלה ומזון מעובד. אלא אם הם רוסים, כנראה שלהם יש יותר מודעות.

    להיות עני זאת לא עבודה קשה, בטח לא יותר מהשאר. רבים מהם חסרי יכולת להתמודד עם עיניים גדולות וסיפוק מיידי. עוד יותר קשה להם להבדיל בין צריכה ריקה לצריכה מועילה (ואולי בגלל זה הם שם). אבל הכי עצוב שגם כאשר הם כבר נעשים סוכרתיים, חלקם ממשיכים לצרוך את מה שטעים להם (שמן, סוכר ובצק) וגם כאשר מתחילים לכרות להם חלקים מהרגליים.

    אגב, סל המזון שלנו, ארבעה בוגרים, לא עובר את ה- 2500 ש"ח בחודש (סל רגיל, רק ללא מוצרים מעובדים למעט לחם) אז להגיד שסל מזון בריא הוא יקר זה מוזר. הכל תלוי בהגדרת הבריא.

  5. סוציולוג

    ההבחנה שאתה עורך בין עיתונאים לכלכנים כל כך מגוחכת שהוא מאירה באור מאוד לא חיובי את כל שאר הדברים האחרים שכתבת.

  6. yanaia

    1) האם אתה שמאל או ימין, לא נקבע לפי מה שאתה מחליט, אלא לפי מה שאתה כותב. פרסמת 10 פעמים תמיכה לצד שמאל ופעמיים לצד ימין? אתה שמאל. גם אם אתה מחזיק את עצמך כימין. המצב בתקשורת היום (לא רק בכאן), הוא שרוב מוחלט של הכתבות נוטות שמאלה.
    2) "בשביל להיות עיתונאי שמכסה את תחום הבריאות אין צורך להיות רופא". נכון, אבל האם נשמע לך תקין שעיתונאי יכתוב בזכות שיטה רפואית כלשהי, למשל הומאופתיה, מבלי לציין את הסתייגויות רוב הרופאים בתחום?
    3) אני לא חושב שאתה מבין את הכח שלך ושל עיתונאים אחרים. אתם קובעים את הדעה בציבור. הדעה שלכם היא זו שמחלחלת לציבור, וקובעת מה הוא יצביע בבחירות. לח"כים ולשרים יש פחות כח מכם, כי הם מונעים מהאינטרס להיבחר שוב. לא פעם שמעתי אנשים מביעים את "דעותיהם", כשיום קודם שמעתי בדיוק את אותו ציטוט מפרשן כלשהו. אין בעיה עם עיתונאי שנוטה לצד כזה או אחר. יש בעיה כשכמעט כולם נוטים לאותו צד.

    סוכרת:
    4) "להגיד שאם שום קשר סיבתי בין רמה סוציו-אקונומית לבין תחלואה בסוכרת וכו', זו פשוט בורות". אורי לא כתב את זה. הוא כתב שהגורם לסוכרת הוא לא בהכרח המחיר.
    5) לציין מספר כמו 3000 לערך של סל בריא, זה קצת מגוחך. לא קראתי את המחקר המקורי, אבל ברור שעניים לא קונים באותו סופר כמו עשירים, קונים מוצרים באיכות שונה, למשל בשר קפוא ולא טרי, קונים יותר במבצעים ולא לפי מה שמתחשק, וכו'. בנוסף יש את השיקול הגיאוגרפי. רוב החמישון התחתון, עליו מדובר, הם ערבים וחרדים, ועלות הסל שלהם זולה משמעותית.
    6) משרד הבריאות נשען רובו ככולו על אג'נדה שמאל כלכלית. המסקנות שלהם לא בדיוק אוביקטיביות (בעניינים כלכליים, לא בריאותיים).

    אובר:
    7) כל התגובה התמקדה בויכוח על נתונים יבשים. הנקודה היא האם אובר משפרת את מצב האוכלוסיה החלשה או לא. וכאן חסר גם ניתוח מעבר לתחבורה העצמה שאולי פוגעת באופן ישיר בעניים. כמה עניים הרוויחו עבודה בעקבות אובר? כמה עשירים/מעמד הביניים חסכו כסף בעקבות אובר ועכשיו יכולים להוציא אותו על דברים אחרים, שהעניים מספקים להם?
    8) התחבורה הציבורית בניו יורק נחשבת במחוזותינו למודל טוב, של ניהול מרכזי במקום שוק חופשי. אובר הוכיח שברגע שיש לאנשים אפשרות, הם בורחים מהתחבורה המנוהלת.

  7. Liran Brimer

    אני שמח שמצאתם לנכון להתייחס לטענות של אורי.
    כמו אורי. גם אני מרגיש שיש הטייה משמעותית בכתבות של "כאן", ולכן הביקורת הבונה שלי אליכם היא הבקשה שכן תשתדלו להתייעץ כמה שיותר עם כלכלנים, ובדגש על כאלו מהספקטרום ההפוך של המסקנות של הכתבות שלכם. ובעיקר תציגו גם את עמדתם.
    כתבתם על פתרון רגולטורי לכשל שוק? אני מצפה מכתבה הגונה גם לתת את הזווית של כלכלן עם הטייה כלפי פתרונות שוק חופשי. ולהיפך.

  8. רג'ינה ס

    כל הכבוד על השיח הענייני בינך לבין טטרי, שיח נדיר במקומותינו.
    הערה אחת: שים לב שבדיון על הסוכרת לא הצעת דבר אחד: *להוציא* את המוצרים עתירי הסוכר מהפיקוח ולהכניס במקומם מוצרים בריאים. מדוע זה? אם כבר מהנדסים את הציבור, למה לא לעשות זאת לטובה?

  9. קרולין גרינברג

    הדרך הכי טובה לזהות שמאלני, זה כשהוא כותב "אני לא שמאל ולא ימין", או "אני גם שמאל וגם ימין". כתבת את שניהם.
    בשורה התחתונה, זה לא משנה לך מה תדחוף לקליינטים שלך, כי המשכורת תגיע בסוף החודש. שקרים/חצאי אמיתות/תעמולה – הכל הולך.

  10. בועז שוורץ

    תודה רבה על הדיון הענייני!

    למרות המאמץ המקצועי, לא שכנעתם אותי:

    א) אורי כותב במשך שנים ביקורת עניינית על התקשורת הכלכלית. הוא מצרף אסמכתאות, נתונים, וגרפים באופן שבועי. תגובה טובה אחת רחוקה מלענות על הטענה הכללית שלו. אז יכול להיות שהוא טעה באייטם אחד או שניים. הביקורת שלו כוללת כמה אלפי כתבות בשנים האחרונות.

    ב) החטא הגדול של העיתונות הוא בחירה לא הוגנת של נושאים. גם בתגובה הזו בחרתם למה להגיב. ולגבי הנושאים בפוסט הזה: בישראל אין תחבורה ציבורית טובה, ונהגי המוניות כופים חברי מרכז ושרים לטובתם. זה פשוט פשע להציג אצלנו מחקר שנעשה על אובר בניו יורק, עם התחתית והאוטובוסים מהטובים בעולם. גם המחקר על הסוכר הוא נקודה קטנה ומטעה – פיקוח מחירים הוא דבר גרוע, וזה הוכח באינספור מחקרים, שאותם אנחנו לעולם לא נראה בעיתונות. במדינה בה כל כך הרבה גופים מעיקים על השוק, זה פשע לדרוש הגדלה של הפיקוח.

    ג) מבין השורות אצלכם מבצבצת טענה צודקת – אתם חוקרים את הנושאים שאתם כותבים עליהם לעומק, יושבים שנים בוועדות ציבוריות, ויוצאים לשטח, ובסוף מקבלים ביקורת לא הוגנת מאלה שתמיד משבחים נתונים ומחקר. מה שחסר לכם זה הידע המעמיק. לא תקנו אותו במליון ראיונות עם אנשים אקראיים ברחוב, ולא בישיבה בוועדות הכנסת (למען השם, הכנסת היא אחד המוסדות הכי עלובים ורדודים מבחינה כלכלית! הם עיקר הבעיה!). תעשו קורסים בכלכלה. בפוסט של אורי כץ וחבריו, הציטוטים הם מעיתונים מובילים, והנתונים הם ממוסדות גדולים כמו הביטוח הלאומי, ה- OECD, והבנק העולמי. אצלכם מדקדקים במלים בפיסקה נידחת במאמר נידח.

    ד) הכי חשוב – אתם מתפרנסים מעיתונות, ואם אף אחד לא יקרא, לא תהיה לכם משכורת. אורי כץ וחבריו מתפרנסים ממקורות אחרים, והפעילות העיתונאית היא בהתנדבות. יש להם את החופש האמיתי לכתוב.

    למרות הביקורת, אני מאוד מעריך את העבודה שלכם, ופוסט כזה הוא תרומה אדירה לדיון.

  11. גיא

    אם תסתכל בכנות על הכתבות שלך, דעותך בצד לרגע, זה פשוט לא כנה מצידך לא להודות בנטייה כלשהי לשמאל. זה אגב קטע שהוא חלק מתרבות העיתונאות השמאלנית בעיקרו, לא להודות בנטייה. לא קיים בימין.

  12. orikatz

    פרסמתי תגובה בעמוד הפייסבוק שלי, אני אעתיק אותה גם לכאן (תסלח לי על כך שאני לא משנה את צורת הפנייה אליך מגוף שלישי…)

    ראשית כל, אני שמח על עצם קיומו של הדיון. לתקשורת הממוסדת יש תפקיד חשוב מאוד בסביבה הפוליטית ובחברה הדמוקרטית שבה אנחנו פועלים, ולצערי בלוגים כמו שלי לעולם לא יוכלו להחליף אותה באופן מלא. עם הכוח הרב מגיעה גם האחריות, ועל כן ראוי שתהיה במה גם לגורמים המבקרים את התקשורת. השילוב של כלי תקשורת מסורתיים עם בלוגים וכותבים בלתי-תלויים ברשתות החברתיות, המספקים ביקורת מקצועית על התקשורת, מאפשר לציבור הרחב לקבל תמונה מאוזנת יותר של המציאות מאשר בעידן הטרום-אינטרנט.

    לטענות עצמן:

    1. המחקר על אובר
    ברשומה בבלוג שלי הפניתי לסטטוס של מורי אמיתי שביקר את האופן שבו שאול אמסטרדמסקי וצליל אברהם תיארו את המחקר. צליל הגיבה לביקורת של מורי, וניתן לקרוא את התגובה שלה ברשומה שפרסם שאול. מורי הגיב לתגובה שלהם כאן:
    https://www.facebook.com/mori.amitai/posts/10155395395524718?pnref=story
    לא התעמקתי בכוחות עצמי במחקר על אובר, וזה גם לא היה חלק משמעותי מהרשומה שלי ב"הארץ", אז אני אשאיר לכם לקרוא את הדברים של מורי ושל צליל ולהחליט מה נראה לכם יותר אמין.

    2. סרטון הסוכרת
    לומר "הטענה שלנו נכונה כי זו טענה שפרופ' דב צ'רניחובסקי אמר" זה לא טיעון חזק במיוחד. היה נחמד אם במהלך הסרטון הם היו מזכירים את שמו ואת המחקר שלו במפורש (אולי הזכירו ולא שמתי לב?), מכיוון שאז יכולתי מלכתחילה לבחון את המחקר ולא רק את הסרטון. מלבד זאת, התגובה שפרסם שאול פשוט חוזרת על הטענות שהופיעו בכתבה: אנשים עניים קונים יותר מזון לא בריא, אנשים עניים חולים יותר בסוכרת. זה לא באמת תגובה לתגובה שכתבתי, אלא פשוט חזרה על אותם הדברים המוטעים שאליהם הגבתי מלכתחילה + אזכור שמו של צ'רניחובסקי.

    ברור שיש קשר בין רמה סוציו-אקונומית לבין צריכה עודפת של סוכר, כפי שכותב שאול. מעולם לא התכוונתי לטעון אחרת. כל מי שיש לו עיניים רואה את הקשר הזה בעולם שסביבנו. אני פשוט לא מקבל את הטענה שהקשר הזה נובע מכך שלעניים אין כסף. כפי ששאול כותב, "זה קורה, בין היתר, גם בגלל מודעות אבל גם בגלל שמזון מעובד הוא במקרים רבים נגיש יותר, מהיר יותר וזול יותר". בקיצור, יש שתי תיאוריות, ואתם לא יודעים באיזה מידה כל אחת מהן נכונה. אולי זה עניין של 90% מודעות ו-10% מחיר? אולי ההפך? אבל בסרטון הזכרתם רק תיאוריה אחת. 100% מחיר. שאול כותב כי "להגיד שאם שום קשר סיבתי בין רמה סוציו-אקונומית לבין תחלואה בסוכרת וכו', זו פשוט בורות". אבל גם להגיד שאין שום קשר סיבתי בין רמה סוציו-אקונומיות לבין תכונות כגון דחיית סיפוקים זו בורות. אז בואו ננסה לבצע את ההפרדה בין מה שאנחנו יודעים, בין מה שהנתונים מספרים, לבין תיאוריות הנובעות מהטיות אידיאולוגיות.

    לגבי הפיקוח, מספר מגיבים הטילו ספק בכך שביצים וגבינה צהובה הם באמת מוצרים לא בריאים, ובכל אופן העדויות מהארץ ומהעולם מעלות שפיקוח לא תמיד מוריד מחירים, אז לדעתי טענתם בנידון הייתה ונשארה לא נכונה. אם אתם רוצים לעודד ירידת מחירים על מוצר מזון מסוים, יותר אפקטיבי להפחית את מכסי היבוא בתחום או לסגור את מועצות הייצור הרלוונטיות המאפשרות להקים קרטל. ההתמקדות רק בפתרון יחיד, פיקוח, מעידה על ההטיה האידיאולוגית לשמאל המאפיינת את הסרטון.

    3. האם שאול אמסטרדמסקי הוא בשמאל או בימין?

    שאול כותב כי הוא לא יודע אם לתייג את עצמו לשמאל או לימין מבחינת התפיסה הכלכלית שלו. אני מבין זאת, אין לי ספק שהוא ממוקם מימין למרבית אנשי התקשורת בישראל. אבל אני עוקב אחריו כבר שנים רבות, ואני לא חושב שיש שום דרך אובייקטיבית למקם אותו בצד הימני של המפה הכלכלית. שאול כמעט מעולם לא כתב בעד הפחתת מיסים, עידוד התחרות במשק, מעורבות נמוכה יותר בתחומים שונים או נגד רגולציה. מירב ארלוזורוב היא אולי באמצע, לפעמים היא כותבת בעד הפחתת מעורבות הממשלה ולעיתים בעד הגדלתה, אבל שאול לא. בתקופת מאמריו על הפנסיה, למשל, הוא התחנן למעורבות ממשלתית שתמצא פתרונות קסם כלשהם, וביקרתי אותו על כך פעמים רבות.

    שאול כותב שלדעתו קרנית פלוג מייצגת את העמדה שלו בצורה הטובה ביותר, ואני מסכים – קרנית פלוג היא שמאל. לגמרי שמאל. עמוק בשמאל. למשל, היא קוראת בקביעות להגדלת שיעור ההוצאה האזרחית בישראל לכיוון ממוצע ה-OECD, בלי קשר לרפורמות מבניות או לשאלה על מה מוציאים את הכסף. אין שום סיכוי בעולם שמישהו עם מינימום של דעות ימניות בכלכלה היה מתבטא כך. נכון, כמו כל הכלכלנים פלוג תומכת בתחרות חופשית, בהסרת מחסומי סחר, ומתנגדת לכל מני קצבאות לא יעילות וסובסידיות. אבל כך גם פול קרוגמן וג'וזף שטילגיץ, ושניהם לגמרי שמאל. כן, פלוג היא יותר ימנית משלי יחימוביץ'. אבל רק במדינה סוציאליסטית כמו ישראל אנשים כמו קרנית פלוג נחשבים "ימין".

    4. כלכלנים vs. עיתונאים
    אפשר להיות עיתונאי כלכלי גם בלי להיות כלכלן, אבל זה בדרך כלל מוביל לתוצאות די גרועות. כמובן, אין צורך שכל עיתונאי יעשה דוקטורט בתחום, אבל מדי יום אני קורא דברים שעיתונאים כלכליים כותבים שסותרים באופן חד את קורסי המבוא בכלכלה. אין מה לעשות, כלכלה זה תחום שדורש ידע, הדברים לא תמיד אינטואיטיביים.

    לעיתונאים אין שום יתרון על "כלכלנים תיאורטיים", ובכלל, עצם השימוש במילה "תיאוריה" כאן הוא די מעליב. באופן אישי אני בכלל לא כלכלן תיאורטי, אני עובד עם נתונים כל היום. עומר מואב הוא כן כלכלן תיאורטי, אבל אין לי ספק שהוא מכיר את נתוני המאקרו של ישראל יותר טוב מכל עיתונאי. כלכלנים לא "יושבים על הכורסה" יותר מעיתונאים. כולנו מסתובבים בעולם האמיתי, קונים בסופר, משקיעים במניות, יש לנו חברים ובני זוג שעובדים, וכן, גם בשביל המחקרים שלנו אנחנו צריכים לצאת ולהסתובב ולדבר עם אנשים.

    היתרון שלי על עיתונאים הוא שאני קורא ומתעמק הרבה יותר. באקדמיה משלמים לי על לקרוא מאמרים אקדמיים, ובפורום קהלת משלמים לי על לקרוא שלל מחקרים אקטואליים מהארץ ומהעולם ולהתעמק בנתוני הלמ"ס, בנתוני ה-OECD וגופים אחרים. עיתונאים לא מקבלים תשלום על התעמקות כזו, הם נדרשים להפיק תוצרים במהירות כדי למלא את העיתונים או את מהדורות החדשות בתכנים. לכן עיתונאים זקוקים לנו, בשביל להבין לעומק את הנושאים שהם מסקרים. ואנחנו זקוקים להם, כדי שהידע שאנחנו צוברים במהלך ההתעמקות לא יישאר לנצח בתוך הראש שלנו. הידע הזה לא שווה הרבה אם הוא לא מגיע בסופו של דבר לציבור. כך נוצר שיתוף פעולה פורה בין הצדדים, לטובת הציבור הרחב.

  13. מורי אמיתי

    נו, להגיד אד הומינם זה נחמד אבל אד הומינם זה: "הטור שלכם לא נכון כי אתם טיפשים/מכוערים" ולא: "אתם לא מבינים כלום בכלכלה כי -[רשימה של סיבות עניינות]
    עניתי לצליל על הטענות, אבל היא התעלמה באלגנטיות משתי נקודות, ועיוותה עוד שניים:
    1. האם היא קראה בכלל את המאמר המדובר לפני שהיא פרסמה אותו.
    2. מאיפה הגיע החלק של האי שיוויון? אין אליו שום התייחסות במאמר, והוא לחלוטין נובע מתפיסת עולמה האידיאולוגית
    3. היא טוענת שהמחקר מראה שכן נוצרו עומסים בגלל תחבורה שיתופית ולכן הוא סותר את המחקר של עיריית ניו יורק. אבל לא נכון. המחקר עושה עבודה מעולה בלאסוף נתוני נסיעוץ אבל בשום מקום הוא לא בודק מה קרה לעומסים בעיר ומה היו הסיבות לכך.
    4. היא טוענת שלא עסקתם בפתרונות. זה נכון חלקית. כן הייתם עסוקים בלצחוק על זה שהיד הנעלמה לא מספקת פתרונות, בעוד שיש פתרון מאוד יפה בצורה של אגרת גודש (בתמחור דינמי אם תרצו, ואז המעורבות הממשלתית יורדת למינימום האפשרי)

    דבר נוסף – למה אתה לא מפרסם את התגובה בפייסבוק? טוויטר זה נחמד אבל אי אפשר לקיים שם דיון. גם כאן לא.

  14. תוהה

    לא קשור לנושא, אבל אפשר מקור לטענה שחלב וביצים שזוכים לפיקוח הם מזון לא בריא?

להגיב זה מגניב