שבוע לא טוב

1.
בסוף השבוע האחרון הלכתי לבקר את האחייניות הקטנות שלי, באם המושבות. מסיבות שונות ומשונות, ישבנו כולנו בגן ציבורי באחת השכונות החדשות של העיר. יותר מכל, האירוע הזכיר לי את יום כיפור בעיר, כשכל הרחובות נשטפים חובשי כיפות לבושי לבן. לא יודע למה, אבל משהו במעמד הזה לא נוח לי. כנראה בגלל העובדה שאנשים רבים מדי שלבושים אותו הדבר, חושבים אותו הדבר, ומתנהלים אותו הדבר, מפחידה אותי. היא הפחידה אותי תמיד. בעיקר בצבא.
בכל אופן, האחיינית הצעירה ביותר שלי, רומי, אמרה לי משהו שהדליק אצלי את כל הפיוזים. אני לא זוכר את הציטוט המדויק, ואני זוכר שזה היה תלוש לחלוטין מהקשר כלשהו – אחרי הכל, היא בת שלוש – אבל אני זוכר במפורש שהיה קשור שם אלוהים, איכשהו. "אלוהים ברא…" או "אלוהים עשה" או משהו כזה.
באופן אינסטנקטיבי ממש עניתי לה בפשטות "אבל אין אלוהים". רומי התבוננה בי בעיניים כחולות גדולות ותוהות. פתאום התחרטתי לרגע שאמרתי את מה שאמרתי, ורגע לאחר מכן מיד התחרטתי על החרטה. בעיקר הייתי נבוך ומבולבל. למזלי, אחת המולקולות אי שם בנימי מוחה של רומי המשיכה עם הזרם, ורומי מיד עברה לנושא אחר, מרתק לא פחות: חול. ליתר דיוק, התפלשות בחול.
כל מה שרציתי להגיד בקטע הזה, כפי שאמרתי בעבר לאדר, ושבתי ואמרתי, מרגיזה אותי מאד העובדה שאנחנו מקבלים כמובן מאליו את שיטת החינוך הישראלית הקיימת, לפיה כבר כשהם רכים בשנים, נחשפים הילדים למושג "אלוהים". מושג, שלטעמי, טוב היה לכולנו לו היה נעלם בהדרגה מן העולם, או מוחלף במשהו אחר. על כל פנים, זה לגמרי לא נראה לי טריוויאלי שילדים קטנים יקבלו את המושג הזה ללא שום מימד ביקורתי, אלא בבחינת אמת בסלע. זה פשוט מעוות. יותר מכל, זה מזכיר לי את העובדה שחוק גיוס חובה חל בכוונת מכוון על ילדים בני שמונה עשרה, כאלה שנפשם טרם הבשילה.

2.
לא הצלחתי להביא שום סיפור משמעותי השבוע לעיתון. למעשה, חוץ מכותרת קטנה אחת, אני אפילו לא בטוח שהצלחתי להכניס בכלל משהו בעיתון. עכשיו, זה לא שלא עבדתי. אלא שהכנסת בפגרה, ומלבד דיונים ספורדיים שמתקיימים בה, לא באמת קורה משהו. נקודת השיא הראשונה של בניית תקציב 2009 וחוק ההסדרים עימו כבר מאחורינו, ונקודת השיא הבאה עוד לפנינו, וממילא לא אהיה בארץ לכשיגיע התקציב לכנסת. בקיצור, מין שעת דמדומים לא ברורה.
כל העסק הזה עושה לי לא נעים בפרקים. כמו שיגרון שמחמיר בסתיו. אני מרגיש שעין בוחנת מתבוננת בי ומסמנת אי אילו סימונים בגיליונה השחור, מחכה ליום הדין. זה לא נעים לי, פשוט לא נעים. אני חש איזה צורך סמוי להתקשר לעשרות אנשים, לחטט בפחי אשפה ולדלות פיסות מבאישות, הכל בשביל שיהיה משהו. משהו.
לא משהו.

3.
בעוד שבועיים פחות יום פוזי ואני ממריאים מכאן. אנחנו נוסעים לטייל בחתיכה קצרה מדרך המשי. נתחיל את הטיול באוזבקיסטן, נמשיך לקירגיזסטן, ונקנח בצפון מערב סין, מעוזן של המדבריות הגדולות נושאות השמות האקזוטיים.
יהיה טוב להתרחק מכל זה, כרגיל, ובמיוחד לנוכח החגים הבאים עלינו. אין דבר שממלא אותי אושר גדול יותר מלדעת שבראש השנה העברית, ביום הכיפורים, ובזמן סוכות, לא אהיה אכן, אלא אהיה רחוק רחוק רחוק, ובלתי זמין, ובלתי נגיש. כזה אני, מיזנרטופ.
כמעט ושומדבר עוד לא סגור לקראת הטיול הזה. טרם התקשרתי לאחותי למחצה בשביל לוודא שהיא באמת תבוא לשמור על החתולים. טרם בדקנו אם יש לנו כל הציוד הנדרש. טרם ישבנו בכלל על מסלול מוגדר, טרם הזמנו טיסות פנימיות או מלון ללילה הראשון. נו, יהיה בסדר. תמיד היה, תמיד יהיה. וחוצמזה, יש לי מרוקאית משוגעת על ידי, כפי שמוכיח הביקור הבוקר במשרד הפנים, אז מי אני שאלין, ומי אני שאדאג.

4.
וכל זה לפני שדיברתי על מצב הרוח הלאומי.

5.
וגם, יש לי המון מה להגיד על הפולמוס שנוצר בבלוגספירה סביב שלי יחימוביץ' ודב חנין. בעיקר מה להגיד על שלי יחימוביץ' ודב חנין. פעמיים כבר ניסיתי לשבת ולכתוב משהו סדור. בשתי הפעמים מצאתי את עצמי מצנזר את עצמי לדעת. לרגע חשבתי לכתוב פוסט סגור עם ססמא, אבל החלטתי לרדת גם מזה. כוס אוחתו.

6.
בברכת "שנדע שבועות יפים מאלה". ואפרופו אלוהים – או יותר נכון, אלוקים – באדיבות טל אשאיר אתכם עם אחד השירים מתוך האלבום של שולי רנד, "ערפל". האזנה נעימה.

[audio:http://amsterdamski.com/wp-content/uploads/2008/09/fog.mp3]

תגובות

  1. BoR|S

    יש תופעה כזאת שנקראת "ערסים של יום כיפור". בפרבר השינה שאני מתגורר בו יש אנקדוטה משעשעת למדי שחוזרת על עצמה מידי יום כיפור. כל שנה, כל העשי"כ נפגשים בגן שעשועים מסויים לאחר התפילה בבית הכנסת. מובן מאליו שהמסה הקריטית שנוצרת מביאה לתוצאה הבלתי נמנעת של מכות, מקרים נדירים יותר של דקירות ופעם אחת כמדומני המצב הידרדר אפילו לרמה של יריה.
    זאת בעיה כלל ארצית שאנשים בטוחים שיש יום אחד בשנה שבו צריך להיות "ילדים טובים" ולבקש סליחה איש מרעהו ושונאהו ומאותה דמות מיסטית המתקראת אלוהים, או מפלצת הספגטי המעופפת (כל אחד ומה שהוא מאמין בו). אני חושב שזאת התנהגות מוטעית למדי – אם אני חש ששגיתי או התנהגתי בצורה שלא הייתי צריך, אתנצל בו במקום. אם אני חושב שפעלתי בסדר, אין לי סיבה להתנצל. אם אני לא יודע שפעלתי לא בסדר, אז העץ שאיש לא שומע כאשר הוא נופל ביער – פשוט לא קיים מבחינה לוגית. אם העץ אינו טורח לידע אותי, כנראה שהכל בסדר.

    אגב אלוהים, מזלה של האחיינית שלך היא שיש לה אלטרנטיבה. בגיל 3 היא בכל מקרה לא יכולה להבין לעומק את המושג ועבורה זה סתם עוד סיפור ילדים משעשע (או שלא, אין לי מושג מה מספרים בגנים בישראל על אלוהים – אולי מאיימים על הילדים שאם הם לא יאכלו את הברוקולי יבוא אלוהים ויאכל אותם או משהו). בסופו של דבר, מי שצריך לחנך אותה זאת המשפחה שלה והוריה, הגננת היא רק כלי עזר – סוג של שמטרף לחלק מן היום ואל לחינוך שלה להיות החינוך העיקרי שהילדה זוכה לו.
    אני ארשה לעצמי להזכר בתגובה שאתה עצמך כתבת. כאשר אנחנו עוסקים בחינוך הילדים שלנו (תראו מי שמדבר, אצלי אין ילדים בתכנון לזמן הקרוב), אנחנו מנחילים להם את הערכים, הדעות והאמונות שלנו. אתה יכול לא להסכים עם שיטת החינוך בארץ ולבכות את מר גורלם של התינוקות שנשבו בחינוך הדתי אשר יונקים את קיומו של אלוהים מגיל 0. אבל גם הם יכולים לא להסכים איתך. בעיניהם, עלולות הדעות שאתה מקדם להיות אף הן "לא משהו". אין פה עניין של נכון או לא נכון (עד שלא ננחיל פה "שיחדש" שימנע את היכולת לבצע פשע מחשבה) ובאותו האופן אפשר להפנות אליך את השאלה מי אתה שתקבע שאין אלוהים ושתחנך את הילדה בדמותך ובצלמך?

    למרבה הצער (או שאולי השמחה?) אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לגדל את הילדים בסביבה סטרילית ולמנוע מהם כל ידע ומידע שעלולים לסייע להיווצרות דעה זו או אחרת על דברים בעולם ותמיד יהיו אנשים שלא יסכימו איתנו על הדרך שבה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו. אתה לא יכול להעביר רעיון קיומו של אלוהים ביחד עם מימד ביקרותי כלשהו, כי הרעיון אינו סובל ביקורת עליו ולא מסוגל להתמודד איתה (שוב, בשל העובדה שמדובר אחרי הכל, ולדבריך, בדעה ותו לא).

    נ.ב. ישנתי 4 שעות בלילה הקודם ואני די משוכנע שהתגובה יצאה מבולגנת למדי כתוצאה מן המחסור בשעות השינה. מחר בבוקר אעבור עליה שוב ואתקן במידת הצורך את החלקים הזקוקים לתיקון (אם יהיו כאלה). אני מבקש לייחס את האי סדרים בתגובה לעייפות שלי בלבד :)

  2. ליאור

    אני לא יודע לגבי חינוך עוללים, מאחר ולילדים ממילא יש חבר דמיוני כלשהו ואני לא בטוח שיש בזה יותר מדי מן הפסול, אבל בכל מה שנוגע לחינוך ילדים בגיל היסודי, שלא לדבר על נערים מתבגרים, לא מדובר פה רק בשתי צדדים של אותו מטבע.

    אנו יכולים להמשיך ולקשקש שאין דבר כזה טוב מוחלט, ושכל אחד זכאי לדעה, אבל ברור לכולנו שישנם דברים שלפחות לפי אמות המידה המוסריות של היום, הם פסולים. לחנך למשל ילדים לשנוא שחורים, זה לא דבר שיהיה מקובל היום, ובצדק.

    שובינזם, שנאת זרים, חינוך לבורות, סתימת כל חשיבה ביקורתית, צנזור אמצעי תקשורת, אימוץ אמונה עיוורת ללא הוכחות כערך עליון, ושאר דברים שמאפיינים דת, הם לא משהו שהייתי רוצה להנחיל לילדי. מעבר לעוולות שדת מעוללת בעולם הזה, הרי שחינוך דתי, הוא חינוך שמלמד אנשים שיש שאלות שאסור לשאול, וזה עוד לא כולל את שאר השטויות שהוא מכניס לאנשים לראש, שגם אם לא היו להם כל השלכות רעות על העולם, ומן הסתם יש להם, הרי שהם פשוט שקרים וזה מה שמשנה בסוף היום. לא הייתי רוצה שיחנכו את הילדים שלי להאמין כל חייהם שקיימים פיות, כי זה פשוט לא נכון, ועל אחת כמה וכמה אם היו אומרים להם להרוג את כל מי שחושב שהפיות הם בצבע צהוב, במקום לבן, ולשנוא את כל מי שלא ממלא אחר מצוות הפיות: "לא תערבב גזר בסלט עגבניות, ולא תביא דבר מאכל לפיך לפני שתיגע שלוש פעמים באף ותאמר "פופציקיל, פופציקיל, פופציקיל."

    אני מוצא הרבה פסול בלעודד אנשים לחשוב שהם נעלים על אנשים, שלא לדבר על לטעת בהם תקוות שווא לגבי חיי נצח, במקום לדרבן אותם למצות כל רגע על פני העולם הזה. מה גם שלספר לאיזו ישות פיקטיבית כמה היא גדולה ומגניבה בתקווה שזה מה שישפר את המצב, במקום לקחת אחריות על החיים שלך, זה עניין די עקום.

    לגבי ילדי הגן- כל אותם מנהגים פגאנים משונים שנותנים לך לעשות בגן כגון "אבא שבת, ואמא שבת" וכל מיני שטויות כאלה חורים לי מאוד. עדיף שהיו מנצלים את הזמן בשביל ללמד אותם עוד פרט מעניין על העולם שבו הם חיים, האנשים שהם יכולים לפגוש, או אפילו סתם לתת להם לשחק בחוץ.כל דבר הייתה יותר מהקשקשת הזו.

    לא ברור למה המדינה כגוף לא מתערבת ומגינה על האזרחים שלה, במטרה להבטיח לכולם הזדמנות שווה, חינוך שווה, ויכולת להכיר מעט את העולם שבו הם חיים.

  3. מרמיט

    בגן האנתרופוסופי אין אלוהים.

    לפחות לא בזה שהיינו בו בשנה שעברה.
    אפילו בקבלת שבת לא הזכירו אותו.
    (אם כי היו מלאכים, אבל עם זה אני עוד יכול לחיות. גם פיות וגמדים יש שם.)
    הם כן בירכו לפני הארוחה את השמש, והאדמה והגשם.
    מתייוונים פגאנים. כן יירבו.

    החברה של המרמיטונת בגן הממלכתי, לעומת זאת, כבר ידעה בפורים שעבר לדקלם את כל סיפור מגילת אסתר (המבחיל, לדעתי).
    ובל"ג בעומר לקחו אותם לבית חב"ד.

    לא גן דתי, דרך אגב.

  4. ישי

    למה כל כך קשה להורים לקבל את זה שהילד מדבר על (ואולי מאמין ב) אלוהים, כאשר מרבית מה שהם רואים בטלויזיה הוא חומר שעוסק בדברים דימיוניים. אולי בגלל שהם מפחדים מהאמונה הזו. לא יודע. החייזרים לא יאמרו לי מה לאכול, מילא.

  5. מרמיט

    ישי – כי האנשים שמלמדים אותם על אלוהים לא חושבים שהוא דמיוני.
    ועל הדרך הם מלמדים אותם טקסטים שוביניסטיים וצמאי דם כמו מגילת אסתר שהזכרתי לעיל.

    חבל שדווקא אתה, בתור דתי, משטח את אלוהים למדרגת שרֶק 2. מריח לי מהיתממות.

  6. Major Tom

    רציתי קודם לומר מילה על אלוהים ואז גיליתי שהשנקל שלי על דב-שלי, ת"א-ירושלים והאינטרנט הישראלי יצא ארוך מידי. אז ניגש לעניין:

    האינטרנט והדב.
    אחרי שיטוט אמש בטבעת הבלוגים ה"מדובבת" אני חושב שזהו נסיון הכרזת העצמאות של האינטרנט הישראלי. שנים אנחנו שומעים ברקע איך האינטרנט הוא כלי משמעותי בבחירות באמריקה. ואיך יש לכל מועמד בלוג (פעיל ומעודכן..) ואיך הבלוגים משמשים בסיס לדיון ולסיקור של הרשתות הגדולות והמועמדים מתייחסים (דרך המטה) לפרסומי הבלוגרים. ברשת הישראלית פועל זה מספר שנים "עבודה שחורה" שמנסה לקחת לכיוון הזה ולדעתי בהצלחה חלקית בלבד.
    אני רוצה מאוד לקוות שהתארגנות הבלוגרים הזו ספונטנית לחלוטין ויותר מזה אני רוצה שהיא אכן תצא את גבולות הרשת.
    כלומר סיקור יותר משמעותי (עם כל הכבוד לכתבות בכל העיר וכלכליסט), שינוי אמיתי בדעת הקהל הת"א, שינוי בדפוסי ההצבעה, מודעות ברחוב למה שקורה ברשת (תל-אביבים מביניכם – כמה באמת האדם ברחוב מכיר את ההרצה האינטרנטית של דב? או שהאינטרנט זה לא מקום טוב לשאול בו…). ומהצד השני התקוטטות של המועמדים על נושאים שהועלו ברשת. בסופו של דבר הצלחת היוזמה הזו תלויה בתשובה לשאלה האם לקמפיין הזה תהיה השפעה על סדר יום הבחירות? אם כן אז מברוכּ לרשת הישראלית.

    הדב והשלי.
    שלי – אני אמנם מעריך את עשייתה, אבל יצא לי לשמוע אותה מספר פעמים השנה בLIVE וממש לא התרשמתי. הרוב נשמע כמו תקליט שחוק של סיסמאות ובראשן הסיסמה "זה לא באג'נדה שלי אז אני לא מדברת על זה". עכשיו, הכל טוב ויפה עם זה אבל אם זה לא באג'נדה שלך אז הניחי לדב ולהמנון, כי דב רץ לראשות עריית ת"א וזה לא באג'נדה העירונית שלו. אין לי ספק שאם יום יבוא ושלי תתמודד לתפקיד זה או אחר עוד נשמע הרבה את המשפט "אבל זה לא באג'נדה שלי.."
    בכלל, ההרגשה שלי היא ששלי מלאה קינאה בחיבוק האינטרנטי שדב מקבל. חיבוק שהיא מנסה שנים להשיגו ללא הצלחה. אמנם היא עברה מהמגרש העיתונאי לפוליטי והיא מנצלת עד תום את העניין אבל באשר לאינטרנט היא בסך הכל תוהה למה לה זה לא מצליח בקלות כמו לדב ואיך מתמודדים עם צינור מידע בו אין לך קשרי עבודה. מספיק לראות מייל או שניים מרשימת התפוצה שלה כדי להבין כמה היא מנסה לתרגם את הכלי האינטרנטי לכח בשטח (ייתכן ובהצלחה מסויימת אבל בטח שלא מיוזמה חופשית של גולשים). בכל מקרה, עצם המעבר שלה והשימוש בקשרים העיתונאים שלה לקידומה (בלעדיו כנראה היתה נשארת אנונימית כדב חנין) פוסל אותה מלבוא בביקורת גם בנושא הזה.

    ת"א.
    רק כדי לאזן קצת, אני אבהיר שאני ממש לא בטוח שדב הוא ראש העיר הנכון לת"א. ללכת ראש בראש נגד כולם ובעלי ההון בפרט, לא בהכרח יביא לתוצאה המצופה ובטח שלא לשיתוף פעולה.

    ירושלים.
    גם בירושלים יש מערכת בחירות עכשיו.. אבל משום מה הרשת הירושלמית (אם ישנה) דיי רדומה. יוצא דופן הוא כמובן "ירושלים האחרת" אך כותבו כידוע פעיל במטה של ניר ברקת. הבעיה הירושלמית היא לא רק ברשת. בירושלים לא נעים. מה זה לא נעים? לא נעים לדבר על העיקר. אז מתעסקים בכל מה שמסביב. מדברים על סימפטום ולא על סינדרום, מטפלים בתסמינים ולא במקור המחלה. אז יש אתרים שמספרים לנו מה אפשר לעשות, ויש המון יוזמות חיוביות שיוצרות חיים בעיר – מה שהעיריה לא עושה. אבל אין קול קורא בגאון שאומר – הבעיה היא ראש עיר חרדי, אני רוצה ראש עיר חילוני לעיר הבירה שלי, ראש עיר שיהיה לו אכפת מאינטרסים של עוד אוכלוסיות ובמקרה של ירושלים 2008 זה אומר ניר ברקת. לא ברור ממה תנועת "התעוררות" פוחדת כל כך. בשביל מה הממלכתיות המעושה הזו. קריאה למימוש זכות ההצבעה היא חשובה מאין כמותה, אבל למה להתייחס אלינו כאל תמימים. כאילו זה לא ברור מה המטרה? למה תל-אביבים לא מפחדים וירושלמים כן?
    יוזמות אירועי התרבות, מסיבות חתרניות, משחקי דג מלוח, השבת ההייד פארק הירושלמי. כולן יוזמות מבורכות וחשובות. לצידן צריכה להיות קריאה ברורה שאומרת כי שורש הבעיה הוא בראש העיריה. אני מקווה שאם וכאשר ניר ברקת יבחר היוזמות הללו ימשכו ופפה ימשיך לבוא ולנאום בין אגריפס לקינג ג'ורג.

    עוד ירושלים.
    ייתכן עד מאוד כי אם היו עוד מועמדים שלא מהצד החרדי של המפה, ואם מפלגות שפעם היו מריצות מועמדים לראשות הבירה היו עושות זאת, הייתי מעדיף אדם אחר על פני ברקת. אבל האחרונות ויתרו מראש על המערכה.

    התשקורת.
    איפה קול הזעקה שבמקום לומר "הוא זכאי" צורח "הוא בזוי".?? בזוי כי אות קלון עליו והוא מצפצף על כולם. עצם המחשבה על אריה דרעי שמחתים בשעות אלה אנשים ברחובות ירושלים גורמת לי חלחלה.
    איפה הגבול בין עיתונאי (אובייקטי ושות וגו') לבלוגר בעל דעה? למיזם הדב הצטרפו לא מעט עיתונאים במסגרת הבלוג שלהם. גם סיכון פרנסה וגם הפסקת התחסדות ויומרה לעיתונאות נקייה, כשברור לנו שהיא לא כזו..

    זהו לעת עתה.

  7. שאול א.

    ברוטוס – הקטע של התפילה הוא אחת הקלאסיקות הגדולות. מונטי פייתון במיטבם. למה בארץ אין אנשים כאלה?

  8. אדר

    לדעתי צריך להפריד בין שתי שיטות לימוד על אלוהים.
    יש שיטות לימוד שמדגישות את האספקט ההלכתי של היהדות, שאני מניחה שלומדים אותן בגנים דתיים. אני מניחה שהדגש שם הוא על קיום מצוות ועל אורח חיים יהודי. ויש שיטות לימוד שמלמדות את המושג של אלוהים ומיני אגדות יהודיות, אבל לא מתייחסות בלימוד ל"אסור ומותר" הילכתיים או לשכר ועונש. אולי רק לעשרת הדיברות, אבל אני כבר לא זוכרת. אני למדתי בגנים חילוניים רגילים, למדתי מגיל מוקדם מאוד מה זה אלוהים והכרתי את סיפורי התנך וסיפורי חז"ל טוב ודי אהבתי ונהניתי מהם. הרגשתי שהם תרמו לעולם הרוחני והערכי שלי. אני חושבת שדווקא לילד יותר קל ונעים להבין מוסרי השכל דרך מיתולוגיה וסיפורי אגדה מאשר דרך איזה הסבר לוגי או וואטאבר שנראה לך נכון. האמת היא שלא הצעת אלטרנטיבה אז אין על מה לדבר בהקשר הזה (אולי אתה חושב שאין אלטרנטיבה ולא צריך לדחוף לילדים מוסר בגיל כזה, לא יודעת).
    בקיצור המסר הוא שגדלתי, כמו ילדים רבים אחרים, עם המושג של אלוהים, ולא קרה לי כלום, אין לי התלבטויות בנוגע לזהות היהודית שלי ובנוגע לשכר ועונש, אני בכלל לא מאמינה באלוהים ולא שומרת מצוות, וזה לא מציק לי. וככה גם לרוב חברי שספגו חינוך דומה. אז נכון, אני לא רוצה לומר יהוה. אם זה הדבר הכי גרוע שיצא מהחינוך הסו-קולד דתי שלי, דיינו. ביג פאקינג דיל. הנקודה היא שכל אחד לוקח מהדבר הזה משהו אחר, זה תלוי בעיקר בנפשו של הילד, בהורים שלו, ובדברים אחרים בחיים שלו שבכלל לא קשורים לאלוהים-לא אלוהים.
    ובכלל, אני חרדה מקיצוניות מכל סוג, שאול. לשלול אורח חיים דתי מכל סוג ואמונה מכל סוג, יהיה הטיעון הלוגי שלך אשר יהיה, זה דבר מסוכן ולא מוסרי בפני עצמו. בדיוק כמו שכפייה דתית היא דבר מסוכן, בדיוק כמו שלצאת למלחמה חסרת פשרות זה דבר מסוכן, בדיוק כמו שלעשות שלום בלי תנאים זה דבר מסוכן, בדיוק כמו שכל שינוי רדיקלי וכל מהפכה היא דבר מסוכן. צריך להיזהר מאוד לפני שאנחנו הופכים את האמת המוחלטת שאנחנו משוכנעים בה למעשים.

  9. שאול א.

    איפה הטיעון שלך? למה בדיוק "לשלול אורח חיים דתי מכל סוג ואמונה מכל סוג,…, זה דבר מסוכן ולא מוסרי בפני עצמו". לא הסברת את זה בכלל. הסבירי בבקשה שני דברים: 1) למה זה מסוכן? 2)למה זה לא מוסרי? (והכוונה שלי היא – לשלול ממישהו אורח חיים כלשהו בכפייה, ודאי שזה לא מוסרי. אני לא מדבר על זה. אני שואל למה ליצור אלטרנטיבה שבה אין אורח חיים דתי בכלל, למה זה לא מוסרי? וכנ"ל לגבי המסוכן).

  10. ליאור

    רק כדי לחזק פה את ידי אחגדול, אני גם אשמח לשמוע נימוקים מדוע "לשלול אורח חיים דתי מכל סוג ואמונה.." הוא דבר פסול.

    רי אין שום בעיה לשלול באופן מוחלט חינוך לפי אידיאולוגיות נוראיות אחרות, כדוגמת חינוך ילדים על טהרת אידיאולוגיה גזענית לא דתית, (לא נגיד את מילת הנ', אבל אני אתן לך רמז, זה מתחיל בנ', נגמר בת', ובאמצע יש "אצי")

    ברוטוס- הקטע של מונטי פייתון הוא אחד האהובים עלי :) לא ידעתי שאפשר להשאיר כאן תגובות וידיאו.

    חשבתי להגיב בקטע האלמותיו של ג'ורג' קרלין, אבל נראה לי שאני פשוט אפרסם אותו כאן מתישהו בתור פוסט.

  11. מאזינה ברקע

    אני חושבת שלהיכרות עם דת ואמונה יהודית, בארץ ישראלי, יש חשיבות חינוכית רבה. אני אפילו שלחתי את הבת הבכורה לשנה אחת בגן תל"י בשיתוף עם הקהילה הרפורמית באיזורנו. אני לא יכולה לעשות לה היכרות טובה עם הדת היהודית, וזה איפשר לי לנהל איתה שיחות מרתקות על הנושא. כמובן שיש הבדל בין מה שאפשר לומר לילד בן 3 ולילד בן 6. לילדה בת 6 יכולתי לומר שאני לא מאמינה שאלוהים, ולדבר על ההבדל בין מציאות ואמונה. הדיונים האלו נמשכים עד היום
    בקיצור, אני חושבת שכמו בהרבה תחומים אחרים, לא צריך להבהל מהחינוך המקובל, ומצד שני, אני מנצלת כל הזדמנות לחנך ולהראות כיצד אני רואה את הדברים.

  12. אדר

    איך לשלול אורח חיים דתי מכל סוג ואמונה מכל סוג זה שלילי… בוא נראה.
    אפשר לפרק את הטיעון הזה לכמה חלקים:
    א. תוכן הדת היהודית: חלק מהתכנים במיתולוגיה היהודית יפהפיים, חשובים ומרתקים, ולפסול אותם רק כי הם לא קרו לדעתכם/אתם מתעצבנים מזה שמלמדים משהו שלא קרה באמת/אתם מתעצבנים מזה שיש מישהו שמאמין שזה קרה באמת זה לטעמי מיותר מאוד. חלק מהתכנים בסיפורי חז"ל שלמדתי (כמעט כולם) מהווים בשבילי עד היום מקור השראה מדהים ואני משתאה מהם, שמחה שנחשפתי אליהם ולא הצלחתי למצוא כמותם במשלים וסיפורים אחרים, מדתות אחרות או בכלל, ולכן לפסול לימוד שלהם, שוב, על בסיס אמת/לא אמת/הם מהווים חלק ממשהו אחר שאני שונא זו לדעתי טעות איומה ועוול לילדים. חלק מהתכנים של ההלכה היהודית (שאותם לא למדתי בבי"ס) ובעיקר העובדה שההלכה הזו קיימת בכלל – גם זה משהו שלא הייתי רוצה לזרוק לפח רק כי מישהו חושב שאלוהים זה כמו מפלצת ספגטי מעופפת ולכן כל מה שאומרים בשמו חייב להיות פסול אדיוטי ומפגר.
    ב. הצורך האנושי בתוכן ערכי מוצק שאינו מוטל בספק: בוא נהיה פרקטיים. אולי אני ואתם לא מאמינים שחוקים כמו לא תרצח ולא תגנוב הם דבר אלוהים, ואולי אנחנו ממשיכים לקיים אותם בכל זאת כי אנחנו אנשים נורא טובים הגיוניים וקאנטיאנים שעושים כל יום את הבחירה האמיתית והקשה ללכת בדרך הנכונה (שזה כמובן קשקוש מוחלט). אבל רוב האנשים בישראל היום – רוב האנשים מתקשים להגיע יום יום להחלטות נכונות בלי עזרה בדמות של חוק בל יעבור שהגיע מהפה של אלוהים. נכון, בעולם מושלם היינו מכריחים את כולם לקרוא הובס ולהבין שצריך להיות נחמדים אחד לשני, אבל מה לעשות שזה לא ככה? מה לעשות שהמוני אנשים הם אנשים טובים בבסיסם אבל טפשים או שפשוט החיים שלהם קשים מדי בשביל זה? כמו שאני רואה את זה היום, תהליכי חילון של האליטה מחלחלים למטה, לאוכלוסיות שבעבר היו דתיות או מסורתיות, וגורמים לתהליך של התרחקות מהדת, שהיא שונה במניעים ובצורה שלה מההתרחקות של האליטה. היא משאירה חור גדול, פער ערכי שמתמלא באימוץ של הערכים השטחיים של החברה החילונית: אופנה, בגדים, המון סקס, סמים, שתיה, אלימות, פשע. יש גם היבטים חיוביים, אני לא אומרת שלא, אבל – בגלל זה בדיוק אנחנו לא צריכים מהפכות. אנחנו צריכים תהליכים איטיים, אורגניים. בקיצור, אתה ואחיך מהפכנים, ואני לא. זה ההבדל המרכזי שאני רואה כאן.

  13. שאול א.

    למאזינה ברקע: יש לי דבר אחד לומר – "וואו". לא במובן שלילי חיובי, סתם במובן של וואו.
    לאדר: אין לי מושג על איזה תהליכי חילון שמחלחלים מטה את מדברת. אני רואה את העולם הולך בכיוון ההפוך בדיוק. יש לי הרגשה שאם אנחנו מסתכלים על כל העולם, לרבות העולם המוסלמי, הרי שתהליך החילון הפסיק, ותהליך החזרה בתשובה מתגבר. אבל אולי זה רק אני.
    ולגבי הטענות האחרות שלך –
    א. את אותם התכנים היפים וכו' שמצאת בסיפורי חז"ל וכו', ניתן ללמד את הילדים מבלי ללמדם על מושג ה"אלוהים" או על דת בכלל. אפשר להביא את אותם הסיפורים ואת אותם המסרים בצורה אזרחית וחילונית. שום עולם ערכי לא יפגע מזה.
    ב. אני לא מטיל ספיק בחשיבות הצורך של עולם ערכי. אני רק לא מבין למה הוא צריך להיות מבוסס על אלוהים. מה שאת אומרת כאן משול ללומר "אנשים הם טיפשים, אין מה לעשות". אני מקבל את החלק הראשון של האמירה הזו, ולא את השני. אולי, רק אולי, אם לאנשים היו מסורות אלטרנטיביות – למשל כאלה שבהן במקום לקדש את היין או הלחם ביום שישי, אנשים היו תוהים איך יוצרו הלחם והיין, ונעשים משכילים יותר – אולי אז העולם היה משתנה.
    רוצה לומר, וזה החלק החשוב לי ביותר, הרבה יותר מהויכוח המטופש על קיומו או אי קיומו של האל, הוא שקיומה של הדת – שמטבעה היא מתגוננת ואלימה, ולא משהו פסיבי שמקבל שינויים בברכה – חוסם אפשרויות למסורות אחרות, כאלה שמתבססות על תבונה או על דברים אחרים. עובדה היא, שאפילו מאז ימי הנאורות, ההתפכחות, ימי הפילוסופים, המתמטיקאים והפיסיקאים הגדולים, איכשהו כל הדת הזו עדיין מסתובבת לנו בין הרגליים. אנשים עדיין מאמינים שנבראנו סתם כך מהאוויר, אנשים עדיין מאמינים שהעולם הוא בן חמשת אלפים שנה, פלוס מינוס, וכו' וכו'. למען האמת, הם מאמינים בזה ביתר שאת.

    אבל די, נמאס לי. נראה לי שאסגור את הפוסט הזה לתגובות.

  14. העלמה עפרונית

    מייג'ור טום,
    הרשת הירושלמית אמנם יותר רדומה מהתל אביבית, בין השאר כי בירושלים מרגישים את הבחירות ברחוב יותר מאשר ברשת. עכשיו משזה נאמר, מכאן ועד לומר שרק ב"ירושלים האחרת" מתקיים דיון מקוון בנושא, המרחק רב. ע"ע בלוגיקה של נמרוד אבישר, 02לינק, אנדרגראונד02 (שיצא בדיוק עכשיו לחופשה) ושאר הבלוגים הירושלמים. את החיכוך עם האוכלוסיה החרדית ואת המאבקים על הצביון של השכונות הכלליות אנחנו מרגישים כל השנה, לא רק לפני הבחירות.

    הבעיה היא לא בהכרח ראש עיר חרדי, כי אולמרט גרם לא פחות נזקים לעיר (כך מספרים, לא גרתי בי-ם בתקופתו). מעבר לכך, בניגוד לת"א, ירושלים מורכבת מהרבה יותר קבוצות אוכלוסיה. ההבדל בין תומכי חולדאי לתומכי חנין רלוונטי לעניין תקופת הבחירות. ההבדלים ביני לבין מי שיצביע לפורוש או דרעי הרבה יותר גדולים והם לא יעלמו ב12 בנובמבר. אז כן – אנחנו נזהרים ומפחדים. ואנחנו יודעים למה. (כמעט) אף אחד לא רוצה להצית את העיר.

    גם אני לא בטוחה אם הייתי מצביעה לברקת אם היו מועמדים חילוניים נוספים (מאידך, אני גם לא בטוחה שלא),[1] אבל אני שמחה מאד שיש מועמד אחד שמייצג את האוכלוסיה הממלכתית (שכוללת לא רק את החילונים אלא גם את המסורתיים והדתיים) ומאפשר לנו להתאחד מול המועמדים המתבדלים. ירושלים היא לא תל אביב. לטוב ולרע. אי אפשר לצפות שמערכות הבחירות יהיו דומות, פשוט כי קהל היעד והדילמות שונות.

    שאול א. -אם ממש נמאס, אני מתנצלת.

    [1]שזו, אגב, הסיבה בגללה קל לי יותר לומר "צריך לצאת להצביע" מאשר לומר "צריך לצאת להצביע לברקת".

להגיב זה מגניב