אני מעביר גנים דפוקים דרך האוויר, כנראה

לפני ארבעה ימים קראתי את הפוסט הזה של דולי, ששבר את ליבי. אתמול, להבדיל אלף אלפי הבדלות, נכנס מאו החתול החמוד לניתוח.
הכל התחיל, בעצם, לפני כמה שבועות טובים. ככה פתאום, החליט החתול שלא מעניין אותו יותר כלום. נהיה אפאטי כמו צ'פאטי, לא אכל ולא שתה, לא חרבן ולא השתין. הוא נכשל אפילו במבחן הפסטרמה. אה, חוץ מזה הוא גם הקיא. המון.

לקחנו אותו לוטרינר שלנו, דאז, בני ספיר. זה התבדח איתנו כתמיד, זרק לאוויר הערות סקסיסטיות, כתמיד, הטריד מינית את העולם ואשתו, כתמיד, ואמר שמאו בריא. למען הסדר הטוב, הוא נתן לו כדורים ממריצי תאבון. והנה, הפלא ופלא, הכימיה עשתה את שלה ומאו חזר לאכול ולתפקד.

אבל לא להמון זמן. אחרי כמה שבועות, הוא שוב נכנס לאותו מצב – מקיא המון, לא אוכל ולא שותה, ולא עושה סימנים של מתחשק לי לחיות. הפעם, החלטנו לקחת אותו לוטרינר אחר, כזה שפחות מטריד מינית ויותר מתמקד בחתול. חיפוש בדפי זהב הוביל אותנו למרפאה של ד"ר חגי אלמגור. הפעם, לשם שינוי, הגענו לרופא שבאמת מתעניין בחתול, ובודק אותו לעומק, במקום לבדוק את רמת הסובלנות שלנו להערות מטומטמות. לקח לו דם, שתן, צואה. דחף לו עירוי. אלא מה, לא מצא כלום. מאו המשיך לא לתפקד. חזרנו אל חגי למחרת, והוא החליט לנסות לעשות למאו ריסטרט. הוא נתן לו זריקת ואליום, שמסתבר שאחת מתופעות הלוואי שלה, לפחות בחתולים, היא שהיא פותחת להם את התאבון גם אם לא מתחשק להם. ובאמת, כך היה. מאו חזר לאכול ולהיות חתול נורמלי ושמח בחלקו.

השבוע, ביום שבת, מאו נכנס לזה שוב. מליל שבת הוא התחיל להקיא, ושוב הפסיק לאכול וכו'. הגענו שוב למרפאה של חגי. הוא החליט שהפעם צריך ללכת על בדיקה מקיפה יותר. למזלנו, ולמזלו של מאו, למחרת היום – כלומר, אתמול – הגיע למרפאה איש שעושה אולטרסאונד, כי היה שם איזה חמוסה שהלכה לה הכליה. לא נעים. בכל אופן, הגעתי אתמול עם מאו ועשינו לו אולטראסאונד. בבדיקה התגלה שיש לו במעי גוש. חגי לא ידע מה זה בדיוק, ואמר שצריך לנתח מיד.

וכך מאו נכנס לניתוח. בניתוח התברר שתקוע שם, דבוק ממש לדופן המעי ולא רוצה לזוז, גוש פרווה, עם שאריות של זנב. אל תשאלו אותי מה בדיוק זה היה, כי אני לא יודע, אבל חגי אמר שאם היינו מושכים את זה עוד כמה ימים, היה נהיה למאו נמק במעי.
בקיצור, הוא הוציא את זה החוצה, תפר את מאו, והשאיר אותו אצלו לעוד כמה שעות. אחר הצהריים לקחנו אותו הביתה. אחרי שהחזרנו אותו, הוא דווקא נראה לא רע. היה עירני מאד, שתה לא מעט מים – מה שהוא לא עשה כבר כמה ימים – ורצה המון המון ליטופים.

אלא שמשעות הלילה, וגם היום בבוקר, מאו נכנס מחדש למצב "לא מתחשק לי יותר להיות חתול", בו הוא היה שרוי לפני הניתוח. גם מבחן ה-אוכל-טעים-לאללה-מול-הפרצוף-של-החתול נכשל כשלון חרוץ. מאו התחפר מתחת למיטה, במבט מזוגג, וסירב לצאת. התקשרתי לחגי, כי הוא ביקש לעדכן אותו כל כמה זמן, והוא אמר לי להבהיל אותו למרפאה. אז הבהלתי. שם היתה רופאה אחרת, כי חגי בתל אביב או משהו. היא דחפה לו עוד עירוי, למשך שעתיים, והחליפה לו אנטיביוטיקה. על הדרך, בזמן הביקור במרפאה, מאו הספיק להקיא לא מעט דם, או איזה משהו כזה. כיף גדול.

בינתיים החזרתי אותו הביתה. הוא חזר להתחפר, בלי לשתות ובלי כלום, בארון. הוא לא ישן, הוא סתם יושב שם ומחכה. למה? לא יודע. אני לכשעצמי משתדל לא להיות רוסי יתר על המידה, ומנסה לומר לעצמי שיהיה בסדר, ושהוא יתאושש, כשאני יודע שהאמירה הזו לא מבוססת על הרבה עובדות. בינתיים, אני לא יודע מה יהיה לגבי הנסיעה של פוזי ושלי לדרך המשי. אנחנו אמורים לטוס ביום רביעי הבא, אבל אני לא רואה איך זה יוצא אל הפועל. אולי נדחה את זה, נראה.

אה, ושכחתי לציין שלאורך התקופה הזו גם קושקה החתולה הקטנה היתה חולה. אבל היא קיבלה אנטיביוטיקה ומיד חזרה לעצמה. העניין הוא, ששמנו לה פרונטליין נגד פרעושים וקרציות, והיא החליטה שהיא אלרגית לפרונטליין. החומר כנראה שרף לה עד כדי כך בעורף, עד שהיא פשוט תלשה את כל השערות שהיו לה שם, ביחד עם העור. זה היה די מבהיל. הבשר החשוף שלה התחיל להפריש כל מיני דברים, ובשביל להחמיר את זה – היא המשיכה לגרד את הכל ולפצוע את עצמה. אחרי שאמבטיה מקיפה לא עזרה – הנה טיפ, קנו כפפות ממש עבות לפני שאתם חופפים חתול – לקחנו אותה לוטרינר, שנתן לה משחה שסוג של עזרה. בינתיים זה די השתפר, אבל עדיין יש לה קרחת גדולה על הגב. משונה.

בקיצור, זיפת. אבל הי, יהיה בסדר.

הנה מאו החתול החמוד וקושקה החתולה הקטנה בימים יפים יותר. תחזיקו להם אצבעות.

תגובות

  1. לוטה בערפל

    אבוי. עשית לי מאוד עצוב.
    אבל אין מקום לזה עכשיו. צריך לאסוף אנרגיות חיוביות ולשלוח לכיוון ירושלים, עם חץ אל החתולים המקסימים שלכם…
    זה שם את השבוע המסריח שלי בפרופורציות. לפחות אני לא חתול עם שאריות זנב במעיים…
    מחזיקה אצבעות לימים טובים יותר

להגיב זה מגניב