1-6

1.
כמה דברים מעניינים קורים בימים אלו. ראשית, אני עדיין לא מבין מה פיני עושה ביפה והחנון, אבל התכנית הזו עומד להסתיים, וזה ממלא אותי באושר קטן ומקומי. לא שבאמת אכפת לי. אני הרי לא צופה אדוק בתכניות ריאליטי.

2.
שנית, החגים מתקרבים, ואני מנסה להתרחק. פוזי ואני היינו אמורים לנחות הלילה בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, אבל מאו החתול החמוד החליט שהוא בקטע של חסימות מעיים, והשאר היסטוריה. כרגע המאמצים מתרכזים בהשגת כרטיסים לערב ראש השנה לבייג'ינג, עד ה-21 באוקטובר. אם זה יצא אל הפועל, במקום דרך המשי, נלך לטייל בטיבט.

3.
הפוליטיקה רוגשת בימים אלו, ואני כמעט שלא מתעניין אפילו. חשבתי לעצמי היום, מה זה כבר משנה מי השניים הבאים יהיה שר התחבורה: שאול מופז או רוחמה אברהם. האם מישהו מהם יקדם את התחבורה הציבורית יותר מהשני? האם אחד מהם יצליח להילחם בצורה מוצלחת יותר בתאונות בדרכים? ובכן, לא. אז למי אכפת מכל הספקולציות, הניתוחים, והרחש בחש הפוליטי שממלא את העיתונים בימים אלו?
ובכלל, אם מישהו מבין הקוראים שמבין בזה – כי אני לא מבין בזה – רוצה לכתוב על איך עובדת השיטה בארה"ב, ולמה טכנוקרטיה טובה יותר משלטון של פוליטיקאים שלא מבינים דבר וחצי דבר בתחום המקצועי שהם אמונים עליו, מוזמן.

4.
אני חייב לנסוע רחוק מכאן, כבר אמרתי?

5.
והנה סיפור אמיתי. היום, באמצע היום, התקשר אלי השר במשרד האוצר, משולם נהרי, איש ש"ס. זוכרים את משולם נהרי? אם לא, האשמה לא בכם. לא רבים יודעים שנהרי הוא השר במשרד האוצר. גם במשרד האוצר לא כולם יודעים זאת. בכל אופן, לפני שבועיים בערך התחלתי לעבוד על איזה אייטם על נהרי, שלא יצא אל הפועל. לא משנה. במהלך העבודה על אותו אייטם, ניהלתי עם נהרי שיחה ארוכה מאד, שלא מרצוני. נהרי סיפר לי אז שיש עליו איום והשב"כ הצמיד לו אבטחה. הוא לא יכול היה לפרט יותר, כי, לטענתו, השב"כ לא התיר לו.
היום חשף השב"כ כי נעצרה חולייה של ערביי מזרח-ירושלים שתכננו להתנקש בשר מש"ס. איך שראיתי את הידיעה הזו באמצע היום, נפל לי האסימון שמדובר בנהרי. ובאמת, אחר הצהריים, נהרי התקשר אלי. בחיי. אמר לי, אתה רואה, לא המצאתי. אמרתי לך שיש עלי איום. אחר כך החלפנו כמה מלים, ולבסוף אחלתי לו שנה טובה, והוא ענה לי במועדים לשמחה.
ואני חזרתי לשגרת חיי. שלם יותר.

6.
תרבחו ותסעדו.

תגובות

  1. אח שלו

    פסקה 3 שלך הזכירה לי סיפור מצחיק שקובי אריאלי סיפר אתמול בתוכנית שלו. יומיים אחרי הפריימריז בקדימה הוא פגש מישהו, איזה עובד תחזוקה, שהתחיל לקשקש איתו על פוליטיקה. באיזשהו שלב הבחור שואל אותו: "תגיד, מי זכה בפריימריז, לבני או מופז?". אריאלי, שהיה קצת מופתע שהבחור עדיין לא יודע, ענה "לבני". ואז הבחור אמר: "יופי, מצויין, הגיע לו לזכות, ללבני. הוא בסדר, הגיע לו לזכות. אני בעדו, בעד לבני". אחרי כמה שניות של שתיקה מביכה, הבחור גם טרח לציין שהוא מתפקד של קדימה, והמשיך להלל את לבני, זה שהגיע לו לזכות.
    אז אולי גם לאברהם מגיע לזכות? הוא בסדר, מגיע לו לזכות.

  2. biohazard

    אנחנו טכנוקרטיה
    שרים באים לשנה-שנתיים, עוד לא הספיקו להוריד את הכובע ועוברים למשרה הבאה.
    רק המינויים שלהם נשארים, והם אלו ששולטים במדינה, ובראשם פקידי האוצר.

  3. דרומי

    כשאתה אומר טכנוקרטיה, אתה מתכוון, נניח, שבמקום למנות פוליטיקאי לשר משפטים יקחו פרופסור בכיר מהאקדמיה?
    ואללה, נשמע לי רעיון מצויין. אולי ננסה את זה פעם.

  4. דרומי

    אין הבדל מהותי.
    זה לא היה אמור להיות טיעון מובנה נגד הרעיון של טכנוקרטיה (יש לי כזה באמתחתי למקרה הצורך) אלא עקיצה קטנה ותו לא.

  5. שאול א.

    ומלבד זה, על כל שר טכנוקרט שבעיניך הוא לא מוצלח, אני אשוב ואשאל אותך אם עדיף ששר התחבורה יהיה שאול מופז, רוחמה אברהם, חיים אורון, וכו' וכו'.

    לפחות פרידמן, עם כל חיבתנו או העדר חיבתנו אליו, הוא מומחה מקצועי בתחום שהוא מופקד עליו. להבדיל ממנו, שר האוצר אינו כזה, וכך גם שר הבריאות, שר התחבורה, שרת התיירות, שר התקשורת, שר התמ"ת, שר התשתיות, שר המדע תרבות וספורט, וכו'.

    בקיצור, כל מה שניסיתי להגיד הוא – בישראל לאחר בחירות, זו עדיין תעלומה אם יו"ר המפלגה הגדולה ביותר יצליח להרכיב ממשלה או לא, וכך נראית גם כל ההתנהלות הפוליטית בשנים שבין בחירות לבחירות. השיטה הזו מטומטמת, לא פחות. שלטון טכנוקרטי, כזה שבו נבחר נשיא או ראש ממשלה, והזכייה בבחירות משמעה זכייה במושכות השלטון, שנותנת לו את האפשרות להרכיב ממשלה מקצועית כראות עיניו, עדיף בעיני בהרבה על המצב הנוכחי.

    ולכל מי שמעוניין להתווכח, הבהרה קלה: אני לא מומחה גדול לתחום, ואין לי מספיק מקום להשוואה למדינות אחרות בעולם. כל מה שאני יודע הוא הידע התיאורטי שלמדתי במהלך התואר, ובעיקר ניסיון מצטבר של כמעט שנה במסדרונות ובוועדות הכנסת. כשאתה רואה את הדברים מקרוב, כשאתה רואה שכמעט ואין משמעות לשחקנים עצמם, ואפשר היה בנקל להחליף אותם בבובות קרטון עם כיתוב המפלגה עליהן, אתה מבין שהשיטה הנוכחית לא טובה. פשוט לא טובה. קל וחומר שאין בה שום דבר מקודש שאסור לשנותו. עד כאן.

  6. איה הקטנה

    אני ביקרתי בשוק הכרמל והזמנתי לי קפוצ'ון עם הדפס של גולדה מאיר. מאחור אני מתעתדת לכתוב "אהר'לה צדק".

להגיב זה מגניב