גם במישור ועד הבית

הואיל והמסר שאני מנסה להעביר בשנים האחרונות נופל, בינתיים, על אזניים ערלות, שמחתי היום מאד לקרוא בהארץ שיוסי שריד, איש שדעותיי רחוקות משלו, כתב את הקטע המובא כאן במלואו. הבחירות המוניציפליות בירושלים הן רק משל, מבחינתי. שכן כבר שינו חכמינו," אם זה נכון במישור הארצי, זה נכון גם במישור המוניציפלי", וגו'. קריאה נעימה.

כן, יש לי אחות. היא הממונה במשפחתנו על מחלקת ההתנהגות, בתוקף תפקידה היא נוזפת בי מדי פעם וסיבותיה אתה. ואילו אני אחראי לייעוץ הפוליטי.

אחותי, מורה בגמלאות, גרה בירושלים, והשבוע טילפנה: נשארתי בלי מועמד, אמרה; ובשפה תרבותית אופיינית לה הוסיפה: מאלצים אותי לבחור בין מגיפה לטריפה, גם אם הטרף מוצג כגלאט כשר. מהשלושה האלה אפילו אחד לא יוצא לי. תראה עם מי הם השאירו אותנו, קבלה.

באומרה "הם" הבנתי בדיוק למי היא מתכוונת, כל אחד מבין; למפלגות הגדולות: הליכוד, קדימה, העבודה, שבכל הזדמנות חגיגית מעלות את ירושלים על ראש השמחה, ובהזדמנות הראשונה עוזבות אותה לאנחה: אין להן במלאי מועמד הראוי לשמה, פנוי להובלה. הן נשבעות אמונים לעיר-הנצח, אך עד לנצח הזה לא תיבש ימינן והלשון לא תדבק לחיכן: הן ימשיכו ללהג על ירושלים כ"לב העם היהודי", ודווקא הלב המתפלץ נמסר לטיפול של שוליות ושרלטנים.

אם ירושלים של מעלה היא כל כך של מטה, שייבחר כבר ארקדי גאידמק, ופני העיר יהיו כפניו, בלי מסיכות ובפיאה נוכרית; יעלה ויעמוד בראשה המבוקש.

העבודה, כהרגלה, עולה על כולן בבגידתה. היא חברה לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, יחדיו הן מריצות מועמד שיתרונו היחיד בגילוי-ראש שלו, חילוני, יעני. השבוע החליט ניר ברקת להודיע על תמיכתו בהקמת שכונה יהודית ליד ענתא, בלב אוכלוסייה פלשתינית, בעידוד כנופיית אלע"ד – אנשי מדנים לעם אדונים. ירושלים בוערת, והמועמד נחוש להוסיף זרדים למדורה. אמנם העבודה טרם הודיעה לו על גט פיטורים, אך אחותי מבקשת להתגרש, ומיד.

מה עושים עכשיו, היא שואלת. הדסה, השבתי, יש דילמות בחיים שאי אפשר לפתור, שאסור לפתור, ולא את אשמה. קשה לך, אני יודע: ארבעים שנה הסברת לתלמידים שלך, שהצבעה בבחירות היא חובה אזרחית. אך הפעם מותר לך להישאר בבית, מבחינתי זה בסדר. המפלגות הראשיות זקרו כלפיך אצבע משולשת, וזאת אותה אצבע שאת זכאית לזקור כלפיהן. יש נסיבות שבהן מוטב להימנע מאשר להשתתף, ודווקא הימנעות היא אחראית יותר ומוסרית.

כשירושלים של מאיר פרוש או גאידמק או ברקת תבער, לא ידך שפכה את השמן. יעשו מה שהם רוצים, ישתגעו כמו פילים בעיר החרסינה, אבל לא בשמך. מעשים אשר לא ייעשו מגונים שבעתיים כשהם נעשים בשמנו.

ואם בכל זאת את מתעקשת להטריח עצמך לקלפי, אני ממליץ להצביע בעד דן בירון, ירושלמי אסלי, ולא תקיאי מרוב בחילה. לפחות יהיה שם מישהו, במועצת העיר, לקרוא בגרון שריפה!

ומי יודע, אולי בכל זאת יבינו את הרמז שאת שולחת: בקרוב, בבחירות לכנסת, נשוב ונשקול את השתתפותנו או את הימנעותנו על פי ההבדלים בין המפלגות. האם, לשם שינוי, נבחין בהבדל הקטן?

תגובות

  1. שי ב.

    פשוט ככה? קופי פייסט? לא עדיף לינק לבלוג של שריד בתוך מלל שאתה כתבת בעצמך?

להגיב זה מגניב