גבירותיי ורבותיי, מהפך?

***
אחרי שבועיים של עבודה, ושישה גלגולי גרסאות, התפרסם הבוקר טקסט שלי שנוגע בשאלה "האם ישראל בואכה שנת 2009 מוכנה לקמפיין בחירות כלכלי?". הרעיון לכתוב טקסט שינסה לדון בקשר שבין הכלכלה לפוליטיקה נולד לפני שבועיים, אחרי שאהוד ברק הודיע שהוא יילחם בקפיטליזם החזירי. הרעיון לכתוב טקסט לא היה שלי, אלא של מישהו אחר במערכת, שהטיל עלי לכתוב טקסט. בחירת הרעיון לנושא שהטקסט יעסוק בו, בלית ברירה, נעשתה על ידי.
תוך כדי עבודה על הטקסט – איפהשהו בין הגרסא השלישית לרביעית – הציע יוזם הטקסט שנלווה אותו בסקר, שיבחן את חשיבות הנושאים הכלכליים לציבור הבוחרים, ואת הקשר בין המקום שבו ממוקמת הכלכלה בסדר העדיפות של הבוחרים לבין אופן ההצבעה שלהם. הסקר הזה התפרסם הבוקר בצמוד לטקסט. (יש לי הרבה השגות לגבי האופן שבו עימדו את הטקסט בעיתון, אבל אני לא אשטח אותן כאן).

אני מצרף כאן את הטקסט המלא. הוא לא עבר עריכה כלל בעיתון (מהסיבה הפשוטה שעבר שש גרסאות תחת זכוכית המגדלת הפקוחה ביותר). מאוחר יותר אעלה את הגרסא המודפסת, בכדי שתוכלו לראות גם את הסקר (שמופיע גם באתר, אבל ללא גרפים. משהו נורא, אי אפשר לקרוא את זה ככה). הנה הגרסא המודפסת.
קריאה נעימה.
***

1.
המשבר הכלכלי העולמי אינו פוסח על אהוד ברק. מלבד הירידה הצפויה במחיר דירתו במגדלי אקירוב, נדמה כי ברק זיהה כי אפשר והנושא הכלכלי יעמוד בלב מערכת הבחירות הקרובה. בשל התמודדות ההכרחית מול נתניהו בזירה זו, החליט ברק למתג את עצמו מחדש, כמר כלכלה. וכך, לאחר שלפני מספר שבועות טבע את מטבע הלשון "צונאמי כלכלי", הרהיב ברק לפני שבועיים עם "הקפיטליזם החזירי". כעת רק נותר לשאול האם ישראל שנת 2009 מוכנה לקמפיין בחירות כלכלי.

2.
בסביבתו של ברק סבורים שהתשובה חיובית. גורם המעורה באסטרטגיית הבחירות שלו גילה בשיחה עם "כלכליסט" כי "ישנם הנושאים הקלאסיים שלא יירדו מסדר היום – שלום וביטחון, השיחות עם סוריה, וכדומה – אולם הגיע הזמן לדבר גם על כלכלה". על פי הגורם, לא ניתן להתעלם מן המשבר הכלכלי העולמי, ולכן הכלכלה תהיה במרכז הקמפיין ובשבועות הקרובים נתוודע למטבעות לשון כלכליים נוספים.
לדברי הגורם, לא הייתה מקריות באמירתו של ברק אלא הוא פועל להוספת הפן הכלכלי לתדמיתו הציבורית מזה תקופה ארוכה: החל מן הדיונים על תקציב המדינה, עבור בהתייחסויותיו הפומביות למשבר – לרבות שליחת מאמרו של זוכה פרס נובל הטרי לכלכלה, פול קרוגמן, לבכירי ההנהגה הכלכלית – וכלה באמירתו מן השבוע שעבר. "מי שרוצה להיות מנהיג במדינת ישראל צריך להיות בעל יכולת הנהגה ועמדה בכמה תחומים", אומר הגורם. לדבריו, על אף שהוא נתפס כמר ביטחון, הכלכלה לא זרה לברק. "דווקא העובדה כי ברק הצליח במגזר העסקי הפרטי עד שחזר לפוליטיקה רק מוכיחה כי הכלכלה מעניינית אותו לא רק במישור האינטלקטואלי אלא גם במישור הפרקטי", הסביר הגורם. עיקר המאמץ לפיכך יהיה לבדלו מנתניהו בזירה הכלכלית. לא בכדי הכוורת הכלכלית של ברק מורכבת מעופר עיני, אבישי ברוורמן ושלי יחימוביץ', שינסו להתברג במיקום גבוה ברשימת העבודה.

2.5
מקור נוסף במערכת הפוליטית סבור שהאסטרטגיה של ברק דווקא אחרת. "ברק יודע שהמלחמה האלקטורלית המרכזית שלו היא מול קדימה ולא מול נתניהו והליכוד. הוא מעוניין להחזיר הביתה את כל האוכלוסיות החלשות שנוטות לשמאל, שהצביעו לקדימה בבחירות האחרונות. לכן הוא נקט באסטרטגיה של תקיפת צד ג': הוא תוקף את נתניהו, ומבקש להציג אלטרנטיבה חברתית בזירה הכלכלית, בשביל לגנוב את הקולות דווקא ללבני, שאינה מציגה כל אג'נדה בתחום זה", אומר המקור.
לתפיסתו, קדימה תנקוט בקמפיין אישי שיבוסס על דמותה של לבני, בזמן שמפלגת העבודה תבסס אותו על עמדותיה בנושאים מרכזיים, ופחות על אישיות מרכזית אחת. "זו גם הסיבה שבגללה הם מנסים לעטוף את ברק בפרסונות שמזוהות עם אג'נדה כלכלית מסוימת", אומר המקור. הליכוד, לשיטתו, מעוניין ליצור סינתזה בין שתי הגישות ולשזור את עמדות המפלגה בסוגיות שעל הפרק סביב דמויות ההנהגה. במלים אחרות, להראות שנתניהו הוא המנהיג היחידי שיש לו ניסיון הן בגזרה המדינית, כראש ממשלה, והן בגזרה הכלכלית, כשר אוצר.

3.
כך או כך, כלל לא בטוח שניסיון להעמיד את הנושאים הכלכליים במרכז סדר היום הפוליטי עשוי להצליח. לדברי השר לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, היום במרכז הבינתחומי בהרצליה, "הנושא הביטחוני נמצא במקום הראשון בסדר היום הישראלי, למרות שאין הצדקה לדחיקת הנושאים הכלכליים לקרן זווית. חלק מן החוסן המדיני שלנו מקורו בכלכלה. לכן מה שמצער אותי יותר מכל הוא השטחיות ורמתו הנמוכה של הדיון הציבורי. גם הרפורמות הליברליות הגדולות במשק, בימי שוחט או נתניהו, לא הוצגו במצע מפלגתי מסודר עם השקפת עולם ברורה הנסמכת על נתונים כלכליים, אלא נבעו מיוזמות אישיות שלהם כשרי אוצר".
רובינשטיין מציין באכזבה כי הדיון בישראל מורכב מסיסמאות ומאמירות פופוליסטיות בלבד. "האמירה של ברק היא סיסמא שאין לה משמעות. למה הכוונה? להמרת המשטר הקפיטליסטי במשטר של בעלות ציבורית ותכנון לאומי? אם כן, צריך להסביר מדוע זה יצליח בישראל לאחר שזה נכשל בכל מקום אחר. אני מקווה שבמערכת הבחירות הקרובה יהיו אנשים שלא יסתפקו באמירות שהקפיטליזם הוא חזירי, אלא יציגו נתונים ויגידו במפורש מה בכוונתם לעשות לגבי קופות הגמל, לגבי המונופולים והקרטלים או לגבי הצטרפותה של ישראל למדינות ה-OECD", הוא אומר.
גיל סמסונוב, השותף במשרד הפרסום גליקמן-נטלר-סמסונוב, נחרץ אפילו יותר. "ישראל אינה בשלה למערכת בחירות כלכלית. הבוחר הישראלי לא מעמיד את הכלכלה בראש סדר העדיפויות, למרות שזהו אבסורד גמור", הוא אומר. סמסונוב מכיר את הבעיה מקרוב. בשנת 2002 ליווה את נתניהו כשזה התמודד מול אריק שרון בתוך הליכוד. מאחר שהיה זה שיאו של המיתון, הנושאים הכלכליים הוצבו בלב הקמפיין של נתניהו, החלטה שהתגלתה כטעות אסטרטגית. נתניהו הפסיד.

4.
גם ההיסטוריה אינה עומדת לצידו של ברק. לפי ההיסטוריון פרופ' זאב צחור, נשיא מכללת ספיר, רק בצמתים בודדים השתלב הנושא הכלכלי בתעמולת הבחירות. "בשנת 1951 הסיסמא של הימין הייתה 'מספיק ודי בשלטון מפא"י', כשהניסיון היה לחבר את מפא"י לבולשביזם הסוציאליסטי במובן הכלכלי", הוא נזכר. "ואכן, מפלגת הציונים הכלליים הפכה למפלגה השניה בגודלה. הם התמקדו בתושבי אזור תל אביב, שסדר יומם היה ונשאר כלכלי, והמהלך הזה הוכח כמוצלח".
אבל בפעמים אחרות, כשהנושאים הביטחוניים היו דחופים יותר, הנושאים הכלכליים קיבלו רק חשיבות שנייה או שלישית בקמפיין. כך היה ב-69', בימים שאחרי המיתון של אמצע שנות השישים, כשתוצאות מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה המתחוללת קיבלו את הכותרות. כך היה גם ערב עלייתו של הימין לשלטון ב-77'. צחור מדגיש כי למרות הפערים הגדלים בחברה הישראלית "הדגש הושם אז על הסיאוב בתנועת העבודה ההיסטורית ועל הקיפוח העדתי." וכך היה גם במערכת הבחירות של 84', שנות ההיפר-אינפלציה, כאשר נושא מלחמת לבנון הראשונה היה בלב הפעילות הפוליטית. בשנת 2006, עמדו הנושאים הכלכליים בצל תכנית ההתנתקות ותכנית ההתכנסות.
צחור פסימי לגבי סיכוייו של הנושא הכלכלי לתפוס מקום דומיננטי בקמפיין הבחירות. "האינטנסיביות של מאורעות היום יום חשובה הרבה יותר מאשר הפוליטיקאים, ולכן אני לא בטוח שבידי ברק השליטה על הנושאים שהוא עצמו יתמקד בהם בעוד מספר שבועות", הוא אומר. "אפילו בבחירות הנוכחיות בארצות הברית הכתיבו גורמים חיצוניים את סדר היום הפוליטי. הרי עיראק הייתה הגורם הדומיננטי בקמפיין עד לפני חודשים אחדים, ונעלמה מן הכותרות עם תחילתו של המשבר הכלכלי", הוא מדגיש.

4.5
פרופ' גדי וולספלד, ראש המגמה ללימודי תקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית, מחזק את דבריו של צחור. "מה שקובע את האג'נדה של הבחירות הם האירועים החיצוניים ולא השחקנים עצמם", הוא אומר.
וולספלד מציע ניתוח מנקודת מבטה של תורת המשחקים. לדבריו, במצב רגיל, נטול משברים, לכל שחקן יהיה עדיף לשחק במגרש שלו, ולא להיגרר למגרש של היריב. כלומר, אם ברק ינסה למשוך את נתניהו למגרש הכלכלי, זה האחרון עשוי להחליט דווקא להתמקד בנושאים המדיניים. "אלא שבישראל, אף פעם אין מצב רגיל, ולכן אחד מתחומי המשחק מגרשים עשוי להיכפות על המועמדים. אם המשבר הכלכלי יחריף, פשוט לא תהיה להם ברירה אלא לדבר על כלכלה. ובמגרש הזה, לקדימה ישנו החיסרון הבולט ביותר, משום שהיא עדיין לא הציגה בפני הציבור אג'נדה כלכלית ברורה", הוא אומר. דבר דומה קרה לג'ון מקיין בבחירות האמריקאיות, כאשר בלית ברירה הוא נשאב לדיון בנושאים הכלכליים, שם הוא סבל מחיסרון יחסי לעומת אובמה. עצתו ליו"ר קדימה, ציפי לבני, היא לבדל את עצמה ממדיניותו הכלכלית של נתניהו, משום שהמלחמה העיקרית שלה היא מול ברק, ולקבוע עמדות ברורות בעניין, מבלי שברק יצליח לנכס לעצמו את כל הנקודות. "עליה להכריז, למשל, שהיא בעד מתן רשת בטחון כלכלית לשכבות העוני. זהו מהלך שיפגע בנתניהו, משום שחולשתו המרכזית היא שזוכרים לו את הפגיעה בשכבות החלשות", אומר וולספלד.

5.
קמפיין הבחירות הקרוב עשוי להיות כלכלי בשני תנאים הכרחיים: החרפה במשבר הכלכלי ורגיעה במישור הביטחוני. נפילת הקסאמים בדרום בשבוע שעבר, והתפוררות הרגיעה עם חמאס, תרחיק את הנושאים הכלכליים מסדר היום הפוליטי. אם המצב הביטחוני בגזרה ימשיך להתדרדר, הנושאים הכלכליים יימחקו לחלוטין.
אולם גם אם יתקיימו תנאים אלה, תהא זו משימה קשה עבור המפלגות לשכנע את ציבור הבוחרים כי יש ביניהן הבדלים אידיאולוגיים משמעותיים בנושא. אם קדימה תיגרר לשיח הכלכלי שאהוד ברק מנסה לקדם, ותציג משנה כלכלית חברתית יותר מזו של נתניהו, הרי שהקרב בינה לבין העבודה יהיה חריף שבעתיים, בניסיון לשכנע את הציבור שאין זהות מוחלטת בין שתי המפלגות.
במערכת הפוליטית יש המעריכים כי יהיה דווקא ניסיון מכוון לבלבל את הציבור בשלל דוגמאות וסיסמאות שונות – הקפיטליזם החזירי היא רק אחת מהן, על מנת להסתיר את העובדה כי קווי הדמיון הכלכליים בין מפלגות המרכז הם גדולים מאד, בדומה לעמדותיהן בתחומים אחרים. לכן, סביר להניח כי העיסוק בנושאים הכלכליים יהיה מורכב מסיסמאות גדולות, אבל לא מעיסוק במספרים, בנתונים. איש מהמתמודדים על ראשות הממשלה לא צפוי להציג בפני הציבור תכנית כלכלית מסודרת, כזו המציגה בצד ההבטחות הגדולות, גם את המקורות התקציביים לממן אותן.

*
לקריאה נוספת: יורם גבאי כתב בהרחבה אתמול על הנושא שמופיע בפסקה האחרונה.

תגובות

  1. אדר

    כתבה ממש טובה. האמירה של ברק מציגה אותו באור עוד יותר מגוחך ממה שחשבתי קודם. זה מזכיר לי את התשאול הפומבי שעשו בארה"ב למנכ"ל הפורש/פושט רגל של להמן-בראד'רס, ריצ'רד פולד: ראש ועדת הפיקוח של הבית הלבן, הנרי ווקסמן (איש מכוער מאוד), הטיח בו שהחברה פשטה רגל ואילו הוא עזב עם נכסים בשווי של בערך מאה מליון דולר, ושאל אותו "האם זה נראה לך הוגן"?
    המנכ"ל הנבוך לא ידע בכלל איך להתייחס לשאלה, התחיל להזיע ולהגיד ששווי המניות שלו גם ירד, והוא בעצם הפסיד כמו כולם.
    ומה שהיה כל כך מגוחך ברגע הזה היתה העובדה שווקסמן לא היה צריך לשאול את פולד (הבאמת מסכן) האם הוא חושב שזה הוגן, אלא את עצמו ואת החברים שלו בבית הלבן, שאפשרו את כל זה (ואפילו עודדו את זה).
    בקיצור, פופוליזם מהסוג הזה מפחיד אותי לאללה.

להגיב זה מגניב