תעלולציה

1.
לידיעות בלעדיות בעיתון, לרוב, יש מחיר. הנה דוגמא עדכנית. הבוקר פרסם כתב האוצר של דה מארקר, מוטי בסוק, את פרטי תכנית החירום של משרד האוצר, להתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי. על פי בסוק, משרד האוצר יציג את התכנית במסיבת עיתונאים מחר (על פי דובר המשרד, שלומי שפר, אולי אולי זה יהיה מחרתיים). הישג עיתונאי מכובד.

2.
ומה בתכנית? על פי בסוק, הפניית 10 מיליארד שקלים להשקעה בפרויקטי תשתיות (בניסיון להתניע את המשק, ברוח כללי הכלכלה הקיינסיאנית), הכפלת תקציב המדען הראשי (שיעמוד על 3 מיליארד שקלים), העברת תקציבים לפריפריה, הזרמת כספים לקרנות אשראי לעסקים קטנים ובינוניים, הקלות בתחום המיסוי, ועוד.

3.
אבל איך מממנים תכנית כזו? כאן בסוק נכשל, למיטב הבנתי הכלכלית. על פי בסוק:

משתתפים בישיבת האוצר ביום שישי האחרון ציינו כי ראשי המשרד החליטו "להחליף דיסקט" בהשוואה למדיניות המסורתית של המשרד בשנים האחרונות. אחד הביטויים הבולטים לכך היא ההחלטה לפרוץ את תקציב המדינה ל-2009 שאושר בממשלה באוגוסט. התקציב לא ייפרץ בצד ההוצאות, למרות דרישת סיעות העבודה וש"ס, אלא בצד הגירעון. יעד ההוצאה הרשמי בתקציב 2009 יישאר גבוה ב-1.7% תוצר בלבד מהיעד ב-2008, כפי שהיה גם בשנתיים הקודמות, למרות הגדלת התקציבים לתשתיות, למדען הראשי ועוד.

4.
אבל מה אומר המשפט הפתלתל "התקציב לא ייפרץ בצד ההוצאות, למרות דרישת סיעות העבודה וש"ס, אלא בצד הגירעון"? הגדלת הגירעון, פירושה (מבחינה טכנית לחלוטין) הגדלת הפער שבין הכנסות המדינה לבין הוצאותיה. זו ההגדרה של גירעון. לכן, אם מגדילים את הגירעון, המשמעות היא שעושים אחד משניים – מגדילים את ההוצאות ללא גידול בהכנסות, או מקטינים את ההכנסות ללא גידול בהוצאות. אם לצאת מנקודת הנחה שהמדינה לא מתכוונת להקטין את הכנסותיה בשביל להתמודד עם המשבר (שכן אין מדובר בתכנית שמתבססת בעיקר על הפחתות מיסים אלא על הזרמת כספים), הרי שהמשמעות של הצעדים שמציג בסוק היא הגדלת הוצאות הממשלה. שכן אחרת, ניתן היה לחשוב כאילו לא קיים קשר בין הוצאות הממשלה לבין הגירעון הממשלתי.

5.
אז למה בסוק כתב את מה שכתב? למה הוא מדגיש התקציב לא ייפרץ בצד ההוצאות אלא בצד הגירעון, למרות שלמשפט הזה אין משמעות? למרות שהמשפט הזה פשוט שגוי? משום שבסוק קיבל את הידיעה באופן בלעדי ממשרד האוצר. ולמשרד האוצר יש אינטרס להראות שהוא "לא נכנע לדרישות של ש"ס ושל העבודה", אלא פועל באופן יזום, עצמאי ואחראי. ולכן, אם אפשר, בואו נכופף את המציאות כך שתתאים לנו. בסוק, במקרה הזה, לא דרש הסברים מעמיקים למשפט הזה שכתב, אלא קיבל אותו כמו שהוא מן האוצר. זה המחיר, במקרה הזה, של ידיעה בלעדית. ואני מזכיר לכם, אין מדובר בידיעה ב"מעריב" או ב"כולנו". זו הידיעה הראשית בדה-מארקר, מוסף הכלכלה של העיתון לאנשים חושבים.

6.
אבל בסוק לא מטומטם. הוא יודע שהוא חייב לספק הסבר כלשהו למשפט המשונה הזה, שהניחוח הפוליטי שעולה ממנו נישא למרחוק. ולכן בסוק מנפק את ההסבר הבא:

ההגדלות יוכנסו, כפי שמתגבש באוצר בימים האחרונים, ל"קופסאות", כפי שנעשה ב-2007 וב-2008 בהוצאות המלחמה בלבנון, כלומר, הן לא יובאו בחשבון בהגדלת יעד ההוצאה. ואולם הם כן יובאו בחשבון הגירעון ב-2009. הגירעון שלפי תכנון והתחייבות האוצר אמור היה להיות 1% תוצר, כ-7 מיליארד שקל, יהיה 3%-4% תוצר, כלומר 21-28 מיליארד שקל ואולי אף יותר.

7.
ומה זה אומר? זה אומר שמשרד האוצר שוב יפעיל את החשבונאות היצירתית אותה הפעיל בשנת 2007, אחרי מלחמת לבנון. אז, התעורר צורך בתקציבים דחופים למימון שתי תכניות גרנדיוזיות – המלחמה בצפון, והמשך מימון (בשיעורים בלתי צפויים) של תכנית ההתנתקות. מה עשו אז במשרד האוצר בשביל לא להגדיל את הוצאות הממשלה? מצאו פתרון חשבונאי יצירתי. הם יצרו "קופסאות" חוץ תקציביות, לכאורה, שאליהן הכניסו את התקציבים היעודיים. באופן זה, כביכול, ההוצאה הרשמית של הממשלה לא גדלה, אבל הגירעון כן גדל. ומדוע גדל הגירעון? משום שהגירעון יודע שלא ניתן לרמות אותו, ושאריתמטיקה בסיסית נשארת אריתמטיקה בסיסית, לא משנה כמה פקידי האוצר ינסו לכופף אותה. רוצה לומר – תקראו לזה קופסאות, תקראו לזה צעטלעך, זו עדיין הגדלה של ההוצאה ללא הגדלה של הכנסה, ולכן הגדלת הגירעון. אפילו אנשי קרן המטבע העולמית (IMF) מתחו בעבר ביקורת על מדיניות תקציבית יצירתית זו של אנשי האגף התקציבים, והתריעו בפניהם שלא יקבלו זאת שוב בעין יפה.
זה מבחינה אריתמטית. מבחינה עיתונאית, זה אומר שבסוק משחק לידיהם של האוצר, משום שהוא חייב להימנע מן המלכוד שהוא הכניס את עצמו אליו בכך שהסכים לקבל מן האוצר ידיעה בלעדית מוכתבת, מבלי לשאול שאלות, ולכן גם ההסבר שהוא מנפק לכשל שטמוע בדבריו, שהוא מודע אליו היטב, הוא הסבר מצוץ מן האצבע, מסריח מאג'נדה ומתעלולים חשבונאיים ופוליטיים.

ככה זה. ככה זה עובד, וככה זה נראה.

נ.ב: לא ראיתי את הגרסא המודפסת של העיתון, וקראתי את הידיעה רק באינטרנט. ייתכן שבעיתון היתה בוקסת פרשנות של בסוק או של מישהו אחר שמדברת על השיטה היצירתית של האוצר לרמות את הציבור, את עצמו, ואת הגופים הבינלאומיים שעוקבים אחרי ההתנהלות הפיסקלית של ישראל. איני יודע. אם מישהו ראה את הגרסא המודפסת ויודע אחרת, שיעדכן אותי בבקשה.גי

תגובות

  1. אלעד-וו

    א. מרתק!

    ב. יש לי השערה חלופית. בסוק והאוצר עושים יד אחת. גם בסוק וגם האוצר יודעים שזה ישרא-בלוף (המילה הזאת מעולם לא היתה מוצדקת יותר). הם לא מתכוונים לשקר לקוראים. הם שולחים מסר מקודד לקוראים שהם יודעי חן. מה שהם אומרים זה "משקיעים, תירגעו. אנחנו נשקר לציבור ולקרנות המטבע העולמיות, ונדווח על תקציב שגוי, בעוד הגרעון אכן יעלה, כי את זה אנחנו לא יכולים להסתיר. לכן, אל תיבהלו, ותמשיכו להשקיע, כי אנחנו הולכים לשקר לכולם בשביל שההשקעות שלכם יהיו בטוחות".

    במובן הזה, מה שבסוק והאוצר עושים זה בערך מכבסת מילים. אי אפשר לדבר על "חיסול" כי אז זה יעשה פאדיחות בעולם, אז קוראים לזה "סיכול ממוקד". כנ"ל "הנחה למי ששירת בצבא" (=לא לערבים), וכו'.

    מכבסת המילים הזאת מאוד אמריקאית, ולכן זו פעולה מאד ביביסטית, שאני מנחש שמקורה בנערי האוצר שמונו ע"י ביבי. האמריקאים מומחים בכאלה. ראה pro-life, family values, disadvantaged youth, וכו'.

להגיב זה מגניב