שתי הערות

0.
– הפסקה שהיתה כתובה כאן קודם בטאה היטב את רחשי ליבי, אבל היתה פוגענית מדי, כך אמרו לי אנשים שקרובים אלי ושאת דעתם אני מעריך. לכן הסרתי אותה. עמכם הסליחה –

1.
תני גולדשטיין פרסם הערב את הטור הזה בוואינט. אני נוטה לקבל חלק מהדברים שגולדשטיין כותב בטור שלו. למשל, ההתחלה שלו די מוצלחת, משום שהיא כניסה לפרספקטיבה היסטורית את תכנית ההאצה של האוצר (אני מוכן לשים כסף שהדבר היחידי שמוטי שרף עשה מאז שהוא נשכר על ידי משרד האוצר להיות יועץ אסטרטגי לעניין תקופת המשבר הוא לשנות את השם של התכנית מ-"תכנית החירום" ל-"תכנית ההאצה" רק בגלל שזה משדר אופטימיות. אמר, ולקח הביתה 50 אלף דולר, או השד יודע כמה משלמים לו). בהמשך הטור גולדשטיין מעיר שתי הערות. אביא אותן כאן, ואעיר הערות משלי.


2.
הנה ההערה הראשונה:

בכל זאת, יש הבדל קטן, שנותן תקווה לתוכנית ההאצה: ההבדל האידיאולוגי. פקידי האוצר מעולם לא חשבו שצריך להילחם בעוני, או ליתר דיוק, בפערים החברתיים במדינת ישראל. הפערים, לשיטתם, מאיצים את הצמיחה ולכן הם טובים, כיוון שרמת החיים של העניים עולה גם אם הפער בינם ובין העשירים גדל. זאת השיטה שהאוצר כופה על המדינה בהצלחה מזה עשרים שנה, ושום ספין פוליטי לא יעמוד בדרכה.

כשקראתי את הדברים לא הצלחתי שלא לחשוב על כך שהתיאור הזה מתאים במדויק לתיאורית הצדק של ג'ון רולס, שרבים נוטים לשייך אותה לזרם האגליטריאני במחשבה החברתית, למרות שמדובר בטעות מוחלטת. רולס לא היה אגליטריאן. הוא לא האמין שהשוויון הוא מעל לכל. הוא חשב רק שבאופן א-פריורי, כאשר מציבים בני אדם רציונליים במצב שהוא הם לא יודעים דבר על עצמם או על העולם, הם יבחרו למזער את הנזקים שלהם ככל האפשר, ולכן יבנו חברה שמושתת על סעד לחלשים. אבל, וזה חשוב, רולס לא טען שהצדק טמון בעזרה לשכבות החלשות בכל מחיר. הוא האמין שאופן חלוקת המשאבים של החברה צריך להיות כזה שבכל מקרה השכבות החלשות לא תקופחנה. במלים אחרות, ניתן לשפר את מצבם של החזקים בחברה, ניתן אפילו להגדיל את הפערים בחברה, כל עוד אנחנו משפרים את מצבם של החלשים. לא באופן יחסי, כי אם באופן מוחלט. כי באופן מוחלט, עדיפים שני תפוזים ושתי כיכרות לחם על תפוז אחד וחצי כיכר. ללא כל קשר אם לעשירים יש עשרים ושמונה מיליון כיכרות ומטעים שלמים של פירות הדר. ולכן התיאור של גולדשטיין את עמדות האוצר דווקא באופן רולסיאני לא ממש משרת את המטרה שלו. להיפך. הוא אולי אפילו מפחיד את אנשי האוצר.

3.
והנה ההערה השניה של גולדשטיין:

נותר רק לקוות שהמערכת הפוליטית לא תכשיל את התוכנית. רוני בר-און, אלי ישי ואבישי ברוורמן מתקוטטים בלהט על השאלה המסעירה – האם הכסף יבוא מהרחבת תקציב שנת 2009 או שהתקציב יישאר כמו שהוא אבל הגירעון יגדל. זה ויכוח כל-כך מטופש, שאפילו הם עצמם לא יאמינו שהיו שותפים לו אי-פעם, ואיש מהם לא ירוויח ממנו אפילו מצביע אחד. אפילו מבחינת האינטרס האלקטורלי שלהם מוטב להם לנצל את מסיבת העיתונאים של היום כדי להתעשת, להתפייס ולצאת לדרך.

"זה ויכוח כל כך מטופש"??? להרחיב את התקציב (קרי, להגדיל את ההוצאות) או שהתקציב יישאר כמו שהוא אבל הגירעון יגדל, זה ויכוח מטופש בעיניך, תני גולדשטיין? וואלה? ספר את זה לעשרות הכלכלנים שיושבים ומנסים לשבור את הראש על התמהיל הנכון של ההתמודדות עם המשבר הזה – קביעת גודל הגירעון הרצוי, בכפוף למגבלות חמורות שקשורות ליכולתה של ישראל לגייס אשראי בעולם בשביל לממן את הגירעון הזה, קביעת אופני ההתמודדות עם הירידה הצפויה בהכנסות ממיסים, קביעת התמהיל הנכון של הרחבת התקציב או שינוי התמהיל הפנימי שלו. כל אלה נראים לך כמו ויכוח כל כך מטופש? וואלה? יפה לך. אני רק לא כל כך בטוח שהבנת מה בדיוק כתבת.

4.
ולסיום: מישהו יכול להסביר לכל כותבי הנאומים והסיסמאות שהביטוי "להחליף דיסקט" הוא גם קצת ארכאי וגם כמעט אונומטופאי? אם להיות מליצי, הגיע הזמן להוריד ולהתקין עדכונים חדשים בעניין הזה, ויפה שעת אחת קודם.

תגובות

  1. מיכל פ"פ

    דבר אלי כלכלית, שאולסקי, זה מחרמן (:

    לא הבנתי כלום מהתפוזים, אבל עושה רושם שאתה אינטיליגנט.

  2. דובי

    תוכל להסביר ללא כלכלן כמוני איך מגדילים את התקציב בלי להגדיל את הגירעון? האם מדובר על העלאת מיסים?

  3. ישראל

    רגע, זה לא אתה שלפני שלושה פוסטים התלונן על התעלולנות של האוצר?
    הנה מה שכתבת:
    "
    אז למה בסוק כתב את מה שכתב? למה הוא מדגיש התקציב לא ייפרץ בצד ההוצאות אלא בצד הגירעון, למרות שלמשפט הזה אין משמעות? למרות שהמשפט הזה פשוט שגוי? משום שבסוק קיבל את הידיעה באופן בלעדי ממשרד האוצר.
    "

    עכשיו אתה מתלונן על שגולדשטיין כותב את אותו הדבר?

  4. דרומי

    אני לא בטוח שהשיוך האוטומטי של מדידת מצב העניים באופן אבסולוטי היא הטריטוריה של ג'ון רולס ורק שלו – לא זוכר ציטוט מקביל מההגות הקפיטליסטית-ליברלית, אבל את הטענה הזו אנחנו שומעים מחסידי שוק חופשי על ימין ועל שמאל. 'מה זה חשוב כמה הפערים גדלים – כל עוד כולם מרוויחים'.

  5. אריאל

    אני מסכים איתך. יש פה כמה דברים באמת דבילים. הדמוניזציה של פקידי האוצר היא משהו שהאני לא באמת מצליח להבין (כלומר אני מבין: הפוליטיקאים באוד אוהבים להאשים אותם בכשלונות שלהם, ויש עיתונאים שקונים את זה). הדיבור הזה על מיעוט קטן ששולט בהכל ורוצה ברעתנו הוא פרנואידי ופתטי. על המשפט "זה ויכוח כל-כך מטופש, שאפילו הם עצמם לא יאמינו שהיו שותפים לו אי-פעם" פשוט אין לי מילים. מישהו שכותב על כלכלה, וחושב שמקורות למימון תקציב זה לא חשוב. מה עוד יש לומר?
    בקשר לרולס, זו הערה מעניינית. מעניין שהתירוץ הכי נפוץ של הקפיטליזם לפערים החברתיים הוא הסבר רולסייני. ומעניין שלמרות שזה סך הכל לא תירוץ, אלא די נכון, זה לא מספק אף אחד.

  6. אלעד-וו

    "כי באופן מוחלט, עדיפים שני תפוזים ושתי כיכרות לחם על תפוז אחד וחצי כיכר. ללא כל קשר אם לעשירים יש עשרים ושמונה מיליון כיכרות ומטעים שלמים של פירות הדר."

    אתה מסכים עם זה? כי ברור שזה לא נכון. רמז: תחשוב מה קורה אם במערכת יש עוד דבר חוץ מתפוזים וכיכרות לחם. למשל, כלי תקשורת, נהרות וחופי ים, מערכת חינוך ובריאות. תחשוב מה קורה כשהעשירים רוצים את אלה רק לעצמם. עכשיו תחשוב מה הפער עושה. "עליית רמת החיים" לא סופרת את העובדה שהחינוך של העניים מתדרדר, למשל.

  7. אדר

    אריאל, הטיעון על "נערי האוצר" הוא לא לגמרי מופרך.
    מדובר על מספר מצומצם של אנשים שמקבלים החלטות על בסיס ההתמחות שלהם, שהיא כלכלית בעיקרה, אינם אנשי שטח ולא תמיד מכירים את המטריה באופן מספיק, ולא שהם רעים או משהו, זו פשוט שיטה שלא תמיד פועלת באופן הכי טוב. החלטות תקציביות יכולות להתקבל גם על בסיס שיתופי ולא רק דיקטטורי…

  8. אריאל

    אדר: החלטות תקציביות יכולות גם להתקבל על בסיס דיקטטורי. זה לא ממש מפריע לי. לא כל דבר צריך להיות דמוקרטי בעיני. לי נראה שנערי האוצר בעיקר בולמים את הטירוף הבזבזני של הפוליטיקאים המושחתים שלנו.

  9. אדר

    נערי האוצר בעיקר דואגים להוציא לפועל מדיניות של קיצוץ מתמיד בתקציב. דווקא התקציב שהוא לב לבה של כל פעילות של המדינה יוחלט באופן דיקטטורי? זה מגמד כל פעילות ציבורית אחרת שנעשית במדינה, וחבל.

  10. אלעד-וו

    אריאל:נערי האוצר פועלים כדי להשליט כאן חוק ג'ונגל, שבו החזק והמרוויח שורד. ראינו בשנים האחרונות לאילו תופעות איומות האידאולוגיה הזאת גורמת.

  11. אריאל

    אדר: אני חושב שממשלות מחליטות לקצץ, ולא נערי האוצר. אבל לאוצר יש אחריות ביצועית, ואני חושב שבהיבט הזה החבר'ה האלה עושים עבודה סבירה. אני מודה שאני לא מבין גדול בפעילות של האוצר, אני פשוט לא אוהב את דפוסי ההאשמה הללו. יכול להיות שנערי האוצר הם לא מושלמים. מכאן ועד להאשימם בכל שהם אוהבים עוני ופערים חברתיים זה קצת מצחיק, במובן הקומיקסי של המילה – זה מתאר אותם כמו חבורה של גרגמלים ששונאים דרדסים.

  12. דובי

    הממשלות מחליטות לקצץ בד"כ על בסיס המלצות האוצר – זו בדיוק הבעיה, שהממשלה נוטה להסתמך בעיניים עצומות על האוצר בלי לבדוק אופציות אחרות.
    "אוהבים עוני ופערים חברתיים" זה אולי מצחיק, אבל מה לעשות שהשיטה הניאו-ליברלית קובעת שפערים חברתיים ועוני הם לא רק בלתי-נמנעים, אלא *טובים* לכלכלה ולחברה בכללותה? הם יוסיפו ויגידו ש"בזמן גאות כולם עולים", אבל יתעלמו מכך שרווחה יחסית חשובה לא פחות מרווחה אבסולוטית. הם לא גרגמלים, הם מאמינים שמה שהם עושים טוב בשביל כולם, אבל אנחנו לא חייבים להסכים איתם.

  13. שאול א.

    לדובי – ראשית, אני עוד חייב לך תשובה. שנית, הממשלה לא "נוטה" להסתמך בעיניים עצומות על האוצר מבלי לבדוק אופציות אחרות. לממשלה, או לפחות לדרג השרים, אין שום ברירה אחרת. אין להם את הכלים המקצועיים לעשות זאת. לפחות לא בשיטת הממשל הקיימת (וכן, אני מכיר את עמדותיך לגבי שיטות ממשל אחרות). ומלבד זה, השיטה הניאו ליברלית לא קובעת שפערים חברתיים ועוני הם *טובים* לכלכלה ולחברה בכללותה. אלא אם כן פספסתי משהו נורא יסודי בלימודי הפכ"מ שלי. בכל מקרה, אשמח אם תראה אחרת.
    תודה.

  14. אלעד-וו

    שאול: כל רעיון ה-meritocracy הוא שפערים חברתיים (וברמה מסויימת עוני) הם מועילים לחברה, כי אחרת למה שאנשים יצטרכו להתאמץ כדי לעלות למעלה בסולם? זה ברמת העקרון. אני בטוח שדובי יכול לתת תשובה יותר אינטיליגנטית ממני, עם ציטוטים. ברמת השיח, נראה שהרעיון שפערים חברתיים הם מאפיין של השיטה מופנם היטב אצל הניאוקונס.

  15. אריאל

    דובי: " השיטה הניאו-ליברלית קובעת שפערים חברתיים ועוני הם לא רק בלתי-נמנעים, אלא *טובים* לכלכלה ולחברה בכללותה" – לי לא ידוע על אספקט שכזה בשיטה הניאו-ליברלית.

  16. אריאל

    ואת הפרס על התגובה המיותרת ביותר מקבל…..אני!
    לא שמתי לב לתגובה של שאול. איתכם הסליחה.

  17. דובי

    אני מקווה שציטוט ממרגרט תאצ'ר יספק אותך, כי אין לי כוח לחפש בין הטקסטים שיש לי בגרסא מודפסת:

    Because competition is always a virtue, its results cannot be bad. For the neo-liberal, the market is so wise and so good that like God, the Invisible Hand can bring good out of apparent evil. Thus Thatcher once said in a speech, "It is our job to glory in inequality and see that talents and abilities are given vent and expression for the benefit of us all." In other words, don't worry about those who might be left behind in the competitive struggle. People are unequal by nature, but this is good because the contributions of the well-born, the best-educated, the toughest, will eventually benefit everyone. Nothing in particular is owed to the weak, the poorly educated, what happens to them is their own fault, never the fault of society. If the competitive system is "given vent" as Margaret says, society will be the better for it.

    (http://www.tni.org/detail_page.phtml?&lang=en&page=archives_george_bangkok&lang_help=en)
    לא שזה הטקסט הכי מוצלח בעולם, אבל אני מקווה שתסלחו לי על העצלנות. זה הדבר הראשון שגוגל סקולר מצא.

  18. שאול א.

    וואו, זה כל כך לא הטקסט הכי מוצלח בעולם. בעיקר לאור העובדה שרובו המכריע פרשנות (איני יודע של מי כי לא נכנסתי ללינק, סלח לי על העצלנות), ובעיקר לאור העובדה שמדובר בפוליטיקאית, לא באחת מאבות המחשבה הכלכלית הניאו-ליברלית, או באחד מהוגיה המרכזיים. רק אל תביא לי את רייגן, כי זה בכלל יהיה משעשע.

    אם קראת את אדם סמית, למשל, אתה יודע טוב כמוני עד כמה הוא רחוק מהדעה שהטקסט למעלה אמור לשקף. וגם במה שקראתי ממילטון פרידמן לא מצאתי אזכורים לרעיון הזה.

  19. אדר

    דובי – בנוסף לתגובה של שאול, שים לב שת'אצר לא אמרה בכלל שזו "אשמתם" של אלו שנותרים מאחור. באמירה שלה, לפחות כמו שהיא מופיעה כאן, לא היתה שום קביעה עקרונית לגבי החובות של המצליחים כלפי העניים. היא רק אמרה שכשרונותיהם צריכים לקבל חופש ביטוי מקסימלי לתועלת החברה כולה. כלומר, אסור לרסן יכולות של אנשים רק בשם השוויון. אפשר גם על זה להתווכח אבל לומר שאי שוויון זו מטרה בפני עצמה זה כבר לא נכון.

  20. אריאל

    כמעט הגבתי תגובה מיותרת שוב.
    אז שאול ואדר אמרו את כל מה שאני רציתי לומר, ונותרתי עם עם תחושה מוזרה של ריקנות בפנים. אבל לפחות לא יצאתי דביל פעמיים.

  21. רן

    1. בספרו "החופש לבחור", מילטון פרידמן טוען בפירוש ששוויון בתוצאות, או מדיניות שחותרת להשגת שוויון בתוצאות (מדינת הרווחה), גורמים לפרזיטיות ולפגיעה בחירויות של האזרחים. מכך אני מבין שלפי פרידמן פערים חברתיים (ולאו דווקא עוני) הם בהחלט *טובים* לכלכלה ולחברה בכללותה. באזור עמ' 150 של התרגום לעברית משנת 79 הוא גם כותב ש"החיים אינם הוגנים, ולא ניתן לתקן זאת. אבל למזלנו כולנו יוצאים נשכרים מכך. השוני הוא שהופך את העולם למעניין ואנשים למיוחדים. אי השוויון בהכנסות הוא זה שמאפשר את השוני והייחודיות הללו, בכך שהוא נותן תמריצים לאנשים להתעלות ולהיות מיוחדים" (זה לא ציטוט מדויק, אבל בזמנו סיכמתי את הפרק הזה)

    2. הנקודה המתבקשת בדיון כזה, שלא עלתה בכלל עד עכשיו, היא לא התוצאה הסופית, אלא השוויון בהזדמנויות. פרידמן מצדד בגישה של הסרת מכשולים פורמליים (חוקתיים) בלבד בפני בני אדם (לדוגמא אפליה ממוסדת על בסיס צבע עור). ברור שמכשולים אלו הם לא הפער האמיתי שיש בשוויון בהזדמנויות בין בני אדם. אצל רולס לעומת זאת שני העקרונות של צדק חלוקתי בחברה הם: 1. עקרון החירות- לכל אדם יש זכות לכלל החירויות הבסיסיות. 2. אי-שוויון חברתי-כלכלי הוא צודק אם ורק אם הוא לתועלתו של החלש ביותר בחברה ומיוסד על מערכת של שוויון הזדמנויות בקבלת משרות ועמדות בחברה. {מורה צדק – עיונים בתורתו של ג'ון רולס / דניאל אטאס ודוד הד, עמ' 5}
    מכאן אפשר להבין שלפי רולס זה שהעני קיבל עוד כיכר לחם ותפוז זה ממש לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שהעני הממוצע יוכל, כשהוא מגיע לבגרותו, להיות מסוגל להתקבל לאותה עבודה ואוניברסיטה שמתקבל אליה העשיר. כלומר לפי רולס מה שצריך לקבוע הצלחה בחיים זה הכישרון המולד והמוטיבציה של הבנאדם, ולא כמה כסף יש להורים שלו. וזאת ממש לא המציאות שמשרד האוצר מנסה לייצר כאן, בלשון המעטה

להגיב זה מגניב