4000

0
לפני הכל, קצת מוזיקה (לא יודע למה, אבל אני על החומה של פינק פלוד בריפיט לאחרונה, אז הנה):

1
תכננתי לכתוב סיכום שבועי כרגיל, ואפילו כבר התחלתי לכתוב דברים בראשי פרקים, אבל אז המלצות המשטרה בתיק 4000 פורסמו וזו היתה הפעם הראשונה שבה אשכרה התגעגעתי לחדשות, והפעם הראשונה שבה אשכרה הרגשתי צורך להגיד משהו, כך שזה יהיה סיכום השבוע שלי הפעם.
להמשך קריאה

16

0
לפני הכל, קצת מוזיקה:

1
אתם ידעתם שבאנגלית ׳בורגול׳ זה ׳בולגור׳?

1.5
בכלל, הדבר שאתה מבין שאתה הכי לא יודע באנגלית זה שמות של ירקות (מי מכם יודע איך אומרים כרישה בלי לגגל??), ושמות של מונחים בחשבון, הנדסה וכו׳. אלוהים, כמה אני פרובינציאלי. זה כמו שבצבא לימדו אותי רק ערבית של מחסומים.
להמשך קריאה

בין לבין

לפעמים, לפעמים אני בוכה בבקרים.

זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה. זה תמיד קורה בגלל שילוב מקרי של המוזיקה הנכונה, התאורה הנכונה, הקצב הנכון של הצעדים, ומספיק זמן פנוי בשביל לבכות.

זה תמיד אותו פרנציפ. טריגר מקרי כלשהו גורם לי לדמוע. אני לא גועה בבכי. בדרך כלל לא משמיע שום קול. סתם, מתחיל להזיל דמעות. לפעמים יותר, לפעמים פחות.

הבוקר זו היתה התמונה הזו:

Fire Escape Collapse, 1975

Fire Escape Collapse, 1976


להמשך קריאה

15

0
לפני הכל, מוזיקה. והפעם, סוף העולם בלוז של מאיר אריאל. סתם כי זה מזכיר לי ספיישל משונה מאוד שהיה פעם בטלוויזיה עם נתן ברנד:

(למי מכם שקוראים את הפוסטים שלי במייל, דעו לכם שבכל פעם יש כאן לינק ליוטיוב שמשום מה לא עובר במייל. אתם מוזמנים להיכנס לבלוג עצמו ולהקשיב).

1
הייתי יותר מדי בטוויטר השבוע. הרבה יותר מדי.

2
דברים מתחילים להתייצב. זה קצת מוזר לי להגיד את זה רגע לפני החורף. השלג המפתיע שירד כאן השבוע גרם לנו (שוב) להבין שעד שחשבנו שהבנו מי נגד מי, פתאום צריך ללמוד מורכבות שלמה מחדש. איך מזיזים את האוטו בשלג, האם כדאי בכלל להזיז את האוטו בשלג, איך מפנים את השלג, מה שוות הכפפות שלנו, כמה שכבות בן אדם יכול ללבוש לכל הרוחות, וכו׳.
ועדיין, דברים מתחילים להתייצב. זו לא שאלה של לוגיסטיקה, זה מצב נפשי. הנפש מתחילה להתייצב. אנחנו כבר לא לבד. יש לנו אנשים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם בשעת הצורך. הצלחנו לבנות לעצמנו תמהיל בריא של משפחה, של חברים ישראלים, מבית הספר של הילדים אבל גם לא מבית הספר, לצד המשפחות והחבר׳ה מהתכנית שלי. יש עם מי לצאת לשתות, יש לאן לצאת לשתות, יש עם מי לשחק אחר הצהריים, או לנסוע להחליק על סקייטים, או לעשות על האש, או לצאת לחופשה, להתלונן על מזג האוויר, להאזין למוזיקה, לעשות קניות, לאכול גלידה.
זה כיף, וזה נעים. זה לא מחליף את החברים שהשארנו בבית (לפעמים אני מרגיש איך אני מנסה למצוא אנשים שימלאו את מקומם של אנשים ספציפיים שיש להם תפקיד חשוב בחיי, וכושל), אבל זה ממלא קצת את החוסר, את הצורך.

3
שלג הוא ידיד (אבל מין ידיד שלא ראית הרבה זמן ואתה באמת שמח שהוא קפץ לביקור אבל מתישהו זה נהיה קצת ׳יאללה שחרר אחי, תחזור הביתה׳). גשם הוא אויב. רוח היא השטן.
להמשך קריאה

14

0
קודם כל, מוזיקה. והפעם, מתוך הפלייליסט המצוין של גיאחה המצוין בעצמו: ׳עשרים שירים מושלמים לעכשיו׳ (הוא מעדכן את הפלייליסט בכל שבוע):

1
לילה. כולם ישנים. בחוץ יורד גשם. פעם הייתי אוהב לכתוב בשעות האלה, כשהבית ישן וכשבחוץ יורד גשם. פעם הייתי איש של לילה. יושב וכותב אל תוך השעות הקטנות, מסיים לפנות בוקר, שולח למערכת והולך לישון לכמה שעות בתחושה טובה. זה היה מזמן. השנים חלפו, הזדקנתי. אין לי כבר כוח לכתוב בלילות, מעדיף לכתוב בבקרים כשהילדים בבית הספר. גם התחושה הטובה של לשלוח טקסט מוצלח במיוחד למערכת חלפה ואיננה שוב.

בבית האבות המטאפורי שאני חבר בו, היו אוהבים ודאי לגלות את מחלקת התה בסופר

בבית האבות המטאפורי שאני חבר בו, היו אוהבים ודאי לגלות את מחלקת התה בסופר


להמשך קריאה