בום

מאז המצאתו של המחשבון-רדיו-שעון לא הייתה כמעט שום התפתחות משמעותית בידע האנושי, עד שהגיע הLHC.

והנה, סוף סוף יוכל הLHC לעזור לנו לשפוך מעט אור על נפלאות העולם שסובב אותנו, ולפתוח פתח לגילויים חדשים שישמשו לשיפור איכות החיים של מיליוני הבריות שמסתובבות על פני הפלאנטה הזו, מה שלא ימנע מאותן הבריות עצמן להכחיש כל מסקנה שתעלה במסגרת הניסוי בטענה שעם כל הכבוד למדע המודרני, יש לנו ספר פרימיטיבי מלא באמונות תפלות מתקופה שבה אנשים לא הכירו את מחזור הדם וחשבו שהעולם הוא שטוח, וברור לכולם מי צודק בסיפור הזה.

ואם מישהו תהה אם הLHC כבר השמיד את העולם המוכר לנו או לא, הדומיין הקליט hasthelargehadroncolliderdestroyedtheworldyet יעזור לכם להישאר עם האצבע על הדופק.

מציצנות

ההשקה המחודשת של פיקסה זימנה איתה פיצ'ר חביב, שמאפשר לכל ארחי פרחי לראות בתצוגה מתחלפת תמונות אקראיות שהועלו לאחרונה לשירות אכסון האלבומים. (ומי שתוהה למה אני כותב כמו קוקסינל, יש לזה הסבר, אבל אני אחסוך אותו ממכם)

אני לא לגמרי משוכנע מה הסיבה, ולמרות שאני יודע שזה הולך להותיר רושם קצת מוזר, אני חייב להודות שאני נהנה לשבת ולבהות בתמונות האלה במשך דקות ארוכות. 

לא יודע למה. אולי זה בגלל שתמונות, במרבית המקרים, משקפות רגעים טובים בחיי אנשים, או לפחות מספיק חשובים כדי שמישהו יטרח להנציח אותם מתוך איזה רצון להעיף בהם מבט שני מתישהו ולהיזכר. אולי זה ההתענגות על הרגע של חלק מהמצולמים, או המבט ששמור לחבר קרוב, או בן משפחה, שמשום מה ניבט אלי. 

ובחלק מהמקרים  אתה בוחר להביט באלבום השלם, והתמונה לובשת לפתע משמעות אחרת. תמונה של זוג זועף יכולה להצטלם בארוחת ערב בין שני נאהבים שזה עתה רבו, או בין שני ידידי ילדות בפגישת מחזור בחלוף שנים רבות. כל שלב מוסיף עוד נדבך לסיפור. תמונה של חרדים מתפללים באלבום שמתוייג כ"פלסטין" בפרופיל של מטייל.

ולפעמים, זה סתם ילד סיני מצחיק.

תעיפו בזה מבט. זה כיף.

קו, ועוד קו

ובכן, כפי שאחגדול הבטיח, אני עצלן מדי בשביל לכתוב פוסטים ארוכים, משעשעים, ומלאי תובנות.

למעשה, גם ב"הוא צריך לנוח הוא הרגע קם 1.0" הבלחתי רק לרגעים ספורים, שלוו בדרך כלל בהתקפי כתיבה אמוציונלים שעסקו בעניינים הקשורים ללאומנות, דת, או אמא רוסיה.

את זרם השטויות הבלתי פוסק שאני משתף בגוגל רידר שלי גם אשמור לעצמי בשלב זה, אלה אם כן שאולי (מאז שאני זוכר את עצמי אני קורא לו שאולי, וקצת קשה לי להפסיק עכשיו, ומה גם שאני לא ממש מעוניין) יחליט להתקין תוסף שיציג אותם כרשימה מתחלפת בשוליי הבלוג.

מה שכן, רק כדי להפגין איזו נוכחות, הנה שיר מקסים מהדיסק החדש של הפסנתרן יהונתן אבישי, שהלחין שירי ילדים שאביו כתב. את יהונתן שמעתי לראשונה ב"ג'אז בים האדום" בשנת 99', עת עדיין הייתי נער רוסי בעל קול צייצני, פנים ילדותיות, ואופי קפריזי. שנים לפני שהפכתי לגבר המסוקס שאני היום, יהונתן אבישי כבר נתן בראש אל מול קהל מתלהב, ולמעט העובדה שהיה נראה קצת מחוק (לימים גילינו שהוא תמיד נראה מחוק) היה מסמר הערב. מאז השתדלתי לעקוב אחריו בהופעות בארץ, אותם ביצע בדרך כלל עם ההרכב המגניב בעל השם הכי לא מבטיח בעולם: "Third Word Love."

ועכשיו כאמור דיסק חדש, עם אמנים אורחים כגון רונה קינן, וישראל גוריון, שמעמיד אלטרנטיבה איכותית לשירי הילדים המטרידים של היום העוסקים בציד עוגות, וכבשים נהנתניות.

לא הצלחתי, חרף כל המאמצים, להוריד את השיר הארור הזה, ולכן קבלו לינק שיפתח לכם חלון מדיה פלייר מעצבן במקום לנגן את הקטע כאן. עמכם הסליחה.