הו, כמה שיש לי להגיד על האח הגדול. בעיקר על הקקופוניה הצפוייה לנו בתקופה הקרובה. אבל, אני עייף מדי בשביל לחשוב. ולכן, כשירות לציבור, וכמיטב המסורת, הנה עוד הודעה יח"צנית מבית היוצר של תקשורת שר הבטחון. תבלו.
א' באלול התשס"ח
1 בספטמבר 2008
סימוכין: יועץ תקשורת-1496-010908
משלכת יועץ שר הביטחון לתקשורת נמסר:
להלן דברי שר הביטחון, אהוד ברק, באירוע לרגל השקת הספר, "יצחק שמיר- כסלע איתן", באודיטוריום רוטשילד, במוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב, 1/9/08:
"קודם כל אני רוצה לברך את כל מי שיזמו והובילו את הוצאת הספר הזה. זה מסמך חשוב ובעיתו.
על הקשר שלי עם יצחק שמיר וההערכה שלי אליו, כתבתי בספר. באירוע החגיגי הזה אני ארצה להוסיף רק כמה מילים.
שיבוש הסדר של הסרט מקשה את העניין, כי קשה מאוד לדבר אחרי הדברים הכל-כך ישירים, מדויקים וקולעים של יצחק שמיר עצמו.
יצחק שמיר, "מיכאל" בשם המחתרת שלו, שייך לזן המיוחד של אנשי השורה המצומצמת שמעולם לא יצאו לגמרי מן המחתרת. הוא באמת נותר לדידי איש חתום, לא-מפוענח עד הסוף, ולכן דווקא משום כך כל-כך מסקרן, מעניין ומרתק.
מעורב בפולין, דרך לח"י, המבצעים והמשבר של רצח יאיר, במוסד, כשר החוץ, כראש הממשלה במלחמת המפרץ ובוועידת מדריד, בכל שנות פעולתו ופעילותו פועל יצחק שמיר מכח אותה אישיות ייחודית וגרניטית. שואת ישראל, המאבק על תקומת ישראל ועומק ההיסטוריה היהודית עיצבו את זהותו.
מחויבות עליונה לבנייניה, ביטחונה ועתידה של ישראל ושל ארץ ישראל, מחויבות שאיננה יודעת גבולות ומשעבדת את כל הווייתו ופועלו. אישיות מיוחדת, עניינית, סגורה, לא מסתחבקת אבל חזקה, יציבה ושאיננה מתנדנדת בשום מצב ותחת שום סוג של לחצים. עצמאות פנימית מוחלטת.
יצחק שמיר מעולם לא ניסה להרשים איש. האשימו אותו לא פעם שהוא אינסטרומנטלי בייחסו לאנשים, בהיכרותי איתו, אני משוכנע כי לא מדובר באינסטרומנטליות, אלא פשוט בענייניות. הוא חש בשירות ובשליחות העניין שבשמו הוא פועל, הוא לא האמין ולא העלה על הדעת שאחרים יכולים להיות שונים. הוא היה חשדן, יש פה לא מעט אנשים בעולם שיכולים לספר על המבחנים והתהליכים שהם היו צריכים לעבור לפני שהם יצליחו לזכות באמונו, אבל אי אפשר שלא להבין את החשדנות הזאת כשזוכרים ורואים את מה שהוא עבר כאיש צעיר, במבחנים של המחתרת.
פשוט אין קץ מרגע ההחלטה – פוליטיקה ומניפולציה לא היו זרות ליצחק שמיר, אבל זה מעולם לא היה בשירות של עניין אישי, מעולם לא היה מלווה באמת בשנאה.
מנהיגות ששואבת את הסמכות ממצפן פנימי, לא משבשבת, מאישיות גרניטית.
הייתה לו השקפת עולם, הייתה לו השקפת עולם איך להתמודד עם אי-הוודאות שאורבת לעם ישראל ולארץ ישראל בתהפוכות ההיסטוריה, השקפת עולם שבמרכזה הגנה על הקיים, גם במחיר שיתוק היוזמה, גם במחיר הימנעות מלקיחת סיכונים.
הייתה לו השקפת עולם שבתמציתה עמדה העמדה שאסור לוותר ואסור לזוז ואסור לסדוק את העמדה המוצקה שלנו. זו הייתה השקפת עולם שעל חלקים גדולים ממנה חלקתי, אבל לא יכולתי שלא לכבד אותה בכל אורך דרכו. השקפת עולמו מעולם לא השתרבבה או הסתבכה עם פעולתו שהייתה תמיד נקייה, עצבי פלדה, לקיחת אחריות בכל מצב, והסתכלות מיוחדת על המציאות.
יצחק שמיר הביט בפניה של המציאות בלי שום מחיצה, אכזרית ככל שתהיה, רצויה או מאתגרת, הוא הביט בפניה ישר ולא שאל את עצמו שום דבר מלבד מה צריך לעשות מול המציאות הזאת, מה נכון וטוב למאבק, מה נכון למדינה, מה נכון וטוב לעם ישראל, לא מה נכון וטוב ליצחק שמיר או לכל בן תמותה או בן אנוש אחר. זו מנהיגות מסוג יקר לאומה כישראל בסביבה המיוחדת שבה אנחנו רוצים לבנות דמוקרטיה חפצת חיים ובמבחנים שעוד נכונו לנו לאורך הדרך.
יצחק שמיר לא היה איש של כתיבת שירים, למרות שמי שהכיר אותו מקרוב ידע ויודע שהיה לו יחס מיוחד, גם לספרות ואפילו לשירה.
מי שקרא את הספר יודע שיצא לי להיוולד באותו יום ובאותה שעה שבה נרצח יאיר. והשעה הזו הייתה משעות המבחן היותר גדולות של יצחק שמיר כמנהיג, שבצניעותו מתאר את עצמו בין שני ענקי האידיאולוגיה והיחסי ציבור, כמי שבסך הכל הוטלה עליו המטלה "הקטנה" של עניין המבצעים. אז לא מצאתי משהו יותר מדויק לתאר את מה שהיה בשורש הווייתו של יצחק שמיר ושל רבים מבני ובנות דורות, בודדים מהם גם פה באולם, מהמילים שכתב "יאיר":
"שכח הכל! היה? איננו!
הכל כלה ומת אתמול.
שכח הכל ובוא אלינו
לחיות, ללחום, לבנות לגאול.
… להיות אחד מאלה
החיילים האלמונים,
שבחזית-מחתרת-כלא
עיי עמם מכוננים…""
תקשורת שר הביטחון.