דרושה: מפלגה חרדית חדשה

0.
קודם כל, מוזיקה:

1.
ככל שאני חושב על זה יותר, אני מגיע למסקנה שמוכרחה לקום מפלגה חרדית חדשה.
מפלגה כזו יכולה להיות לא רק פתרון לפלונטר הפוליטי שהמערכת הפוליטית הישראלית שרויה בו, אלא גם מה שיתרום לצעד ענק קדימה של הכלכלה הישראלית. אני אמנם פרשן פוליטי קטן מאוד, אבל לעניות דעתי לשון המאזניים האמיתית בפוליטיקה הישראלית היא לא אביגדור ליברמן, וגם לא משה כחלון (בשעתו). לשון המאזניים, לדעתי, הוא האלקטורט החרדי, שכיום מיוצג רק בידי יהדות התורה (שהיא חיבור של אגודת ישראל ודגל התורה) וש״ס. אף אחת מהן, לטעמי, לא מייצגת ייצוג פוליטי אמיתי את השינויים שהחברה החרדית הישראלית עוברת בשנים האחרונות, אלא את העולם החרדי הישן. ומאחר שהאלקטורט החרדי יהיה מוכן, לדעתי, לשבת גם בממשלה עם צביון ימני וגם בממשלה עם צביון שמאלי, לדעתי מפלגה חרדית כזו יכולה להוות שובר שוויון פוליטי. אני לא אומר את זה בגלל שמעניין אותי שהשמאל יתפוס את השלטון, או הימין, אלא דווקא בגלל הסיבה השניה – שמפלגה כזו יכולה להציל את הכלכלה הישראלית מעצמה.

2.
המשפט האחרון עשוי להישמע דרמטי מדי, אבל כשמסתכלים על המספרים עולה תחושה הפוכה – כאילו המשפט זה לא היה דרמטי מספיק.
בירושלים השנה ילמדו 282 אלף תלמידים. מהם, כ-66 אלף תלמידים בחינוך היהודי הממלכתי והממלכתי דתי, ו-108 אלף תלמידים בחינוך החרדי, כך לפי נתונים שפרסם בימים האחרונים מכון ירושלים למחקרי מדיניות (עוד כ-109 אלף תלמידים בירושלים לומדים בחינוך הממלכתי ערבי). על פי הנתונים האלה, בעוד שמספרם של התלמידים בחינוך הממלכתי לא השתנה השנה כלל (כלומר שחלקו היחסי התכווץ), מספרם של התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי גדל ב-6% בשנה, של התלמידים בחינוך הממלכתי ערבי ב-9% בשנה, ושל התלמידים בחינוך החרדי בעיר הבירה גדל בשיעור מסחרר של 10% בשנה אחת.

ירושלים היא רק המיקרו קוסמוס של החברה הישראלית כולה, סוג של הצצה לעתיד של המדינה כולה. כשמסתכלים על התחזית הדמוגרפית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לחברה הישראלית כולה (התרשים הזה לקוח מתוך המכון החרדי למחקרי מדיניות, אבל מבוסס על הלמ״ס), היא נראית כך:

חלקם של החרדים גדל עד לכדי שליש מהאוכלוסיה

חלקם של החרדים גדל עד לכדי שליש מהאוכלוסיה

בזמן שחלקה היחסי של החברה הערבית נשאר פלוס מינוס אותו הדבר, חלקה של החברה החילונית והיהודית-דתית צפוי להתכווץ בעשורים הקרובים (וביתר שאת חלקה של החברה החילונית), וחלקה של החברה החרדית, החלק התחתון בעמודות האלה, יזנק. בשנה שאני נולדתי, 1980, החרדים היוו 4% מהאוכלוסיה. בשנת 2045, כשהילדים שלי יהיו בגילי, חלקם של החרדים יהיה 22% מהאוכלוסיה. אחר כך זה כבר יגדל לשליש.

נכתב על זה כבר לא מעט, על ידי אחרים ועל ידי, במיליון הזדמנויות, אז לא אחפור על זה יותר מדי. אגיד רק שהשינויים הדמוגרפיים הם אמיתיים, הם לא דמיוניים. הם יכולים לנוע קצת לכאן או לכאן, בתוך גבולות גזרה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציינת, אבל בגדול בגדול – הילדים האלה כבר נולדו. לפחות חלקם. לכן, בשורה התחתונה: בנוסף על הזדקנות האוכלוסיה, התהליך הדמוגרפי החזק ביותר שיעצב את פני החברה הישראלית בעשורים הקרובים הוא עליית חלקה של החברה החרדית באוכלוסיה, ובפרט בגילאים הרלוונטיים לשוק העבודה. כל העתיד שלנו בישראל יושפע עמוקות על ידי השינוי הזה. זה שינוי קריטי, משום שהאנשים שנמצאים בגילאי העבודה הם האנשים שנושאים על כתפיהם את הכלכלה הישראלית. הם משלמי המסים, הם הכח היצרני שמאפשר את קיומה של מדינת רווחה (גדולה או קטנה ככל שתהיה), את קיומו של צבא, של מערכת בריאות, חינוך, של הכל. אם שיעורם של האנשים העובדים יפחת (או שכרם, או שניהם), נהיה בבעיה רצינית. אנחנו, והילדים שלנו.

3.
הפוסט הזה הוא לא עוד אחד בסדרה של ׳כולנו אבודים, אנחנו הולכים להיחנק תחת הנטל של המגזר החרדי הבלתי יצרני׳. להיפך. כל מה שאני מנסה להגיד כאן הוא שהחברה החרדית של היום אינה החברה החרדית של לפני עשור.בחברה החרדית של 2019 יש יותר ויותר חרדים שמגדירים את עצמם ׳מודרנים׳, או ׳עם נגיעות מודרניות׳. ד״ר לי כהנר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה כותבת על כך עם ד״ר חיים זיכרמן לפחות מאז 2012.

לפי סקר שעומד בבסיס המחקר האחרון שהשניים ערכו (משום מה לא הצלחתי למצוא את המחקר עצמו אלא רק ידיעה עליו בכלכליסט מאפריל השנה), כ-40% מהחרדים שנשאלו בסקר הגדירו עצמם מודרניים במידה זו או אחרת.
המודרניות הזו באה לידי ביטוי בכל מיני דברים. רובם הגדול של החרדים המודרניים עובדים (כמעט 80%), רובם הגדול אמרו שיעודד את הילדים שלהם לרכוש השכלה גבוהה לא תורנית (כ-60%), המשפחות שלהם קטנות יותר, הם נוטים לגור בערים מעורבות, הם מעידים על עצמם שהם מרגישים ישראלים, הם משתמשים באינטרנט, ו – וזו נקודה קריטית שמישהו הסב לאחרונה את תשומת לבי אליה – מחציתם מחזיקים בסמארטפון לא כשר. המכשיר הקטן הזה שנמצא בכיס שלנו, ושלהם, משמש צוהר אל העולם החילוני. העולם שבמשך עשרות ומאות שנים החברה החרדית עשתה הכל בשביל לסגור את כל החלונות, הדלתות והדרכים אליו. מחצית מהחרדים שמגדירים את עצמם חרדים – כלומר, בערך חמישית מכלל החרדים – מחזיקים בכיסם מכשיר שפותח עבורם את כל החלונות ואת כל הדלתות למה שרק יבחרו.

זה כח מדהים.

4.
עקיבא ווייס, כתב החרדים של כאן, כבר שרטט קצת את המאפיינים של החרדים החדשים, של מעמד הביניים החרדי. לסדרת כתבות שפרסמנו בזמנו בכאן כלכלי, ובהמשך גם בכאן 11, התראיינו עוד ועוד משפחות חרדיות שמשקפות משהו שונה מהסטריאוטיפ החרדי הרגיל שהחילונים חושבים עליו כשהם חושבים על חרדים.

אלה חרדים משכילים, עובדים, חרדים שמשתלבים בשוק התעסוקה ובכלכלה הישראלית. כתוצאה מכך, ההכנסה שלהם עולה, וכתוצאה מכך רמת החיים שלהם עולה. וכשזה קורה, הם מבינים שחזרה לאחור אינה אופציה. וזה, הכח הכלכלי הזה, הוא הכח השני הכי החשוב בסיפור הזה, בעיני. כי הכח החשוב ביותר, הכח הפוליטי, הוא הכח שיכול לפרוץ את הסכרים שעדיין מחזיקים את החברה החרדית בישראל בתוך גטאות של עוני ובערות, ולסלול את דרכה של החברה החרדית לשילוב מקיף יותר בכלכלה הישראלית, ואת דרכה של החברה הישראלית כולה אל הגבהים המאושרים.

בניגוד למה שאפשר לדמיין, לא כל החרדים מצביעים כמו עדר למפלגות החרדיות. כשמסתכלים על נתוני המקרו אפשר לראות זאת. הטבלה הזו (שלקוחה מתוך שנתון החברה החרדית, של המכון הישראלי לדמוקרטיה), מתארת את זה יפה. בישובים האלה, חרדים כולם, שיעור ההשתתפות בבחירות (בעמודה השניה, המספרים 13, 16, 19, 20, מתארים את מספר מערכת הבחירות) הוא מאוד גבוה (העמודה הרביעית – שיעורי השתתפות בבחירות של 70% ויותר), יותר מהממוצע באוכלוסיה הכללית.
כשמסתכלים למי החרדים מצביעים, אפשר לראות שבישובים כמו מודיעין עילית או ביתר עילית רוב מוחץ של המצביעים החרדים מציביעים ליהדות התורה וש״ס (העמודה השניה משמאל, היכן שיש שיעורים של 80 ומשהו אחוזים או 90 ומשהו אחוזים). אבל כשמסתכלים על יישובים מעט פרוגרסיביים יותר, כמו אלעד או כפר חבד, אפשר לראות ששיעורי ההצבעה למפלגות החרדיות משמעותית יותר נמוך. אפילו בעמנואל, יישוב חרדי עני מאוד ביהודה ושומרון שאמור להיות מעוז של ש״ס, שיעור ההצבעה לשתי המפלגות החרדיות נמצא בירידה והגיע בבחירות 2015 ל-62% ״בלבד״.

זהו הסדק שדרכו יכולה מפלגה חרדית חדשית להשתחל, ולהרחיבו לאט לאט.

למעשה, כבר בינואר לפני שנה וחצי, הרבה לפני שתי מערכות הבחירות של 2019, עקיבא סיפר על החרדים שמתפקדים לשתי המפלגות החילוניות הגדולות, הליכוד והעבודה (נו, אז היא היתה עדיין גדולה) בניסיון להשפיע מבפנים.

ועדיין, בעיני, זה לא זה. אפילו אם בליכוד יהיה נציג חרדי או שניים (וזה עדיין לא המצב), או בעבודה, או בכחול לבן, או במה שלא תהיה מפלגת השלטון, אלה עדיין יהיו חרדי מחמד. המפלגה בכללותה עדיין לא תדאג קודם כל לאינטרסים של החברה החרדית. לכן, לדעתי, השינוי המיוחל יכול לבוא רק ממפלגה חרדית ממש – מפלגה שנציגיה הם רק חרדים, חרדים שמגדירים את עצמם חרדים מודרניים, החרדים החדשים. כי המפלגות החרדיות הקיימות ממש ממש לא מייצגות את האלקטורט הזה.

5.
הפעם האחרונה שבה הוקמה בישראל מפלגה חרדית חדשה היתה ב-1984, לפני שלושים וחמש שנה. אז זו היתה ש״ס, שהצליחה לשרוד מאז את כל מערכות הבחירות (בניגוד לשלל מפלגות חילוניות שקמו מאז ונעלמו לבלי שוב). ש״ס הוקמה על רקע עדתי. וליתר דיוק, על רקע זה שהחרדים הספרדים הרגישו שאין להם ייצוג פוליטי אמיתי בכנסת על ידי המפלגות החרדיות האשכנזיות. הם צדקו, הקימו מפלגה, והגיעו ברבות הימים להישגים פוליטיים מרשימים (שדעכו מאז מותו של הרב עובדיה יוסף, אבל זה סיפור אחר). אבל לטעמי גם ש״ס לא מייצגת היום את החרדים המודרנים, בוודאי לא את החרדים המודרניים האשכנזים.

במצב הנוכחי, לדעתי האישית, ש״ס ויהדות התורה אינן מייצגת היום חרדים מרשימים שיצא לי לפגוש כמו איציק קרומבי שמנהל את ביזמאקס בירושלים (סוג של wework חרדי משודרג), או כמו האברכים שלומדים ועובדים ברבטק (שאת סיפורה סיפרנו כאן), או דרך קרן ק.מ.ח, או דרך מסגרות נוספות, שעובדים ומנסים להקים סטארטאפים במאיצים כמו של קמאטק, באחוות תורה, חרדים שעובדים באינטל, או בחברות הייטק אחרות, או את קולם של חרדים רבים שראיינתי ואני וראיינו אחרים בשנים האחרונות לכל מיני פרויקטים בעיתונות הישראלית.

במצב הנוכחי, לדעתי, הגיעה העת ובשלו התנאים למפלגה חרדית חדשה. אני יכול רק לדמיין כמה קשה יהיה לחרדים לקום ולהקים מפלגה כזו, שהלכה למעשה תצא נגד הממסד החרדי הרבני הקיים, גם מבלי להגיד זאת במפורש. בעבודה שלי ובמפגשים שלי עם חרדים בשנים האחרונות ראיתי עד כמה הם מנסים להצניע את מה שהם עושים, כי הם פוחדים לחטוף פשקווילים.

אני מודה שמה שאני עושה כאן הוא פטרוני להפליא – אני מניח בשם חרדים מסוימים שהמפלגות החרדיות הנוכחיות לא מייצגות אותן כהלכה. אני לא יכול לחשוב על משהו מתנשא יותר, וכל ביקורת שאחטוף על כך תהיה מוצדקת. ועדיין, זה הרושם החד משמעי שקיבלתי, גם אם מתחת לשולחן, מהשיחות שלי עם צעירים חרדים רבים בשנים האחרונות.

6.
החברה החרדית (והערבית) היא הפוטנציאל הגדול ביותר של המשק הישראלי לשנים קדימה. כתבתי בעבר שששני המגזרים האלה (מגזר היא מילה שלילית, לכן עברתי להשתמש במילה חברה) יכולים להיות לכלכלה הישראלית מה שהיה בתחילת שנות ה-90 גל העלייה מברית המועצות.
אבל כל עוד המפלגות החרדיות הקיימות בולמות את תנועתם של חרדים רבים אל המודרנה, הפוטנציאל הזה הוא פוטנציאל שנשאר על הנייר. כל עוד מודל החיקוי של החברה החרדית הוא הפוליטיקאים שלהם, העסקנים שלה, וכל עוד ברירת המחדל היא עולם הלימודים, כל אותם חרדים מודרניים ימשיכו להיות טפטוף, התגנבות יחידים, משהו שאין בכוחו להטות את הכף. כל עוד זה המצב, שיעור ההשתתפות של גברים חרדים בשוק העבודה ימשיך לדשדש במקום סביב ה-50% (למרות ששיעור ההשתתפות של נשים חרדיות בזינוק מרשים ועקבי ונושק כבר ל-80%).
ומאחר שלמפלגות החרדיות הנוכחיות, ולהנהגה שלהן, אין שום סיבה לשנות את דרכן – כי כל שקל שהן מקבלות במסגרת הסכמים קואליציוניים ושהולך למוסדות החינוך של המפלגות הוא בעצם עוד שקל שהולך לסידור ג׳ובים, שמנציח את כוחה של ההנהגה החרדית הנוכחית – אין שום סיבה לחשוב שהשינוי יבוא מתוכן.

מפלגה חרדית חדשה, של מי שמגדירים את עצמם חרדים מודרניים, יכולה לחרוט על דגלה ערכים של שילוב בשוק העבודה לצד שמירה על הצביון החרדי. היא יכולה לקדם השתלבות של החרדים בהשכלה, בתעסוקה מתקדמת, ולא רק לדאוג לעוד איזה תקן וחצי לחרדים בשירות הציבורי (עם כל הכבוד לשירות הציבורי, לא הוא זה שיזניק את הכלכלה הישראלית קדימה). היא יכולה לדאוג לסוגיות של שכר הוגן לחרדים, להילחם באפליית חרדים במקומות עבודה, וכו׳. היא יכולה לעשות עוד מיליון ואחד דברים שלא חשבתי עליהם ולעולם לא אצליח לדמיין. אם תפתחו את הרשתות החברתיות תגלו המון, אבל באמת – המון – דמויות של מנהיגים ומנהיגות חרדיות שמובילים קווי חשיבה חדשים שיוכלו בנקל להשתלב בגוף פוליטי כזה, להיבחר, ולעבוד בכנסת לטובת החברה החרדית והחברה הישראלית כולה. לא לדאוג לעוד קצבאות ילדים, אלא לעוד לימודי ליבה, השכלה גבוהה ומשרות איכותיות, בצד שמירה על כל אורחות החיים שחשובים לחרדים. הילדים שלי זקוקים לזה לא פחות ממה שהילדים החרדיים זקוקים לזה.

בבחירות הקרובות זה כבר לא יקרה, אבל לדעתי בישראל של 2019 בשלו התנאים להקמת מפלגה כזו.
עכשיו רק דרושים האנשים שאשכרה יעשו זאת.

לפרק את כחלון | 1,768 מילה על המצע של מפלגת כולנו

הפוסט הזה מכיל 1,768 מלים שכתבנו מיקי פלד ואנוכי, והן ניסיון ראשון לנתח את המצע שפרסמה מפלגת כולנו בראשות משה כחלון, האיש שיש לו סיכוי לא רע להיות שר האוצר, לא משנה מי יהיה ראש הממשלה. הפוסט הזה הוא הגרסה המלאה לטקסט שהתפרסם הבוקר בעיתון. אני מקווה שבהמשך אצליח להקדיש פוסט נפרד להבטחות של כחלון בתחום הפנסיה, שאם אפילו חצי מהן יתקבלו, הדבר יהווה שינוי של ממש בגישה של המדינה בתחום הפנסיה ב-15 השנים האחרונות

מפלגת כולנו בראשות משה כחלון היא המפלגה הראשונה בבחירות 2015 להציג מצע ותוכנית כלכלית. ביום חמישי עלה לאוויר אתר המפלגה, שכולל בינתיים חזון כולל וצעדי מדיניות בתחומים שונים, שרובם מפורטים בינתיים בלשון כללית.
המצע של כחלון מתרכז במובהק בנושאים הכלכליים-חברתיים. הליבה שלו תורכב מתוכניות להורדת מחירי הדיור, להורדת יוקר המחיה, להגברת התחרות בענף הבנקאות והפיננסים, ולשיפור השירות והיעילות במגזר הציבורי. כחלון טרם פרסם את התוכניות המפורטות בכל אחד מהנושאים הללו, ובכולנו מבטיחים כי התוכניות יתפרסמו בזו אחר זו בשבועות הקרובים.
״כלכליסט״ מגיש: מה ההבטחות המרכזיות של כחלון, כמה הן עומדות לעלות, עד כמה הן ישימות לביצוע ובתוך כמה זמן, ומאיפה יבוא הכסף. בשורה התחתונה: יש פה הרבה כוונות יפות, ואוסף של הרבה רעיונות שכבר הוצעו בעבר או שכבר נמצאים בתחילתו של תהליך. בכולם, המבחן יהיה ביכולת הביצוע, ובעיקר ביכולת העמידה של כחלון מול קבוצות הלחץ החזקות במשק.


דיור

בשורה התחתונה: כחלון מציע רפורמה מבנית ברשות מקרקעי ישראל, כזו שתפרק את הרשות לגורמים ותהפוך אותו לסופר שר לענייני דיור. מלבד זה הוא מציע תוכניות שכבר הופעלו על ידי משרד האוצר (כסף להסרת חסמי תשתית שמונעים בנייה)
קשיים אפשריים: החסם המרכזי יהיה ועד העובדים של רשות מקרקעי ישראל (וההסתדרות שתעמוד מאחוריו), והצורך להעביר את השינויים האלה בחקיקה בכנסת, דבר שיכול לקחת יותר משנה
עלות: קשה להעריך כי התוכנית אינה מפורטת דיה בשלב זה. בשביל להשיג את הסכמת הוועד לרפורמה מבנית ברשות מקרקעי ישראל, כחלון ייאלץ לשלם לעובדים. הסכום הזה יכול להגיע גם למיליארדי שקלים, תלוי ביחסי הכוחות בין המדינה להסתדרות
הרחבה: לפי מה שאפשר להבין בשלב זה מהמצע של כולנו, כחלון מתכנן להקים מעין סופר-משרד, או להפוך את עצמו (או מישהו מטעמו) לסופר-שר, שיתרכז בעיקר בענייני הדיור. לשם כך הוא מתכנן לשאוב סמכויות ממשרד הבינוי (בעיקר את השליטה ברשות מקרקעי ישראל, צעד שכחלון הצהיר שבלעדיו לא ייכנס לממשלה), ממשרד הפנים (מנהל התכנון) ואולי אפילו ממשרדים נוספים (תכנון תחבורה, רשות המים וכדומה). המטרה היא שהגופים האלה לא יוכלו לעכב תוכניות רק משום שהם כפופים לשר אחר.
לאחר מכן, כחלון מתכנן לבצע שינוי מבני ברשות מקרקעי ישראל. כיום, הרשות מהווה מונופול על הקרקעות, גם אבל מהווה מונופול על כל שרשרת הבינוי. כחלון מעוניין לשבור את המונופול מהסוג השני. איך? על ידי פירוק רשות מקרקעי ישראל לכל אחד מהשלבים שלה – שלב הייזום (איתור מתחמי קרקע שמתאימים לבנייה) ושיווק הקרקעות (מכירת הקרקע לקבלנים), שלב התכנון (הגשת תוכניות לגופי התכנון), שלב הפיתוח (יצירת תשתיות נחוצות למגורים) ושלב הניהול ותחזוקת הפרויקטים (זה השלב שבו לאוכלוסיה יש את החיכוך הגבוה ביותר מול המנהל, כפי שיודע כל מי שנדרש להיתר בניה לסגירת מרפסת או משהו דומה).
אחרי הפירוק לגורמים, כחלון מעוניין להכניס תחרות לעסק, ולאפשר לכמה גופים מהשוק הפרטי להתחרות ביניהם בכל שלב, על מנת להעלות את מהירות העבודה ואת היעילות שלה, ולהוזיל את המחיר.


יוקר המחיה

אין בשלב זה תוכנית שניתנת לניתוח.


בנקים, פיננסים ופנסיה

בשורה התחתונה: העתקת רפורמת הסלולר לתחום הבנקאות, ומיני מהפכה בתחום הפנסיה
קשיים אפשריים בתהליך: נדרש שיתוף פעולה מלא מצד בנק ישראל, התנגדות משמעותית מצד סוכני הביטוח (שנהנים מלובי אפקטיבי בכנסת)
עלות: לרוב הצעדים אין עלות תקציבית. הקטנת חסמים בתחום הבנקאות יכולה לעלות כמה עשרות עד מאות מיליוני שקלים, אם המדינה תסבסד עבור שחקנים חדשים חלק מההון העצמי הדרוש להקמת בנק. לחלק מהצעדים בתחום הפנסיה תהיה עלות (למשל, להגדלת קצבת הבטחת הכנסה לקשישים שלא חסכו לפנסיה או מתן מענק פנסיה לחוסכים בעלי הכנסה נמוכה) שיכולה להגיע למיליארדי שקלים (הגדלת קצבת הבטחת הכנסה לבדה תעלה 350 מיליון שקל בשנה).
הרחבה: בתחום הבנקאות, כחלון רוצה לעשות לבנקים בדיוק את מה שעשה בסלולר. כלומר, להגדיל את התחרות על ידי הכנסה של שחקנים חדשים. לשם כך הוא מתכוון להקטין את חסמי הכניסה העיקריים – ההון העצמי הנדרש להקמת בנק, תשתית מחשב יקרה, והבירוקרטיה הנדרשת מהלקוח בעת מעבר מבנק לבנק.
בתחום הפנסיה כחלון מציע תוכניות קונקרטיות מאוד, שחלקן הוצעו כבר על ידי אגף שוק ההון במשרד האוצר, אך לא הצליחו להתמשמש לנוכח ההתנגדות בכנסת (בעיקר מצידם של סוכני הביטוח). למשל, הוא מציע להקטין את ניגודי העניינים של סוכני הביטוח ולהתיר את הפלונטר בין הסוכנים, המעסיקים והחוסכים, שגורם לכך שהחוסכים מסבסדים את העלויות הגבוהות שהסוכנים היו גובים אחרת מהמעסיקים. בנוסף, הוא נותן רוח גבית ליוזמה שמשרד האוצר כבר הכריז עליה (בצורה לא רשמית), ליצירת מסלולים מיוחדים בעלי דמי ניהול אפסיים לחוסכים בעלי שכר נמוך (עד 6,000 שקל בחודש ברוטו).
בנוסף, הוא מציע להגדיל את קצבת הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי לקשישים שלא חסכו לפנסיה שקצבת הזקנה היא הכנסתם היחידה ולתת מענק פנסיה לחוסכים בעלי הכנסה נמוכה (בדומה למס הכנסה שלילי), בשביל לעודד עבודה וחיסכון לפנסיה. אם הרפורמות של כחלון בפנסיה יתקבלו ויתממשו הם יהוו מיני מהפכה, צעד גדול בדרך ללקיחת אחריות רבה יותר של המדינה על עתיד החוסכים.


תעסוקה

שורה תחתונה: אני איישם או אמשיך תכניות של אחרים להרחבת המעונות לילדים ותעסוקת חרדים וערביות
קשיים אפשריים: בכל הנוגע לסבסוד מעונות וצהרונים, יידרש תקציב משמעותי, ומשרד החינוך כבר נסוג בשנה שעברה מסבסוד חלק מהצהרונים. שאר הדברים גם כך כבר קורים בשטח.
עלות: הקמת מרכזי תעסוקה ועזרה לעסקים קטנים זה כסף קטן במושגים של תקציב מדינה ולכן הכסף הגדול הוא בסבסוד הצהרונים והמעונות. קשה לדעת מה גובה העלות עד שלא יהיה ברור מה גובה הסבסוד, אך אם לשפוט מעלות הסבסוד החלקי של הצהרונים ביישובים חלשים (אשכולות 1-3) על פי חישוב ועדת טרכטנברג, מדובר על כ-2.3 מיליארד שקל בשנה.
הרחבה: כחלון מציע להרחיב את הסיוע במימון שכר לימוד למעונות לילדים עד גיל 3, והסרת חסמים בירוקרטיים להקמת מעונות חדשים, מהלך שכבר החל בו שר הכלכלה נפתלי בנט. כחלון גם מבקש לבטל את השתתפות ההורים במימון הצהרונים לגילאי 3-9 ברשויות מקומיות חלשות ולהגדיל את השתתפות המדינה בשכר הלימוד בשאר הרשויות, תכנית שלפחות ברשויות החלשות כבר קיימת בשטח בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג.
גם בנוגע לעסקים קטנים כחלון לא מחדש, אם כי כאן צריך לומר שלפחות במצע שלו תופסים העסקים הקטנים והבינוניים מקום מרכזי ויחסית מפורט. עם זאת, ההצעות לגביהם גם הן לא חדשות וכוללות בעיקר שוב את ההבטחה העמומה להסרת חסמים והגברת התחרות ומתן האשראי. לגבי האחרון כחלון מפרט כי ישפר את מוסר התשלומים של גופים ציבוריים לעסקים קטנים ובינוניים לשוטף פלוס 30. הצעת חוק כזו כבר מונחת על שולחן הכנסת מאז 2010 על ידי חברי הכנסת מהעבודה, ליכוד וש"ס, ונפסלה לאחרונה על ידי שר האוצר לשעבר יאיר לפיד בועדת השרים לחקיקה, אחרי שטעו כי הקים צוות באוצר לטפל בנושא.
בכל הנוגע לעובדים שכירים, כחלון לא מייצר אמירה חדשה. הוא רוצה לעודד תעסוקה של נשים ערביות וגברים חרדים, בין השאר באמצעות פתיחת מרכזים ייעודיים לאוכלוסיות הללו, למרות שמשרד הכלכלה כבר עושה זאת מספר שנים וצפוי לפתוח גם כך עוד מרכזים שכאלו.

חינוך

בשורה התחתונה: המשך הניסיון לתיקצוב דיפרנציאלי והכנסת חינוך מקצועי
קשיים אפשריים: ארגוני המורים עשויים לנסות לטרפד מתן בונוסים למורים על פי שיקול מנהל בית הספר. הציבור הדתי-לאומי יתנגד להעברת תקציבים ממנו לחינוך הערבי.
עלות: לפחות בטווח הזמן הקצר לא מדובר בעלות גבוהה, שכן כחלון מבקש לנסות את התכנית שלו בפיילוט ב-300 בתי ספר.
הרחבה: מילה טובה צריכה להיאמר על המצע של כחלון והיא רוחב היריעה היחסי בכל הנוגע לתחום החינוך. כחלון מציע לקיים פיילוט ב-300 בתי ספר שיכלול תכניות למניעת נשירה, העצמת מורים וגמישות ניהולית מוגבלת למנהלי בתי הספר להחליט על בונוסים למורים. בין השאר, הוא מציע להכניס חינוך טכנולוגי והכשרות מקצועיות לבתי הספר כמסלול השלמה לבעלי תעודת בגרות חלקית בלבד.
כחלון מציע גם להמשיך את רפורמת התיקצוב הדיפרנציאלי של מערכת החינוך, אותה יזם שר החינוך שי פירון והיא החלה בצורה מוגבלת מאוד. בצע לא מפורטים מספרים אבל כולם מבינים שהכוונה היא לקחת מהחינוך הממלכתי דתי ולהעביר לשאר המגזרים, במיוחד זה הערבי.


בריאות

בשורה התחתונה: יישום רפורמת גרמן
קשיים אפשריים: לובי חזק של קופות החולים ורופאים בכירים נגד הרפורמה כשזו תגיע לכנסת
עלות: כמיליארד שקל, מתוכם 700 מיליון שקל לבסיס התקציב לטובת הפעלת חדרי הניתוח אחר הצהריים.
הרחבה: החלק במצע שמתייחס לתחום הבריאות ניתן לסיכום כקבלה של רפורמת גרמן, על שם שרת הבריאות יעל גרמן מיש עתיד. מבלי לומר את השם המפורש, כחלון ככל הנראה בעד יישום התכנית, כולל מימון ציבורי להפעלת חדרי הניתוח בבתי החולים אחר הצהריים ופוליסה אחידה של ביטוחי הבריאות הפרטיים. מלבד זאת כחלון מסתפק באמירה כללית על חיזוק מערכת הבריאות הציבורית ותוספת כח אדם.


צמצום פערים

בשורה התחתונה: יישום מסקנות ועדת אלאלוף
קשיים אפשריים: התנגדות האוצר לחלק מהמסקנות, אם כי לא בטוח עד כמה כחלון יתעקש עליהם גם כן, ועלות תקציבית גבוהה.
עלות: 4 מיליארד שקל בבסיס התקציב כל שנה וכ-3.5 מיליארד שקל חד פעמי
הרחבה: באופן לא מפתיע כחלון מאמץ את התכנית של הועדה למלחמה בעוני, שאלי אלאלוף שעמד בראשה מתמודד ברשימתו. יישום ההמלצות אמור היה להתחיל בתקציב 2015, אם כי לא באופן מלא בשל העלות הגדולה. עם זאת, אם לשפוט מהעמדות שאלאלוף הציג בזמן עבודת הועדה, אפשר להוריד את העלויות באופן דרמטי היות והוא תומך בעמדת האוצר שלא להעלות קצבאות הבטחת הכנסה או לבנות כ-2,000 דירות חדשות לדיור הציבורי. למעשה, בכל הנוגע לדיור ציבורי, אז לפחות על פי המצע כחלון מקבל את עמדת האוצר לפיה יש להגדיל את הסיוע בשכר דירה לזכאים.
כלל, כחלון נמנע ממספרים. דוגמה טובה היא הסעיפים במצע הנוגעים למס הכנסה שלילי. שם כותב כחלון שהוא בעד הרחבת מס הכנסה שלילי אבל לא מציין מהו גובה המענק שראוי בעיניו וגם כאשר הוא כותב שיש להנגיש טוב יותר את המידע על אפשרות קבלת המענק לכלל הציבור הוא לא כותב איך בדיוק או לאיזה מספר זכאים הוא שואף להגיע.


מקורות – מאיפה הכסף

בשורה התחתונה: הרפורמות של כחלון אמורות להגדיל את הצמיחה, ואת הכסף הפנוי לצריכה פרטית. אלה אמורים להגדיל את הכנסות המדינה ממסים ולאפשר השקעה בשירותים ציבוריים אזרחיים. אה, ועוד כמה מיליארדים אמורים להגיע מ״מלחמה בהון השחור״.
קשיים אפשריים: כל הרפרמות המבניות שלו צריכות להתמשש, אחרת לא יהיה כסף
הרחבה: החלק של פירוט המימון לתוכנית של כחלון – כלומר, מאיפה יבוא הכסף לכל זה – הוא החלק הכי עמום במצע הכלכלי של כחלון. יותר מהכל, הוא נראה כמו משאלת לב. לפי המצע, כחלון יצליח להביא 45 מיליארד שקל במצטבר תוך חמש שנים לקופת המדינה בשביל לממן את התוכניות שלו.
המצע לא ממש מפרט איך בכולנו הגיעו למספר 45 מיליארד דווקא. אחד ממנסחי התוכנית הכלכלית הסביר ל״כלכליסט״ כי עשרות המיליארדים יגיעו לקופת המדינה אחרי שכל הרפורמות והתוכניות האחרות (בתחום הדיור, הבנקאות, יוקר המחיה ושיפור המגזר הציבורי) יתממשו. הנה כך זה אמור לעבוד: בדומה לרפורמה בסלולר, רפורמות להגדלת התחרותיות ולהורדת יוקר המחיה אמורות להגדיל את ההכנסה הפנויה שעומדת לרשות הציבור. הציבור יוכל להשתמש במרבית ההכנסה הזו בשביל להגדיל את הצריכה שלו, וכך ייכנסו לקופת המדינה יותר הכנסות ממע״מ.
מלבד זה, הרפורמות הללו אמורות להגדיל את קצב הצמיחה במשק. בלי הרפורמות האלה, פוטנציאל הצמיחה של המשק עומד על כ-3% בשנה, ואולי למטה מזה. עם הרפורמות, טוענים בכולנו, פוטנציאל הצמיחה יעלה ל-3.5%-4% בשנה. צמיחה גבוהה יותר פירושה יותר מקומות עבודה ויותר אנשים עובדים, רצוי בשכר גבוה יותר, ולכן גם הכנסות גבוהות יותר למדינה ממסי הכנסה ומס חברות. תוסיפו לזה עוד כמה צעדים בתחום המלחמה בהון השחור – ססמא שכל המפלגות חוזרות עליה, כי למה לא – והנה הכנסתם לקופת המדינה עוד 2-3 מיליארד שקל בשנה. זה לפחות מה שטוענים בכולנו.
ואם כל הרפורמות לא יתממשו? אז לא יהיו 45 מיליארד שקל, מה שאומר שאת הכסף יצטרכו בכולנו להביא ממקומות אחרים. למשל, מהעלאת מסים, רחמנא ליצלן.