ועדת גרמן, מסיבת סוף מסלול | חלק ב׳ – מה יקרה לכיס שלכם אחרי הרפורמה בביטוחי הבריאות?

0 אם אתם קוראים את השורות האלה סביר להניח שיש לכם ביטוח משלים של קופת החולים. ל-80% מהאוכלוסיה יש ביטוח כזה (המגזר העיקרי שאין לו הוא המגזר הערבי). ואם אתם במעמד הביניים הבינוני-גבוה (כלומר שההכנסה המשותפת שלכם נטו היא לפחות 14 אלף שקל בחודש), סביר להניח שיש לכם גם ביטוח בריאות פרטי של חברת ביטוח פרטית. אתם יודעים, בשביל להיות רגועים בלילה, לכל מקרה שלא יהיה.
מדובר בעסק יקר. בממוצע, לפי הלמ״ס, משפחה ממעמד הביניים הבינוני-גבוה מוציאה על הביטוחים האלה לבדם 300-430 שקל בחודש, לפני השתתפויות עצמיות והוצאות נלוות. אלה אלפי שקלים בשנה רק על הביטוחים, והמספרים האלה עולים בהתאם למספר הילדים שמצטרפים למשפחה, ובהתאם לעלייה בגיל ההורים.
אם יש לכם ביטוח משלים של קופת החולים וגם ביטוח פרטי, יש סיכוי לא רע שאתם נמצאים בכפל ביטוח – כלומר שאתם משלמים פעמיים על אותו המוצר. מה המוצר הזה? הזכות לבחור את הרופא המנתח שלכם בשעת הצורך (בתכלס זה לא באמת המוצר, המוצר הוא פשוט האפשרות לקצר את התור לניתוח במערכת הציבורית ולבצע אותו בבית חולים פרטי).
בשביל לפתור את המצב הזה משרד הבריאות פרסם בשבוע שעבר את ההמלצה המרכזית שהונחה על שולחן ועדת גרמן (ועדה ציבורית לבחינת הדרך לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בראשות השרה יעל גרמן). התוכנית היא כזו: לפרק את הביטוחים המשלימים הנוכחיים של קופות החולים ולחייב אותן – כמו גם את חברות הביטוח הפרטיות – למכור פוליסת ביטוח נפרדת רק לסיפור של בחירת מנתח. בלי תרופות, בלי השתלות. רק את האפשרות לבחור את המנתח, ובלי לעשות חיתום ללקוחות (כלומר בלי לבדוק את מצבם הרפואי). אתה רוצה לקנות ביטוח? תגיד בן כמה אתה ונגיד לך מה המחיר החודשי. זהו.
האם המהלך הזה יהיה טוב לצרכנים? האם הוא יהיה טוב לקופות החולים? אולי לכיס של חברות הביטוח? הניתוח הבא מבוסס על שיחות רבות עם שורה ארוכה של גורמים מרכזיים שעוסקים בנושא, גם מתוך הממשלה, גם מתוך קופות החולים, וגם מתוך חברות הביטוח הפרטיות.


להמשך קריאה

ועדת גרמן, מסיבת סוף מסלול | חלק א׳ – למה יש לנו כל כך הרבה ביטוחי בריאות ומה הולך לקרות עם זה?

0 כבר כמעט שנה נפגשת מדי יום חמישי בלשכת שרת הבריאות ברחוב הארבעה בתל אביב קבוצה מצומצמת (יחסית) של פקידים בכירים ונציגי ציבור, שומעים עדויות וחושבים מחשבות איך לחזק את מערכת הבריאות הציבורית. הם עושים זאת במסגרת ועדת גרמן – ועדה ציבורית שהוקמה כמעט לפני שנה בידי שרת הבריאות יעל גרמן, שבאופן חריג לוועדות ציבוריות גם עומדת בעצמה בראש הוועדה (שתמליץ לה המלצות).
הוועדה הייתה אמורה לסיים את העניין הזה בתוך חמישה חודשים, אבל זה לא קרה, ולא לגמרי במפתיע. מערכת הבריאות (לא רק בישראל) היא מסובכת, נבנתה טלאי על טלאי עוד מלפני קום המדינה, מורכבת מהמון שחקנים חזקים מאוד, מסוגים שונים, שפועלים תחת חוקים וכללים שונים, תחת רגולטורים שונים, ועוד מיליון ואחת סיבוכים אחרים. בקיצור, מלכתחילה הוועדה הזו לקחה על עצמה לצאת למסע יומרני.
כגודל הציפיות ייתכן שיהיו גם גודל האכזבות. עבודת הוועדה נכנסת בימים אלה ליישורת האחרונה ממש. על פי גרמן עצמה, היא מעוניינת כי הוועדה תמליץ את המלצותיה עד חודש יוני, כך שהם ישתלבו בדיוני תקציב המדינה שיהיו באותו הזמן בעיצומם.
רגע לפני שזה קורה, ורגע אחרי שהוועדה עצמה מתחילה להדליף באופן חצי רשמי פירורי המלצות מסתמנות מקרב דיוניה, חשבתי שזה יהיה נכון לנסות לעשות לרגע סדר. לשים קצת מספרים על השולחן, ולהבין כיצד הוועדה הזו יכולה לשנות לחלוטין את האופן שבו אנחנו צורכים בריאות, את כמה שאנחנו משלמים על בריאות, את איכות שירותי הבריאות שאנחנו מקבלים, ואולי אפילו את משך הזמן שאנחנו מחכים לבריאות. אנסה לכתוב כאן כל כמה ימים משהו בעניין, בכל פעם על זווית אחרת מהסיפור המאוד מאוד מורכב הזה. מלכתחילה אודה כי אין שום סיכוי שאצליח להקיף אי פעם את כל המורכבויות וכל הזוויות של הסיפור הזה. לכן אנסה להתמקד במה שנראה לי הכי חשוב, הכי נוגע לחיים שלנו (ולעיתים גם לארנק שלנו).


להמשך קריאה

האנשים שרוצים לייקר לכם את הבריאות עד שלא תהיה לכם ברירה אלא להישאר במערכת הציבורית

כמה מחשבות והערות בעקבות ההמלצות המסתמנות של ועדת גרמן בנושא הביטוחים המשלימים (רשימת ההמלצות פה). למי שיצליח להגיע עד הסוף צפוי בונוס בדמות כמה מספרים מעניינים

1 אחרי יממה של קריאה שוב ושוב בהמלצות המסתמנות, נדמה לי שחברי הוועדה מצאו דרך משונה קצת להתמודד עם הבעיה. לפני שאסביר מהי הדרך המשונה, בואו ננסח רגע את הבעיה. הבעיה מתחילה מהמקום שבו הרפואה הציבורית כושלת. היא כושלת בהרבה מקומות. בכוח האדם המזדקן והלא מספיק, בזקנה במסדרון, בההשקעה הלא מספיקה ברפואה מונעת, ברופאי המשפחה, בחוסר ההשקעה במקצועות רפואיים שיהיו מאוד נזקקים בתוך עשר שנים.
אבל לצורך הדיון הספציפי הזה, המקום שבו הרפואה הציבורית כושלת הוא בתורים הארוכים. מחקר שהציג לפני שנתיים פרופ׳ אבי פורת (מקופת חולים מכבי) בכנס השנתי של מערכת הבריאות בים המלח הראה במפורש כי אם יש משהו שמבריח חולים מהמערכת הציבורית אל המערכת הפרטית הוא התורים הארוכים. פשוט וקל.
הנה קצת מספרים, בשביל לסבר את האוזן (כולם מתוך דוח מבקר המדינה ל-2009):

שמונה חודשי המתנה לניתוחי כתף בתל השומר; 13 חודשי המתנה לניתוחי אף־אוזן־גרון בנהריה; שבעה חודשי המתנה לניתוחי סינוסים ואוזניים; יותר משנת המתנה לניתוח ליישור מחיצת האף באיכילוב וחצי שנת המתנה לניתוח בבלוטת הרוק; שלושה חודשי המתנה לניתוח להסרת גידולי כליה ממאירים ושמונה חודשי המתנה לניתוח לשחזור רצועת הברכיים.
אם התורים במערכת הבריאות הציבורית היו קצרים יותר, התמריץ ללכת למערכת הפרטית ולבצע שם את הניתוח היה קטן יותר. פחות ממה שהציבור מעוניין לבחור את המנתח שלו, הוא מעוניין לקצר את התור שלו.
אז זו הבעיה שוועדת גרמן ניסתה להתמודד איתה.

ההיגיון הפשוט אומר שצריך לחזק את מערכת הבריאות הציבורית, לקצר את התורים, להגדיל את היקף הפעילות, ופתרתם את הבעיה. רק שזה עולה כסף, וכסף זה לא משהו שמשרד האוצר מחלק למערכת הבריאות כלאחר יד.
אז בהנחה שהיד קמוצה, הוועדה ישבה וחשבה מה לעשות, והגיעה לפתרון הבא. אנחנו לא יכולים לחזק משמעותית את מערכת הבריאות הציבורית? בואו נגביל את המערכת הפרטית. איך נגביל? נגרום לה להיות הרבה יותר יקרה ממה שהיא היום, עד שהציבור לא יוכל לרכוש את השירותים שלה, ויהיה מחויב ללכת למערכת הציבורית.


להמשך קריאה

4 כפיות סוכר

לפני כמה ימים התוודעתי לעמוד פייסבוק של אפשריבריא – התוכנית הלאומית לחיים פעילים ובריאים (של משרד הבריאות). הם שמו שם תמונה שמראה כמה כפיות סוכר יש בבקבוק חצי ליטר של מים בטעמים (תתפלאו, אבל יש שם 4 כפיות סוכר).
הואיל ומדובר במידע די מדהים, לפחות מבחינתי, השארתי להם תגובה ושאלתי: עם כל הכבוד לקמפיין פייסבוק, מדוע משרד הבריאות לא מחייב את יצרני המזון להדביק מדבקות כגון זו על המוצרים עצמם. זה לא יהיה אפקטיבי יותר?
לשמחתי, משרד הבריאות ענה. ולא סתם ענה, ענה תשובה ארוכה ומפורטת, שמפרטת קצת מאחורי הקלעים של עבודת הממשלה, של האינטרסים שמושכים בחוטים, ושל שאלות של כסף גדול מול האינטרס של הציבור, ועל הדרך עוקצת את שר האוצר ושר הכלכלה. הנה התגובה, לא נגעתי.


הי שאול, לשאלתך- אתה צודק. אין ספק שסימון כפיות או כמויות הסוכר באופן בולט על גבי האריזות הוא הכרח, ולא רק במקרה מוצרי שתייה ממותקת אלא גם של יוגורטים, דגני בוקר (שחלקם מכילים כמויות סוכר גבוהות יותר מרוב הממתקים) ועוד.
אבל, וזה אבל משמעותי- משרד הבריאות הוא לא השחקן היחיד במגרש. כל שינוי בחובת הסימון התזונתי חייב לעבור הליכי אישור וחקיקה של המשרדים הנוספים הנוגעים בדבר ושל הכנסת. למשל הצעת סימון תזונתי מוגדל בחזית אריזה, בגודל של 20% לפחות, תוך ציון נפרד של הסוכרים (בניגוד למצב היום בו הם כלולים תחת השם הגנרי "פחמימות") עדיין נבלמת.
הנה עמדת התעשיינים בנושא: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/516/768.html
הנה עמדת ח"כ איילת שקד: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4459042,00.html
דוגמה להתמודדות שלנו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4459042,00.html
הפעילות שלנו לטובת קידום הסימון התזונתי: https://www.facebook.com/EfshariBARI.gov/photos/pb.438301579599728.-2207520000.1393268301./507549562674929/?type=3&theater
הטענה המרכזית של התעשיינים, ששינוי האריזות יוביל להוצאות גדולות שיגולגלו אל הצרכן, זוכה למיכה דווקא מצד מי שרואים עצמם "חברתיים" ודואגים ליוקר המחייה- למרות שכשהחברות רוצות לשנות אריזות מטעמים שיווקיים או אחרים אין להן שום בעיה לעשות זאת, למרות שמחירי המזון עלו גם כך באחוזים ניכרים בשנה החולפת.
זה גם לא המאבק היחיד בו משרד הבריאות נבלם על ידי משרדים וח"כים אחרים. ניסיון שלנו ושל משרד הבריאות לפעול לשינוי רשימת מוצרי המזון שבפיקוח, כך שיכללו בה מוצרים בריאים יותר דוגמת לחם מקמח מלא ולא רק לחמים מקמח לבן, גבינות שמנות וכד'- נבלם על ידי משרד הכלכלה שאחראי על הנושא.
המאבק שלנו להכנסת מזונות בריאים יותר לסל המוצרים שבפיקוח:

במקביל, משרדי האוצר והחקלאות בחרו להכניס לפיקוח דווקא שמנת מתוקה 38%.
************************************
אז מה עושים? פועלי בשני מישורים: האחד, עבודה וולנטרית עם התעשיה, כמו במקרה של התכנית להפחתת צריכת הנתרן
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000912981
או במקרה של תו אפשריבריא שהושק בחודש שעבר ברשת ארומה ישראל ובקרוב יופיע גם על לחמי מאפיות גדולות אחרות:

והמישור השני, החשוב יותר, העלאת הנושא לסדר היום הציבורי והתקשורתי. אנחנו מאמינים שזו הדרך לטווח הארוך לקדם רגולציה וחקיקה שתגביר את השקיפות, ובטווח הקצר דוחפת יותר ויותר יצרניות מזון להבין שיש כאן מגמה אמיתית של צרכנים שמחפשים יותר מידע ובחירות בריאות יותר.
נשמח לענות על כל שאלה נוספת, ושוב ברוך הבא לעמוד שלנו.