חלב

0.
הבוקר (ראשון) התפרסם בעיתון סיפור קטן שלי על איך משרדי הממשלה לא מצליחים באמת להתאים את עצמם לעולם הדיגיטלי המתפתח במהירות, וגם כשהם כבר מנסים, יוצא להם עקום. הפואנטה בסופו של דבר היתה זו: שחררו את המידע, ספרו לנו ששחררתם אותו, ותנו כבר למוחות היצירתיים לעשות את שלהם.
בתוך הסיפור הזה, לקראת הסוף, הכנסתי בונוס. חשפתי את האתר החדש של משרד הבריאות – שטרם הושק רשמית – שמאפשר לכם להשוות בין הביטוחים המשלימים של קופות החולים בשביל לדעת איזו קופה נותנת לכם מה, וגם להשוות את זה לסל הבריאות הממלכתי, בשביל להבין סוף סוף מה מגיע לכם בחינם ואיפה גונבים אתכם. שחקו, תיהנו ושתפו עם אחרים.
הטקסט שאני מפרסם כאן הוא הגרסא הארוכה של הטקסט שהתפרסם הבוקר בעיתון. קריאה נעימה.

1.
חיסנתם את הילדים שלכם נגד פוליו? אם עוד לא הספקתם ואתם רוצים לחסן אבל לא יודעים איפה נמצאת טיפת חלב הקרובה אליכם, מה מספר הטלפון שם לבירורים ומה שעות הפעילות, כנסו עכשיו לטיפה.לי. אם תעשו זאת מהסלולרי שלכם, האתר יזהה את המיקום שלכם ויציג אוטומטית את טיפות חלב הקרובות אליכם. נחמד, יעיל ופשוט, לא?
לא הייתה סיבה להקדיש כל כך הרבה תשומת לב לעניין הזה, אילולא מאחוריו היה מסתתר סיפור על הכוונות הטובות של משרדי הממשלה שמנסים להתחבר למאה ה-21, אבל עושים זאת בצורה כל כך עקומה שיוצא שהם הולכים אחורה, ובדרך מוציאים הרבה יותר מדי מכספי משלם המסים ממה שבאמת צריך.
הכל התחיל לפני שבועיים, כשבמשרד הבריאות הרחיבו את מבצע חיסוני הפוליו לפריסה כלל ארצית, והבינו – בצדק – שצריך לאפשר להורים לאתר במהירות ובנוחות את סניפי טיפות חלב המפוזרים בישראל, בשביל שיוכלו לדעת מתי ואיפה הם יכולים לחסן את ילדיהם.
עד כאן הכל בסדר. אבל אז החליטו במשרד, באישור המנכ"ל רוני גמזו, לפנות לחברת התוכנה הישראלית מטריקס, במסגרת פטור ממכרז, על מנת שתיצור במהירות אפליקציה למכשירי סלולר שתאתר במהירות טיפות חלב. על העבודה הזו הסכימה המדינה לשלם למטריקס סכום של 118 אלף שקל.
הבעיה בסיפור הזה היא לא הפטור ממכרז. משרד הבריאות – בצדק – ביקש לעשות דברים במהירות ובלי בירוקרטיה ממשלתית מיותרת שהייתה גורמת לכך שהאפליקציה הייתה עולה לאוויר חודשים אחרי שמבצע החיסונים היה נגמר.
לא, הבעיה היתה שמשרד הבריאות הסכים לשלם לחברת מטריקס הרבה מאוד כסף מכספי משלם המסים, על עבודה שאפשר לעשות בחינם, תוך שעה. זה לפחות מה שטוענים מתנדבי הסדנא לידע ציבורי, עמותה ששמה לה למטרה להנגיש לציבור מידע ציבור, שהקימו את אתר טיפה.לי. הם עשו זאת לגמרי בחינם, מתוך רצון להעמיד כלי שימושי לרשות הציבור. לטענתם, מה שלקח להם את מירב הזמן היה לאתר את המידע על טיפות החלב, לא ליצור את האפליקציה.
הכל התחיל במקרה ביום ראשון שעבר, כשמישהו סיפר לניר יריב, המתכנת שיזם את הפרויקט, על כך שמשרד הבריאות הטיל על מטריקס ליצור אפליקציה כזו, ומוכן לשלם לה עד 118 אלף שקל. ליריב העניין הזה נראה מוזר. למה ליצור אפליקציה מסובכת לסמארטפון שכל מטרתה היא שימוש חד פעמי? תחת זאת אפשר ליצור אתר פשוט, שנותן מידע מהיר ויעיל תוך התבססות על המיקום של המשתמש.
אז יריב יצא לדרך. מפה לשם, תוך שכמה מתנדבים אחרים מצטרפים – מבלי שהם בכלל מכירים זה את זה – תוך 24 שעות גרסא ראשונית של האתר כבר הייתה זמינה, וגרסה מעוצבת שלו היתה זמינה בתוך יממה נוספת. ובכל מקרה, כפי שמספר יריב, "כמעט כל העבודה שלנו היתה לגרד את נתוני טיפות חלב מהרשת ולמצוא את המיקום שלהן. אם המידע היה זמין לציבור – אפילו בפורמט פשוט של אקסל – אני מאמין שהיו כמה יישומים כאלו באוויר עוד לפני שמשרד הבריאות היה מרים טלפון למטריקס. מדובר אולי בשעת עבודה, בהינתן המידע.
בינתיים, במקביל, חברת מטריקס השלימה את פיתוח האפליקציה הסלולרית – שזמינה להורדה למכשירי הסלולר החכמים דרך חנויות האפליקציות (חפשו "2 טיפות" או "טיפת חלב"). אתם מוזמנים להשוות ולבדוק, איזו אפליקציה עובדת טוב יותר? איזו מציגה את הנתונים בצורה מוצלחת יותר?

2.
ומה יש למשרד הבריאות להגיד על זה? "כלכליסט" פנה למשרד בשאלה מי תמחר את היקף ההתקשרות עם מטריקס, למה דווקא חברה זו נבחרה והאם נשקלה האפשרות להוציא את העבודה למישהו אחר. במשרד הבריאות הסבירו שהסכום המדובר – 118 אלף שקל – "לא שולם ולא ישולם". לטענת המשרד, מדובר בסכום מסגרת, תקרה תקציבית מקסימלית שהוקצבה לצורך הפרויקט אך לא תשולם בפועל. הסכום שכן ישולם לבסוף ייגזר משעות העבודה שהוקדשו בפרויקט בתנאי שיבוצע לשביעות רצונו של המשרד, בהתאם לתעריף מידתי שמקובל בפרויקטים כאלה.
הסיפור של אפליקציית טיפת חלב הוא רק סיפור אחד, קטן, עם מוסר השכל עקרוני. צריך להגיד הרבה דברים טובים לזכותו של משרד הבריאות בעניין מבצע חיסון הפוליו. עובדי המשרד מגויסים למטרה באופן טוטאלי, כך גם מערך האחיות, מתוך תחושת שליחות ציבורית אמיתית.
אלא שבכל מה שנוגע להפיכת המידע לזמין לרשות הציבור, בזה נכשל משרד הבריאות כישלון מטופש להפליא. לא שהאפליקציה של מטריקס לא עובדת. היא עובדת. אבל האנשים בשטח, המתנדבים של הסדנא לידע ציבורי, הוכיחו שאפשר היה לייצר אותה טוב יותר, מהר יותר וזול יותר.
משרד הבריאות לא ייחודי בעניין הזה. גם משרדי ממשלה אחרים טרם הבינו איך שחרור מידע ציבורי לחלל הציבורי היה יכול לשרת אותם – ואת הציבור – מבלי שזה היה עולה כסף למשלם המסים. רשות המסים, למשל, ממש נלחמה בשיניים בשביל לא לשחרר את נתוני הרכישות של נדל"ן בישראל, עד שבית המשפט חייב אותה לעשות כן בעקבות עתירה. והנה, זמן קצר לאחר מכן הקימו כמה יזמים מתוחכמים את אתר מדלן, ששואב את הנתונים של רשות המסים – נתונים שהם מידע ציבורי, כלומר שייכים לציבור ולא לרשות המסים – ומתרגם אותם למערכת ויזואלית מרהיבה שמאפשרת לאנשים שמתעניינים ברכישת דירה מסוימת לדעת באיזה מחיר נמכרו דירות דומות באותו מיקום, ועוד פרטים רבים נוספים. ומאז שמשרד החינוך נאלץ לפרסם לציבור את נתוני בחינות המיצב – גם כאן בגלל כפייה מצד מערכת המשפט – יכול הציבור הישראלי לדעת היכן בתי הספר הטובים ביותר בישראל ולחשוב היכן הוא רוצה לרכוש דירה.
או כפי שיריב מציין, "אנחנו צריכים להגיע למצב שבו מידע ממשלתי זמין ברשת כברירת מחדל. היום המצב הפוך למרות שזה היה משתלם לכולנו. דוגמאות טובות לכך הן יישומים כמו Moovitו-Netbus (ששניהם מאפשרים לקבל מידע בזמן אמת על האוטובוס שאתה רוצה לתפוס בשביל להגיע למקום כלשהו – איפה הוא נמצא כרגע, תוך כמה זמן יגיע וכו' – ש"א) שהתאפשרו עם שחרור נתוני התחבורה הציבורית".
דוגמא אחרת היא אתר תבע פתוחה. מידע ששוחרר לציבור על תוכניות בניין עיר הפך, בעזרת כמה מתנדבים חרוצים וכשרוניים, לאתר מרהיב שמאפשר לכל אחד לנבור לתוך התוכניות בשביל לדעת מה הולך לקרות באזור שלו – אם מתכננים להקים לו בית כנסת ממול לבית, ואיפה אמורים להיות גני הילדים – ולפעול בהתאם במידת הצורך. כרגע הפרויקט הזה זמין רק לאזור ירושלים, אבל השורה התחתונה ברורה: כשמידע ציבורי משוחרר לחלל, אנשים בעלי יכולת או חזון עסקי יכולים להפוך אותו לכלי איכותי בידי הציבור, במקום שהמידע יירקב במגירות פקידי השלטון.

3.
משרדי הממשלה הם גופים איטיים, מאובני מחשבה, מסורבלים וכבדים. מידע הוא דבר דינמי שאוהב לזרום, לנוע במהירות ממקום למקום, לעבור עיבוד ולהפוך למשהו חדש. השילוב של שני אלה – משרדי ממשלה ומידע ציבורי – הוא מתכון לכישלון ידוע מראש אם לא משנים את הנוסחה הבסיסית הזו.
במשרדי הממשלה יודעים את זה. גם במשרד הבריאות. למעשה, הפנייה לחברת מטריקס ללא מכרז על מנת ליצור אפליקציה פשוטה במהירות למכשירי הסלולר החכמים היא יוזמה שמעידה על חשיבה מודרנית ומתקדמת. אלא שנדרש ממשרד הבריאות, ומיתר משרדי הממשלה, לעשות עוד צעד אחד קדימה.
הצעד הזה הוא להבין שהדרך הטובה ביותר, ככל הנראה, להנגיש מידע ציבורי לציבור היא פשוט לשחרר אותו, במקום לצאת למכרזים, או להיפטר ממכרזים, מול החברות הגדולות. וגם אם לא תמיד מתנדבים נחמדים ירצו לשבת ולהנגיש מידע ציבורי, לכל הפחות אפשר לנסות את האפשרות הזו לרגע לפני שפונים לחברה מסחרית. למשל, לפרסם בפייסבוק תחרות למפתחים – מי שמפתח אפליקציית טיפות חלב שעומדת בדרישות תוך 48 שעות זוכה ב-10,000 שקל. אני מבטיח לכם שאם משרד הבריאות היה יוצא ביוזמה כזו – ומשחרר ביוזמתו את הנתונים במקום שהמתכנתים ייאלצו לאסוף אותם בעצמם – היו עומדות לרשותו לפחות 3 אפליקציות כאלה בפרק זמן קצר בהרבה.
בשביל לנסות להוכיח את הטענה הזו, הנה ניסיון. משרד הבריאות עמל כבר הרבה מאוד חודשים על פרויקט מבורך אחר. מה שמנסים לעשות במשרד הוא להקים מעין מנוע להשוואת ביטוחים משלימים, שיאפשר לציבור לדעת בקלות איזה טיפולים רפואיים נמצאים בסל הבריאות הממלכתי – כלומר לא אמורים לעלות דבר – ואיזה נמצאים בביטוחים המשלימים של איזו קופה. הרעיון הוא להראות לציבור שיש המון שירותים שנמצאים בסל הבריאות הממלכתי (שממומן מכספי המסים שלנו) כך שאין סיבה למהר ולרכוש ביטוחים.
אחרי חודשים רבים של עבודה האתר הזה זמין כבר לציבור, אם כי משרד הבריאות טרם השיק אותו רשמית. אם תכנסו אליו כעת תבינו למה (הוא זמין כאן). היוזמה של משרד הבריאות מבורכת וחשובה, אבל הביצוע לוקה בחסר. ראשית, זה נראה כמו הצרות שלי. שנית, קשה להבין מי נגד ומי ולחפש מידע במהירות.
אז הנה אתגר לציבור: כל המידע הדרוש כבר נמצא באתר הזה. כל המידע שמתאר איזה טיפולים רפואיים נמצאים בסל הבריאות ואיזה נמצאים בביטוחים המשלימים של איזה קופת חולים. בואו נראה אם הציבור מסוגל להנגיש את המידע הזה לציבור בצורה טובה ויעילה יותר. אם כן, תהיה זו הדגמה למשרד הבריאות, וליתר משרדי הממשלה, שאולי בפרויקט הבא לא צריך למהר ולרוץ להתקשר עם חברה מסחרית, אלא אולי כדאי לעצור רגע ולשאול – האם לא יהיה טוב יותר פשוט לשחרר את הנתונים ולקרוא לציבור להפוך אותם לדברים שאנחנו אפילו לא מסוגלים לחשוב עליהם.

כל האינטרסים מובילים לשר"פ

0. כל האינטרסים מובילים לשר"פ
הבוקר התפרסמה בעיתון כתבה שלי שממפה את האינטרסים מאחורי הקרב החם ביותר במערכת הבריאות בימים אלה – הקרב על השר"פ. על קצה המזלג: שרת הבריאות הקימה ועדה ציבורית שהיא עומדת בראשה שהנושא המרכזי שהיא דנה בו הוא האם לאפשר לבתי החולים הציבוריים – איכילוב, תל השומר, רמב"ם וכו' – להציע לחולים לבחור את הרופא המנתח שלהם תמורת תשלום. בקיצור, האם לאפשר לעשות ניתוחים פרטיים לא רק באסותא (ובהדסה בירושלים) אלא גם בכל בתי החולים האחרים.
הקרב הזה רווי יצרים כמו שרק במערכת הבריאות יודעים לעשות. בעוד רגע כולם יתחילו לדבר נגד כולם בגלוי, בינתיים הם מדברים בעיקר מאחורי הקלעים.
אז בינתיים הכנתי מיפוי אינטרסים. הגרסא שהתפרסמה בעיתון הייתה מהודקת בהרבה, כי הגרסא המקורית הייתה ארוכה מדי, הרבה יותר מדי. אבל באינטרנטים אין מגבלת מקום, אז אני מפרסם כאן את הגרסה המקורית.
המסקנה שלי: בערך כל השחקנים והגופים בזירה הזו נגועים בניגודי עניינים עם עצמם. ולכן, לדעתי, זה מוביל לכך שהוועדה תמליץ על שר"פ במתכונת חלקית. מצומצמת. רק בפריפריה. רק בסופי השבוע. רק בבית חולים אחד כפיילוט לכמה שנים. לא יודע, משהו כזה. המלצה כזו, אם תתקבל, תהיה בבחינת ניצחון גדול מאוד למנהלי בתי החולים במרכז – בעיקר איכילוב ותל השומר – שדוחפים להכנסת שר"פ בכל מאודם. מבחינתם, לתקוע רגל בדלת זה כמו לכבוש את הפסגה ממש. כי אחרי הרגל בדלת, כל מה שצריך זו סבלנות. הדברים כבר יקרו מעצמם. ככה זה עובד במערכת הבריאות.

קריאה נעימה.
להמשך קריאה

להיכנס בהם

1.

השבוע פורסמו שני מסמכים חשובים. הראשון – חוק ההסדרים – עשה המון רעש, ואולי אפילו יוציא אנשים להפגין במוצאי שבת. השני, התפרסם בקול נפיחה רכה, כמעט היה כלא היה. וזה חבל, וזה מוזר. כי אם כבר יש מסמך שהיה צריך להוציא אנשים לרחובות הרי שזהו המסמך השני – דוח מבקר המדינה.

דוח מבקר המדינה, כמו תמיד, מקיף המון ליקויים באופן שבו הממשלה פועלת, באופן שבו היא מבזבזת את כספי המסים שאנחנו משלמים, באופן שבו פקידי ציבור נוהגים בכספי המסים שלהם כאילו היו מן משמיים ולא באו מכיסם של עובדים שעבדו קשה בשביל מטה לחמם. מתוך כל הסיפורים שבדוח מבקר המדינה, אני רוצה לספר לכם סיפור אחד. זהו סיפורה של התערבבות מערכת הבריאות הפרטית במערכת הבריאות הציבורית, והאופן שבו אנחנו – הציבור – משלמים את מחיר האינטרסים של אנשים אחרים.

2.

הסיפור הזה מתחיל בכם. מדי חודש יורד לכם כסף מהמשכורת למס בריאות – כמה מאות עד אלפי שקלים, תלוי בגובה המשכורת שלכם. מס הבריאות הזה מממן את מערכת הבריאות הישראלית. את בתי החולים הממשלתיים, את קופות החולים. הוא מממן את סל הבריאות הממלכתי. זה שמאפשר לכם להיכנס לבית חולים ציבורי ולקבל טיפול מבלי לשלם עליו (בהנחה שתקבלו הפניה מקופת החולים).

אבל פה זה לא נגמר. משום שסביר מאוד להניח שאם אתם קוראים את השורות האלה, שיש לכם ביטוח משלים בקופת החולים שלכם. ל-73% מהאוכלוסיה יש ביטוח משלים כזה, ואם בודקים רק את האוכלוסיה היהודית, קל וחומר במרכז הארץ, קל וחומר כזו שהכנסתה גבוהה מהממוצע, האחוזים האלה גבוהים בהרבה. בקיצור, אתם משלמים כל חודש כמה עשרות שקלים – ואם אתם כבר משפחה אז כמה מאות שקלים – לקופת החולים שלכם, על הביטוח המשלים. למה אתם משלמים את הכסף הנוסף הזה אם כבר ממילא אתם משלמים – והרבה – מס בריאות בכל חודש? מכל מיני סיבות. חלקכם פשוט לא יודעים, חלקכם חושבים שזה ייתן לכם שירות מועדף בקופת החולים, חלקכם חושבים שהכי טוב להיות מכוסה כמה שיותר, וחלקכם מעוניינים בביטוח הזה משום שאתם מעוניינים שתהיה לכם האפשרות להפעיל את השירות העיקרי שהביטוח הזה מציע – לבחור מי יהיה הרופא שינתח אתכם ביום שתצטרכו לעבור ניתוח. שימו לב – רק ניתוח מתוכנן, לא ניתוח חירום. ורק בבית חולים פרטי, לא בבית חולים ממשלתי. למשל, ניתוח קילה, או ניתוח כפתורים לילד, או הסרת פוליפים, או משהו כזה. אם אין לכם ביטוח משלים מקופת החולים (או ביטוח פרטי מחברת ביטוח) לא תוכלו לבחור את המנתח שלכם. תצטרכו להגיע לבית החולים, ומי שיהיה, הוא שינתח. פעם זה יהיה הרופא הבכיר, ופעם המתמחה.

3.

ועכשיו הסיפור הזה מקבל טוויסט, ועליו כותב מבקר המדינה. נניח שאתם חולים. אתם הולכים לקופת החולים שלכם, או למרפאת חוץ של אחד מבתי החולים, בשביל לראות רופא מומחה. אתם תשלמו על השירות הזה כמה עשרות שקלים השתתפות עצמית. שימו לב, מדובר בכסף נוסף על מס הבריאות ששילמתם, ועל הביטוח המשלים שאתם משלמים כל חודש.

אז הגעתם לרופא המומחה, והוא בדק אתכם, ואבחן אתכם, והמליץ על פעולה כירוגית פשוטה ולא מסובכת. למשל, הסרת שקדים, או ניתוח קטרקט. משהו כזה, פשוט. ומי ינתח? הרופא, במקרה, ממליץ על עצמו. הוא מוכן לנתח בשמחה. וכאן בדיוק מתחיל ניגוד העניינים. אם תרצו שהרופא ינתח אתכם בבית החולים הממשלתי – זה אסור. בבתי חולים ממשלתיים אסור לבחור את הרופא. אז מה עושים? הרופא יגיד לכם שאם אתם רוצים שהוא ינתח אתכם, הוא ולא שרף, תוכלו לעשות זאת בקלות בבית חולים פרטי. באסותא רמת החיל, למשל. תקבעו יום ושעה, תבואו, צ'יק צ'ק ניתוח, ושלום על ישראל. למה לחכות כמה חודשים לתור בבית חולים ממשלתי ועוד מבלי שאתם יודעים מראש מי ינתח אתכם? הרי בשביל מה עשיתם ביטוח משלים (או פרטי), אם לא בשביל זה?

אז אתם קובעים עם הרופא לניתוח פרטי בבית חולים פרטי. הרופא מרוויח מהסידור הזה, משום שהוא מקבל תשלום – מקופת החולים שלכם או מחברת הביטוח שלכם – גבוה יותר מאשר שהיה מקבל לו היה עושה את הפעולה הזו באופן שגרתי בבית החולים הממשלתי. ואתם הרווחתם כי קיצרתם את התור ויכולתם לבחור את הרופא. הניתוח, אגב, יעלה לכם עוד כסף. השתתפות עצמית.

אחרי הניתוח צריך לעשות מעקב. מי יעשה מעקב? הרופא שניתח כמובן. איפה הוא יעשה את המעקב? בבית החולים הממשלתי או בקופת החולים שלכם, היכן שנפגשתם מלכתחילה. והנה, המעגל הושלם.

שימו לב מה קרה כאן בדרך – שילמתם מס בריאות, שילמתם ביטוח משלים, שילמתם השתתפות עצמית על ההתייעצות עם הרופא המומחה, שילמתם השתתפות עצמית על הניתוח הפרטי בבית חולים פרטי, וחזרתם לרופא לאחר הניתוח לבית החולים הציבורי. בדרך, הרופא היה בניגוד עניינים – הוא ממליץ על ניתוח ומשתלם לו לדחוף אתכם לעשות את הניתוח באופן פרטי כי ככה הוא מרוויח יותר – והמערכת הציבורית מימנה את הרווח הזה, משום שאת האבחון הראשוני ואת הביקורת לאחר הניתוח הוא עשה בבית החולים הציבורי. כלומר, במתקן שאת הקמתו והחזקתו שילמתם מכספי המסים שלכם, בדיוק כמו שמימנתם מכספי המסים שלכם את הכשרתו של הרופא, ואת צבירת המוניטין שלו (במערכת הציבורית). כך המערכת הפרטית, נניח אסותא, מנצלת את המשאבים של המערכת הציבורית שאתם מימנתם. ואתם נדרשים לשלם פעמיים, ויותר.

אם המצב הזה נראה לכם הגיוני, סביר, ממש בסדר, מה בכלל הבעיה, תחשבו על האלטרנטיבה. תחשבו שהייתם יכולים ללכת לאותו רופא – בקופת החולים או בבית חולים ממשלתי – לקבל אבחון, לקבל הפנייה לניתוח תוך פרק זמן קצר בבית החולים הממשלתי, לעבור את הניתוח בלי לשלם שקל, מיד לאחר מכן לעבור ביקורת באותו בית חולים, ושלום על ישראל. כשאת כל הסיפור הזה מימנתם רק ממס הבריאות שלכם וזהו זה, אף לא שקל נוסף. מה רע?

3.

ומה בעצם עשה מבקר המדינה? הוא בדק כמה זה קורה. אנשי מבקר המדינה פנו לשלושה מרכזים רפואיים גדולים (לא כתוב בדוח מי אותם מרכזים, אבל אני אנחש שמדובר באיכילוב, תל השומר ואולי רמבם או בית חולים גדול אחר באזור המרכז) וביקשו לקבל את רשימת כל הביקורים שנעשו במרפאות חוץ מסוימות באותם בתי חולים במשך תקופה של שנה וחצי. אחר כך הם הצליבו את הרשימות האלה אל מול רשימות הניתוחים שמומנו באמצעות הביטוחים המשלימים של קופות החולים.

ומה גילה המבקר? אני לא יודע מה היה גודל המדגם שלו (זה לא מפורט), אבל המבקר מציין שעשרות חולים שנבדקו במרפאות חוץ של בתי החולים הממשלתיים נותחו לאחר מכן, בסמיכות זמנים, באופן פרטי על ידי אותו הרופא שבדק אותם ואבחן אותם בבית החולים הממשלתי. ולאחר מכן, כך כותב המבקר, אותם חולים הגיעו לאותם הרופא למעקב וביקורת בבתי החולים הממשלתיים.

ומה היה לאגף התקציבים במשרד האוצר להשיב למבקר המדינה על הסיפור הזה? "נושא זה טעון דיון ורגולציה. בנוסף למוניטין הנלווה למשרה בבית חולים ציבורי שמגדיל את הביקוש לפרקטיקה הפרטית של הרופא, קיים חשש כי רופאים מנצלים את עבודתם בבית החולים הציבורי לגיוס לקוחות לפרקטיקה הפרטית מקרב המטופלים במחלקה בבית החולים. כך מנוצלים תשתיות ומשאבי המערכת הציבורית ליצירת ביקושים למערכת הפרטית, תוך פגיעה בשירות הניתן במערכת הציבורית". נו, ועשיתם עם זה משהו?

4.

הסיפור הזה מכעיס אותי מכמה סיבות, ובעיני, הוא דוגמא לדברים שמתדלקים את הזעם של הציבור הישראלי, ובצדק. אנחנו משלמים מסים, פעולה שאין להקל בה ראש כשהמחירים מסביב רק עולים והמשכורות לא, ועם זאת משהו בשירותים שאנחנו מקבלים דפוק. אם אנחנו רוצים שירות רפואי נורמלי – כך אנו מרגישים – אנו צריכים לכסות את עצמנו בשכבות של ביטוחים, ולשלם עוד ועוד מכיסנו בשביל לקמבן את המערכת ולהעדיף שירות פרטי על ציבורי, על אף שמימנו כבר את השירות הציבורי, ובדרך כל בעלי האינטרס – הרופאים, בתי החולים הפרטיים, קופות החולים – מרוויחים על חשבוננו.

ומה עושה המדינה בתמורה? מה עושים שר ומשרד האוצר בחוק ההסדרים? מעלים לנו עוד מסים, מעלים לנו עוד את ההשתתפות העצמית בקופת החולים – בקרוב תשלמו 7 שקלים בכל פעם שתלכו לרופא משפחה, אפילו אם זה סתם כי לילד כואב הגרון. ועוד משהו. בחוק ההסדרים גם מסתתרת מיני רפורמה, שלפיה קופות החולים יהיו מוגבלות במכסת הניתוחים שהן יכולות לממן בבתי חולים פרטיים. הצעד הזה אולי ראוי בפני עצמו, אבל הוא לא ישפר במאומה את מערכת הבריאות הציבורית בפני עצמו. הוא אולי יסיט אותנו לרכוש ביטוחי בריאות פרטיים מחברות ביטוח, שכן אותן אי אפשר להגביל באופן דומה, וזה רק יעלה לנו עוד כסף.

5.

וזו, בעיני, תמצית הסיפור. אפשר לכעוס ששר האוצר לא נגע בוועדים החזקים, אפשר לכעוס עליו שהוא לא נכנס בבעלי ההון, במערכת הביטחון, אפשר לכעוס עליו שהוא לא ניצח את הטרור ולא הדביר את הכינמת. אפשר גם לכעוס על כך שהעלה לנו את המסים. אפשר. כשלעצמי, לא היה מפריע לי לשלם עוד קצת מס הכנסה – אבל לא מעמ, מעמ פשוט מרגיז אותי נורא – ולדעת שבתמורה למס ההכנסה שלי אני אזכה סוף סוף לשירותים ציבוריים נאותים.

אבל במקום זה, מעלים לי מסים רק בשביל לסגור את החור שהממשלה הקודמת יצרה. זהו. בלי מעוף, בלי שום מטרה אחרת. לחלוב לשם החליבה. השירותים הציבוריים ישארו כמו שהם, אני אשלם עוד ועוד מכיסי בשביל להחליף את השירותים הציבורים ככל שאני יכול בשירותים פרטיים – ובכך אשלם פעמיים, גם על הציבורי וגם על הפרטי. המחירים מסביב רק ימשיכו לעלות, הנטו ימשיך להתכווץ, המשכורות ימשיכו לדשדש, אבל העיקר שצעקנו משהו על הוועדים הגדולים והחזקים.

אולי, אולי אנחנו כועסים על הוועדים הגדולים והחזקים משום שאנחנו מקנאים בהם, ואנחנו רוצים שפעם אחת שגם הם ישלמו את המחיר. אנחנו מקנאים בהם משום שהם ניצחו את השיטה. להם יש ביטחון תעסוקתי. המעסיק שלהם הרי לא יגיע בבוקר וישלח אותם ללשכת התעסוקה רק כי הוא מצא עובד צעיר יותר בחצי מחיר שיחליף אותם. ולחלקם יש שכר מופרך שלא הולם את הכישורים שלהם או את האלטרנטיבות שלהם בשוק החופשי, וזה פשוט מעצבן אותנו כי זה לא פייר. וחלקם מייקרים לנו את החיים. הי, חלקם לא רק ניצחו אותה, חלקם ממש אנסו אותה. נניח, עובדי נמל אשדוד, שמזמן לא שמים קצוץ על אף אחד ושום דבר, בטח לא על משלם המסים. אז יאללה, בואו ניכנס בהם!
למען הסר ספק: הם ראויים לכעס הציבורי שהם סופגים, והם צריכים לשלם את המחיר. אבל אפילו אם ישלמו, אפילו אם יפוטרו כל עובדי נמל אשדוד עד האחרון שבהם ובמקומם יישכרו רק עובדי קבלן בשכר מינימום, ומיד אחריהם יוחלפו גם עובדי חברת החשמל ומקורות באופן דומה, איך כל זה ישפר את מערכת החינוך שלנו? את הכבישים? את התחבורה הציבורית? את מערכת הבריאות שלנו? גם אז אני עדיין אמשיך לשלם את מס הבריאות שלי, את הביטוח המשלים שלי, את הביטוח הרפואי הפרטי שלי, את ההשתתפות העצמית בכל ביקור רופא, עדיין אלך לניתוח פרטי ואשלם השתתפות עצמית גם שם, והמדינה תעמוד מנגד ולא תוכל לסיפור הזה.

וזה, זה מרגיז אותי הרבה יותר.

***

דוח מבקר המדינה המלא

הפרק של מערכת הבריאות (PDF) – אני דיברתי על הסיפור שבעמודים 640-642, אבל כל הפרק הזה שווה קריאה מאוד מאוד

כשלבכירי מערכת הבריאות יש ביטוח פרטי, מה יגידו וכו'

שארית קטנה מכנס ים המלח מהשבוע שעבר בנושא ביטוחי הבריאות הפרטיים וההשפעה שלהם על מערכת הבריאות הציבורית.

יו"ר חברת כלל אביגדור קפלן (ששימש בעבר מנכ"ל החברה משך שנים ארוכות, ועוד קודם לכן מנכ"ל קופת חולים כללית משך שנים ארוכות) הציג בכנס את תוצאותיו של סקר שנערך בקרב ממשתפי הכנס עצמם. היו שם בערך 200-300 אנשים, פלוס מינוס, אם אני לא טועה. וזכרו, כל המשתתפים בכנס הם בכירי מערכת הבריאות בישראל, אנשים שאמורים להיות מסוגלים להחליט החלטות רציונליות בכל מה שנוגע לבריאות.

הנה ממצאי הסקר:

כפי שניתן לראות, ליותר ממחצית משתתפי הכנס יש גם ביטוח משלים של קופת החולים וגם ביטוח פרטי של חברת ביטוח פרטית. רק אחוז מינאטורי מהם מסתפק בסל הבריאות הבסיסי בלבד – ללא ביטוח משלים וללא ביטוח פרטי – 3.4%. האם כל היתר לא מאמינים במערכת הבריאות הציבורית שהם עצמם אחראים עליה?