דה מאני פיפל

1 בזמן שאתם תוהים מאיפה להביא את הכסף להחזר החודשי של המשכנתא, או בשביל לשלם למטפלת של הילד, או בשביל לשלם על ה-76% ממוצרי הצריכה שהתייקרו בשנה החולפת, יש אנשים אחרים שהדברים האלה לא כל כך מטרידים אותם. חלק מהאנשים האלה יכולים להרשות לעצמם להיות מנותקים מטרדות היום יום, בזכותכם. כן, בזכותכם. וליתר דיוק, בזכות המסים שאתם משלמים.
קחו לדוגמא את פרופ' אבי ישראלי. השם שלו אולי לא אומר הרבה למרבית הציבור, אבל ישראלי הוא מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר (כיהן בתפקיד עד 2009), ולפני כן היה מנכ"ל בית חולים הדסה. וראו איזה פלא. גם היום ישראלי מועסק בידי שני הגופים האלה – הדסה ומשרד הבריאות. בכל אחד מהמקומות הוא מועסק בחצי משרה.
וכמה משתכר פרופ' ישראלי עבור חצי משרה במשרד הבריאות, בתפקידו כמדען הראשי של המשרד? החזיקו חזק, כי המספר הזה קשה לעיכול. 27 אלף שקל בממוצע לחודש. לחצי משרה. זה השכר ברוטו של פרופ' אבי ישראלי במשרד הבריאות בשנה החולפת (כולל כל התוספות כמו דמי הבראה וביגוד וכדומה). 27 אלף שקל בחודש, לחצי משרה, במשרד ממשלתי, מכספי המסים שלכם.
וזה עוד הג'וב הפחות מכניס שלו. שכן בבית החולים הדסה, שנמצא בגירעון מצטבר עמוק של 1.3 מיליארד שקל, עומד בפני קריסה פיננסית ומנסה בימים אלה להגיע לתוכנית הבראה עם העובדים – שתכלול קיצוצי שכר נרחבים כמו גם פיטורים – שם פרופ' ישראלי משתכר אפילו יותר. לפי מסמכים שפרסמו בשבוע שעבר עובדי הדסה, עלות השכר של ישראלי בבית החולים, לחצי משרה, בתפקיד מנהל מחלקת מדיניות מינהל וכלכלת בריאות, היא 80 אלף שקל בחודש. במלים אחרות, על שני תפקידים במערכת הציבורית, משתכר פרופ' ישראל כ-100 אלף שקל, מכספי המסים של הציבור.
מסתבר שככה זה במערכת הבריאות. כמו בצה"ל, גם שם לא משאירים פצועים בשטח. ובמקרה שלהם, אם היית פעם מנהל בכיר והכהונה שלך הסתיימה, הסר דאגה מליבך. החבר'ה ידאגו לך לאיזה תפקיד חצי ניהולי עם תואר מפוצץ, והעיקר עם שכר מתאים.


להמשך קריאה

ואחרי ככלות הכל

ואחרי ככלות הכל, נוע תנוע. הדסה לא תיפול, השיטה לא תשתנה, האנשים שידם עמוק בצלחת לא יוציאו אותה, מקסימום יעברו למנה האחרונה. שום ועדת חקירה ציבורית לא תקום. שום מנהל, בעבר ובהווה, לא יזומן. שום שאלות לא יישאלו, שום מסמכים לא ייחשפו, שום בירור לא ייעשה. מנכ"ל ביטוח לאומי, האיש שרוצה להסתכל לעוני בעיניים בעודו משתכר יותר מ־60 אלף שקל בחודש רק כי הוא עדיין יושב על תקן רופא, לא ייתן דין וחשבון על חלקו במחדל. גם לא הבכירים האחרים, ולא מנכ"לי משרד הבריאות, ולא אנשי אגף התקציבים. כלום. רק נוע תנוע. ליותר מדי אנשים יש יותר מדי אינטרסים לשמור על השיטה.
(התפרסם במוסף)

אז למה לא כל יום דאבוס

ההשקעה בצמיחת כלכלת ישראל מיטיבה לחברה שלנו אבל גם לשכנינו, בין אם הם מבינים זאת ובין אם לא. אני מאמין שבמסגרת המשא ומתן חשוב לקדם את השלום הכלכלי במקביל לקידום השלום הפוליטי. האחד לא מחליף את השני, אבל הוא יכול לסייע לשני. בעיני זו תרומה אדירה לשלום. זאת גם דרך לצמצם את הפערים הן בישראל והן בין ישראל לבין שכניהמתוך נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בדאבוס

1 מרחוק, דאבוס נראית כמו חג הפורים של המנהיגים הפוליטיים ושל אנשי העסקים הגדולים בעולם. פתאום כל העולם מתחפש לכבודם. בחוץ קר כשלג, בפנים חם בלב. אנשים עם חשבונות "לא פעילים" ש"במקרה נפתחו" במקלט המס בג'רזי או בקבוצת איים שכוחה אחרת נפגשים זה עם זה לאיזה דרינק והחלפת רעיונות איך להפוך את העולם למקום טוב יותר.
להמשך קריאה

מסימני התקופה

בנתוני היבוא של סיגריות חלה ירידה בכמויות ועליה בערך היבוא. ככל הנראה השינוי נובע ממעבר לרכישת סיגריות לגלגול במקום רכישת סיגריות זולותרשות המסים מסכמת את 2013

שליכט

1. קצת מאחורי הקלעים
הערב הופצה למשרדי הממשלה חוות דעת משפטית של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט. ליכט, שהיה גם חבר בוועדת צמח לענייני ייצוא הגז, התבקש לחוות את דעתו המשפטית בנושא אחד פשוט – האם הממשלה רשאית להחליט ביום ראשון לבדה על מה תהיה מדיניות ייצוא הנפט של ישראל בעשורים הקרובים, או שמא היא זקוקה לשנות את החוק הקיים – חוק הנפט – בכנסת. אם ליכט היה מכריע כי הממשלה חייבת את הכנסת, זה ודאי היה מכניס את הממשלה לפלונטר פרלמנטרי ארוך, שכן הנושא היה מובן לדיון בוועדת הכלכלה, שבראשה עומד איש האופוזיציה ח"כ אבישי ברוורמן (עבודה). בקיצור, כאב ראש.

הלחץ על ליכט, למיטב ידיעתי, היה רב. מזה כמה שבועות קבלת ההחלטה התמהמה. כל ניסיון שלי להבין מה קורה שם נתקל בחומת שתיקה, או במשפט קצר – זה רגיש, אי אפשר לדבר על זה עכשיו. השמועות נפוצו. שמועות על כך שליכט עצמו סבור שיש להעביר את העניין לחקיקה בכנסת, אולם שהיועץ המשפטי לממשלה בעצמו – יהודה ויננשטיין – סבור שאפשר להסתפק בהחלטת ממשלה.

כך או אחרת, בסופו של דבר הדרג הפוליטי חתך בעניין, והחליט להחליט לבד ביום ראשון. ההחלטה הזו, כצפוי, גררה איומים בעתירות לבגץ, שאין ספק שאכן יוגשו. מי שיצטרך להגן על המדינה בבגץ הוא אבי ליכט, אלא אם איכשהו יצליח לשלוח את היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו.

2. פלפולים
חוות הדעת של ליכט בעניין ייצוא הגז היא שירה צרופה, אומנות ההתפתלות המשפטית. לרגעים אפשר לדמיין את טוני סופרנו יושב על ידו ואומר לו מה לכתוב. הגזמתי כמובן, טוני סופרנו מת.

אני מביא כאן בחלקים את נוסח חוות הדעת הכמעט מלא, כפי שהופצה הערב למשרדי הממשלה הרלוונטיים, ובצידם תרגום (מגמתי) לשפת אנוש.

ליכט: "השאלה העיקרית העומדת להכרעה מבחינה משפטית היא האם הוראות חוק הנפט – ובעיקר סעיף 33 לחוק – מהווה מקור הסמכה מספק לצורך קביעת ההסדרים הקבועים בהצעת ההחלטה"

תרגום: השאלה העיקרית היא האם החוק הקיים, שנוסח לפני 60 שנה, מאפשר לממשלה להחליט כמה גז לייצא לחו"ל מבלי לערב את הכנסת

ליכט: "הצעת ההחלטה [של הממשלה] מהווה לעמדתנו הסדר ראשוני, שעל פי טיבו ומהותו צריך להיקבע על ידי הכנסת […] זאת בשל היקפה המשמעותי של הצעת ההחלטה, מהותה הבין דורית והיותה נתונה במחלוקת ציבורית. על פי עקרונות היסוד של המשטר בישראל ההכרעות העקרוניות מתקבלות על ידי המחוקק ואילו תפקידה של הרשות המבצעת הינו הגשמת עקרונות אלה".

תרגום: זה די מדבר בעד עצמו – ראוי להעביר החלטות הרות גורל כאלה לדיון ואישור הכנסת, שכן בישראל הכנסת היא הריבון, ולא הממשלה.

ליכט: "לפיכך יש לשאול האם הוראות חוק הנפט ובעיקר סעיף 33 יוצרות הסמכה ברורה ומפורשת המסמיכה את הממשלה לקבל את ההסדר הראשוני שיוצרת הצעת ההחלטה. על פני הדברים יש מקום לטענה כי לשונו של סעיף 33 אכן מעניקה לממשלה הסמכה בחקיקה ראשית לקבוע הסדר ראשוני זה".

תרגום: למרות מה שאמרתי קודם, שצריך לקיים דיון ציבורי בעניין, הממשלה יכולה להיאחז בלשון החוק בשביל לא לראות את הכנסת ממטר. אבל, רגע, חכו לזה, כי הנה בא הסעיף הבא…

ליכט: "אלא שעולה ספק אם הוראת סעיף 33 לחוק הנפט יכולה לשאת את מגוון ההוראות בהצעת ההחלטה ורוחבן כמקור הסמכה לקביעת הסדר ראשוני"

תרגום: !

ליכט: "עולה ספק אם יש בהוראות סעיף 33 הוראות המסמיכות את הממשלה לקבוע מדיניות ארוכת שנים לגבי כלל המאגרים"

תרגום: !!

ליכט: "אין בסעיף הוראות המתוות את שיקול דעתה של הממשלה […] במדיניות הרואה עשרות שנים קדימה. מדובר, אפוא, על שאלות כמו לכמה שנים יש לשמור את הגז או כיצד תחושב התצרוכת המקומית, דהיינו מהם השימושים שעל בסיסם תחושב בתצרוכת המקומית וכיצד ייראה המשק בהתבסס על שימושים אלה. לכן, מבחינה משפטית, רצוי היה כי הנושא יובא להכרעת הכנסת בין באופן פרטני ובין באמצעות חקיקה המעניקה לממשלה הסמכה מפורשת לקבוע מדיניות מקיפה, כוללת וארוכת טווח במשק הגז הטבעי"

תרגום: חוק הנפט חוקק ב-1953. מי חלם אז על גז, ומי חלם אז על ייצוא גז. לכן, מוטב היה להביא את כל העניין הזה לכנסת, לקיים דיון ציבורי, ולתת לנבחרי הציבור להחליט החלטה שיש לה השלכות שנים לעתיד.

אבל רגע, הנה סלטה לאחור:

ליכט: "עם זאת, לאור לשונה של הוראת סעיף 33 המעניקה לשר, ודאי לממשלה, סמכות לחלק בין הצריכה המקומית ליצוא, לטעמנו אין מניעה משפטית בקבלת ההחלטה בממשלה בהתבסס על הוראה זו"

תרגום: חה!

ואז מגיע החלק הבאמת יפה:

ליכט: "בהקשר זה יצוינו גם הדחיפות והחיוניות בקבלת הכרעה מהירה בעיתוי הנוכחי שתייצר ודאות למשקיעים באופן שיביא לדעת גורמי המקצוע לפיתוח המאגרים הקיימים ולחיפוש מאגרים נוספים. זאת על מנת לאפשר יצירת מגוון הכרחי של מקורות הגז, ובעיקר הוספה של צינורות נוספים שיביאו את הגז לחוף ממאגרים אלה".

תרגום: אני חושב שהכנסת הייתה צריכה להכריע, אבל אתם – פקידי הממשלה – אומרים שזה דחוף וכל זה, וחשוב ליזמים לדעת שיש להם ודאות וכל זה, אחרת המשקיעים האוסטרלים יברחו וכל זה, אז טוב, נו, בסדר, יאללה, שיהיה, תקבלו את ההחלטה לבד. אבל כשיגיע הבגץ תזכרו שאמרתי לכם.

תודו שזה היה מהלך משפטי מרשים.

3. אחרית
אני משפטן קטן מאוד, ואין לי מושג כיצד יכריע הבגץ. אבל נדמה לי שלעותרים יהיה נוח מאוד לטעון שאפילו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה חושב שראוי היה שהכנסת תכריע בעניין ולא שרי הממשלה.
אגב, העניין המשפטי הזה יוצר תופעה מוזרה בקרב יזמי הגז. בתחילה, טענו יזמי הגז – בעיקר דלק של יצחק תשובה ושותפתו האמריקנית נובל אנרג'י – שבשביל לקבל החלטה הממשלה מוכרחה לשנות את החוק, בתקווה שזה ייקח לה מלא זמן והיא לא תרצה וכו'. אבל אז היזמים הבינו שההחלטה הולכת להיות לטובתם, אז הם שינו את העמדה, ועכשיו הם טוענים שאין שום צורך בשינוי חקיקה, ושהממשלה ריבונית לקבל החלטה בעצמה.
אלא שהשותפים הקטנים של השותפים הגדולים במאגר הגז תמר – דודי ויסמן וקובי מימון, שני טייקונים לא קוטלי קנים בעצמם – רוצים לעתור לבגץ משום שלטענתם החלטת הממשלה מפלה אותם. הם טוענים שהחלטת הממשלה מעדיפה את תשובה ונובל אנרג'י כי היא נותנת למעשה הטבות למאגר לווייתן (שהקטנים לא שותפים בו) ודופקת את מאגר תמר (שהם כן שותפים בו). בקיצור, חלק מהטייקונים רוצים פתאום לראות דיון בכנסת, וחלק ממש לא. הכל על פי האינטרס.