האינג'

בגלל שאני עובד בתל אביב אבל גר בירושלים, השעות שבהן אני נמצא בבית מדי יום ולא עסוק בשינה מתמצות בשעתיים וחצי ביום טוב, או בשעתיים בלבד בדרך כלל. לרוב, אני מעדיף לנצל את הזמן בשביל לסעוד עם אשתי היקרה, לשוחח על פילוסופיה ועל קולנוע צרפתי, ואז לצפות בריאליטי מטומטם בערוץ 20.
אחד החביבים עלי, שכן אני טיפוס עממי, הוא הישרדות (בגרסה האמריקאית). בימים אלה משדרים בלוויין את הישרדות 18: ברזיל (מיד לפני התוכנית האלמותית – שפוזי לא מרשה לי לצפות בה – שוט כפול של אהבה עם התאומות איקי). בכל אופן, לאחד המשתתפים העונה קוראים "המאמן" (Coach), גם בשל העובדה שהוא מאמן כדורגל במקצועו, אבל בעיקר משום שהוא פסיכופט עם שיגעון גדלות.
השטות הזו, כלומר העובדה שכולם פונים אליו בתואר "המאמן", מצחיקה אותי בכל פעם חדש. הבוקר, כשחשבתי בשירותים עד כמה זה מוזר, נזכרתי פתאום שיש מי שמתעקשים כאן בישראל לקרוא לצביקה פיק המאסטרו. גם זה טיפשי למדי, בעיקר בשל העובדה שצביקה פיק הוא לא מאסטרו. רוצה לומר – מאסטרו הוא תואר מקצוע, או איך שלא קוראים לזה בתחבירית. באותה מידה, אפשר היה לקרוא לצביקה פיק העו"ד, או הרו"ח, או הפרופ'.
אבל הכי מכולם, הייתי רוצה שיקראו לצביקה פיק האינג'. אינג' צביקה פיק. קבלו את האינג'. מה דעתך על מורן העיוורת, אינג'? כל הכבוד לאינג'.

זהו. סליחה. אתם יכולים להמשיך לעשות את מה שעשיתם קודם.

9 וחצי שניות של

אני לא חובב נלהב מדי של המין האנושי. ככלל, האנושות נראית לי כמו קונספט גרוע. כבר אמרתי זאת בעבר. אבל ברגעים כאלה של התעלות אנושית, כשמתברר שאדם עושה בצורה מדהימה, בצורה יוצאת מגדר הרגיל, משהו שהוא רק לשם העשייה של אותו המשהו, לבי מנתר משמחה.
וגם, באופן חריג, נעים לי להגיש חלק מההיסטוריה האנושית הזו, גם אם החלק הפסיבי שבפסיביים, משל הייתי אחרון הברגים שמחזיקים את הכיסא במושב הצדדי ביותר ביציע הגבוה ביותר באיצטדיון בגרמניה שבו נשבר אתמול שיא העולם בריצה ל-100 מטר. נעים לי. מוזר.

httpvhd://www.youtube.com/watch?v=io8t2CHGNb4

דאס איס פנטסטיש

1.
נו.

2.
השבוע, יום לפני הבחירות, ערכנו בעיתון פאנל בהשתתפות בכירים לשעבר במשרד האוצר, שיתנו עצות מניסיונם לשר האוצר ולממשלה הבאה, לנוכח המשבר הכלכלי. במהלך הדברים יוסי קוצ'יק, שהיה פעם הממונה על השכר ומאוחר יותר גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אמר שהתקופה בה לראש הממשלה יש את הכוח הרב ביותר היא בחודש הזה שבין היום בו הנשיא מטיל עליו את הרכבת הממשלה עד יום השבעת הממשלה. בתקופה הזו הוא מלך, לאחר מכן הכל מתחיל בתהליך הדרגתי של התפוררות עד הבחירות הבאות. מאוחר יותר במהלך הפאנל אחד המשתתפים העיר שזה לא מדויק, משום שגם בתקופה שמתחילה בהתפטרותו של ראש הממשלה ועד ליום בו מורכבת ממשלה חדשה, גם אז נהנה ראש הממשלה מכוח אפקטיבי למשול. כולם צחקו בעצב, ומישהו הוסיף שאולי מוטב לקצר את כהונת ראשי הממשלה כך שתהיה רק התקופות הללו במצטבר. אוהד מראני, מי שהיה מנכ"ל האוצר בעבר, העיר שממילא זה מה שקורה כאן, פחות או יותר.

3.
באותו הפאנל, בעניין אחר, אמר אורי יוגב, שהיה הממונה על התקציבים באוצר, משהו מאד מעניין. לא מדובר בחשיפה מסעירה, אלא במשהו שכשהוא נאמר בריש גלי הוא נראה פתאום אחרת לגמרי. יוגב תומך בעמדה של נתניהו (הוא מקורב אליו) לפיה צריך להאיץ את תהליך הפחתת המיסים. יוגב הסביר, שהמטרה של הפחתת המיסים היא הקטנה מקבילה של הוצאות הממשלה. איך זה עובד? דרך המנגנון של הגירעון הממשלתי (שהוא ההפרש בין ההכנסות של הממשלה להוצאותיה). אם ההכנסות של הממשלה מגביית מיסים תקטנה, לא יהיה מנוס מהקטנה מקבילה של הוצאות הממשלה. זו הדרך להקטנת הממשלה, לשיטתו של יוגב. כלומר, תוצר הלוואי של תהליך הקטנת שיעור המס, כפי שנתניהו מציג זאת, וכפי שדיברתי עליו כאן, כלומר הגדלת הכנסות המדינה מגביית המיסים, עלול בכלל להיות תוצר לוואי לא רצוי. במלים אחרות, אפשר להעלות סיבות אחדות למה נתניהו אומר את מה שהוא אומר, ולא אומר את מה שיוגב אומר. כפי שאני רואה את זה, אופן הצגת הדברים על ידי יוגב הוא קפיטליזם בבהירותו, והצגת הדברים על ידי נתניהו היא קפיטליזם בעמימותו. אילו הדברים היו מוצגים בשיח הציבורי באופן שונה, אולי התמונה הייתה אחרת.

4.
ורק בשביל לרבע את המעגל:
נו.