בזמן שוועדת שטרום מנסה לגבש את המלצותיה לאופן שבו יש להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים בשביל להגדיל את התחרות, ייתכן שההמלצות הסופיות שלה כלל לא ישפרו את המצב עבור הציבור הישראלי. בשביל להבין מדוע, צריך להחליט קודם כל באיזה תחום ועדת שטרום מנסה בכלל להגדיל את התחרות.
מדובר בעיקר בתחרות על האשראי שהבנקים נותנים לציבור, כלומר למשקי הבית, ולעסקים הקטנים (בתחום העסקים הגדולים והמשכנתאות ישנה תחרות משמעותית יותר). מאחר שהממשלה ממילא מפתחת בשנים האחרונים עוד ועוד אפשרויות לגופי הפנסיה לתת הלוואות לעסקים קטנים, המשמעות היא שהתחרות בתחום זה צפויה לגדול בהדרגה גם היא, כפי שגדלה בשנים האחרונות בהלוואות לחברות הגדולות.
וזה משאיר אותנו עם משקי הבית. עם הישראלים. ועדת שטרום היתה מעוניינת להגדיל את התחרות על משקי הבית. על מה בדיוק? על שני חלקים. הראשון: על גובה הריבית שאנחנו משלמים על הלוואות שאנחנו לוקחים.
זה עניין פשוט יחסית, כי הלוואה היא בסופו של דבר מוצר יחסית פשוט. אם אתם זקוקים לסכום מסוים בשביל לקנות רכב – נניח, 50 אלף שקל – והבנק שלכם מציע לכם הלוואה בריבית מסוימת, וחברת כרטיסי האשראי מציעה הלוואה בריבית אחרת, תדעו להשוות בין השתיים. ריבית של 5% גבוהה מריבית של 4%. זה נכון, צריך לשפר את התחרות בתחום, וצריך לפשט מעט את הנתונים עבור הצרכנים (קל להבין מה זו ריבית של 5%, קצת יותר מסובך להבין את זה כשמדובר בריבית של פריים פלוס 3.5%), אבל זו משימה יחסית פשוטה.
החלק השני הרבה יותר מסובך. הוועדה היתה מעוניינת שהתחרות תגדל גם על משהו נוסף – על ההלוואה הגרועה ביותר שאנחנו לוקחים מהבנקים באופן שוטף מבלי שאנחנו מקדישים לה יותר מדי תשומת לב. הוועדה הייתה מעוניינת שתתפתח תחרות משמעותית על המינוס – על מסגרת האשראי שאנחנו מקבלים.
אין בנמצא נתון מדויק איזה אחוז מהישראלים חיים במינוס. על פי נתוני הלמ״ס, מדובר כנראה בכ-40% מהציבור, וככל הנראה ממעמד הביניים ומטה. מינוס הוא הלוואה בתנאים גרועים במיוחד, ויתרה מזאת, מדובר במוצר שקשה להבין אותו. המינוס נחלק לכמה רמות. למשל, עד מינוס של 10,000 שקל תשלמו ריבית של 8%, על מינוס עמוק יותר תשלמו ריבית של 10% ועל מינוס עמוק ממש תשלמו ריבית של 15%. הואיל והמינוס שלכם עולה ויורד לאורך החודש, לכו תבינו כמה אתם משלמים עליו.
אחד החששות הוא כי בעקבות המלצותיה של ועדת שטרום להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים התחרות על ההלוואות למשקי הבית אמנם תשתפר, כלומר שהריביות יירדו מעט על הלוואות (מיד נגיד מילה גם על זה), אבל שהתחרות על מסגרות האשראי, על המינוס, תהפוך בעייתית יותר.
ואם לדייק: מאחר שהמוצר שנקרא מינוס הוא מוצר מסובך יותר וקשה יותר להבנה, החשש הוא שבמקום שהגופים הפיננסיים – הבנקים, חברות כרטיסי והאשראי ובעתיד אולי אפילו גופי הפנסיה – יתחרו על הריבית שהם מציעים לנו על המינוס, הם יתחרו ביניהם על גובה המסגרת שהם מוכנים לתת לנו.
כלומר, נניח שתעשו סקר שוק. הבנק שלכם יהיה מוכן לתת לכם מסגרת של עד 15 אלף שקל, וחברת כרטיסי האשראי תפנק אתכם במסגרת של עד 20 אלף שקל, ובנק אחר יציע אפילו מסגרת של 25 אלף שקל. לאן תלכו? האם תתעניינו בגובה הריבית? כי היום זה לא כל כך קורה. בוודאי לא לאנשים שכבר נמצאים עמוק במינוס, וזקוקים נואשות לעוד קצת מסגרת בשביל לעבור גם את החודש הבא.
לחשש הזה יש ניואנס נוסף, אבל הוא חשוב. נניח שהיום אתם בבנק הפועלים, ונניח שהמסגרת שלכם היא 10,000 שקל. נניח גם שבכרטיס האשראי שהבנק הנפיק לכם – ישראכרט – יש לכם מסגרת נוספת של 10,000 שקל.
במצב החדש, לאחר הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים, חברת ישראכרט לא תהיה יותר של בנק הפועלים. בפעם הבאה שתבואו לבנק, הפקיד יציע לכם להנפיק את הכרטיס החדש של בנק הפועלים. לא כרטיס אשראי, כי אם כרטיס חיוב (דביט כארד), כזה שהחיובים שנעשים בו יורדים מיידית מהחשבון.
אתם ודאי תגידו, מה פתאום, אנחנו לא יכולים לעמוד בזה, ולכן באותה נשימה הפקיד יציע לכם להגדיל את המסגרת שלכם מ-10,000 שקל ל-20 אלף שקל, בדיוק כפי שהיה לכם קודם יחד עם כרטיס האשראי. במצב כזה תהיה לכם מסגרת זהה לחלוטין למצב הקודם, לפני הפרדת כרטיסי האשראי, ושוב יהיה לכם כרטיס של הבנק, ולמה בכלל שתטרחו לפנות לגוף פיננסי נוסף ולהוציא כרטיס נוסף? ואם כבר תפנו, וגם חברת כרטיס האשראי תציע לכם כרטיס משלה ומסגרת משלה – של 10,000 שקל נוספים – תמצאו את עצמכם עם שני כרטיסים, עם מסגרת גדולה ממה שהיתה לכם קודם, וכלל לא בטוח שהמחיר (כלומר הריבית) תהיה טובה יותר.
במצב כזה, האם התחרות גדלה?
כלומר, סביר מאוד להניח שהתוצאה של הפרדת כרטיסי האשראי תהיה הגדלת היצע האשראי במשק. גם במסגרות אשראי (מינוס) וגם בהלוואות. האם התנאים יהפכו טובים יותר לצרכנים? אולי ואולי לא. האם מצבם של הצרכנים ישתפר? כלל לא בטוח.
מלבד זה, כפי ש״כלכליסט״ הראה שוב ושוב בשנים האחרונות, החובות של משקי הבית בישראלים גדלים ממילא גם היום, כשאין תחרות של ממש, בקצב גבוה מאוד. האם הדבר הנכון לעשות הוא לשפוך על המדורה הזו עוד קצת אשראי שידליק אותה עוד יותר?
אחד הפתרונות האפשריים למצב הזה, כזה שגם יגדיל את התחרות וגם עשוי להועיל לצרכנים, יכול להיעשות במשולב על ידי הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים ועל ידי הגבלת היכולת של הבנקים לתת ללקוחות שלהם מסגרת אשראי. זה אולי נשמע נורא, אבל זה המצב בארה״ב, למשל.
כלומר, משקי הבית יצטרכו להתרגל לכך שהם יכולים לחיות רק ממה שיש להם בפלוס. ואם הם מעוניינים להיות במינוס, כלומר בעלי מסגרת, הם מוזמנים לפנות לגוף חוץ בנקאי – למשל, חברת כרטיסי אשראי – להנפיק כרטיס ולשלם ריבית ברורה על המינוס הזה. אם הרגולטור יצליח להפוך את המוצר הזה לפשוט ובר השוואה (דמיינו מעין זאפ פיננסי שמאפשר לכם להנפיק כרטיס אשראי באינטרנט על ידי זה שהוא משווה לכם באופן פשוט וברור מה הריבית שתשלמו על המסגרת שכל אחד מהכרטיסים מציע), ייתכן שכך התחרות באמת תגדל, כלומר שהריביות שהציבור משלם על המינוס יפחתו, מבלי שהיקף המינוס עצמו יגדל. נקודה למחשבה לוועדת שטרום.