הטובים למשק

1.
בנובמבר 2011 כתב התעסוקה של העיתון מיקי פלד אמר לי שפרופ' איל וינטר – איש תורת המשחקים וראש המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית – העביר לו טור שכתב והיה מעוניין לפרסם בעיתון. קראתי את הטור. אהבתי. הוא התפרסם למחרת על פני עמוד 6 כולו. הנה לינק.
מה שפרופ' וינטר אמר בתמצית הוא זה: לאנשים נורא נורא נורא עשירים יש מספיק כסף לכל צרכיהם וצרכי הצאצאים שלהם בדורות הקרובים. מכאן, שמה שמניע אותם אינו הכסף, כי אם התהילה ושמם הטוב. והואיל והמדד היחיד שהציבור הציע עד אז בשביל למדוד את התהילה שלהם היה פשוט העושר שלהם, היה להם תמריץ מובנה להתעשר עוד ועוד, על חשבון האחרים. לכן, וינטר הציע פשוט לשנות את התמריץ, כלומר לשנות את המדד. להרכיב מדד חדש, שימדוד לא את עושרם כי אם את מידת התרומה שלהם למשק – יצירת מקומות עבודה, שמירה על הסביבה, התחשבות בספקים, בלקוחות, בעובדים ועוד שורה של פרמטרים. אם למדד הזה תהיה מספיק תהודה ציבורית, אזי הם ירצו להיות ראשונים במדד הזה, כי הם רוצים להיות ראשונים בהכל, וכך הם ישנו את נורמות ההתנהלות שלהם לטובת המשק. מ.ש.ל

2.
הרעיון הזה הוא גם נאיבי וגם יומרני, ואולי בגלל זה לקחנו אותו על עצמנו. כבר למחרת קבענו פגישה עם פרופ' וינטר במשרדו, ולאחר מכן הבאנו אותו לפגוש את העורכים הבכירים של העיתון. לשמחתי הם התלהבו, והעיתון לקח על עצמו את המשימה הזו ברצינות. זו לא משימה פשוטה עבור עיתון. עיתון הוא לא גוף מחקר. לכן נעזרנו גם בוינטר עצמו וגם בדוקטורנט שלו שהוא העמיד לרשותנו, והעיתון הפעיל צוות רחב של כתבים לאיסוף הנתונים.
די בתחילת הדרך אני עצמי יצאתי מהתמונה בגלל שהתפגר לי המוח, וחזרתי בסופו של דבר לשלבים הסופיים – לאחר שהמדד עצמו כבר נבנה, הנתונים נאספו, והיה רק צריך לארוז אותם ולהגיש אותם. את העבודה הקשה באמת עשו אנשים אחרים, לא אני.

3.
הבוקר, לאחר שנה מאומצת של עבודה, התפרסם "מדד הטובים למשק". יש לו נקודות חזקות, יש לו חולשות. זה לא כל כך חשוב. את מה שצריך לשפר, נשפר בעתיד. העיקר מבחינתי הוא שהתפרסם, העיקר שהתחילה איזו מסורת, כך אני מקווה. אני מקווה גם שהוא יזכה לתהודה רחבה ככל שאפשר, כי רק כך הוא יוכל להתחיל לחולל שינוי. לאט לאט לאט.

ובכל מקרה, הכברתי עליו מספיק מלים עד כה, כך שאתן לתוצר לדבר בעד עצמו. אגיד רק תודה גדולה מאוד לכל מי שלקחו בזה חלק. לעורכים שנרתמו, לכתבים שעבדו קשה, למיקי (ויניב) שפשוט תענוג לעבוד איתו, לרון על העריכה ועל המסירות ולליאורה על העיצוב ועל הסבלנות. קריאה נעימה. נשמח מאוד לתגובות ולהערות, מהסיבה הפשוטה שאנחנו מתכוונים להמשיך עם זה גם בשנה הבאה.

4.
כתבות:
הכתבה המרכזית – המקומות הראשונים והדירוג המלא
כך בנינו את המדד – סיפור המעשה, וסקירת הפרמטרים
הליבה – איך אנשי העסקים באמת מנהלים את העסקים שלהם, את האינטרסים של מי הם מביאים בחשבון (חלק 1, חלק 2, חלק 3)
איך יראה המדד בשנה הבאה – מה קרה במשק ב-2012 וכיצד זה ישפיע על התנהלות אנשי העסקים

פרשנויות:
גלית חמי – על המקום של העיתונות
איל וינטר – על הרציונל מאחורי המדד
יניב רחימי – קצת ביקורת עצמית

אחרית דבר

1.
הבוקר פרסמתי בעיתון פרויקט שעבדתי עליו די הרבה זמן, אולי קצת יותר מדי זמן (בהפסקות כמובן). בתמצית, מה שעשיתי פשוט למדי: לקחתי את ההשקעה הממשלתית בכל רשות מקומית בישראל (יש 255 כאלה) וחילקתי במספר התושבים בכל רשות בשביל לקבל את ההשקעה הממשלתית הממוצעת לתושב, ומיינתי את התוצאות מההשקעה הגבוהה ביותר לנמוכה ביותר.
זהו.
התוצאות הפתיעו אותי, הטרידו אותי, גרמו לי לחשוב. כל התשובות נכונות. הקרדיט להשראה, בשביל להיות הוגנים, שייך לא. דסקל, שהראה לי איזה משהו קטן באיזה בלוג לפני די הרבה זמן, שגרם לי פתאום להבין שאני יכול לעשות את הבדיקה הזו בשביל לראות כמה המדינה משקיעה בהתנחלויות. ובשביל הדיסקליימר: הנתונים שאני הבאתי הם לא הכסף הגדול, הם הכסף הקטן. הם לא כוללים הוצאות ביטחוניות, לא כוללים הוצאות רוחביות (כמו כבישים, עמודי חשמל, קווי מים וביוב וכו'), לא כוללים אובדן הכנסות כתוצאה מהטבות מס וכו'.

2.
יש כמה תוצאות לבדיקה הזו, מנקודת המבט שלי:
א – המדינה משקיעה בהתנחלויות כמעט כפול ביחס לחלקם של המתנחלים באוכלוסיה.
ב – המדינה משקיעה במגזר הערבי הרבה יותר ממש שחשבתי
ג – מלבד שני אלה, אפשר לראות ניסיון של המדינה לתקצב רשויות באופן דיפרנציאלי, אלא שלא תמיד הניסיון הזה מצליח, ונוצרים כל מיני עיוותים

3.
היה ברור לי שהצד הימני של המפה יקפוץ עלי. היום גיליתי שזה אכן קרה. לשם שלי יש מעכשיו אפילו tag בלאטמה. סבבה. אין שום דבר מושחת בממצאים של הבדיקה. רק סדרי עדיפויות לגיטימיים, גם אם אני לא מחבב אותם. היה לי חשוב שהציבור יידע, זה הכל.

4.
יש כמה סיבות לכך שהרשויות מעבר לקו הירוק מקבלות עדיפות בתקציבים. ראשית, מעבר לקו הירוק יש לא מעט מועצות אזוריות. אלה, בכל הארץ, מוטות תקציבים, בגלל המבנה שלהם. ריבוי יישובים שמפוזרים על פני שטח לא קטן הוא מבנה לא יעיל מבחינה כלכלית, ונועד להשיג מטרות אחרות. ככזה, הוא שותה יותר תקציבים. אבל אפילו אם מבודדים את המועצות האזוריות בפני עצמן, אלה שמעבר לקו מקבלות יותר. הגורמים העיקריים הם: צרכים ביטחוניים שמחייבים מיגון ודברים נוספים שעולים כסף, הגדרה בתור איזורי עדיפות, מענקים ייעודיים, והרכב דמוגרפי שמקבל עדיפות בתקציבים (יותר ילדים, יותר עולים).

5.
יש עוד המון המון המון מידע במאגר הנתונים העיקרי שהתבססתי עליו, של הלמ"ס. חבל לי שהמידע הזה לא יהיה זמין למי שרוצה לעשות בו שימוש. אז הנה שני דברים. ראשית, הנה לינק למאגר הנתונים של הלמ"ס שהשתמשתי בו:
נתונים גולמיים (קובץ אקסל), הדף בלמ"ס שמציג חיתוכים נוספים לנתונים
שנית, הנה לינק לאחד הקבצים העיקריים שעבדתי איתם בשביל הפרויקט, שהוא בעצם עיבוד לנתוני הלמ"ס (עיבוד במובן של בחירת נתונים, חישוב ההשקעה לתושב ופרמטרים נוספים ומיון):
נתונים מעובדים וממוינים (קובץ אקסל)
כל מי שרוצה לעשות בזה שימוש מוזמן ביותר.

6.
ודבר אחרון, שאותו אני כותב בעיקר למי שיודע לקחת מאגרי נתונים ולעשות מהם דברים מגניבים באינטרנט, מה שאני ממה לא יודע לעשות. יש מאגר מידע שנקרא אתר התמיכות של החשב הכללי. מסתתרת בו אינפורמציה שלא תסולא בפז, בין היתר של ההשקעה של המדינה ברשויות המקומיות, אבל לא רק. מי שיצליח לכרות את המידע שיש במאגר הזה (בהנחה שזה ניתן בכלל), יוכל להפיק ממנו מטעמים. למשל, ידעתם שמשרד התחבורה העביר במצטבר יותר מ-20 מיליון שקל לחברת הספנות של האחים עופר בשלוש השנים האחרונות? (יש לזה סיבה, המדינה מכריחה את חברות הספנות להעסיק חובלים ישראלים, אז היא מסבסדת את זה). וכך יש שם עוד המון תופינים.
אתר התמיכות

7.
תודה גדולה לאנשים (הרבים) שעבדו איתי על הפרויקט הזה במשך זמן רב, אחורה וקדימה וקדימה ואחור, והפכו אותו למה שהוא, ותודה למי שקרא, הגיב או שיתף.