חה? חי!

1 לפני שבוע, בכנס השנתי של המכון לאנרגיה וסביבה, עלה לבמה מי שצפוי להתמנות בקרוב, אולי, ליו״ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ובלי למצמצץ אמר את המשפט המדהים הבא: ״בלי הסדרת נושא הפנסיה וחריגות השכר לא נחתום על רפורמה בחברת החשמל".
מאחורי הציטוט הזה של ניסנקורן מסתתרת אחת מהמחלוקות הגדולות ביותר בין המדינה לבין עובדי חברת החשמל במשא ומתן על רפורמה בחברה. העובדים דורשים שהמדינה למעשה תלבין, תעניק תעודת כשרות, לשורה של הטבות שכר ותנאי שכר של שנים על גבי שנים, שכולן חורגות מהכללים שקבעה המדינה וקבע הממונה על השכר במשרד האוצר. אם לנסח במלים אחרות, כפי שזה נראה מהצד של האוצר: העובדים דורשים שהמדינה תהפוך לחוקי את מה שלא, רק בשביל שהם יאפשרו למדינה לנהל את חברת החשמל, שהיא חברה ממשלתית לגמרי, כפי שהמדינה רוצה.
אם היה מדובר בכסף שולי, ניחא. אבל בפועל מדובר על הרבה מאוד כסף. כמה? לא לגמרי ברור, כי לא הכל ידוע עד הסוף. ממה שכן ידוע, ויפורט מיד, מדובר על חריגות שכר בהיקף של כ-3.4 מיליארד שקל (על פי בדיקת מבקר המדינה שפורסמה ב-2012) עד לשנת 2010 , וחריגות נוספות בסכום של 400 מיליון שקל שהצטבר מאז הבדיקה של המבקר.


להמשך קריאה

מכרזי ליבה

1 משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה המופרטים ביותר. חברות פרטיות בודקות עבורו את בחינות הבגרות, חברות פרטיות מעניקות רשיונות לבתי ספר עצמאיים, חברות פרטיות מנהלות את המכינות הקדם-אקדמיות, מנהלות את הנסיעות לפולין למצעד החיים, מארגנות את מפעל השאלת ספרי הלימוד, מחלקות ארוחות חמות לתלמידים בבתי ספר שלומדים ביום לימודים ארוך (חברות פרטיות אחרות מפקחות על החברות הפרטיות שמחלקות את הארוחות), מפעילות את מערך השירות הפסיכולוגי, את הפרויקט למניעת נשירה, פרויקטים לטיפול בנוער מנותק, מפעילות את האולפנים ללימוד עברית, את מערך החינוך למבוגרים, מתפעלות את מתנדבי השירות הלאומי, יוצרות תוכניות לאפלייה מתקנת במגזר הערבי, מארגנות סמינרים בנושאי זהות יהודית-ציונית ואפילו מחלקות מלגות לסטודנטים. באמת, אני לא משוכנע מה נותר למשרד החינוך לעשות.
והנה, מסתבר שמשרד החינוך מצליח לשבור גם את השיאים של עצמו. במסגרת מכרז חדש שפרסם לפני חודש, מכרז מספר 4/1.2014, משרד החינוך למעשה הודיע שהוא מחפש חברה פרטית שתכתוב עבורו את חוזרי מנכ"ל המשרד. כן, מה ששמעתם.


להמשך קריאה

האנשים שלא רוצים שהציבור יידע

0.
בשבועות האחרונים אני מקבל תשובות משונות ממשרדי ממשלה שונים כשאני פונה אליהם בשאלות לגבי לוחות זמנים של תהליכים מסוימים. אף אחד מהדברים האלה לא מחזיק לי כתבה בפני עצמה, אבל הצירוף שלהם יחד גרם לי להחליט לכתוב את הפוסט הזה. כל הדוגמאות שמובאות כאן הן מקריות, ופשוט נאספו בשבועיים-שלושה האחרונים.
להמשך קריאה

הנתיב המהיר לתוך התחת שלי

אז הערב קראתי ששר התחבורה ישראל כץ, שיש הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד עליו אבל אני מפחד לעשות את זה בלי גב משפטי, כל כך אוהב את המודל של הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב, שהוא מתכוון לסלול עוד אחד, ואחרי זה עוד אחד, ועוד אחד, כחול אשר על שפת הים. הנה מתוך הידיעה הזו בגלובס:

פרויקט הנתיב המהיר ישוכפל ויוקם בכניסה הדרומית לתל אביב באזור ראשון לציון מערב, כך החליט לאחרונה שר התחבורה, התשתיות והבטיחות בדרכים, ישראל כץ. הפרויקט שיכלול חניון חנה וסע ושאטלים לתל אביב – בדומה לפרויקט הקיים בכביש מספר אחת – ישתלב בנתיב התחבורה הציבורית המתוכנן מאשדוד. בנוסף נבחנת הקמת נתיבים מהירים בכניסה הצפונית לתל אביב מכביש החוף באזור שפיים ובכביש 5 באזור מחלף מורשה.

אז הנה מסר קטן לשר ישראל כץ. אני ירושלמי. גר בירושלים. נותרו שם אנשים כאלה בעיר הבירה שאינם עובדים את אדושם אלא עובדים בעבודה שהמדינה לוקחת עליה מסים. אלא מאי? אין לי עבודה בירושלים. ובתל אביב דווקא יש, לבינתיים לפחות. כמי שגר בירושלים אבל עובד בתל אביב, אני נדרש לנסוע את הנסיעה המפוקפקת הזו כל הזמן. עד לפני שנה הייתי עושה אותה בכל יום, ובחודשים האחרונים אני עושה אותה "רק" שלוש פעמים בשבוע.
עכשיו, זו נסיעה זוועתית. כלומר לא הנסיעה עצמה, אלא הפקקים. קודם לפתיחת הנתיב המהיר, זה היה גיהינום צרוף ממש. בבוקר הנסיעה הייתה לוקחת לי כמעט בכל יום קרוב לשעתיים וחצי, ובערב שעה ויותר. סיוט ממש. מאז שנפתח הנתיב המהיר הנסיעה בבוקר התקצרה באופן משמעותי ואורכת מעט יותר משעה. נסבל בהחלט, למעט החלק המעצבן של הפקקים באיילון.

לכאורה, הנתיב המהיר הוא קסם. הייתי אמור לברך עליו. אלא שהסיבה היחידה שאני נוסע בו היא שהעבודה משלמת לי עליו. לולא הייתה משלמת, לא הייתי נוסע. זה פשוט יקר מדי, בייחוד בשעות העומס. ובכלל, הנה עוד וידוי לשר ישראל כץ: לו הייתה לי אפשרות להגיע לעבודה בתל אביב בתחבורה ציבורית בפרק זמן סביר – כלומר כזה שנופל משלוש שעות, שזה משך הזמן שזה לוקח היום בשלושה אוטובוסים שונים – כלל לא הייתי קונה רכב ולא משלם על דלק. הייתי נוסע רק בתחבורה הציבורית. למשל, אם היה קו רכבת מהיר מירושלים לתל אביב – כלומר עיר הבירה של המדינה למרכז העסקי שלה – הייתי שמח לנסוע בו באופן קבוע. לך תדע, אולי אפילו הייתי קונה זוג אופניים, משאיר אותם בתחנה בתל אביב ומשתמש בהם להנאתי מהתחנה אל העבודה ובחזרה. לך תדע, העולם היה פרוש לרגלי.

אבל לא. בשביל מה להשקיע בתחבורה ציבורית מתקדמת? הרבה יותר טוב להמשיך לעודד תחבורה פרטית. ואל תגיד לי, השר ישראל כץ, שהנתיב המהיר מפחית את כניסת כלי הרכב לתל אביב. אפילו אם מספר כלי הרכב שנכנסים לתל אביב מדי יום פחת – 1,700 כלי רכב מדי יום, כך בכתבה בגלובס – המספר הזה זעום ביחס לכמות כלי הרכב שממשיכים להיכנס לתל אביב. וחוצמזה, שגם איסור על כניסת כלי רכב שאינם תושבי תל אביב לשטח מרכז תל אביב – כפי שקורה בערים גדולות וחשובות בעולם – גם הצעד הזה היה מפחית את כמות כלי הרכב שנכנסים לתל אביב. הפחתת כניסת המכוניות לתל אביב היא לא המטרה של הממשלה. המטרה של הממשלה היא להמשיך לעודד נסיעה בכלי רכב פרטיים, משום שהם מקור הכנסה יוצא מן הכלל למדינה. פעם אחת במס הקנייה הגבוה שאנחנו הישראלים משלמים על מכוניות חדשות, פעם שנייה במס הגבוה שאנחנו משלמים למדינה על השימוש המוגבר בדלק כתוצאה מהפקקים, פעם שלישית במס שאנחנו משלמים מדי שנה על עצם היכולת להחזיק רכב שהיינו מעדיפים שלא להחזיק כלל לו הייתה לנו תחבורה ציבורית נורמלית. ועכשיו גם פעם רביעית – בנתיב המהיר – על הזכות לרכוש את היכולת להגיע לעבודה בזמן כמו בנאדם במקום לקום ארבע שעות לפני הזמן. אם היה לי כוח הייתי נכנס לדוח השנתי של מינהל הכנסות המדינה ובודק בדיוק מה ההכנסות שלכם מהמס על הדלק, ממס קנייה על מכוניות ומאגרת רישוי רכב, אבל אין לי כוח. תצטרך להאמין לי.

אה, וגם אל תגיד לי בבקשה שאתם בימים אלה מותחים קו רכבת מהיר מתל אביב לירושלים. בקצב שזה מתקדם, יש לי הרגשה שתסיימו את כל הנתיבים המהירים שלכם עד שקו הרכבת הזה יהיה מוכן.

צדק חברתי עם קריצה

היום בבוקר התפרסם טקסט שלי בעיתון על איך המכרז החדש של משרד החינוך להעסקת מורי הקבלן הוא רק מראית עין של צדק חברתי, אבל למעשה אותה שיטה ישנה מבית מדרשו של משרד האוצר: את השירותים שהמדינה אמורה להעניק צריך להעביר לקבלנים פרטיים, ולשלם להם מעט ככל האפשר. אני שם כאן את הגרסה הגולמית. הגרסה הערוכה, כפי שהופיעה בעיתון, נמצאת כאן. קריאה מהנה
====

0.
בעוד כשלושה שבועות, ב-20 במאי עד השעה 11:00, שיטת תקצוב סדרי העדיפויות של הממשלה תעמוד בפני מבחן מעשי. הרחק מהזרקור התקשורתי, שליחים שונים יגיעו אל תיבת המכרזים של משרד החינוך בבית מחניים ברחוב שבטי ישראל 34 בירושלים, וישלשלו לתוכן כמה מעטפות חומות חתומות.
אבל, אם במקרה אף שליח לא יגיע, ואף מעטפה חומה לא תתקבל, אפשר יהיה לדעת מיד האם משרדי הממשלה – החינוך והאוצר במקרה זה – הצליחו לפגוע פגיעה נוספת בשירותים החברתיים שהמדינה אמורה להעניק לתושבים, או שמא התגלה סדק ראשון בשיטה. שפני הניסוי התורנים יהיו מורי הקבלן של ישראל, שיגלו האם הקבלן שאמור להפעיל אותם החליט לשחק לפי הכללים, או לשבור אותם.

1.
מורי הקבלן, שבאוקטובר 2011 יצאו למאבק ציבורי על תנאי ההעסקה והשכר שלהם, הם המורים המלמדים במסגרת תוכנית היל"ה. מאז שנת 2000 התוכנית מעניקה מסגרת חינוכית לנוער מנותק ב-160 יישובים בארץ. אלה ילדים בגילי 14-18 שמערכת החינוך לא יודעת להתמודד איתם, איבדה אותם, הרימה לגביהם ידיים. 5,500 תלמידים תלמידים שאין להם שום מוצא אחר מלבד הרחוב. התקציב השנתי הכולל של התוכנית הוא כ-70 מיליון שקל לפי פרסומים בנושא (משרד החינוך סירבו לנקוב במספר המדויק). לשם השוואה, תקציב משרד החינוך כולו ב-2011 עמד על 36 מיליארד שקל. תוכנית היל"ה היא טיפה בים התקציבי.
עובדי התוכנית, 1,600 במספר, רובם מורים ומורות, הם עובדי קבלן. במכרז הקודם של משרד החינוך, משנת 2009, זכתה החברה למתנ"סים, שמעסיקה את המורים בהעסקה קבלנית. בעבר הפעילה את התוכנית רשת אורט.
לפני ארבעה שבועות משרד החינוך פרסם מכרז חדש להפעלת התוכנית, לתקופה של שנה עם אפשרות להארכה של 4 שנים נוספות. והנה, בעקבות המאבק של מורי הקבלן, המכרז החדש שונה בתכלית מהמכרזים הקודמים. במידה רבה, הוא מדגים פעם נוספת, שהישגים תקציביים משיגים כאן רק בכוח, רק לאחר מאבק.
להבדיל ממכרזים קודמים, במכרז החדש המורים יזכו לראשונה למשכורת גלובלית עבור 12 חודשי עבודה, כמו מורים רגילים שמועסקים ישירות על ידי משרד החינוך. כמו כן, הקבלן יחויב להעניק להם קרן השתלמות, לשלם להם החזר נסיעות, ולהעיק תנאים סוציאליים נוספים. במובן זה, מדובר בשיפור תעסוקתי עצום.

2.
עד כאן נדמה שמדובר בסיפור סינדרלה. המורים עבדו בתנאים לא תנאים, יצאו למאבק וניצחו את השיטה – המדינה פרסמה מכרז שמבוסס על שיטה חדשה לגמרי.
אבל הסיפור לא מסתיים כאן. שכן בדיקה מעמיקה של המכרז מגלה שהדבר היחידי שהשתנה בשיטה הוא מראית העין. כלומר, משרדי החינוך והאוצר רוצים להצטייר כחברתיים, ולכן הם משפרים משמעותית את שיטת ההעסקה של המורים ואת תנאי ההעסקה שלהם. אבל לשיפור הזה אמורה להיות עלות תקציבית שהמדינה תצטרך לשלם. כאן בדיוק מגיע התרגיל, כאן בדיוק חוזרת השיטה הישנה: התעריף לשעת עבודה של מורה שהמדינה מוכנה לשלם כמעט זהה לחלוטין לתעריפים שהיא קבעה במכרז הקודם.
לדוגמא, מורה עם תואר ראשון וותק של עד שלוש שנים יקבל משכורת חודשית של 4,385 שקל (לא כולל החזר הוצאות טלפון, דמי הבראה, הפרשה לקרן השתלמות ולקופת גמל). הואיל ומשרה מלאה של מורה מוגדרת 96 שעות חודשיות, המשמעות היא התעריף לשעה של מורה כזה עומד על 46 שקלים. במכרז הישן, מורה עם תואר ראשון וותק של עד 5 שנים קיבל 50 שקל לשעה. כך שלמעשה, במכרז החדש יש ירידה של 4 שקלים לשעה.
גם עבור מורים עם ותק ארוך יותר התשלום לשעה נשאר פחות או יותר אותו הדבר כמו במכרז הקודם. כך מורה עם תואר ראשון וותק של 13-20 שנה יקבל 6,657 שקל בחודש שהם 69 שקל לשעה. במכרז הקודם, מורה זהה היה מקבל 70 שקל לשעה. שקל יותר לכל שעה.
לכן, בזמן שתנאי ההעסקה השתפרו, תנאי השכר נשארו כמעט זהים. המשמעות: המדינה משפרת את תנאי המורים, אבל לא מוכנה לשלם על כך. המדינה מצפה, אולי, שהקבלן יספוג את ההפסדים.
ואכן, יש רק שלוש אפשרויות שבהן המתמטיקה הזו מסתדרת: או שהקבלן שייגש למכרז ייקח על עצמו את ההפסדים – אפשרות לא סבירה – או שתהיה פגיעה באיכות השירות שניתן לתלמידים או שתהיה פגיעה תעסוקתית במורים (למשל, על ידי העסקת כמות קטנה של מורים או כמות גדולה במשרות חלקיות בלבד). זה התרגיל של האוצר: להצטייר כחברתי, אבל לא לשלם.
מלבד זה, גם במכרז החדש ישנם סעיפים רבים בתנאי ההעסקה שהמורים עדיין מתקוממים עליהם: הגדרה ששליש מהמשרה לפחות תוגדר על בסיס שעות שהתשלום עליהן יתבצע רק אם הן נעשו בפועל, או חוסר הבטחה לרציפות תעסוקתית משנה לשנה.

3.
זו לא הפעם הראשונה שבה משרדי הממשלה, ובפרט משרד האוצר, מפעילים את השיטה הזו – לקבוע תעריף כה נמוך במכרז של שירות לציבור שלא מאפשר איכות מספקת. רק שבפעם האחרונה שזה קרה – במכרז למתן שירות סיעודי לקשישים – האוצר מצא את עצמו חוזר עם הזנב בין הרגליים לשולחן השרטוטים.
זה קרה במאי 2011. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי תעריפי האשפוז הסיעודי במכרז שפרסמה המדינה ב-2007 היו נמוכים מדי מכדי "לאפשר קיום בכבוד לקשישים בבתי אבות סיעודיים" ולקו ב"חוסר סבירות קיצוני". זאת בעקבות עתירה של קבוצה גדולה של בתי חולים סיעודיים שזכו במכרז אבל טענו שהם אינם יכולים להעניק שירות ראוי במחיר שקבע האוצר.
במשך שנים, בדיונים בכנסת ובבית המשפט, טען האוצר כי התעריף סביר, אך סירב להציג בפני בית המשפט את שיטת החישוב. רק לאחר שאולץ לעשות כן התברר כי התחשיב הראשון היה שגוי והתבסס על מחירים ישנים. כעת, כשנה לאחר פסיקת בית המשפט, ולמרות שהמדינה ערערה על ההחלטה, התפרסם מכרז חדש לאשפוז הסיעודי. הפעם, ראו איזה פלא, התעריף שקבעה המדינה היה גבוה ביותר מ-10% מהתעריף במכרז הישן. גם במקרה של האשפוז הסיעודי, רק הפעלת כוח מאסיבית – דרך בית המשפט – הצליחה לכופף את השיטה.

4.
כמו במקרה של האשפוז הסיעודי, גם המקרה של מכרז מורי הקבלן מהווה שעת מבחן לשיטת תקצוב סדרי העדיפויות. שכן המדינה רשאית להפריט שירותים שהיא אמורה לספק לתושבים, אבל אסור לה לפגוע באיכות השירותים האלה רק בשביל לחסוך כסף.
הואיל והמחיר שהגופים שייגשו למכרז יהווה 60% מהשיקולים של המדינה בעת בחירת הזכיין, לתעריף לשעת עבודה של מורה יש משקל מכריע. זה נכון שהמדינה אינה חייבת לבחור את ההצעה הזולה ביותר, אבל זו אפשרות תיאורטית להפליא. המדינה מעוניינת לשלם כמה שפחות עבור השירות. לכן לגופים שייגשו למכרז יש תמריץ להגיש את ההצעה הזולה ביותר, קרי, לנקוב בדיוק בתעריפים שהמדינה מציינת במכרז, שזהים לתעריפים במכרז הקודם.
בפני החברה למתנ"סים, ובפני כל גוף אחר שיירצה לגשת למכרז, קיימת אפשרות נוספת. לכופף את השיטה. באמצעות עתירה לבית המשפט או באמצעות אמצעי לחץ אחרים, החברה למתנ"סים יכולה להחליט שהתעריף שקבעה המדינה אינו מספיק בשביל להעניק למורים את תנאי ההעסקה הנאותים וגם לשמור במקביל על איכות השירות מבלי לפגוע בתלמידים.
למשל, החברה למתנ"סים יכולה להחליט לא לגשת למכרז בכלל. ואמנם, האחראית על תוכנית היל"ה בחברה למתנ"סים ליאורה שני אמרה ל"כלכליסט" כי החברה עדיין לומדת את פרטי המכרז ולא ברור אם תיגש אליו. מקור אחר בחברה ציין כי הסוגיה העיקרית אותה החברה בוחנת היא כיצד ניתן לעמוד בתנאי ההעסקה החדשים בכפוף לתעריפים הישנים.
אם לא ייגש למכרז שום גוף אחר, ולא יהיה מי שייתן את השירות לנוער המנותק, אולי משרדי החינוך והאוצר ייאלצו להבין שאין מנוס מלשלם עוד קצת כסף. אחרת, שומו שמים, המדינה עוד תיאלץ לספק את השירות הזה בעצמה.

5.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "המכרז שהחדש להעסקת מורי היל"ה גובש במטרה ברורה לשיפור תנאי ההעסקה והשכר של המועסקים במסגרתו. בין התנאים החדשים: הרוב המוחלט של המורים יועסקו בהעסקה משרתית שיש בה הגנה על שכרם וזכויותיהם, וכן הם יקבלו תוספות כגון קרן השתלמות, החזר הוצאות נסיעה וחופשות. תוספות אלה לא ניתנו במסגרת המכרז הקודם". עוד נמסר מן המשרד כי משום שמדובר בהליך מכרזי תלוי ועומד לא ניתן להשיב על נושא התמחור ושעות הלמידה מעבר לאמור לעיל.