צפוף/פקוק

הפעם, קצר. שני גרפים חדשים מבית ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי) בנושא תחבורה. שניהם, יחד, מספרים את סיפורה העגום של מערכת התחבורה בישראל. אם אתם שורפים מדי יום הרבה מאוד זמן בפקקים, ומגיעים למשרד/הביתה כשאתם במצברוח לרצוח מישהו, לפחות תדעו למה זה (מקור לכל הנתונים)


1 מצד אחד, ישראל היא בין ארבע המדינות עם הכי פחות מכוניות ביחס לכל 1,000 תושבים
g2-11

2 מצד שני, ישראל היא בין ארבע המדינות עם הצפיפות הכי גדולה של מכוניות בכבישים (היחס בין מספר המכוניות לשטח כל הכבישים במדינה)
g2-10

3 רגע, אבל אם יש לנו כמעט הכי מעט מכוניות ביחס למספר התושבים, ובכל זאת אנחנו בין המובילים בצפיפות בכבישים, מה אומר השילוב של שני אלה ביחד? קצת חומר למחשבה בבוקר חורפי (ופקוק) זה.

חה? חי!

1 לפני שבוע, בכנס השנתי של המכון לאנרגיה וסביבה, עלה לבמה מי שצפוי להתמנות בקרוב, אולי, ליו״ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ובלי למצמצץ אמר את המשפט המדהים הבא: ״בלי הסדרת נושא הפנסיה וחריגות השכר לא נחתום על רפורמה בחברת החשמל".
מאחורי הציטוט הזה של ניסנקורן מסתתרת אחת מהמחלוקות הגדולות ביותר בין המדינה לבין עובדי חברת החשמל במשא ומתן על רפורמה בחברה. העובדים דורשים שהמדינה למעשה תלבין, תעניק תעודת כשרות, לשורה של הטבות שכר ותנאי שכר של שנים על גבי שנים, שכולן חורגות מהכללים שקבעה המדינה וקבע הממונה על השכר במשרד האוצר. אם לנסח במלים אחרות, כפי שזה נראה מהצד של האוצר: העובדים דורשים שהמדינה תהפוך לחוקי את מה שלא, רק בשביל שהם יאפשרו למדינה לנהל את חברת החשמל, שהיא חברה ממשלתית לגמרי, כפי שהמדינה רוצה.
אם היה מדובר בכסף שולי, ניחא. אבל בפועל מדובר על הרבה מאוד כסף. כמה? לא לגמרי ברור, כי לא הכל ידוע עד הסוף. ממה שכן ידוע, ויפורט מיד, מדובר על חריגות שכר בהיקף של כ-3.4 מיליארד שקל (על פי בדיקת מבקר המדינה שפורסמה ב-2012) עד לשנת 2010 , וחריגות נוספות בסכום של 400 מיליון שקל שהצטבר מאז הבדיקה של המבקר.


להמשך קריאה

מכרזי ליבה

1 משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה המופרטים ביותר. חברות פרטיות בודקות עבורו את בחינות הבגרות, חברות פרטיות מעניקות רשיונות לבתי ספר עצמאיים, חברות פרטיות מנהלות את המכינות הקדם-אקדמיות, מנהלות את הנסיעות לפולין למצעד החיים, מארגנות את מפעל השאלת ספרי הלימוד, מחלקות ארוחות חמות לתלמידים בבתי ספר שלומדים ביום לימודים ארוך (חברות פרטיות אחרות מפקחות על החברות הפרטיות שמחלקות את הארוחות), מפעילות את מערך השירות הפסיכולוגי, את הפרויקט למניעת נשירה, פרויקטים לטיפול בנוער מנותק, מפעילות את האולפנים ללימוד עברית, את מערך החינוך למבוגרים, מתפעלות את מתנדבי השירות הלאומי, יוצרות תוכניות לאפלייה מתקנת במגזר הערבי, מארגנות סמינרים בנושאי זהות יהודית-ציונית ואפילו מחלקות מלגות לסטודנטים. באמת, אני לא משוכנע מה נותר למשרד החינוך לעשות.
והנה, מסתבר שמשרד החינוך מצליח לשבור גם את השיאים של עצמו. במסגרת מכרז חדש שפרסם לפני חודש, מכרז מספר 4/1.2014, משרד החינוך למעשה הודיע שהוא מחפש חברה פרטית שתכתוב עבורו את חוזרי מנכ"ל המשרד. כן, מה ששמעתם.


להמשך קריאה

האנשים שלא רוצים שהציבור יידע

0.
בשבועות האחרונים אני מקבל תשובות משונות ממשרדי ממשלה שונים כשאני פונה אליהם בשאלות לגבי לוחות זמנים של תהליכים מסוימים. אף אחד מהדברים האלה לא מחזיק לי כתבה בפני עצמה, אבל הצירוף שלהם יחד גרם לי להחליט לכתוב את הפוסט הזה. כל הדוגמאות שמובאות כאן הן מקריות, ופשוט נאספו בשבועיים-שלושה האחרונים.
להמשך קריאה

הנתיב המהיר לתוך התחת שלי

אז הערב קראתי ששר התחבורה ישראל כץ, שיש הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד עליו אבל אני מפחד לעשות את זה בלי גב משפטי, כל כך אוהב את המודל של הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב, שהוא מתכוון לסלול עוד אחד, ואחרי זה עוד אחד, ועוד אחד, כחול אשר על שפת הים. הנה מתוך הידיעה הזו בגלובס:

פרויקט הנתיב המהיר ישוכפל ויוקם בכניסה הדרומית לתל אביב באזור ראשון לציון מערב, כך החליט לאחרונה שר התחבורה, התשתיות והבטיחות בדרכים, ישראל כץ. הפרויקט שיכלול חניון חנה וסע ושאטלים לתל אביב – בדומה לפרויקט הקיים בכביש מספר אחת – ישתלב בנתיב התחבורה הציבורית המתוכנן מאשדוד. בנוסף נבחנת הקמת נתיבים מהירים בכניסה הצפונית לתל אביב מכביש החוף באזור שפיים ובכביש 5 באזור מחלף מורשה.

אז הנה מסר קטן לשר ישראל כץ. אני ירושלמי. גר בירושלים. נותרו שם אנשים כאלה בעיר הבירה שאינם עובדים את אדושם אלא עובדים בעבודה שהמדינה לוקחת עליה מסים. אלא מאי? אין לי עבודה בירושלים. ובתל אביב דווקא יש, לבינתיים לפחות. כמי שגר בירושלים אבל עובד בתל אביב, אני נדרש לנסוע את הנסיעה המפוקפקת הזו כל הזמן. עד לפני שנה הייתי עושה אותה בכל יום, ובחודשים האחרונים אני עושה אותה "רק" שלוש פעמים בשבוע.
עכשיו, זו נסיעה זוועתית. כלומר לא הנסיעה עצמה, אלא הפקקים. קודם לפתיחת הנתיב המהיר, זה היה גיהינום צרוף ממש. בבוקר הנסיעה הייתה לוקחת לי כמעט בכל יום קרוב לשעתיים וחצי, ובערב שעה ויותר. סיוט ממש. מאז שנפתח הנתיב המהיר הנסיעה בבוקר התקצרה באופן משמעותי ואורכת מעט יותר משעה. נסבל בהחלט, למעט החלק המעצבן של הפקקים באיילון.

לכאורה, הנתיב המהיר הוא קסם. הייתי אמור לברך עליו. אלא שהסיבה היחידה שאני נוסע בו היא שהעבודה משלמת לי עליו. לולא הייתה משלמת, לא הייתי נוסע. זה פשוט יקר מדי, בייחוד בשעות העומס. ובכלל, הנה עוד וידוי לשר ישראל כץ: לו הייתה לי אפשרות להגיע לעבודה בתל אביב בתחבורה ציבורית בפרק זמן סביר – כלומר כזה שנופל משלוש שעות, שזה משך הזמן שזה לוקח היום בשלושה אוטובוסים שונים – כלל לא הייתי קונה רכב ולא משלם על דלק. הייתי נוסע רק בתחבורה הציבורית. למשל, אם היה קו רכבת מהיר מירושלים לתל אביב – כלומר עיר הבירה של המדינה למרכז העסקי שלה – הייתי שמח לנסוע בו באופן קבוע. לך תדע, אולי אפילו הייתי קונה זוג אופניים, משאיר אותם בתחנה בתל אביב ומשתמש בהם להנאתי מהתחנה אל העבודה ובחזרה. לך תדע, העולם היה פרוש לרגלי.

אבל לא. בשביל מה להשקיע בתחבורה ציבורית מתקדמת? הרבה יותר טוב להמשיך לעודד תחבורה פרטית. ואל תגיד לי, השר ישראל כץ, שהנתיב המהיר מפחית את כניסת כלי הרכב לתל אביב. אפילו אם מספר כלי הרכב שנכנסים לתל אביב מדי יום פחת – 1,700 כלי רכב מדי יום, כך בכתבה בגלובס – המספר הזה זעום ביחס לכמות כלי הרכב שממשיכים להיכנס לתל אביב. וחוצמזה, שגם איסור על כניסת כלי רכב שאינם תושבי תל אביב לשטח מרכז תל אביב – כפי שקורה בערים גדולות וחשובות בעולם – גם הצעד הזה היה מפחית את כמות כלי הרכב שנכנסים לתל אביב. הפחתת כניסת המכוניות לתל אביב היא לא המטרה של הממשלה. המטרה של הממשלה היא להמשיך לעודד נסיעה בכלי רכב פרטיים, משום שהם מקור הכנסה יוצא מן הכלל למדינה. פעם אחת במס הקנייה הגבוה שאנחנו הישראלים משלמים על מכוניות חדשות, פעם שנייה במס הגבוה שאנחנו משלמים למדינה על השימוש המוגבר בדלק כתוצאה מהפקקים, פעם שלישית במס שאנחנו משלמים מדי שנה על עצם היכולת להחזיק רכב שהיינו מעדיפים שלא להחזיק כלל לו הייתה לנו תחבורה ציבורית נורמלית. ועכשיו גם פעם רביעית – בנתיב המהיר – על הזכות לרכוש את היכולת להגיע לעבודה בזמן כמו בנאדם במקום לקום ארבע שעות לפני הזמן. אם היה לי כוח הייתי נכנס לדוח השנתי של מינהל הכנסות המדינה ובודק בדיוק מה ההכנסות שלכם מהמס על הדלק, ממס קנייה על מכוניות ומאגרת רישוי רכב, אבל אין לי כוח. תצטרך להאמין לי.

אה, וגם אל תגיד לי בבקשה שאתם בימים אלה מותחים קו רכבת מהיר מתל אביב לירושלים. בקצב שזה מתקדם, יש לי הרגשה שתסיימו את כל הנתיבים המהירים שלכם עד שקו הרכבת הזה יהיה מוכן.