שיחות סגורות מאד

אמש נחתה בתיבת הדוא"ל של הכתבים הכלכליים הודעה מדוברות משרד האוצר בעקבות דברים שפורסמו בחדשות ערוץ 2. הנה לשון ההודעה:

‏‏‏ל' חשון תשע"א
‏07 נובמבר 2010

הודעה לעיתונות
לשכת שר האוצר שטייניץ מכחישה בתוקף את הפרסומים לפיהם קיים הסכם לגבי האברכים

לשכת שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, מכחישה בתוקף את כל הפרסומים בכלי התקשורת לפיהם נחתם הסכם המסדיר העברת תקציב בגובה 110 מיליון שקל לטובת הסדרת המשך העברת הכספים לאברכים הלומדים בישיבות.
מלשכת שר האוצר נמסר כי "לא נחתם כל הסכם עם יו"ר ש"ס או עם כל גורם פוליטי אחר בנושא זה. מדובר בניסיון פתטי נוסף של גורמים בכנסת להרוויח כותרת ולהסית ציבור שלם כנגד הממשלה".
מלשכתו של שטייניץ נמסר עוד כי שר האוצר אמר בשיחות סגורות שהוא אינו מתנגד להסדיר את הנושא באמצעות הליך חקיקה כפי שקבע בית המשפט העליון לפני מספר חודשים.

לפרטים נוספים- יובל לידור, יועץ התקשורת לשר האוצר 050-6237081

אה וואלה? בשיחות סגורות זה היה? איזה מגניב. ממש מידע פנים. עכשיו אני מרגיש עיתונאי מקצועי.

לך לעזאזל, מר איצקוביץ

0.

אחד הדברים שגורמים לי לאהוב את העבודה שלי, הוא העובדה שלמרות שאני רק ילד בן כמעט-30, יש לי יכולת (לפחות חלקית) לקום בבוקר, ובדרכי לעבודה להחליט מה יקראו למחרת עשרות אלפי זוגות עיניים ויותר, רק בגלל שמשהו ממש ממש עצבן אותי באותו בוקר.

זה לא קורה המון – שחדשות נולדות מתוך הבטן – אבל זה קורה. וכשזה קורה, כשחדשות נולדות מהבטן, זה בדרך כלל מרגיש טוב יותר מסתם חדשות.

1.

זה מה שהיה אתמול. קמתי בבוקר, קראתי ידיעה בדה-מארקר על עמותת מגדל אור, שבית המשפט המחוזי בחיפה החליט למנות לה מפרק זמני בגלל גירעון מצטבר של 9 מיליון שקל. מדובר בעמותה שמזה עשרות שנים מעניקה במסירות שירותי שיקום לעיוורים על מנת שיוכלו להשתלב באופן נורמלי, או כמעט נורמלי, בחברה הכללית. על שירותיה נסמכים 3,500 עיוורים. לפני שהחליט בית המשפט לפרק את העמותה, הוא ביקש לראות האם משרד הרווחה מוכן לכסות את הגירעון. משרד הרווחה סירב.

אני ממליץ בחום לקרוא עוד קצת בעניין בעבודה שחורה.

משפט אחד קומם אותי במיוחד בידיעה שהתפרסמה בעיתון. מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ, אמר כי משלם המסים אינו צריך לממן מכיסו את גירעונה של העמותה שהגיע למצבה העגום בגלל ניהול קלוקל מצד ההנהלה.

2.

המשפט הזה הרתיח לי את הדם.

2.5.

התגובה הייתה שני עמודים בעיתון שמתפרסם הבוקר. והיה גם טור.

3.

באמת מר איצקוביץ? משלם המסים אינו צריך לממן מכיסו את כיסוי הגירעון של העמותה שהגיעה למצבה רק בגלל ניהול כושל? ברצינות? חבל שמשלם המסים צריך לממן את המשכורת שלך, מר איצקוביץ.

תהיתי היכן היית כשמשלם המסים נאלץ לממן מכיסו, מבלי שמישהו שאל אותו, את גירעונות העתק של קופות החולים, או את הסדר פריסת החובות של הקיבוצים, או את כספי מימון המפלגות ומימון הבחירות (שאינם צמודים למדד או נושאי ריבית) או את הגירעונות של הרשויות המקומיות השונות, שהמדינה מעבירה להן מענקי איזון בגובה של מיליארדים מדי שנה, רק בגלל שלא ניתן לפרק אותן כמו שניתן לפרק את עמותת מגדל אור.

תהיתי היכן היית, מר איצקוביץ, כשמשלם המסים נאלץ לממן מכיסו את בניית ההתנחלויות, את השמירה על ההתנחלויות, את מיגון ההתנחלויות, את הכבישים העוקפים המובילים להתנחלויות, את פינוי ההתנחלויות, את הפינוי מחדש של ההתנחלויות. היכן היית מר איצקוביץ? נמנמת? לא ידעת? לא שמעת? לא שמת לב שאפאחד מעולם לא שאל את משלם המסים מה בדיוק הוא היה רוצה שיעשו עם הכסף שלו?

4.

לעזאזל איתך מר איצקוביץ. 9 מיליון שקל זה לא כסף. אם מישהו היה מועל בסכום הזה במשרד הרווחה, אף אחד לא היה שם לב בכלל. זה בקושי עיטוש. תקציב המשרד שלך לשנת 2010 הסתכם ביותר מ-4 מיליארד שקל. התקציב השנתי לאבטחת שר הרווחה בוז'י הרצוג הוא 3 מיליון שקל (והתקציב השנתי של אבטחת כל שרי הממשלה הוא יותר מ-85 מיליון שקל). מה זה בשבילך 9 מיליון שקל? מה הם בשבילך 3,500 עיוורים?

5.

ולמרות האטימות הגועלית של מר איצקוביץ במקרה זה, השאלה האמיתית שעומדת כאן על הפרק היא לא עתידה של עמותת מגדל אור, אלא עתיד השירות הניתן היום לעיוורים באמצעות העמותה, והאחריות של הממשלה לתושביה ולשירות שהיא אמורה להעניק להם.

אם המדינה החליטה שחלק מהשירותים שניתנים לתושביה, ובעיקר לקבוצות החלשות והפגיעות באוכלוסייה, ניתנים באמצעות המגזר השלישי, שנסמך ברובו על מימון ממשלתי, תתכבד נא המדינה ותיקח על כך אחריות. המדינה צריכה לדאוג לפקח ברצינות על העמותות שהיא תומכת בהן, לוודא כי פעילותן תקינה ועומדת באמות מידה מסוימת – ברמת השירות, ברמת הניהול ובפרמטרים נוספים. המדינה צריכה לוודא כי העובדים ומקבלי השירותים לא יהיו אלה שיסבלו במקרה של הנהלה שסרחה באחת העמותות, כפי שאולי קרה במגדל אור. כשם שהמדינה יודעת לפזר מועצה מקומית משום שלא הצליחה לאשר תקציב, למשל, ולמנות תחתיה ועדה קרואה (כפי שקרה למשל בירוחם עם עמרם מצנע), כך היא יכולה לעשות במקרה של עמותות בהן היא תומכת.

6.

כל עוד אנו חיים במסגרת של מדינה, הרי שהמדינה אחראית לתושביה, בין אם תרצה ובין אם לא. אין לה כל צידוק אחר. אז כן, מר איצקוביץ, יכול להיות שאתה עושה דברים מדהימים ונפלאים לאורך כל השנה, אבל כאן נפלת. תתפלא, מר איצקוביץ, אבל משלם המסים צריך לכסות את גירעונה של עמותת מגדל אור. היה עדיף אם הסכום הזה היה מגיע מכיסך האישי, מר איצקוביץ, משום שאתה זה שמעלת בתפקידך לאורך השנים כשלא וידאת שהעמותה הזו מתנהלת באופן תקין. אבל כעת, משהגיעו הדברים לאן שהגיעו, לא העיוורים צריכים לשלם את המחיר. כל עוד אנחנו חברה סולידרית, שאינה מתעלמת מאנשים שהגורל היכה בהם – אנשים שכל חטאם הוא שהם דווקא מנסים להשתלב בחברה היצרנית הנורמטיבית – כל עוד זהו המצב, הרי שהציבור צריך לשלם את המחיר הזה. למעשה, אני אשמח שלראשונה ייעשה שימוש נאה בסכומים שאני מפריש מדי חודש למס הכנסה.

משל המערה

אני לא נוהג לעשות זאת, אבל הפעם החלטתי לחרוג.
קראתי את טורו של עורך דה מארקר, גיא רולניק, במוסף סוף השבוע של העיתון. הפעם, כמו גם בפעמים אחרות, החליט רולניק לכתוב טור מז'אנר ה"הקורא שואל, העורך עונה". קראתי פסקה אחר פסקה, וראיתי כיצד מנסה רולניק להוליך אותי אל האמת.
כל העסק הזה הדהד לי כמשהו מוכר. ואז, סתם כך, הבנתי למי רולניק מנסה לדמות את עצמו.

חיים, תדליק את האור

טור שלי שהתפרסם אתמול (3.5) בעיתון:

אין ממשלה בישראל. זה המסר הפשוט שעולה מכיוון משכן הכנסת. אין ממשלה בישראל, אחרת אין דרך הגיונית להסביר כיצד ייתכן שחבר כנסת יחיד, פוליטיקאי ממולח ככל שיהיה, מצליח לעצור בגופו ראש ממשלה, שר אוצר ושר תמ"ת ואת פמליית פקידיהם, ולהוריד לטמיון תוכנית ממשלתית שמיושמת זה ארבע שנים ושהמדינה השקיעה בה עד כה חצי מיליארד שקל.

תוכנית ויסקונסין, או בשמה השני – התוכנית שח"כ חיים כץ הצליח להרוג בלי שאיש עצר בעדו – היא רק משל להיעדר המשילות בישראל. צריך להבין: אין מדובר כאן באיזה כביש או גשר. מדובר בתוכנית ממשלתית שהושקה בשנת 2005 אחרי שעות עבודה רבות של תכנון והתאמה למציאות הישראלית; תוכנית שעברה שינויים מוצדקים במהלך הדרך כדי שתשיג את המטרה שלשמה הושקה – צירוף מובטלים "קשים" לשוק העבודה; תוכנית שיש לה יעדים ברורים ומדידים שהממשלה בודקת באופן שוטף כדי שתוכל לתקן את התוכנית במידת הצורך; תוכנית שנוגעת לחייהם של אנשים, לדיני נפשות ממש; מדובר בנושא שנמצא כה גבוה בסדר יומה של הממשלה עד כדי כך שעלה לדיון בישיבתה הראשונה של ממשלת נתניהו לאחר הבחירות. והנה, בכל זאת, הצליח חיים כץ להרוג את התוכנית בשבוע שעבר. רק השבוע נזכרו בנימין נתניהו ושר האוצר שלו יובל שטייניץ להתרעם ולהזדעם.

הצורה שבה הצליח חיים כץ להרוג את תוכנית ויסקונסין היא דוגמה יוצאת דופן לאופן הקלוקל שבו פועלת הדמוקרטיה בישראל. כץ משמש כיו"ר ועדת העבודה של הכנסת, ולכן הצעת החוק הממשלתית להרחיב את תוכנית ויסקונסין לפריסה כלל־ארצית (במקום ארבעה מוקדים כיום) הגיעה אל שולחנו לפני חודשים רבים. בסוף שנת 2009 החליט כץ כי אין הוא מאשר את הצעת החוק, אלא מבקש להאריך את פעילותה של התוכנית הקיימת בארבעה חודשים, כדי "ללמוד את החומר בעיון הדרוש".

ארבעה חודשים חלפו. אם חשבתם שכץ ערך סיורים לרוחבה של הארץ, נפגש עם מומחים, שמע עדויות וקיים עשרות דיונים בנושא – התבדיתם. למעשה, עד לשבוע שעבר לא קיים כץ ולו דיון אחד בנושא. כדאי לחזור שוב: כץ לא קיים אף לא דיון אחד בתוכנית ויסקונסין מאז סוף דצמבר 2009. כעת, ערב מועד פקיעת התוקף של התוכנית, העלה כץ את ההצעה לסדר היום, אולם החליט כי הוא מסרב לאשר לתוכנית הארכה נוספת ולהרחיבה לפריסה ארצית.

אם חשבתם שההחלטה התקבלה לאחר דיון מעמיק ולאחר הצבעה דמוקרטית בנושא שוב טעיתם. למעשה, כץ מרח את הזמן עד יום לפני פקיעת התוקף של תוכנית ויסקונסין, ולא קיים כל הצבעה על הצעת החוק. הוא פשוט הודיע שהוא מוריד את הדיון מסדר היום. לא הצבעה דמוקרטית, לא דיון ציבורי. כלום. רק דמוקרטיה נוסח חיים כץ, ולעזאזל כל היתר. ועל כך נאמר בסוף ספר שופטים: "ובימים ההם אין מלך בישראל, ואיש הישר בעיניו יעשה".

אני טקסט פוליטי

קטעים גנוזים מתוך טור דמיוני, בעיתון בדיוני:

 

1.

כבר חודשים רבים אנחנו מזהירים מעל דפי העיתון מפני משבר חמור בכלכלת יוון, אבל היוונים הבטלנים האלה בשלהם. מה לא עשינו? מיקמנו כותרות מבהילות בפונט הכי גדול שיש לנו במחשב בעמוד הראשון; שתלנו גרפים עצובים (אך מקצועיים!) באפור ואדום ברחבי העיתון; גיירנו טורי דעה מהאקונומיסט, העיתון הכלכלי החשוב בעולם, שלא תגידו שרק אנחנו אמרנו. אבל היוונים? כלום. ממשיכים לחגוג. ממשיכים להגדיל את החוב הלאומי, ואחרי המבול. בתנאים כאלה, כשאנחנו מזהירים והם מתעלמים – אולי מגיע להם לקרוס.

2.

אבל היהירות והשאננות הן לא הבעיות היחידות של היוונים. יש עוד כמה רעות חולות במשק היווני, שגם מפניהן התרענו ושבנו והתרענו, אפילו בטורי דעה יוצאים מגדר הרגיל. היה זה ככל הנראה השילוב בין שכר הבכירים המנופח ומנקר העיניים (טוב-שיש-את-שלי-יחימוביץ-בעצם-לא-טוב-שיש-את-שלי-יחימוביץ-בעצם-לא-ממש-החלטתי-בעצם-בא-לי-מיץ-פירות-טרופיים-על-בסיס-תפוז-אבל-ההיא-בדוכן-בפינה-תמיד-עובדת-עלי-בעודף-וגם-מטפטפת-עלי-מהמיץ), לבין שחיתויות הענק בתחום הנדל"ן, לבין אוליגרכיית הסלולר ההולכת ומשתלטת על המדינה והיקום כולו ובכלל, לבין הטייקונים האלה, הריכוזיים האלה, המגעילים האלה, החמודים האלה שבא לי ללקק אותם, שהם כל כך עשירים, פוי, איכסה פיכסה איזה מאמי, לבין ההתנהלות הבלתי נסלחת של ארגוני העובדים החזקים במדינה, שהביאו את יוון אל עברי פי פחת. כן, זה היה הקומבו בין כל הדברים האלה שמוטט את המשק היווני. ועל כל אלה, על כל אלה, התרענו בחגיגה של צליל וצבע מזה ימים רבים. אבל הכל היה לשווא.

3.

אז מגיע להם, ליוונים. שיקרסו. שיקרסו ויקחו אחריהם גם את האיסלנדים (גם לגביהם התרענו), ואת הפורטוגזים (גם עליהם הלשנו), גם את הספרדים (גם אודותיהם סיפרנו), ואת הבריטים והאמריקאים. שיקרסו כולם. אבל שלא יגידו שלא אמרנו. רק שלא יגידו שלא אמרנו.

כי אמרנו.

חזינו. צפינו. ניבאנו. ידענו.

וזוהי התורה כולה.