הערכות מסדר שני

1.

קרו אי אלו דברים בחיי בשבועיים האחרונים, מהם משמעותיים יותר ומהם פחות, ועל רובם ככולם היה לי המון מה להגיד. אלא שהעובדה שמדי יום אני מבזבז יותר מ-3 שעות (במצטבר) בכבישים, גרמה לי להגיד את כולם בראשי, בדרך הביתה, באופן רהוט להפליא. מעולם לא הגעתי לכדי פתיחת המחשב והעלאת הדברים על הכתב.

כך יצא שמכל הדברים בעולם אודות השבועיים האחרונים, לא נשאר בי שום דבר מלבד הדהוד קלוש של מלים מתרחקות.

2.

ובעניין אחר לחלוטין. הלילה נסגר, סוף כל סוף, הסדר החוב בין אפריקה ישראל לבין נושיה. הואיל וזה מעניין כאן בדיוק 0 אנשים, לא אגיד על כך דבר. רק אעיר את תשומת לב הקוראים למשמעויות הטרנסצדנטיות של הסדר החוב, כפי שהן באות לידי ביטוי בפסקה הבאה בדיווח באתר האינטרנט של גלובס (כאן הידיעה המלאה):

על פי ההערכות של מקורבים להסדר, קיימת הערכה כי על רקע ההגעה לפתרון מוסכם בין הצדדים בנושא אגרות החוב של החברה, יגיבו גם מניותיה של אפריקה ישראל בעליות.

וואו. זה עמוק בכל כך הרבה מימדים.

2.5 עדכון קל:

פתאום ראיתי שגם באתר של המארקר הסדר החוב עם לבייב גרם לכתבים לדבר שירה. במסגרת הידיעה הזו, תחת הכותרת "מה תהיה השפעת העסקה על השוק – כל התשובות", הנה הפנינה הבאה:

אני מחזיק מניה של אפריקה – מה יקרה לה ביום ראשון?
התשובה המצערת היא שאיש לא יודע. מצד אחד, המניות אמורות לרדת, שכן אפריקה ביצעה הנפקת זכויות (כלומר גיוס כסף מעלי מניות קיימים) לפי מחיר של 36 שקלים למניה, בעוד שמחיר המניה ננעל ביום חמישי על 49.5 שקלים. מצד שני, רכישת מניית אפריקה מגלמת רכישת אפי פיתוח במחיר של סביב 3.5 דולר למניה, בעוד שמניית אפי נסחרת בלונדון לפי מחיר של 2 דולר בלבד.

מצד שלישי, אפריקה נחשבה לחברה בחדלות פירעון, וכעת היא יוצאת לדרך חדשה עם הון עצמי חזק יותר ועם התחייבויות מועטות יותר – מה שבוודאי ישנה את כל מודל השווי שלה. זהו טיעון פחות רציונלי שהיה נכון גם אם מחיר המניה של אפריקה היה 200 שקל – סיכוי לא רע שזהו התסריט המנצח.

בעיניי זה נהדר.

3.

עוד שבת. באופן חריג ולא אופייני לי, הגשם מילא אותי שמחה גדולה. בקרוב אהיה אבא.

קצרים

1.

היום ביליתי את מרבית יומי בכיתה צפופה בבית הספר לפועלים על שם מיטשל בירושלים, במסגרת קורס נהיגה מונעת, באדיבות משטרת ישראל. כבר בתחילת הקורס, כשהתפתח דיון סביב הצורך בחגירת חגורות בטיחות, היה ברור שיהיה דיסקו. בכל אופן, המדריך ניסה להסביר שחגורת בטיחות מצילה חיים, וכי מכאן חשיבותה. אז פנה אליו אחד המשתתפים בקורס, ואמר לו בקול רגוע: "חגורת בטיחות לא מצילה חיים, מה שמציל חיים זה אם יש עליך טלית קטן". סיפור אמיתי.

2.

הפרסומת החדשה של סלקום, זו שמציגה חיילים משחקים במחניים פלסטינים הנמצאים בצידה השני של חומת ההפרדה, מעיקה עלי מאד. קשה לי להסביר בדיוק למה מבלי להצטייר כמו מי שמצטרף באופן קבוע להפגנות בבילעין (היי שי), אבל יש בה גם יש בה כמה אלמנטים מאד בעייתיים. כמו העובדה שאפילו לרגע לא שומעים את הפלסטינים או רואים אותם. הם נוכחים נפקדים, כבספרו של גרוסמן. מלבד זה, הניסיון המוזר הזה להפוך את חומת ההפרדה לחלק ממשחק ילדים, יש בו אמירה ערכית פסולה בעיניי. זה מבלי להגיד אם החומה עצמה היא פסולה או לא מבחינה מוסרית (ואני יכול לטעון לכאן ולכאן). אבל עצם הפיכתה לחלק ממשחק – זה נראה לי כמו אקט בעייתי מבחינה מוסרית. פשוט משום שהוא לוקח את הדיון המוסרי האמיתי בשאלת החומה, והופך אותו למשהו מגוחך או מיותר לעסוק בו. אבל אולי זה רק אני.

3.

הערב קרה דבר מה חשוב מאד בישראל. ועדת השרים לענייני חקיקה הצביעה נגד החלת דין רציפות על הצעת החוק לצנזר את האינטרנט מבית מדרשה של ש"ס. זה נשמע כמו משהו פרוצדורלי, וזה נכון, אבל זו פרוצדורה חשובה מאין כמוה. זה אומר שבסיבוב הזה, הצעת החוק של ש"ס הומתה מות קדושים, וטוב שכך. זהו יום נאור לישראל הליברלית, תהיינה הסיבות שעמדו מאחורי ההתנגדות להצעת החוק הזו אשר תהיינה. זה יום כל כך חשוב מבחינתי, ואני באמת מתרגש, עד שאני חש צורך לומר תודה באופן אישי לאנשים שלקחו ידם בדבר הזה. רובם עלומי שם, פקידים במשרדי הממשלה הפועלים מאחורי הקלעים. אחרים ידועים יותר, ולכן אודה רק להם בשלב זה. מיכאל איתן, משה כחלון, גדעון סער, ואחרים – אני מודה לכם. האמת, חלקכם אפילו הפתיעו אותי. אבל טוב שהצבעתם נגד. תודה לכם, ותודה לאל.

ביבי, תחזיק אותנו

1.
מזה שלושה שבועות בערך שאני שומע חצאי דברים מאנשים שונים על מתיחות הקיימת בין הממונה על התקציבים במשרד האוצר, רמי בלינקוב, לבין מי שהיה פעם הממונה על התקציבים והיום הוא יועצו הכלכלי של בנימין נתניהו ואיש סודו, אורי יוגב. על פי מה ששמעתי שוב ושוב, לבלינקוב נמאס מההנחתות שהוא מקבל מיוגב, ובעיקר מזה שהתוכניות שיוגב מקדם תלושות בעיניו של בלינקוב ואנשיו מהאינדיקטורים הכלכליים של המשק. אתמול בבוקר, אחרי לא מעט שיחות שניהלתי עם אנשים, סוף סוף קיבלתי את ההוכחה שחיפשתי.

2.
במהלך יום האתמול, בזמן שגיבשתי את הסיפור לעיתון של היום, העסק התחיל לרתוח, לבעבע, עד שלבסוף גלש על גדותיו. באמצע היום התחילו להפציע באינטרנטים דיווחים על פיצוץ במשא ומתן בין האוצר לבין ההסתדרות (אין לי כוח לספק לינקים), עד שלבסוף לכולנו נפל האסימון. זה לא שהמשא ומתן התפוצץ, זה שאנשי האוצר הבינו שהמשא ומתן מתפוצץ להם בפנים.

3.
באוצר קיוו, כפי שכתבתי בשבוע שעבר, שיו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ינגוס בפיתיון שהם זרקו לו. כלומר שהוא יסכים להקפאת שכר במגזר הציבורי (ועל הדרך ישכנע את אהוד ברק בעניין הקיצוץ בתקציב הביטחון), ובתמורה הם יסכימו לבטל את כל – אבל את כל – הגזירות שהם הפיצו לתקשורת, וככה עיני ייצא המלך. אלא שעיני לא רק שלא נגס בפיתיון, אלא הגדיל לעשות כשהתחיל להשתין על האוצר בקשת נחושה. עיני הבהיר להם בצורה ברורה – אתם לא תכרכו את שני הדברים זה בזה, לא כל עוד אני כאן. אתם גם תבטלו את הגזירות, וגם לא תקבלו הקפאת שכר שלמה במגזר הציבורי. על הדרך, עיני גם הצליח להוציא מחוק ההסדרים סעיף אחר סעיף, וגם לקדם הצעות חוק שונות מטעמו, שמטרתן – בתמצית – לחזק את כוחם של העובדים על פני המעסיקים, ובעיקר לחזק את כוחה של ההסתדרות. סליחה, איך שכחתי, גם לחזק את כוחו שלו בתור מנהיג ממלכתי.

4.
עיני הבין מהר מאד את מה שלאוצר לקח לא מעט זמן להבין. שביבי נמצא, בעצם, בצד שלו, ולא בצד של האוצר. באוצר קיוו למצוא גיבוי בלשכת מי שהוגדר בידי עצמו "מר כלכלה", אבל תחת זאת מצאו שם בר פלוגתא. אדם שהגדיר עצמו כשר על לאסטרטגיה כלכלית, אבל מתעקש לבצע מהלכים שכל הכלכלנים הבכירים במשק אמרו לו שאסור לבצע (למשל, ההתעקשות שלו על הפחתת מיסים כאן ועכשיו). הם פשוט לא מצליחים לשכנע אותו שהם צודקים. ולמען האמת, מדובר באחת הפעמים הלא שכיחות שבהם האוצר לא מצליח לעשות את זה. מרבית הפעמים האחרות היו תחת כהונתו של אהוד אולמרט, אבל שם היה מדובר תמיד בנושאים נקודתיים, לא בתקציב כולו, לא בהנחות היסוד הכי בסיסיות שלו.

5.
בשלב הזה ניסו באוצר להבין איזה עוד קלפים נשארו להם בשרוול, אם בכלל. הרי כבר יצא החוצה שנתניהו לא רק שיהיה מוכן להתפשר על הקפאה מאד חלקית של חלק ממרכיבי השכר בחלק מהמגזר הציבורי, אלא גם שיהיה מוכן להגדיל את התקציב בהרבה הרבה יותר ממה שהאוצר מציע, וממה שהחליטה הממשלה רק לפני שבוע. מה עושים עם הביבי הזה, ומה עושים עם העיני הזה ומה עושים עם היוגב הזה?

5.5
אז החליטו באוצר, במודע או שלא במודע, במכוון או שלא במכוון – זאת איני יודע – לשבור את הכלים. או, ליתר דיוק, ליצור מראית עין של "שוברים את הכלים ולא משחקים". אין דרך אחרת להסביר את הכותרות שהתחילו להופיע באינטרנטים במהלך אתמול, ואת אלה שיהיו בעיתונים הבוקר. רוצה לומר, באוצר התחילו לשדר החוצה מסר ברור – נתק, מלחמה, סכסוך, קרע, פיצוץ (כל סופרלטיב דרמטי יתקבל בברכה) – בין האוצר לראש הממשלה ואנשיו. רוצה לומר, באוצר לא מוכנים להתפשר על האמת הכלכלית המקצועית שלהם, שיהיה זה ראש הממשלה שייקח את האחריות על הטעויות שהוא מתעקש לבצע. רוצה לומר, תחזיקו אותנו לפני שאנחנו תולים את המפתחות.

5.75
הערת אגב לסיפור הזה, ליודעי ח"ן: נניח שאתם רוצים לכתוב לעיתון סיפור על סכסוך בין בלינקוב לבין יוגב, למי תפנו בשביל לבקש תגובה? מצד אחד, יש את יוגב. יועץ התקשורת שלו הוא משה דבי. מצד שני, יש את משרד האוצר, שהחל מאתמול, יועץ התקשורת המיוחד שלהם הוא… משה דבי. תודו שזה מבריק.

6.
אני מודה שאני לא לגמרי מבין את הגישה שנקטו אתמול באוצר. האוצר לא באמת יכול לאיים על ראש ממשלה. ההיפך הוא הנכון. לכן, האיום שלהם נתפס בעיני כמצג שווא, כאיום סרק. יותר מהכל נדמה לי כאילו המהלך שלהם אתמול נבע מתוך ייאוש. אבל מה אני מבין? אני רק יודע שהיום כל העסק הזה, בדרך זו או אחרת, עם הסכמה או בלי, עם אגו פגוע או בלי, העסק הזה ייגמר. יותר מזה, יש מי שאומר לי שבלשכת ראש הממשלה אפילו מתכננים לסיים מחר את שורת ההצבעות המכרעת על התקציב ועל חוק ההסדרים מוקדם מן הצפוי. יכול להיות. כך או כך, כל השחקנים כבר ירו בתותחים הגדולים שלהם. עיני הבהיר לכולם שפראייר הוא ממש לא, באוצר הבהירו שגם הם יודעים לנופף ב***, ורק ביבי – סלחו לי שאני מעיר – יצא מכל הסיפור הזה לא פה ולא שם. לא זה שמחזק את התדמית שלו בציבור כ"מר כלכלה", אבל גם לא ככזה שמגלה חמלה לשכבות החלשות מתוך שינוי אידיאולוגי. גם מוריד מיסים, וגם מעלה מיסים. קצת זיג, וקצת זג. פרווה. יותר מהכל זה מחזק את התחושה האישית שלי, שאינה מבוססת על שום דבר אלא רק על רושם אישי מכמה מפגשים קצרים, שנתניהו מתחיל להבין, באיחור מה, שהתפקיד הזה של ראש ממשלת ישראל, ובעוד בתקופה כזו, איך נאמר בעדינות – קצת גדול עליו.

7.
ואגב, אם מישהו מצא את שר האוצר, יובל שטייניץ, הוא מוזמן להחזיר אותו לדלפק הראשי. יש מי שדואג לו.

רקורד דה אוף

בתוך כל ההמולה הפוליטית סביב קרנבל מפלגת העבודה בנושא "תחזיקו אותי או שאני מצטרף לממשלה", יצאה היום עוד הודעה לתקשורת, אחת מני רבות, מלשכת שר הביטחון, אהוד ברק. אלא שבניגוד להודעות אחרות, הפעם נוספה להודעה תוספת מאירת עיניים. אני מצרף כאן את ההודעה לעיתונות בקובץ PDF לעיונכם.

התוספת האמורה הולכת כך:

OTR (אופ רקורד – לשימוש בשם הכתב)
1) האם כאשר עמיר פרץ היה יו"ר "עם אחר" ואופיר פינס היה מזכ"ל מפלגת העבודה, והשנים ניהלו מו"מ חשאי לאיחוד בים המפלגות, האם אז ניתן אישור?
2) מיותר לציין כי במכתבם לא הזכירו המתנגדים את הסעיפים בחוקת המפלגה בהם מצוין כי "החלטות מרכז המפלגה מחייבות את הסיעה בכנסת" וכי לאחר דיון במרכז המפלגה או בלשכה "הכרעת המרכז או הלשכה באותו דיון תחייב את הסיעה".

אתם חייבים להודות שזה מצחיק. ואגב, הסיבה שאני מרשה לעצמי לפרסם את זה כאן בפומבי, היא משום שאנשי התקשורת של ברק החליטו שמבחינתם זה בסדר לכתוב דברים כאלה על נייר רשמי של לשכת שר הביטחון. ומסמכים רשמיים, שאינם מסווגים, סופם להגיע לאור השמש. שהוא, כידוע, חומר חיטוי לגמרי לא רע.

ולמתעניינים, כך התגלגלה הידיעה הזו לכלי התקשורת:
בוואינט, הנוסח היה כזה –

גורמים במפלגה הוסיפו: "האם כאשר עמיר פרץ היה יו"ר 'עם אחר' ואופיר פינס היה מזכ"ל מפלגת העבודה, והשנים ניהלו מו"מ חשאי לאיחוד בים המפלגות, האם אז ניתן אישור? מיותר לציין כי במכתבם לא הזכירו המתנגדים את הסעיפים בחוקת המפלגה בהם מצוין כי 'החלטות מרכז המפלגה מחייבות את הסיעה בכנסת' וכי לאחר דיון במרכז המפלגה או בלשכה 'הכרעת המרכז או הלשכה באותו דיון תחייב את הסיעה'".

באומדיה (יש דבר כזה), זה נראה כך –

מקור בלשכת ברק תהה האם "כאשר עמיר פרץ היה יו"ר "עם אחר" ואופיר פינס היה מזכ"ל מפלגת העבודה, והשנים ניהלו מו"מ חשאי לאיחוד בין המפלגות, האם אז ניתן אישור?". עוד מסר הגורם כי "מיותר לציין כי במכתבם לא הזכירו המתנגדים את הסעיפים בחוקת המפלגה בהם מצוין כי "החלטות מרכז המפלגה מחייבות את הסיעה בכנסת" וכי לאחר דיון במרכז המפלגה או בלשכה "הכרעת המרכז או הלשכה באותו דיון תחייב את הסיעה".

לזכותם של כלי התקשורת האחרים, עד כמה שהצלחתי לוודא, הם לא הצטרפו לתעמולה.

18:26, אחרי הכל

1.
אמר פעם מישהו "אין כמו שמחה, כמו השמחה לאיד".

2.
ב-11/11 פרסמתי את הפוסט הזה.

3.
השבוע גלובס פרסם את הידיעה הזו.

4.
חי חי, חה חה.

5.
דמו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, רתח כאשר נודע לו שגלובס שברו את האמברגו. זו עובדה. בבנק ישראל התחילו "מגעים משפטיים" מול גלובס בשביל לסגור חשבון. זו שמועה. אבל, למען האמת, זו הדרך היחידה שאני יכול להעלות על הדעת בגללה גלובס פרסם ידיעת הבהרה והתנצלות פרק זמן ארוך כל כך מאז האירוע. כך או כך, חי חי, חה חה.