למה כחלון מתכוון כשהוא מדבר על פנסיה, ומה הדרך שיהיה פה דיסקופנסיה אחרי הבחירות

כבר הרבה זמן שלא כתבתי פה. ובכל זאת, לא מצליח להביא את עצמי. משהו תקוע. מערכת הבחירות הזו לא מוציאה ממני את המיטב. הערב הכרחתי את עצמי קצת. לפעמים צריך. מקווה שיצא סביר

בהתחשב שפנסיה היא אחד מהנושאים המשעממים ביותר בעולם, משהו די מדהים קורה בזמן האחרון. שלוש מתוך ארבע המפלגות היחידות שפרסמו תוכניות כלכליות – כולנו, המחנה הציוני ויש עתיד – התייחסו לבעיית הפנסיה (היחידה שלא מצאתי את זה בתוכנית הכלכלית שלה היא מרצ, אבל יש מצב שפספסתי. אם מישהו רוצה לתקן, בבקשה, רק שיביא סימוכין).
אז תגידו, נו, התייחסו, קל להבטיח. ובכל זאת, במערכות בחירות קודמות זה פשוט לא היה בתודעה. אם אני זוכר נכון, רק שלי יחימוביץ כללה את עניין הפנסיה בתוכנית הכלכלית שהציגה (עיקר ההצעה שלה היה להגדיל את הסבסוד הממשלתי לפנסיה של החוסכים מ-30% ל-50%). אמנם כשפנינו מהעיתון לכל המפלגות בשביל לשאול מה הם יעשו בעניין הם טרחו להתייחס לכך, אבל אלה היו התייחסויות חלקיות, שטחיות משהו, ולא בלב התוכניות.

והנה עכשיו, עולם אחר. ולא רק זה. שלוש המפלגות מציעות כל מיני הצעות בתחום הפנסיה, אבל הצעה אחת משותפת לשלושתן – יצירת מסלולי חיסכון לפנסיה בדמי ניהול מוזלים/אפסיים/איך שלא תרצו לקרוא לזה, שיהיו מיועדים לעובדים בעלי הכנסות נמוכות.
אני מאוד אוהב את הרעיון הזה. כתבתי עליו בעבר, וחברת הכנסת מיכל בירן קידמה בכנסת היוצאת רעיון דומה (במסגרת הצעת חוק הרבה יותר מרחיקת לכת), אולם נתקלה בהתנגדות מצד משרד האוצר. והנה, חרף ההתנגדות ההיא, פתאום שלוש מפלגות מיינסטרים מציעות את הרעיון הזה.
אני צריך לצבוט את עצמי בשביל לוודא שאני לא מדמיין.

הרעיון הזה בעצם נורא פשוט. חצי עד שני שלישים מהעובדים משלמים כיום את דמי הניהול המקסימליים המותרים בחוק (אין מספר רשמי של היקף העובדים האלה, ויש כל מיני דרכים לספור, אבל להערכתי מדובר לפחות במחצית מהעובדים השכירים, אלה שמשתכרים עד 6,000 שקל בחודש). כלומר, מבלי שמישהו שאל אותם בכלל, הם ייאלצו להיפרד מחלק ניכר מרמת החיים העתידית שלהם, רק כי אין להם שום כוח מיקוח, ורק משום שלמעסיק שלהם לא אכפת והוא לא טורח להשיג עבורם דמי ניהול זולים יותר מקרן הפנסיה שהם נמצאים בה.
קרנות הפנסיה טוענות שהשכר של העובדים האלה כל כך נמוך, עד שדמי הניהול שהם משלמים בכלל לא מכסים את העלויות של קרנות הפנסיה, כך שאפילו בדמי הניהול המקסימליים האלה הם עדיין הפסדיים לקרן. יכול להיות, אין לי כלים אמיתיים לבדוק את זה כי אני לא חשוף להרכב העלויות של קרנות הפנסיה.
אז מה עושים? יוצרים קבוצת רכישה. לא סתם, חתיכת קבוצת רכישה. לוקחים את כל העובדים החלשים בישראל, אלה שנמצאים בפנסיה חובה, אלה שהשכר שלהם הוא עד 6,000 שקל בחודש ברוטו, והופכים אותם לקבוצת רכישה ענקית לפנסיה. כעת, אם הם יבואו בקבוצה אחת, ייתכן מאוד שלקרנות הפנסיה כבר יהיה תמריץ להתחרות עליהם, מה שיוזיל עבורם את דמי הניהול (בעיקר אם לא יהיה סוכן ביטוח בדרך שיגזור קופון, מיותר, גם לכיסו).
העניין הוא שאין שום דרך לאגד את העובדים האלה, אין שום דרך להקים את קבוצת הרכישה הזו, זולת אם המדינה תעשה זאת בצורה כלשהי. וזה בדיוק הרעיון שמציעות עכשיו שלוש המפלגות.
למעשה, הרעיון הזה כבר ״נבחן״ בימים אלה במשרד האוצר. אני כותב ״נבחן״ במירכאות כי בתי הקברות מלאים בדברים שנבחנו בידי משרד האוצר. הבחינה הזו עדיין בחיתוליה, ולא ברור מתי תהפוך למדיניות ממשית. אבל עצם ההצהרה של המפלגות שהן רוצות להיכנס לעניין הזה, ולקדם את הרעיון הזה, אפילו אם זה רק לצורכי מערכת בחירות, זה כבר משהו. זה מפעיל לחץ על משרד האוצר. זה מסמן עבורו כיוון, משהו שכדאי לו להזיז. ואני אוהב את זה.
ולמי שחושב שזה לא ישים, הנה דרך אחת שבה זה יכול לעבוד: משרד האוצר עושה מכרז בין כל קרנות הפנסיה, מי רוצה להיות זו שתקלוט כברירת מחדל את כל חוסכי פנסיה חובה. אין צורך במערכי שיווק, כל העובדים האלה יופנו לשם באופן אוטומטי (מי שלא ירצה, ויתעקש לשלם דמי ניהול גבוהים יותר, יוכל ללכת לאיזו קרן שבא לו), וההשקעות יהיו מבוססות על מדדים בשביל להוזיל את העלות עוד יותר. גם בפן התפעולי אפשר למצוא דרכים להוזיל את הסיפור. באופן הזה, דמי הניהול יכולים לרדת לסביבות ה-0.1%-0.2% וזהו. זה חיסכון אדיר.

אגב, אני לא יודע אם במשרד האוצר חשבו על זה עד הסוף, או אם במפלגות חשבו על זה עד הסוף, אבל מהלך כזה, אם ייצא לדרך בסופו של דבר, לא יוכל להישאר לאורך זמן במתכונת הזו. כי אם זה עובד עבור כל חוסכי הפנסיה חובה (שהם לפחות מיליון אנשים אם לא יותר), אז למה בעצם שגם אני לא אהיה בפול הזה? כלומר, ניהול ההשקעות הוא בקירוב אותו ניהול השקעות, אז למה שאני לא אשלם דמי ניהול כל כך נמוכים? ובכלל, למה שכולם לא? בקיצור, לדעתי, אם מהלך כזה אכן יקרום עור וגידים בסופו של דבר, הקריאה הציבורית להרחיב את העניין הזה לכל מי שמעוניין, ובסופו של דבר לכלל הציבור, תהיה על גבול הטריוויאלית. ואם נדמה לכם שבסוף הדרך מסתתרת קרן פנסיה ממלכתית, שבעיקרה היא ללא מטרות רווח, אז בתכל׳ס גם לי נדמה. ייתכן מאוד שאני שוגה באשליות, אבל ככה נדמה לי.

בחזרה למפלגות. מבין השלוש שהזכירו את עניין הפנסיה, ההצעה המפורטת ביותר היתה של משה כחלון. הנה תמצית ההצעה שלו, בחלוקה למהלכים שכבר נמצאים בצנרת של משרד האוצר, ומהלכים שצריך ליזום מאפס:
מהלכים שכחלון מציע וכבר נמצאים גם ככה בצנרת (אבל לא תזיק להם דחיפה) – הקטנת ניגודי העניינים של סוכני הביטוח (עובדים עבור חברת הביטוח או עבור הלקוח?), התרת הפלונטר בין החוסכים, המעסיקים והסוכנים (כיום החוסכים מסבסדים את המעסיקים שלהם דרך סוכני הביטוח), קידום המודל הצ׳יליאני שמאפשר התאמת מידת הסיכון בחיסכון שלכם לפי הגיל שלכם, פיקוח על התנאים שבהם יהיה אפשר לדחוף לכם משכנתאות שאנשים לקחו לתוך תיק הפנסיה ופישוט דוחות הפנסיה (הדוח הקרוב שיגיע אליכם לקראת הפסח כבר יהיה פשוט למדי, למען האמת).
מהלכים שכחלון מציע ודורשים שינוי תפיסה במשרד האוצר (לטעמי מדובר במהלכים ראויים מאוד) – הגדלת קצבת הבטחת הכנסה ב-200 שקל בחודש לאנשים שאין להם שום כיסוי פנסיוני (לשני שלישים מהציבור שיצא לפנסיה אין שום כיסוי פנסיוני. רק ב-2008 החיסכון לפנסיה הפך להיות חובה), מתן מענק פנסיה (בדומה למענק מס הכנסה שלילי) לאנשים בעלי משכורות נמוכות שכיום לא נהנים מהטבות המס (כי השכר שלהם כל כך נמוך שהם לא מגיעים לרף המס). כחלון לא מפרט את המנגנון הספציפי שבו יפעיל את הרעיון הזה (יש כמה דרכים, למשל על ידי שימוש בקצבאות הילדים), אבל לטעמי זה פחות חשוב, והעיקר קריאת הכיוון.
(החלק הרלוונטי במצע של כחלון נמצא כאן).

למה אני בכלל מייגע אתכם בזוטות האלה? משום שמבחינתי מדובר בצעד גדול מאוד קדימה. במשך שלוש שנים כמעט אני חופר באובססיביות בענייני הפנסיה, כמו גם עמיתיי בכלי תקשורת אחרים. לדעתי המודעות לנושא הזה עלתה פלאים בשלוש השנים האחרונות, ואני שמח על כך. נדמה לי שהיא רק תמשיך ותעלה. העובדה שהמפלגות פתאום מתייחסות לנושא הפנסיה, וחלקן אפילו ממש ברצינות, היא מבחינתי הישג גדול. פוליטיקאים לא ממהרים להתעניין בעניינים של הטווח הארוך, כי התמריצים שלהם פועלים אך ורק כמעט בטווח הקצר.
עכשיו, שוו בנפשכם מה היה קורה לו אולפן שישי היה מקדיש כתבה על העניין הזה אחת לשבוע במשך חודש ברציפות. ארבע כתבות כאלה, שכולן היו נגמרות באמירה שעל שר האוצר הנוכחי (כשיהיה כזה) מוטלת האחריות לפתור את בעיית הפנסיה, ויש לי הרגשה שאותו שר היה מזדרז להקים ועדה ציבורית שתחשוב איך מתמודדים עם האיומים על הפנסיה, והעיקר שהטלוויזיה תעזוב אותו בשקט.


וזו השורה התחתונה מבחינתי. העובדה שהרעיונות האלה מופיעים במצעים היא צעד גדול בכיוון הנכון, אבל לגמרי לא הצעד האחרון. הרעיונות האלה יועילו רק לחלק מהאוכלוסיה, ובכל מקרה ההשפעה של הצעדים האלה מוגבלת. הם אמנם מתמודדים עם בעיית דמי הניהול, אבל לא מתמודדים עם בעיות בסיסיות ומסובכות מאוד שמאיימות על הפנסיה שלנו. הרעיונות האלה לא מתמודדים עם השינויים בשוק העבודה שמשפיעים מהותית על אורך תקופת החיסכון שלנו, הם לא מתמודדים תוחלת החיים המתארכת, עם הריביות הנמוכות, ועם עוד כל מיני בעיות.
הבעיות האלה מסובכות לפתרון, והן דורשות חפירה אמיתית. לא של עיתונאים, אלא של אנשי מקצוע. שיישבו ויחשבו. אני מאוד מקווה ששר האוצר החדש שיתמנה אחרי הבחירות יכריז על הקמת ועדה ציבורית שתעשה בדיוק את זה. בתכלס, בקיץ הקרוב ימלא עשור לוועדת בכר. זו עשויה להיות הזדמנות מצוינת להקים ועדה חדשה.
ובשביל שזה יקרה שר האוצר החדש שיתמנה צריך לזכור שאי אפשר רק לרשום רעיונות יפים ערב הבחירות, אלא שצריך לפרוע את הצ׳ק הזה אחרי הבחירות. ובשביל שזה יקרה, אני לא מכיר שום כלי אפקטיבי יותר מאשר לחץ ציבורי. בתכל׳ס, אנחנו כמעט שם.

כשהכסף ל-8 שנות פנסיה אמור להספיק ל-17 שנה

לא מזמן הנחיתי פאנל בכנס השנתי של מכון ון ליר שדן בנושא הפנסיה (הוידאו נמצא פה).
היה לי מעניין לאללה. פנסיה זה עניין משעמם להפליא, אבל גם מרתק בצורה בלתי רגילה. מרתק משום שהוא נוגע בכל כך הרבה תחומים – בריאות ומדיניות ותפיסות עולם וממשלה ושוק ההון וניהול וסיכון ופסיכולוגיה ותמותה וימין מול שמאל ציבורי מול פרטי ומה לא.

בכל מקרה, שני שקפים שהוצגו בכנסת הזה העיפו לי את המוח, אז רציתי לשתף. הנה זה בא, מקווה לא להיות יותר מדי למיטיבי לכת.


השקף הראשון הוא מתוך מצגת של לאה אחדות. היא בדקה בעבודה שהיא עשתה כל מיני דברים, אבל על הדרך הראתה שקף שמבוסס על נתוני ה-OECD (המקור נמצא כאן, ראו עמוד 147), שמציג את הבעיה של הפנסיה בדרך שעוד לא ראיתי.
תסתכלו על הטבלה הזו (תתעלמו מזה שכתוב פנסיה חובה בכותרת) טוב טוב. המספרים האלה הם אורך הזמן, בשנים, שהפנסיה שלכם הולכת להספיק לכם אחרי שתפרשו ולא תעבדו יותר (בהנחה שאתם רוצים לשמור על אותה רמת חיים):


לאה אחדות

מה שהטבלה הזו מראה, למשל, הוא שהפנסיה של גבר ממוצע, עם השכר הממוצע במשק (כ-9,000 שקל בחודש ברוטו), תספיק לו ל-11 שנה מיום הפרישה. הפנסיה הממוצעת של אישה ממוצעת, עם השכר הממוצע במשק, תספיק לה ל-12 שנה (לא הבנתי איך זה יכול להיות, כי נשים עובדות פחות וחיות יותר, ולא הצלחתי למצוא הסבר בנתונים המקוריים. אם מישהו רוצה לחפור ולבדוק, אשמח להבין).
שימו לב שהמצב חמור במיוחד עבור אנשים עם שכר שגבוה מהשכר הממוצע ב-50%. ואל תחשבו שאלה אנשים עשירים במיוחד, השכר שלהם הוא בערך 13.5 אלף שקל בחודש ברוטו. הם לגמרי מעמד הביניים. הפנסיה שלהם תספיק להם לקצת פחות מ-7 שנים באותה רמת חיים. לנשים שמשתכרות ככה הפנסיה תספיק ל-8 שנים.
תגידו, נו, לא נורא.
רק שלפי הלמ״ס, לנשים בנות 62 (גיל הפרישה) נותרו בממוצע יותר מ-19 שנים לחיות. לגברים בני 67, לפי הלמ״ס, נותרו בממוצע כ-17 שנים לחיות. זה יותר מפי שניים ממשך הזמן שהפנסיה תספיק לו, בהנחה שאתם רוצים לשמור על אותה רמת חיים.

המסקנה מהנתונים האלה ברורה מאוד: אם אתם רוצים שהפנסיה שלכם תספיק לכם עד המוות, ושלא תיגמר פתאום באמצע ותישארו בלי כלום, אין לכם ברירה אלא לרדת ברמת החיים שלכם. ובשביל ש-8 שנים יספיקו ל-17 שנה, אתם מבינים לבד שהירידה ברמת החיים תהיה דרמטית מאוד.
מאוד מאוד.


השקף השני שהעיף לי את המוח שייך לפרופ׳ דיויד בלייק, מומחה עולמי לפנסיה שהובא לכנס במיוחד מבריטניה. הוא הציג כל מיני דברים מעניינים בעבודה שלו, אבל מה שהדליק אותי היה דרך חדשה שהם מצאו בשביל להראות לאנשים בצורה אפקטיבית מה הולך לקרות לפנסיה שלהם. לטענתם, צורת ההצגה הזו עובדת, וגורמת לאנשים להבין טוב יותר לאיזו בעיה הם עומדים להיכנס.


שימו לב לגרף הזה:

דיויד בלייק

הביטו בעמודות משמאל. מה שבלייק מראה כאן לאנשים הוא מה הולכת להיות הפנסיה שלהם בתסריט האופטימי ביותר (שמבוסס על הנחות של תוחלת חיים מסוימת ובעיקר על התשואה שהכסף שלהם יעשה בבורסה), מה הפנסיה שלהם תהיה בתסריט הצפוי, מה היה תהיה בתסריט הפסימי ביותר, ומה גוף הפנסיה שלכם מנסה להשיג (ומה הסיכוי שלו להצליח). בעמודות מימין הוא מראה את אותו הדבר, רק לא במונחים של כסף, אלא באחוזים ביחס לשכר האחרון שלכם.

זה מאוד מאוד נחמד בעיני.
מאוד מאוד.
כלומר, ככל שדבר כזה בכלל יכול להיות נחמד.

אגב, כששאלתי את פרופ׳ בלייק בפאנל האם זה יהיה הגיוני להניח שהפנסיה של בני הדור שלי תהיה נמוכה מהפנסיה של בני הדור שלו (כלומר, של ההורים שלי) הוא ענה בפשטות – אני לא חושב שבני הדור שלך יוכלו להרשות לעצמם בכלל לפרוש לפנסיה.


זהו, רק רציתי לשתף.

דיסקו פנסיה

1 מהפכות קורות לאט. בעיקר אם הן בתחומים משמימים, מטרידים ומבאסים כמו עניין הפנסיה. ובכל זאת, בסופו של דבר הן קורות.
שתי התארגנויות שונות לחלוטין שהתעוררו פחות או יותר בבת אחת עשויות לבשר את הרוחות הראשונות של מהפכת הפנסיה. מהפכה לא אלימה, שקטה, מנומסת, כזו שפועלת בדיוק לפי כללי המשחק. מהפכה שבסופה ציבור החוסכים לפנסיה יוכלו להחזיר לעצמם מיליארדי שקלים שכיום יוצאים מהכיס העתידי שלהם, ונוחתים בכיס העכשווי של מנהלי ובעלי חברות הביטוח וגופי הפנסיה.
הראשונים הם הסטודנטים. התאחדות הסטודנטים הארצית, שמקיפה 300 אלף סטודנטים, מנסה בימים אלה להקים את מה שעשויה להיות בסופו של דבר קבוצת הרכישה הגדולה ביותר של פנסיה. בשביל זה ההתאחדות פנתה לכל גופי הפנסיה הגדולים במסר אחד פשוט: אנחנו יכולים להביא לכם מאות אלפי לקוחות שיחסכו אצלכם לפנסיה ולא אצל המתחרים שלכם. מה דמי הניהול הזולים ביותר שאתם יכולים להציע לנו, לתקופה כמה שיותר ארוכה?
המסע הזה של הסטודנטים נמצא רק בראשיתו. לא כל גופי הפנסיה כבר החזירו הצעות. אבל אלה שכן – שתיים מקרנות הפנסיה הגדולות בישראל – הציעו לסטודנטים דמי ניהול נמוכים מהממוצע במשק. למעשה, הם הציעו להם דמי ניהול נמוכים מדמי הניהול הממוצעים שמשלמים העובדים במקומות העבודה הגדולים והחזקים במשק. פחות ממה שמשלמים מרבית ההייטקיסטים. וזו רק ההתחלה, כי הסטודנטים כבר הודיעו שהם רוצים לשלם פחות.

2 התארגנות אחרת היא כללית יותר, וצמחה ממש מתוך התעוררות המודעות הציבורית בשנתיים האחרונות לנושא הפנסיה בכלל ולנושא דמי הניהול בפרט. get pensia הוא מיזם חברתי חדש שהוקדם בידי שלושה חברים: ערן חג׳ג׳, גל הוכברג ואלון שמורק. יחד עם אנשי צוות נוספים הם השיקו לאחרונה אתר מינימליסטי באופיו שמנסה לעשות דבר אחד בלבד: להקים את קבוצת הרכישה הגדולה ביותר שאפשר לפנסיה, בשביל להוזיל את דמי הניהול.
האתגר שלהם גדול מזה של הסטודנטים, כי הקושי לאגד אנשים שלא נמצאים במסגרת משותפת כלשהי מובן מאליו. ובכל זאת, הם מקווים שעל ידי שימוש בטכנולוגיה הקיימת, שמאפשרת להגיע לעשרות אלפי אנשים בתוך דקות, הם יצליחו לאגד רבים סביב הצורך המשותף בהוזלת דמי הניהול.
בשלב הזה הם רק מזמינים את הציבור להצטרף, ובשלב הבא הם מבטיחים שהם יפנו בשם המצטרפים לקבוצה לגופי הפנסיה הגדולים וינסו להשיג עבור הקבוצה את דמי הניהול הנמוכים ביותר שאפשר, בלי עמלות תיווך, בלי שום כלום, רק תוך ניסיון לנצל יתרונות לגודל ולהתמקח ביחד, לא לבד.
עד כה, בתוך שבועיים מהשקת האתר הצטרפו לקבוצה 2,328 אנשים (נכון לאתמול בלילה). כבר בשלב הראשוני הזה, מדובר בקבוצה ששווה בגודלה למקום עבודה גדול מאוד, כך שלפחות באופן תיאורטי כוח המיקוח שלה מול גופי הפנסיה משמעותי. ואם המספר הזה יגדל פי עשרה בסופו של דבר, ויקיף אפילו 20 אלף אנשים, כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה יהיה אדיר.

3 לשתי היוזמות האלה יש שתי נקודות תורפה עיקריות. הראשונה, גם אם קבוצת רכישה שכזו תקום בסופו של דבר ואפילו תצליח לקבל הצעות טובות מאוד של דמי ניהול זולים מאוד מגופי הפנסיה, עדיין תהיה בפני החוסכים משוכה לא פשוטה למעבר בדרך לדמי הניהול הנמוכים. המשוכה הזו היא השילוב הקטלני בין המעסיקים לבין סוכני הביטוח.
שכן בשביל להצטרף לקרן פנסיה יש להחתים את המעסיק, מהסיבה הפשוטה שהמעסיק מחויב בחוק להפריש עבורכם לגוף הפנסיה (לא רק את החלק שלכם, אלא גם את החלק שלו). כיום המעסיק שלכם כבר לא יכול להכריח אתכם לבחור בגוף פנסיה מסוים. אבל הוא בהחלט יכול להכריח אתכם לעבוד רק עם סוכן ביטוח מסוים, ולמנוע מכם לעבוד מול גוף הפנסיה שלכם באופן ישיר ללא סוכן.
וכשתגיעו לסוכן ותגידו לו שאתם רוצים גוף פנסיה מסוים שסגרתם איתו כבר על דמי ניהול נמוכים במסגרת קבוצת הרכישה, הסוכן רשאי להגיד לכם ״לא״. שכן ככל שדמי הניהול שלכם נמוכים יותר, כך הסוכן מרוויח פחות, עד לנקודה שבה הוא לא מרוויח בכלל. ומשום שגם הסוכנים צריכים לחיות ממשהו, הם יכולים פשוט לסרב, ואתם תחזרו לנקודת ההתחלה, למרות ההישגים המרשימים של קבוצת הרכישה.
נקודת התורפה השניה היא הצורך לכלול בתוך קבוצת הרכישה לא רק מספר גדול של חוסכים, אלא מספר גדול של חוסכים עם משכורות גבוהות. שכן ככל שהמשכורות גבוהות יותר, כך גם הכסף שהעובדים האלה חוסכים לפנסיה גדול יותר, וכך גם כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה עולה. אם יבואו רק 2,000 עובדי קבלן שמשתכרים שכר מינימום, גוף הפנסיה לא ימהר לתת להם הנחות בדמי ניהול.
שתי הבעיות האלה ניתנות לפיתרון. הראשונה תיפתר ברגע שאגף שוק ההון יעמוד בהבטחות שלו ויביא סוף סוף לכנסת את התקנות שיאפשרו לציבור החוסכים לבחור איזה סוכן ביטוח שכל חוסך רוצה, או בכלל לוותר על סוכן הביטוח ולעבוד מול גוף הפנסיה באופן ישיר. אם המהלך הזה אכן יתממש בסופו של דבר, דרכן של קבוצות הרכישה לניצחון ולדמי ניהול נמוכים תהיה קצרה למדי. מה שכן, סוכני הביטוח צפוים להיאבק בשיניים בשינוי החקיקה הזה שמקדם אגף שוק ההון, כך שייתכן שבסופו של דבר זה פשוט לא יקרה.
והנקודה השניה ניתנת גם היא לפיתרון, אם המדינה רק תחליט שהיא לוקחת אחריות על העובדים החלשים ביותר במשק. אלה, בעיקר עובדי קבלן אבל לא רק, שמשתכרים את שכר המינימום ולא יותר, משלמים ב-99% מהמקרים את דמי הניהול המקסימליים שגופי הפנסיה יכולים לגבות מהם על פי חוק.
הם אינם מאוגדים, השכר שלהם ברצפה, גם הביטחון התעסוקתי שלהם, ולכן כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה הוא אפסי. אבל זה רק בגלל שהם כל אחד לעצמו. לו הם היו יכולים להתאגד ולהיכנס לסירה אחת, כוח המיקום שלהם היה עולה פלאים. יש בערך מיליון חוסכים כאלה, וזה כבר כוח קניה רציני, אפילו בשכר של 4,500 שקל לחודש לכל אחד.
בשביל שזה יקרה המדינה יכולה להקים קרן פנסיה ממלכתית שלא למטרות רווח, שתקלוט אליה את החסכונות לפנסיה של כל מי ששכרו הוא בין מינימום לשכר החציוני במשק (כלומר, בין 4,500-6,000 שקל בחודש). זה יחסוך לכל אחד מהאנשים האלה מאות אלפי שקלים בדמי ניהול מיותרים, ויקפיץ במידה ניכרת את רמת החיים העתידית שלהם. כך שאפילו למדינה זה משתלם, כי היא תצטרך לשלם להם פחות קצבאות השלמת הכנסה של הביטוח הלאומי בגיל זקנה. ולו בשביל הטעם האנוכי הזה שווה למדינה לעשות זאת, ולהקים בעצמה את קבוצת הרכישה הגדולה ביותר לפנסיה.


(התפרסם הערב במהדורת האייפד של העיתון)


ויש גם בונוס: מדריך גרפי שפרסמנו לפני שנתיים שמדריך אתכם בדיוק נמרץ איך להפחית את דמי הניהול שאתם משלמים. לינק

30%

מדינת ישראל מנפיקה איגרות חוב שאותן היא מוכרת רק לקרנות הפנסיה תמורת ריבית מובטחת של 4.86% בשנה. קרנות הפנסיה חייבות לרכוש את האג"ח האלה ולהשקיע בהן 30% מכספי הציבור שהן מנהלות. עקרונית, יופי של דבר: שליש מהכסף שלנו מניב תשואה מובטחת. עקרונית, אנחנו גם משלמים על זה – למדינה זה עולה 3-2.5 מיליארד שקל בשנה מכספי משלם המסים. הבעיה היא שאנחנו משלמים על זה פעמיים, כי קרנות הפנסיה גובות דמי ניהול גם על הכסף הזה. הן לא מנהלות שם כלום – שיעור הסכום המושקע מחויב על פי חוק, התשואה ידועה, אין מה לעשות – אבל לוקחות כסף על הכלום הזה. עוד משימה דחופה על שולחנה העמוס של דורית סלינגר, הממונה הטרייה על שוק ההון.
(התפרסם במוסף)

באוצר לא רוצים שתדעו שהכסף שלכם אצל אריסון. ודנקנר. ותשובה

1
שמעו סיפור על האנשים שלא רוצים שתדעו היכן נמצא הכסף שלכם. כלומר הם רוצים, אבל לא עד הסוף. הנה זה בא.
השבוע אגף שוק ההון במשרד האוצר עשה משהו שלרוב הוא לא עושה. למעשה, הוא אף פעם לא עושה: הוא פרסם מידע לציבור אודות מה קורה בתוך החיסכון שלו לפנסיה. מדובר במסמך שהוא פרי של עבודת נמלים ממש – איסוף כל הנתונים מכל גופי הפנסיה בישראל, קטנים כגדולים, וניתוח ההשקעות של הכסף. או במלים אחרות – מיפוי המקומות שבהם הכסף שלכם הושקע על ידי האנשים שמנהלים לכם את הכסף.


להמשך קריאה