כשהכסף ל-8 שנות פנסיה אמור להספיק ל-17 שנה

לא מזמן הנחיתי פאנל בכנס השנתי של מכון ון ליר שדן בנושא הפנסיה (הוידאו נמצא פה).
היה לי מעניין לאללה. פנסיה זה עניין משעמם להפליא, אבל גם מרתק בצורה בלתי רגילה. מרתק משום שהוא נוגע בכל כך הרבה תחומים – בריאות ומדיניות ותפיסות עולם וממשלה ושוק ההון וניהול וסיכון ופסיכולוגיה ותמותה וימין מול שמאל ציבורי מול פרטי ומה לא.

בכל מקרה, שני שקפים שהוצגו בכנסת הזה העיפו לי את המוח, אז רציתי לשתף. הנה זה בא, מקווה לא להיות יותר מדי למיטיבי לכת.


השקף הראשון הוא מתוך מצגת של לאה אחדות. היא בדקה בעבודה שהיא עשתה כל מיני דברים, אבל על הדרך הראתה שקף שמבוסס על נתוני ה-OECD (המקור נמצא כאן, ראו עמוד 147), שמציג את הבעיה של הפנסיה בדרך שעוד לא ראיתי.
תסתכלו על הטבלה הזו (תתעלמו מזה שכתוב פנסיה חובה בכותרת) טוב טוב. המספרים האלה הם אורך הזמן, בשנים, שהפנסיה שלכם הולכת להספיק לכם אחרי שתפרשו ולא תעבדו יותר (בהנחה שאתם רוצים לשמור על אותה רמת חיים):


לאה אחדות

מה שהטבלה הזו מראה, למשל, הוא שהפנסיה של גבר ממוצע, עם השכר הממוצע במשק (כ-9,000 שקל בחודש ברוטו), תספיק לו ל-11 שנה מיום הפרישה. הפנסיה הממוצעת של אישה ממוצעת, עם השכר הממוצע במשק, תספיק לה ל-12 שנה (לא הבנתי איך זה יכול להיות, כי נשים עובדות פחות וחיות יותר, ולא הצלחתי למצוא הסבר בנתונים המקוריים. אם מישהו רוצה לחפור ולבדוק, אשמח להבין).
שימו לב שהמצב חמור במיוחד עבור אנשים עם שכר שגבוה מהשכר הממוצע ב-50%. ואל תחשבו שאלה אנשים עשירים במיוחד, השכר שלהם הוא בערך 13.5 אלף שקל בחודש ברוטו. הם לגמרי מעמד הביניים. הפנסיה שלהם תספיק להם לקצת פחות מ-7 שנים באותה רמת חיים. לנשים שמשתכרות ככה הפנסיה תספיק ל-8 שנים.
תגידו, נו, לא נורא.
רק שלפי הלמ״ס, לנשים בנות 62 (גיל הפרישה) נותרו בממוצע יותר מ-19 שנים לחיות. לגברים בני 67, לפי הלמ״ס, נותרו בממוצע כ-17 שנים לחיות. זה יותר מפי שניים ממשך הזמן שהפנסיה תספיק לו, בהנחה שאתם רוצים לשמור על אותה רמת חיים.

המסקנה מהנתונים האלה ברורה מאוד: אם אתם רוצים שהפנסיה שלכם תספיק לכם עד המוות, ושלא תיגמר פתאום באמצע ותישארו בלי כלום, אין לכם ברירה אלא לרדת ברמת החיים שלכם. ובשביל ש-8 שנים יספיקו ל-17 שנה, אתם מבינים לבד שהירידה ברמת החיים תהיה דרמטית מאוד.
מאוד מאוד.


השקף השני שהעיף לי את המוח שייך לפרופ׳ דיויד בלייק, מומחה עולמי לפנסיה שהובא לכנס במיוחד מבריטניה. הוא הציג כל מיני דברים מעניינים בעבודה שלו, אבל מה שהדליק אותי היה דרך חדשה שהם מצאו בשביל להראות לאנשים בצורה אפקטיבית מה הולך לקרות לפנסיה שלהם. לטענתם, צורת ההצגה הזו עובדת, וגורמת לאנשים להבין טוב יותר לאיזו בעיה הם עומדים להיכנס.


שימו לב לגרף הזה:

דיויד בלייק

הביטו בעמודות משמאל. מה שבלייק מראה כאן לאנשים הוא מה הולכת להיות הפנסיה שלהם בתסריט האופטימי ביותר (שמבוסס על הנחות של תוחלת חיים מסוימת ובעיקר על התשואה שהכסף שלהם יעשה בבורסה), מה הפנסיה שלהם תהיה בתסריט הצפוי, מה היה תהיה בתסריט הפסימי ביותר, ומה גוף הפנסיה שלכם מנסה להשיג (ומה הסיכוי שלו להצליח). בעמודות מימין הוא מראה את אותו הדבר, רק לא במונחים של כסף, אלא באחוזים ביחס לשכר האחרון שלכם.

זה מאוד מאוד נחמד בעיני.
מאוד מאוד.
כלומר, ככל שדבר כזה בכלל יכול להיות נחמד.

אגב, כששאלתי את פרופ׳ בלייק בפאנל האם זה יהיה הגיוני להניח שהפנסיה של בני הדור שלי תהיה נמוכה מהפנסיה של בני הדור שלו (כלומר, של ההורים שלי) הוא ענה בפשטות – אני לא חושב שבני הדור שלך יוכלו להרשות לעצמם בכלל לפרוש לפנסיה.


זהו, רק רציתי לשתף.

דיסקו פנסיה

1 מהפכות קורות לאט. בעיקר אם הן בתחומים משמימים, מטרידים ומבאסים כמו עניין הפנסיה. ובכל זאת, בסופו של דבר הן קורות.
שתי התארגנויות שונות לחלוטין שהתעוררו פחות או יותר בבת אחת עשויות לבשר את הרוחות הראשונות של מהפכת הפנסיה. מהפכה לא אלימה, שקטה, מנומסת, כזו שפועלת בדיוק לפי כללי המשחק. מהפכה שבסופה ציבור החוסכים לפנסיה יוכלו להחזיר לעצמם מיליארדי שקלים שכיום יוצאים מהכיס העתידי שלהם, ונוחתים בכיס העכשווי של מנהלי ובעלי חברות הביטוח וגופי הפנסיה.
הראשונים הם הסטודנטים. התאחדות הסטודנטים הארצית, שמקיפה 300 אלף סטודנטים, מנסה בימים אלה להקים את מה שעשויה להיות בסופו של דבר קבוצת הרכישה הגדולה ביותר של פנסיה. בשביל זה ההתאחדות פנתה לכל גופי הפנסיה הגדולים במסר אחד פשוט: אנחנו יכולים להביא לכם מאות אלפי לקוחות שיחסכו אצלכם לפנסיה ולא אצל המתחרים שלכם. מה דמי הניהול הזולים ביותר שאתם יכולים להציע לנו, לתקופה כמה שיותר ארוכה?
המסע הזה של הסטודנטים נמצא רק בראשיתו. לא כל גופי הפנסיה כבר החזירו הצעות. אבל אלה שכן – שתיים מקרנות הפנסיה הגדולות בישראל – הציעו לסטודנטים דמי ניהול נמוכים מהממוצע במשק. למעשה, הם הציעו להם דמי ניהול נמוכים מדמי הניהול הממוצעים שמשלמים העובדים במקומות העבודה הגדולים והחזקים במשק. פחות ממה שמשלמים מרבית ההייטקיסטים. וזו רק ההתחלה, כי הסטודנטים כבר הודיעו שהם רוצים לשלם פחות.

2 התארגנות אחרת היא כללית יותר, וצמחה ממש מתוך התעוררות המודעות הציבורית בשנתיים האחרונות לנושא הפנסיה בכלל ולנושא דמי הניהול בפרט. get pensia הוא מיזם חברתי חדש שהוקדם בידי שלושה חברים: ערן חג׳ג׳, גל הוכברג ואלון שמורק. יחד עם אנשי צוות נוספים הם השיקו לאחרונה אתר מינימליסטי באופיו שמנסה לעשות דבר אחד בלבד: להקים את קבוצת הרכישה הגדולה ביותר שאפשר לפנסיה, בשביל להוזיל את דמי הניהול.
האתגר שלהם גדול מזה של הסטודנטים, כי הקושי לאגד אנשים שלא נמצאים במסגרת משותפת כלשהי מובן מאליו. ובכל זאת, הם מקווים שעל ידי שימוש בטכנולוגיה הקיימת, שמאפשרת להגיע לעשרות אלפי אנשים בתוך דקות, הם יצליחו לאגד רבים סביב הצורך המשותף בהוזלת דמי הניהול.
בשלב הזה הם רק מזמינים את הציבור להצטרף, ובשלב הבא הם מבטיחים שהם יפנו בשם המצטרפים לקבוצה לגופי הפנסיה הגדולים וינסו להשיג עבור הקבוצה את דמי הניהול הנמוכים ביותר שאפשר, בלי עמלות תיווך, בלי שום כלום, רק תוך ניסיון לנצל יתרונות לגודל ולהתמקח ביחד, לא לבד.
עד כה, בתוך שבועיים מהשקת האתר הצטרפו לקבוצה 2,328 אנשים (נכון לאתמול בלילה). כבר בשלב הראשוני הזה, מדובר בקבוצה ששווה בגודלה למקום עבודה גדול מאוד, כך שלפחות באופן תיאורטי כוח המיקוח שלה מול גופי הפנסיה משמעותי. ואם המספר הזה יגדל פי עשרה בסופו של דבר, ויקיף אפילו 20 אלף אנשים, כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה יהיה אדיר.

3 לשתי היוזמות האלה יש שתי נקודות תורפה עיקריות. הראשונה, גם אם קבוצת רכישה שכזו תקום בסופו של דבר ואפילו תצליח לקבל הצעות טובות מאוד של דמי ניהול זולים מאוד מגופי הפנסיה, עדיין תהיה בפני החוסכים משוכה לא פשוטה למעבר בדרך לדמי הניהול הנמוכים. המשוכה הזו היא השילוב הקטלני בין המעסיקים לבין סוכני הביטוח.
שכן בשביל להצטרף לקרן פנסיה יש להחתים את המעסיק, מהסיבה הפשוטה שהמעסיק מחויב בחוק להפריש עבורכם לגוף הפנסיה (לא רק את החלק שלכם, אלא גם את החלק שלו). כיום המעסיק שלכם כבר לא יכול להכריח אתכם לבחור בגוף פנסיה מסוים. אבל הוא בהחלט יכול להכריח אתכם לעבוד רק עם סוכן ביטוח מסוים, ולמנוע מכם לעבוד מול גוף הפנסיה שלכם באופן ישיר ללא סוכן.
וכשתגיעו לסוכן ותגידו לו שאתם רוצים גוף פנסיה מסוים שסגרתם איתו כבר על דמי ניהול נמוכים במסגרת קבוצת הרכישה, הסוכן רשאי להגיד לכם ״לא״. שכן ככל שדמי הניהול שלכם נמוכים יותר, כך הסוכן מרוויח פחות, עד לנקודה שבה הוא לא מרוויח בכלל. ומשום שגם הסוכנים צריכים לחיות ממשהו, הם יכולים פשוט לסרב, ואתם תחזרו לנקודת ההתחלה, למרות ההישגים המרשימים של קבוצת הרכישה.
נקודת התורפה השניה היא הצורך לכלול בתוך קבוצת הרכישה לא רק מספר גדול של חוסכים, אלא מספר גדול של חוסכים עם משכורות גבוהות. שכן ככל שהמשכורות גבוהות יותר, כך גם הכסף שהעובדים האלה חוסכים לפנסיה גדול יותר, וכך גם כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה עולה. אם יבואו רק 2,000 עובדי קבלן שמשתכרים שכר מינימום, גוף הפנסיה לא ימהר לתת להם הנחות בדמי ניהול.
שתי הבעיות האלה ניתנות לפיתרון. הראשונה תיפתר ברגע שאגף שוק ההון יעמוד בהבטחות שלו ויביא סוף סוף לכנסת את התקנות שיאפשרו לציבור החוסכים לבחור איזה סוכן ביטוח שכל חוסך רוצה, או בכלל לוותר על סוכן הביטוח ולעבוד מול גוף הפנסיה באופן ישיר. אם המהלך הזה אכן יתממש בסופו של דבר, דרכן של קבוצות הרכישה לניצחון ולדמי ניהול נמוכים תהיה קצרה למדי. מה שכן, סוכני הביטוח צפוים להיאבק בשיניים בשינוי החקיקה הזה שמקדם אגף שוק ההון, כך שייתכן שבסופו של דבר זה פשוט לא יקרה.
והנקודה השניה ניתנת גם היא לפיתרון, אם המדינה רק תחליט שהיא לוקחת אחריות על העובדים החלשים ביותר במשק. אלה, בעיקר עובדי קבלן אבל לא רק, שמשתכרים את שכר המינימום ולא יותר, משלמים ב-99% מהמקרים את דמי הניהול המקסימליים שגופי הפנסיה יכולים לגבות מהם על פי חוק.
הם אינם מאוגדים, השכר שלהם ברצפה, גם הביטחון התעסוקתי שלהם, ולכן כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה הוא אפסי. אבל זה רק בגלל שהם כל אחד לעצמו. לו הם היו יכולים להתאגד ולהיכנס לסירה אחת, כוח המיקום שלהם היה עולה פלאים. יש בערך מיליון חוסכים כאלה, וזה כבר כוח קניה רציני, אפילו בשכר של 4,500 שקל לחודש לכל אחד.
בשביל שזה יקרה המדינה יכולה להקים קרן פנסיה ממלכתית שלא למטרות רווח, שתקלוט אליה את החסכונות לפנסיה של כל מי ששכרו הוא בין מינימום לשכר החציוני במשק (כלומר, בין 4,500-6,000 שקל בחודש). זה יחסוך לכל אחד מהאנשים האלה מאות אלפי שקלים בדמי ניהול מיותרים, ויקפיץ במידה ניכרת את רמת החיים העתידית שלהם. כך שאפילו למדינה זה משתלם, כי היא תצטרך לשלם להם פחות קצבאות השלמת הכנסה של הביטוח הלאומי בגיל זקנה. ולו בשביל הטעם האנוכי הזה שווה למדינה לעשות זאת, ולהקים בעצמה את קבוצת הרכישה הגדולה ביותר לפנסיה.


(התפרסם הערב במהדורת האייפד של העיתון)


ויש גם בונוס: מדריך גרפי שפרסמנו לפני שנתיים שמדריך אתכם בדיוק נמרץ איך להפחית את דמי הניהול שאתם משלמים. לינק

30%

מדינת ישראל מנפיקה איגרות חוב שאותן היא מוכרת רק לקרנות הפנסיה תמורת ריבית מובטחת של 4.86% בשנה. קרנות הפנסיה חייבות לרכוש את האג"ח האלה ולהשקיע בהן 30% מכספי הציבור שהן מנהלות. עקרונית, יופי של דבר: שליש מהכסף שלנו מניב תשואה מובטחת. עקרונית, אנחנו גם משלמים על זה – למדינה זה עולה 3-2.5 מיליארד שקל בשנה מכספי משלם המסים. הבעיה היא שאנחנו משלמים על זה פעמיים, כי קרנות הפנסיה גובות דמי ניהול גם על הכסף הזה. הן לא מנהלות שם כלום – שיעור הסכום המושקע מחויב על פי חוק, התשואה ידועה, אין מה לעשות – אבל לוקחות כסף על הכלום הזה. עוד משימה דחופה על שולחנה העמוס של דורית סלינגר, הממונה הטרייה על שוק ההון.
(התפרסם במוסף)

באוצר לא רוצים שתדעו שהכסף שלכם אצל אריסון. ודנקנר. ותשובה

1
שמעו סיפור על האנשים שלא רוצים שתדעו היכן נמצא הכסף שלכם. כלומר הם רוצים, אבל לא עד הסוף. הנה זה בא.
השבוע אגף שוק ההון במשרד האוצר עשה משהו שלרוב הוא לא עושה. למעשה, הוא אף פעם לא עושה: הוא פרסם מידע לציבור אודות מה קורה בתוך החיסכון שלו לפנסיה. מדובר במסמך שהוא פרי של עבודת נמלים ממש – איסוף כל הנתונים מכל גופי הפנסיה בישראל, קטנים כגדולים, וניתוח ההשקעות של הכסף. או במלים אחרות – מיפוי המקומות שבהם הכסף שלכם הושקע על ידי האנשים שמנהלים לכם את הכסף.


להמשך קריאה

אתם, מכונת הרווח של מנהלי הפנסיה שלכם

0.

חששתי שהיום הזה יגיע מתישהו, והנה הוא בא. כתבתי מדריך קצר לחוסכים לפנסיה. אתם מוזמנים לירות בי עכשיו.

1.

השבוע, אחרי הרבה מאוד עבודה, פרסמתי בעיתון טבלה שאני מאוד גאה בה, שחושפת מידע שגופי הפנסיה היו שמחים לו היו נשאר בחושך: מה גובה דמי הניהול שמשלמים העובדים בחברות הגדולות במשק. הנה הכתבה כפי שהתפרסמה בעיתון.

המטרה שלי היא להמשיך ולעדכן את הטבלה הזו, ולכן אני הופך אותה לציבורית. אתם מוזמנים להפיץ אותה בין כל מי שאתם מכירים, בשביל שנוכל לצרף לטבלה הזו עוד ועוד עובדים בעוד ועוד חברות. מה גובה דמי הניהול של עובדי סלקום? של עובדי גולן טלקום? של עובדי אלבר? של עובדי קבוצת דלק? של עובדי אסם? שופרסל?

הנה הטבלה כאן

למיטיבי לכת – הנה התפלגות דמי הניהול שמשלמים החוסכים בחמש קרנות הפנסיה הגדולות (כלומר, כמה משלמים מעט וכמה משלמים את המקסימום)

אם אתם עובדים בחברה שלא מופיעה בטבלה, ספרו לי, בכל דרך שהיא. אני כבר אוסיף את הנתונים. ככל שיהיו בטבלה הזו יותר חברות, כך האנשים שאחראים על להשיג הטבות לעובדים בחברות שלהם – סמנכלי כוח אדם או מנהלי הטבות שכר, או אפילו ראשי ועד העובדים – יוכלו להחזיק בכוח מיקוח גדול יותר מול גופי הפנסיה, ולהוריד את דמי הניהול.

כי אם כבר שוק חופשי, אז שיהיה עם תחרות משוכללת.

1.5

הטבלה הזו נבנתה בבסיסה על ידי פנייה לקהל הרחב דרך הרשתות החברתיות. פרסמתי סטטוס, שיתפתי אותו גם בטוויטר, וביקשתי שיפנו אלי עובדים מתוך רשימה ארוכה של חברות, לטובת סיוע בפרויקט עיתונאי. הסטטוס ההוא זכה לכמעט 300 שיתופים, ולא זוכר כמה ריטווטים. קיבלתי בעקבותיו פניות של יותר מ-100 עובדים, שחלק גדול מהם התאמץ, מצא את הניירות, מצא את המידע הדרוש בתוכם, ושיתף. חלק אפילו למרות הודעות מצד הנהלת החברה שהם עובדים בה לא לשתף פעולה עם עיתונאים (למען הצד המשפטי: אין שום מניעה למסור למישהו אחר את גובה דמי הניהול שאתם משלמים, ממש כמו שזו לא עבירה לספר לעולם מה השכר שלכם, או מה גובה חשבון החשמל שלכם).

בהמשך הנתונים הוצלבו, וכתב העבודה והרווחה שלנו מיקי פלד סייע לי להשיג נתונים נוספים מצד חלק מהוועדים הגדולים במשק.

זה היה לי אפילו מרגש לעשות עיתונות בצורה הזו, לראות איך הטבלה מתמלאת בעוד בעוד מקומות עבודה הודות לאנשים שלא הייתה לי שום אפשרות להגיע אליהם בדרך קונבנציונלית אחרת, ואני מודה מקרב לב לכל מי שנתן כתף ותרם לפרויקט הזה.

2.

ועכשיו לחלק הפרקטי. מה אפשר לעשות עם האינפורמציה הזו, ואיך זה יכול לעזור לכם? אז הנה 5 דברים פשוטים שאתם יכולים לעשות בשביל להוריד את דמי הניהול שלכם, ובכך לשפר במידה משמעותית את רמת החיים העתידית שלכם בגיל שכבר לא תוכלו יותר לפרנס את עצמכם מעבודה.

 

הגרסה הקצרה, למי שאין כוח לקרוא – מה אפשר לעשות עם דמי הניהול שלכם?

1. בדקו מה גובה דמי הניהול שלכם

2. השוו את עצמם לממוצע – אתם משלמים יותר או פחות מאחרים

3. אם אתם משלמים הרבה, או את המקסימום, זה הזמן להרים טלפון. או לסוכן או (עדיף) ישירות לגוף הפנסיה שלכם. וכן, תצטרכו להתאזר בסבלנות בשביל זה

4. תגידו שאתם לא מוכנים לשלם את דמי הניהול הגבוהים. אם אתם משלמים את המקסימום, סביר להניח שתוך מאמץ קטן תוכלו לקבל הנחה משמעותית. בעיקר אם השכר שלכם ממוצע ומעלה

5. לא הולך? אין בעיה, פנו לגוף הפנסיה המתחרה ותגידו שאתם רוצים הצעת מחיר. סביר להניח שתקבלו הצעה טובה יותר. אחרי שתמלאו את הטפסים שלהם, גוף הפנסיה שלכם יקבל על כך הודעה, ויהיו לו שלושה שבועות לשמר אתכם. תופתעו לשמוע עד איפה הם יהיו מוכנים לרדת

כל זה דורש מאמץ, אבל זה אפשרי.

 

הגרסה הארוכה, למי שיש לו כוח לקרוא – מה אפשר לעשות עם דמי הניהול שלכם?

(1)

חפשו את המעטפה עם המכתב ההוא מקרן הפנסיה שלכם. פתחו אותו. חפשו במקום הרלוונטי מה גובה דמי הניהול שאתם משלמים. זה כתוב בסינית, אבל זה שם. יש שני סוגים: דמי ניהול מתוך ההפקדות החודשיות (קרוי לפעמים גם מדמי הגמולים או משהו בלתי סביר אחר) ודמי ניהול מתוך סך החיסכון (קרוי גם מתוך הצבירה, או הנכסים הצבורים או משהו כזה).

(2)

מלבד דמי הניהול שאתם משלמים, קרן הפנסיה שלכם מוכרחה לגלות לכם גם מה דמי הניהול הממוצעים שהיא גובה מכלל החוסכים שלה. הנתון הזה מופיע בדוח שהם שולחים להם. ובמלים אחרות, אתם יכולים להשוות בקלות ולבדוק האם אתם משלמים מעל לממוצע או מתחת לממוצע.

הנה כללי אצבע מה זה דמי ניהול גבוהים או נמוכים: אם אתם משלמים 6% מכל הפקדה חודשית ועוד 0.5% מסך החיסכון שצברתם סימן שאתם משלמים את המקסימום שקרן הפנסיה שלכם יכולה לגבות על פי חוק. את המקסימום. זה קורה אם אתם לא מאוגדים, אם המעסיק שלכם לא דאג לכם, או סתם אם עברתם מקום עבודה וההטבה שהייתה לכם מהמקום הקודם נגמרה ולא שמתם לב שהעלו לכם את את דמי הניהול. במקרה כזה, אפשר לדרוש אפילו החזר רטרואקטיבי.

אם אתם משלמים דמי ניהול של 3%+- מכל הפקדה חודשית ועוד 0.3% מסך החיסכון, אתם נמצאים בערך על ממוצע דמי הניהול במשק. אם אתם משלמים דמי ניהול של 2% מכל הפקדה חודשית ועוד 0.2% מסך החיסכון, אתם כנראה עובדים באחד ממקומות העבודה הגדולים במשק ונהנים מדמי ניהול נמוכים למדי (תמיד אפשר לשאוף לפחות מזה). ואם אתם משלמים פחות, ברכות, כנראה שאתם עובדים בבזק.

(3)

זה הזמן להרים טלפון. לסוכן או ישירות לגוף הפנסיה שלכם (זו האפשרות המועדפת עלי). אפילו אם אתם משלמים דמי ניהול נמוכים יחסית, כדאי להרים טלפון. לפני זה, עשו חישוב כמה דמי הניהול שלכם מגלחים לכם מהפנסיה. אפשר להשתמש במחשבון של FEEX, ואפשר להשתמש במחשבון הזה (לא רע בכלל).

אם אתם משלמים את דמי הניהול המקסימליים, דרשו לחתוך אותם בחצי לפחות. תאמינו או לא, אבל אם השכר שלכם גבוה מספיק (קרי, 6,000 שקל ומעלה), סביר להניח שתקבלו את מה שביקשתם תוך מאמץ לא גדול מדי.

(4)

אם זה לא הולך, לכו לגוף הפנסיה המתחרה. תגידו שאתם רוצים הצעת מחיר – איזה דמי ניהול הם מוכנים לתת לכם בשביל שתעברו אליהם? סביר להניח שהם יציעו הצעה לא רעה.

בכל מקרה, אם תחתמו עם גוף אחר, גוף הפנסיה שלכם יקבל על כך הודעה ויוכל לפנות אליכם בניסיון לשמר אתכם במשך שלושה שבועות. ייתכן מאוד שבתקופה הזו הוא פתאום יציע לכם דמי ניהול נמוכים יותר.

(5)

אם יש לכם כל מיני קרנות פנסיה וכל מיני ביטוחי מנהלים וקופות גמל נשכחות, שנפתחו לכם בכל מיני מקומות עבודה ואתם כבר לא מזרימים לשם כסף באופן שוטף, ובכל מקום כזה שוכבים להם סתם איזה 500, 1000, 5,000 שקל שאין לכם באמת כוח לטפל בהם, דעו לכם שגופי הפנסיה אוכלים לכם את הכסף הזה וגובים עליהם דמי ניהול מקסימליים. זה מה שמאפשר להם החוק.

כך שעדיף לקחת את הכסף הזה ולאחד אותו, כלומר להעביר אותו אל קרן הפנסיה שאתם כן מעבירים אליה כסף באופן שוטף.

 

3.

לפני שאתם עושים משהו, דעו שיש עוד פרמטרים שמשפיעים על איפה כדאי לשים את הכסף, מלבד דמי הניהול. תשואות, איכות השירות, ההיסטוריה של החברה (ובעיקר ניקיון הכפיים שלה), הגודל של הקרן, מסלולי ההשקעה. לא רק דמי ניהול.

אבל דמי ניהול הם מרכיב מרכזי, כי הם משפיעים באופן מהותי על רמת החיים העתידית שלכם. ולכן, לכל הפחות, כדאי להקדיש להם קצת תשומת לב, ולנסות ככל האפשר להוריד אותם.

בהצלחה.