שחור לבן

יונתן שלח לי לינק לריכוז די מגניב של תמונות ישנות, בעיקר של כבישים, מכוניות, ושאר סוגי תשתיות. בקיצור, יודע יונתן לב בהמתו.

הנה למשל גשר מעריב (בתל אביב) במהלך הקמתו (1976):
גשר מעריב בהקמה

והנה מגדל שלום בבנייה (1964):
למעלה עוד יהיה לונה פארק

הנה מפרץ אילת כשהוא באמת היה גן עדן (1960):
כי עוד לא בנו את הטיילת והקניון

והנה הכניסה לירושלים (1969):
בנייני האומה כבר עומדים על תילם

למתקדמים: מאגר תמונות אדיר של מקומות רבים (קרא: קדושים) בארץ ישראל, עוד משלהי המאה ה-19. באדיבות שחר, נדמה לי.

מציצנות

ההשקה המחודשת של פיקסה זימנה איתה פיצ'ר חביב, שמאפשר לכל ארחי פרחי לראות בתצוגה מתחלפת תמונות אקראיות שהועלו לאחרונה לשירות אכסון האלבומים. (ומי שתוהה למה אני כותב כמו קוקסינל, יש לזה הסבר, אבל אני אחסוך אותו ממכם)

אני לא לגמרי משוכנע מה הסיבה, ולמרות שאני יודע שזה הולך להותיר רושם קצת מוזר, אני חייב להודות שאני נהנה לשבת ולבהות בתמונות האלה במשך דקות ארוכות. 

לא יודע למה. אולי זה בגלל שתמונות, במרבית המקרים, משקפות רגעים טובים בחיי אנשים, או לפחות מספיק חשובים כדי שמישהו יטרח להנציח אותם מתוך איזה רצון להעיף בהם מבט שני מתישהו ולהיזכר. אולי זה ההתענגות על הרגע של חלק מהמצולמים, או המבט ששמור לחבר קרוב, או בן משפחה, שמשום מה ניבט אלי. 

ובחלק מהמקרים  אתה בוחר להביט באלבום השלם, והתמונה לובשת לפתע משמעות אחרת. תמונה של זוג זועף יכולה להצטלם בארוחת ערב בין שני נאהבים שזה עתה רבו, או בין שני ידידי ילדות בפגישת מחזור בחלוף שנים רבות. כל שלב מוסיף עוד נדבך לסיפור. תמונה של חרדים מתפללים באלבום שמתוייג כ"פלסטין" בפרופיל של מטייל.

ולפעמים, זה סתם ילד סיני מצחיק.

תעיפו בזה מבט. זה כיף.

מוץ ותבן

ליאור שיתף ברידר את אחד הדברים הטובים שיצא לי לראות בזמן האחרון. אין הרבה אנשים מה שאני הולך להגיד עכשיו ידבר אליהם באופן עמוק, אבל הי, שיהיה:

כשאני כותב לעיתון אני לרוב כותב ארוך. הרבה מלים. הרבה תיאורים. הרבה מילות קישור. הרבה מיליות יחס. ככה אני, נעזר במלים רבות. לא יודע לשורר שירים. מוגבל.

העורכים שונאים אותי בגלל התכונה הזו, ובגלל תכונות נוספות. במקום ידיעה של 150 מלים, אני שולח להם 300 מלים, ותוקע אותם עם כאב ראש גדול. בעיה.

הלינק הבא, מציג בתהליך הפוך את מה שעובר על חלק גדול מהידיעות שאני שולח לעיתון. אם מבין קוראי "תחשוב טעים, יהיה טעים." מסתתר אומן פלאש או מחשבים או השד יודע איך קוראים לטכנולוגיה שבה עושים את הדברים האלה, הוא מוזמן לעשות את אותו הדבר רק בסדר הפוך, ואז זה יתאר במדויק את מה שעובר על הדברים שאני כותב.

בכל אופן, להנאתכם: יצירת המופת של ג'ו דייוויס.

למתקדמים: תמונות של ג'ו דייוויס. הוא מצלם כמו צלם בריטי אחר, מפורסם מאד, שאת תערוכתו ראיתי במוזיאון הריינה סופיה במדריד בשנת 2003. חבל שאני לא זוכר את שמו. זו היתה אחלה תערוכה.

גם אני פרסומת למי עדן

כמה תובנות למקום עלינו:

1.
חיי לא היו אותם חיים ללא האח הגדול.

2.
יוסי בובליל המלך.

3.
יותר מהכל, מזכירה לי האח הגדול שבת שמירות בבסיס ברמאללה. אתה תקוע עם מעט אנשים, כולם מעפנים, אין לך מה לדבר איתם, נגמרות לך הסיגריות בקצב, אתה מת ללכת, ואין מה לעשות.

4.
יוסי בובליל המלך. היום, כשהייתי אמור לעבוד, הקשבתי לו מדבר עם אשר על חרבונים. זו היתה פסגת יומי. להקשיב לבובליל מדבר על חרבונים. ופלוצים, גם. לא המצאתי, בחיי.

5.
אני חושב שהאח הגדול היא קלאסיקה בהתהוות. ניסוי סוציו-אנתרופו-וכו' מרתק. צריך לשים שלושה אנשים, במשמרות, שישבו על האינטרנט ויתמללו את מה שהולך לשם. לטובת הדורות הבאים, למען עתיד ילדינו, לשם חיסול הטרור.

5.5
המון תובנות היו שם במהלך היום. הם הכינו צהריים. הם דיברו על זה שאסור לשתות מים מהברז כי ההפקה הבטיחה להם אספקה שוטפת של מי עדן. הם דיברו על מי צריך לשטוף כלים. הם דיברו על אלוקים. ועל המדע. ועל ההתנתקות. ואז היו כמה שוטים של כסאות. סתם כסאות, בלי כלום. והיה גם דיון קצר על סיגריות. את זה לא ראיתי, את זה אני מנחש. וגם, וזה באמת היה רגע מרגש, קלטתי את רנין שוטפת אפרסק. או תפוח. אני לא בטוח.

5.75
ותהיתי – מה יקרה אם אחד המשתתפים יתחיל להגיד כל הזמן, באופן בלתי תלוי, "נביעות"? או, "מי עין גדי"? או, "סאן בנדטו"? מה יקרה אז? או נגיד – ערוץ 2 זה קקי. או, אני שונא את הוט. או, יגאל עמיר המלך. מה יקרה אז?

6.
תסלחו לי על הבוטות, אבל אם לצאת מנקודת הנחה שבשלב כלשהו – נניח, עוד יומיים – כולם יתחילו להזדיין עם כולם, הרי שאני מחכה לרגע שבובליל הגדול יזדיין עם הבת שלו. אני לא אומר את זה מתוך כוונה רעה. אולי הם יהיו שיכורים, אולי הוא יתבלבל במיטה. אבל דבר אחד אני יודע, ביום שאחרי, מהדורת החדשות של ערוץ 2 תקבל 100 אחוז רייטינג.

7.
צפייה נעימה.

יקר לי 750 שקל

אתמול, בדרכי חזרה לירושלים בשעת לילה מאוחרת, צילמה אותי מצלמת מהירות בכביש מספר ארבע, מעט לפני גשר גהה. נסעתי על 120 קמ"ש, כאשר התמרורים הרבים במקום לא השאירו מקום לספק לגבי המהירות המקסימלית המותרת: 80 קמ"ש.

הפלאש היה מאד מאד ברור, ומאד מאד כואב. הרגע שאחרי הפלאש, הרגע שבו אתה מבין ש- BUSTED! – הוא רגע מעיק מאד, מתסכל מאד, ריקני מאד, שבו אתה עושה הכל חוץ מלהתרכז בנהיגה. וזה חבל, כי, כאמור, אתה נוהג במהירות גבוהה למדי.

משהו בצילום הזה עצבן אותי. מעבר לעובדה שהכביש היה ריק לחלוטין ושתנאי הדרך איפשרו נסיעה גם במהירות כפולה מזו, יש משהו בעובדה שהחוק במדינת ישראל לא תקף לגבי כולם במידה שווה. כלומר, אני יודע שעברתי על החוק, ואני יודע שאני לא מעל לחוק, ואני יודע שאני צריך לקבל את העונש הקבוע בחוק על העברה הזו. אם אני מבין נכון, הקנס יהיה 750 שקלים. זאת בהנחה שלא עברתי ולו בקמ"ש אחד קטן את ה-120, כי אחרת אני אמצא את עצמי מול שופט.

בתקופת ההתנתקות, להבדיל, היו הרבה אנשים בישראל שעברו על החוק. היו כאלה שחסמו את נתיבי איילון, היו כאלה שהתפרעו, היו כאלה שסירבו להתפנות, היו כאלה שתקפו שוטרים בכל מיני חומרים כימיים, היו כאלה שפיזרו נינג'ות על הכביש ליד כפר חב"ד. הרבה הרבה אנשים שנפתח להם תיק פלילי במשטרה.

ולמה אני מזכיר את זה? משום שח"כ עמירה דותן (קדימה) חשה שזה לא פייר. היא בעיקר חשה את חוסר הצדק אל מול העובדה שרבים מבין המתפרעים ופורעי החוק של תקופת ההתנתקות הגיעו לגיל גיוס, והגיוס הזה עומד בסימן שאלה כל עוד יש לך רישום פלילי. אז מה החליטה ח"כ דותן לעשות? היא הגישה הצעת חוק – שלדעתי גם אושרה באחת מן הקריאות, לא זוכר באיזו – שהרישומים הפליליים בגין עבירות כאלה ואחרות בתקופת ההתנתקות יימחקו, או לא ייחשבו לצורכי גיוס לצה"ל. מגניב לא? יש חוק, ויש מי שמעל לחוק. ועוד באיזו תואנה – בשביל הגיוס לצה"ל. זהו אותו הצה"ל שכלל לא מעוניין באותם פורעי חוק, שביום פקודה עתידי ממילא לא יקשיבו למפקדים שלהם אלא לרבנים שלהם. ואת זה לא אני אמרתי, את זה אמר תחקיר בערוץ אחד מהשבוע שעבר שהציג את הפטורים מגיוס על סעיף 21 נפשי שצה"ל מחלק בימים אלו בסיטונאות לפרחחי ההתנתקות האלה.

ולסיום, אני אשלם את הקנס המגיע לי, למרות שאני חושב שזה טיפשי מאד. מחוקק נאור היה מאפשר דיפרנציאציה בהגבלת מהירות הנהיגה המותרת – על פי שעות מסוימות, על פי מידת נפח התנועה, על פי כל מיני קריטריונים אחרים שאפשר לחשוב עליהם. אבל לא, המחוקק קבע, אני עברתי על החוק, ולכן מגיע לי העונש. חבל רק שהמחוקק חושב שישנם חוקים שניתן לבטל אותם, או להתעלם מהם, בעבור קבוצות כאלה ואחרות. אם להם מגיעה מחיקה של הרישום הפלילי שלהם בעבור עבירות של ממש, עבירות שמסכנות חיים לא פחות מהנהיגה במהירות המופרזת שלי, לי מגיע שיוותרו לי על ה-750 שקלים. אני אסתפק באזהרה.