ח"כים יקרים

הבוקר התפרסם טור שלי בעיתון, שמבחינתי מהווה פיילוט לסגנון חדש של כתיבה בעיתון שאני רוצה להתחיל ליישם ברגע שהכנסת תחזור לפעילות נורמלית והטור השבועי שלי יחזור לחיים. במהלך היום קיבלתי מחמאה מאחד מידידיי ושמחתי מאד. אשמח לשמוע דעתכם. תבלו (זו הגרסא הגולמית, אבל הטקסט כמעט שלא שונה בשביל העיתון. מסיבה שלא ברורה לי הוא פשוט לא עלה לאתר).

0.
אומרים שבחיים ישנם רק שני דברים בטוחים: המיסים והמוות. אבל בישראל ישנו דבר נוסף שודאי תמיד. בכל רגע נתון, בעת גאות כלכלית או בעת משבר עולמי, ישנם תמיד 120 עובדי ציבור שמקבלים משכורת מן המדינה, בין אם הם עובדים בפועל ובין אם לאו. היום, לאחר חצי שנה של פגרה ובטלה חקיקתית, תושבע הכנסת ה-18. אולם עד שתושבע הממשלה החדשה, בעוד כחודש פחות או יותר, נבחרי הציבור החדשים לא יעשו דבר. יתרה מכך, מיד לאחר השבעת הממשלה, תצא הכנסת לפגרה נוספת, בת חודש. במלים אחרות, השינוי הגדול שיתרחש היום, הוא שבמקום שנמשיך לשלם את משכורתו של הח"כ הפורש יצחק גלנטי, מן הגמלאים, נתחיל לשלם את משכורתה של הח"כית הטריה, פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו. זוהי המשמעות הכלכלית האמיתית של היעדר ואקום שלטוני.

1.
כשירות לנבחרי הציבור החדשים, הנה כמה דברים שתוכלו לעשות בזמן החופשה האקסלוסיבית שלכם, וגם כמה הצעות להמשך הדרך. ראשית, תוכלו להתחיל וללמוד את הצעת התקציב לשנת 2009 שהונחה על שולחן הכנסת, ואת חוק ההסדרים המלווה את התקציב. נכון, שינויים לא מעטים יוכנסו בזה ובזה מיד לאחר שתושבע הממשלה, ובכל זאת, חלקים גדולים יישארו ללא שינוי. זה הזמן, למשל, להתוודע להיקף תקציב המדינה או לתחזיות העגומות לגבי הירידה בהכנסות ממיסים. אם תחפרו בחוק ההסדרים, תוכלו ללמוד על הרפורמות המבניות שמשרד האוצר מבקש לערוך בענפים שונים במשק, ולהבין בדיוק על מה תתבקשו להצביע בעד או נגד כשתחזרו מן הפגרה. אחרת, תהיו גם אתם רובוטים שמתבקשים להרים את ידיכם בעד או נגד, ולחרוץ גורלות, מבלי שיש לכם מושג על מה בכלל מדובר.

2.
החרוצים שבכם יכולים להתחיל ולחפש נושאים לקדם בהם הצעות חוק. גם אם לא תצליחו לחשוב על משהו לבדכם, תמיד ישנם הלוביסטים שישמחו לעזור. הרי ממילא בשבועות האחרונים כבר פנו אליכם חלק מהם, הציגו את עצמם, סיפרו על תחומי העיסוק שלהם, וניסו לבדוק אם תוכלו לשתף פעולה. בעוד ששיתופי פעולה בין ח"כים, המייצגים את האינטרס הציבורי, לבין לוביסטים, המייצגים את האינטרס העסקי של שולחיהם, הינם לגיטימיים כל עוד הינם בגבולות החוק, בכל זאת בקשה אחת לנו מכם כנציגי העם. לפחות הואילו בטובכם לקרוא לעומק את הצעות החוק שמגישים לכם הלוביסטים, בטרם תגישו אותן בשמכם, בשביל שתוכלו להבין את המשמעויות הרחבות שלהן. מי יודע, אולי על הדרך תשכילו להשחיל פנימה איזו רעיון מוצלח משלכם, או שתבינו כי הצעת החוק שהוגשה לכם פוגעת באינטרסים של קבוצות רבות בישראל.

3.
ודבר אחרון. השיח הפוליטי על שינוי שיטת המשטר הפך באחרונה לבון טון. אבל לפני שרצים לבצע מהפכות, אפשר להתחיל לחולל את השינוי מבפנים. נשמח אם למשל, בתור התחלה, תואילו בכלל להגיע לדיוני ועדות הכנסת. ואם כבר הגעתם, נשמח אם תהיו מוכנים, אם תדעו מהם הנושאים שעל סדר היום, אם תדעו מהם היתרונות והחסרונות של הדברים שעליהם אתם מתבקשים להצביע כמו רובוטים, ואם תישארו בדיונים עד סופם, גם לאחר שמצלמות הטלוויזיה יצאו מן החדר.

קבס – לייב בלוגינג?

לפני הכל, למען הסר ספק ולמען לא יצוטט שלא כהלכה במקומות אחרים: כל מה שנכתב כאן נכתב על דעתי ולא על דעת העיתון שאני עובד בו. תודה

כתב הכלכלה של גל"צ, מתן חודורוב, פרסם הבוקר ב"מה בוער" ידיעה בלעדית לפיה בהנהלת האוצר מותחים ביקורת חריפה על התנהלותו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. בידיעה של חודורוב צוטטו בכירי האוצר – אבל לא בשמם, כמובן – כאומרים דברים איומים ונוראיים על פישר. כל כך איומים, שלא אחזור עליהם כאן.

בעוד שיש לי המון מה לומר על הסיפור הזה, אומר רק דבר אחד, כי אני מנוע מלומר את הדברים האחרים: אותו בכיר באוצר שהדליף את הידיעה הזו (ויש בדיוק שני מועמדים לכך), נהג בתבונה, מבחינתו, כשהדליף את זה דווקא לגל"צ. אותו בכיר ידע שלו היה מדליף את זה לאחד העיתונים הכלכליים, הרי ששני העיתונים הכלכליים האחרים לא היו מתעסקים באייטם הזה, כי לא עושים פולו אפ על מתחרים. ברגע שהידיעה הודלפה לגל"צ, אין מניעה שכל העיתונות הכלכלית תתעסק בזה, לרבות העיתון שאני עובד בו, למורת רוחי.

אגב, עובדה זו לבדה מעידה על כוונת המדליף – לעורר מהומה סביב הסיפור הזה, לא משנה מה עלול להיות המחיר. גועל נפש.

ויש הערה: בימים כתיקונם, שר האוצר היה צריך לזמן אליו את אותו בכיר, או בכירים, ולנזוף בהם באופן פומבי (באופן דומה לנזיפה של אולמרט באלוף במיל' עמוס גלעד בשבוע שעבר), ואולי אף להעיף אותם לכל הרוחות. יעקב נאמן אמר דברים דומים ברדיו הבוקר. אלא שהימים אינם כתיקונם, וממילא ההתנהלות הפנימית באוצר היא שונה בתכלית מאשר במשרדי ממשלה אחרים.

ויש עדכון מעניין: זמן לא רב אחרי הפרסום בגל"צ, הזדרזו במשרד האוצר להוציא תגובה בזו הלשון:

ממשרד האוצר נמסר כי שיתוף הפעולה בין בנק ישראל למשרד האוצר הינם פורים ומפרים באופן שוטף, ובטיפול במשבר הכלכלי בפרט. הניסיונות לתקוע טריז בין הגופים אינם אחראיים ונדונו לכישלון.

(ההדגשה היא שלי)

הקוראים חדי העין יבחינו מה יש בתגובה הזו, ומה אין בה, ומה נאמר בה במרומז. בעיניי זה מדהים, לא פחות.

ויש גם טוקבקים, כי הסיפור הזה עוד ימשיך להתגלגל: הטוקבקים לסיפור הזה, באתרים של גלובס והמארקר, מעניינים לא פחות מן הסיפור עצמו. חלק גדול מן הטוקבקים, בשני האתרים, יוצאים נגד פקידי האוצר ומשבחים את פישר. מלבד כל אלה, נשא חן בעיניי במיוחד טובקבק מספר 38 במארקר (של כותב בשם רן, תחת הכותרת "אחריות עיתונאית"):

אחת ולתמיד, מי הם בכירים באוצר???
לא יכול להיות שיבואו עיתונאים וישפכו שמן לתוך מדורה על ידי שימוש במונח בכירים
או שיגירו שמות כדי ששר האוצר והנגיד יוכלו להתמודד איתם או שלא יכתבו בכירים
העיתונאים חיבים לקחת אחריות על ערעור המוסדות החושובים ביותר לניהול המדינה
אין כאן אמירה כנגד תפקיד העיתונאים בחשיפת האמת, אך כאן אין אמת יש רכילות !!!

והנה עוד תגובה: בינתיים, מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, עלה לשידור אצל רזי ברקאי והגיב על הדברים. הוא אמנם לא הכחיש, אבל שהוא לא שמע את הדברים בפורום שהיה תחת ניהולו (קרי, לא מדובר בישיבה של הנהלת המשרד) וכי הוא מגנה אותם. הוא אמר בפירוש שמדובר בשטות, בקשקוש, ואמר שמדובר באמירה לא ראויה, ושמי שאמר אותם אינו ראוי בעצמו. אלה דברים מאד קשים כשהם נאמרים בשידור חי מפי מנכ"ל משרד האוצר, שנשלח מטעם המשרד בשביל להגיד את דברו. שוב, כמו בתגובה הרשמית, גם כאן ישנם הרבה דברים שלא נאמרים במפורש, אבל בהחלט נשמעים במרומז.

וזה כבר SMS שקיבלתי ממישהו שאני מעריך את דעתו, לאחר שביקשתי את דעתו:

מלחמות יהודית מזיקות ביותר – הדבר האחרון שהמשק זקוק לו. כשיהיה שר אוצר סמכותי, זה יגמר

בגן החיות התנכ"י

בעקבות הפוסט הקודם, זה עם האישה והקוף, העיר לי עמיתי מיקי הבוקר כי אילו הייתי עושה את עבודתי העיתונאית ביסודיות, הרי שהייתי מוצא בנקל את התשובה לשאלה ששאלתי בסוף הפוסט, והיא – כיצד האישה הצליחה גם להיפצע אנושות מידי הקוף התוקף, וגם להורגו. מאוחר יותר, הקורא והעמית אורי עשה לי שירות טוב וצירף בתגובתו לינק לידיעה המלאה בהארץ השופכת אור על הסיפור כולו. כעת, ברשותכם, הבה נעקוב אחר השתלשלות העניינים, שלב אחר שלב, כפי שפורטה בידיעה המלאה ב"הארץ":

טראוויס, השימנפזה המאולף שכיכב בעבר בפרסומות טלוויזיוניות לחברת קוקה קולה ולמותג ההלבשה האמריקאי old navy נורה למוות אתמול (שני) בידי המשטרה לאחר שתקף אשה ופצע אותה קשה.

מה אנו יודעים עד כה? שבדומה לישראל, גם בארה"ב יש שימפנז שהפך לסלב, רק שבארה"ב מדובר בשימפנז אמיתי.

המשטרה מסרה כי השימפנזה, שבמשך 15 שנותיו חי בקרב בני אדם בעיר סטמפורד שבקונטיקט, ארה"ב, השתולל ותקף מספר אנשים ביניהם את בעליו ושני שוטרים.

אהה, מכאן אנו למדים שבארה"ב מגדלים קופים כחיות מחמד. לקוף, כך נדמה, נמאס מזה שהבעלים המטומטמים שלו מגדלים אותו בבית, והחליט לבצע בהם את זממו. כעת הסיפור הופך להיות פרוע יותר:

השימפנזה, שמשקלו 90 ק"ג, ברח אתמול מבית בעליו, סנדרה הרולד. חברתה של הרולד, קרלה נאש הגיעה למקום על מנת לעזור לה בחיפושים. אולם, ברגע שיצאה נאש מרכבה התנפל עליה השימפנזה בפראות. הרולד ההמומה רצה חזרה לתוך הבית והתקשרה למשטרה.

ובכן, מתברר שלאישה שמגדלת קוף בביתה יש חברים, ולא רק דמיוניים, או לכל הפחות חברה אחת, בשם קרלה. ומה עשתה האישה שמגדלת קוף בביתה אחרי שהקוף תקף את חברתה המסורה? הנה:

לאחר שדיווחה לשוטרים על התקיפה היא יצאה במהירות מהבית חמושה בסכין מטבח. מהמשטרה נמסר כי על מנת להציל את חברתה, הרולד דקרה כמה פעמים את השימפנזה, שהיה חיית המחמד שלה במשך שנים רבות.

כך מביעה האישה את נאמנותה לחיית המחמד שלה. אחרי שגידלה את הקוף במשך 15 שנים, היא החליטה שהגיע הזמן לצאת לפעולת נקם. לא פלא, נדמה לי, שהקוף היה הראשון להתקומם, בבחינת "הקם להורגך – השכם להורגו". לדעתי, עם קצת תחקיר אמיץ מצד כתב המקומון השכונתי, תיחשף בפנינו בקרוב מאד פרשת התעללות מינית חמורה מאד של האישה בקופה. בינתיים, נמשיך:

לאחר ההתקפה הראשונה, השימפנזה ברח אל תוך ביתה של הרולד והחל להשחית את הרהיטים עד שהגיעה המשטרה למקום.

קוף חכם,

השוטרים ניסו למנוע מהשימפנזה לצאת מהבית, על מנת שהרופאים יוכלו לטפל בנאש הפצועה. אולם, השימפנזה יצא שוב החוצה והחל לרדוף אחר השוטרים שנסוגו למכוניותיהם.

קוף חכם מאד אפילו,

טראוויס היכה במראת הצד של ניידת משטרה ואז אף פתח את דלת המכונית בניסיון לתקוף את השוטר שישב בתוכה.

ויצירתי.

בתגובה ירה השוטר בשימפנזה מספר פעמים וזה ברח מהמקום לכיוון הבית.

כעת אנחנו למדים שארה"ב היא מדינה שומרת חוק, שבה נאכפים החוקים ביד ברזל ובזרוע נטויה, ללא הבחנה בין דת, צבע, גזע, מין או השתייכות לשלב אבולוציוני כלשהו. משירו השוטרים בקוף, ומשזה ברח, לא נותר להם אלא לגזור את הקופון ולהפוך לגיבורים המקומיים:

השוטרים עקבו אחר סימני הדם שהשאיר אחריו וגילו את גופתו בתוך הבית.

סיכום עד כאן: קוף מת – 1.

קרלה נאש אושפזה במצב קשה לאחר שספגה פציעות בפניה ובידיה. בעליו של טראוויס, סנדרה הרולד, ושני שוטרים נוספים סבלו מפציעות קלות.

סיכום עד כאן: קוף מת – 1, נפגעים בקרב המטומטמים של העיירה – 4. ועכשיו, כפי שמחייב הפרוטוקול לעשות לאחר כל אירוע חמור, יש לתחקר ולבדוק מה הביא לתקיפה הנוראית. הנה:

המשטרה מסרה כי לא ידוע מה הוביל להתפרצותו האלימה של השימפנזה. מומחה מגן החיות בברונקס ספרה כי שימפנזות הן חיות בלתי צפויות ומסוכנות, אפילו לאחר שחיו שנים בקרב בני אדם.

טוב שגן החיות מחזיק גם מומחים. חומר למחשבה: אולי בפעם הבאה כדאי שהמומחית תגיד את זה לאנשים שמגדלים קוף בביתם לפני שמגיעים אליה אנשים מהעיתון. בפסקה האחרונה של הסיפור אנחנו מגלים את הזווית הרחבה של כל העניין:

זו לא הפעם הראשונה שהשימפנזה טראוויס השתולל בעבר. ב-2003 הוא ברח מבעליו למשך שעתיים. אז ניסו השוטרים להחזירו לביתו בעזרת עוגיות וגלידה, אך הצליחו להשתלט עליו רק לאחר שתשו כוחותיו.

כן חברים, זו לא הפעם הראשונה שהקוף ניסה לשפר את מצבו העגום. והנה עוד תובנה על מנהגי האמריקנים: בפעם הראשונה הם ינסו לפתות אותך עם עוגיות וגלידה, בפעם השנייה הם כבר יהרגו אותך, קוף או לא קוף. והנה עוד חומר למחשבה, כשירות לקוראת סנדרה הרולד: למה נדרשו לך שש שנים בשביל להבין שאולי זה לא רעיון טוב להחזיק קוף בבית?

ולקוראת חדת העין, אדר – את רואה? התגית "קוף" הפכה לשימושית ביותר. מלבד זאת, מתוקף תפקידי בעיתון, יש לי הרגשה שאוכל להשתמש בה לא מעט בעתיד. אחרי הכל, משביעים את הכנסת הקרובה כבר בשבוע הבא.

ובשולי הדברים, הסיפור הזה הזכיר לי שכשהייתי קטן, אי שם בפתח תקווה, היה מבצע כזה של טרופית, שבמסגרתו, נדמה לי, היינו צריכים לאסוף אריזות ריקות של טרופית, לשלוח אותן לאנשהו, ובין הפרסים שהוגרלו היה גם קוף. אני לא יודע אם מישהו מקוראיי זוכר את המבצע ההזוי הזה, אבל אני מוכן להישבע שכך היה. במבט לאחור, אולי כל הדמעות שהזלתי על אי זכייתי במבצע ההוא היו לחינם.

ובאקט אחרון של הומאז', ולמי שתהה בעניין הכותרת של הפוסט הזה ושל הפוסט הקודם, אני מביא כאן את שירה האלמותי של להקת "ועד בית" – בלוז הקוף והג'ירף. האזנה נעימה.

[audio:http://urban.war.2007.googlepages.com/thegiraffandmonkeyblues.mp3]

(למתעניינים, הנה סיפורה המלא של הלהקה, והנה שלל שיריה).

אני וסוד קופי

יובל דרור טוען תמיד, בצדק, שפינת המבזקים של וואינט היא סוג של פח זבל – כל דבר יתפרסם שם, בין אם מעניין וחשוב ובין אם לאו. הערב, לדעתי, "הארץ" פצחו בהומאז' מרגש לוואינט:

קוף

לפחות הוא היה בוגר

ואגב – נדמה כאילו הסיפור המעניין יותר הוא איך לעזאזל הצליחה האישה האמריקנית גם להיפצע באורח אנוש, וגם להרוג את הקוף.