אני מצטער שאני ממשיך לירות לעצמי ברגל, אבל אחר הצהריים עלתה באתר של העיתון ידיעה בעלת הכותרת הבאה:
למחולל המהומות יש כבר 9% במאינד
כותרת המשנה, למקרה שלא הבנתם, הייתה כדלקמן:
לויד מילר, הפיננסייר האמריקאי שניהל מאבק עיקש בחברת פארמוס, הגדיל את אחזקותיו בחברת הבילינג. המייסדת: "זו רק השקעה פיננסית"
ואני אומר – שירה.
לקריאה נוספת: מחברים את ישראל לכלכלה
בשבת האחרונה טיילתי בירושלים עם שלוש אחייניותיי, בנות החמש וחצי והשלוש. השבת הייתה אביבית ונעימה, ואת הטיול התחלנו לרגליי טחנת הקמח בשכונת ימין משה, כי ילדים אוהבים אובייקטים חריגים. אחרי שניסינו להבין מדוע אין סוסים שקשורים לכרכרה של מונטיפיורי (כי הם היו נחנקים מאחוריי הזכוכית), ואחרי שהעדפנו להתגלש על המעקה מאשר להבין מי היה מוניטיפיורי ומה זאת ימין משה, ירדנו במדרגות אל עבר בריכת הסולטן, ומשם טיפסנו מעלה עם הרחוב, עד שהגענו אל הגשר שמעל לסינמטק.
עמדנו על הגשר והשקפנו על העיר העתיקה. התכופפתי כך שאהיה בגובהן של הזאטוטות. הן הביטו בפליאה בכנסיית הדורמיציון שזהרה בגאון באור השמש בצידו השני של גיא בן הינום. על תורן הכנסייה התנופף דגל לבן ועליו צלב אדום. הבנות השתאו. הן שאלו אותי מי גר בארמון הגדול. הקטנה שבהן מייד ענתה לעצמה, "סינדרלה!", אבל בנות החמש וחצי לא קנו את הסיפור הזה. הן כבר גדולות מדי. מכיוון שלא רציתי להסתבך בהסברים, אמרתי להן שמדובר בכנסייה, ולא בארמון, ושגרים בה נוצרים.
בדיעבד, מתברר שזו הייתה טעות. הקטנות הסתובבו אלי בעיניים שואלות. "מה זה נוצרים?", שאלה אחת מהן. לך תסביר לילדה בת שלוש מה זה נוצרים, ומי היה ישו, ועל מה ולמה כל המהומה. בניסיון לפשט את העניין, אמרתי משהו כמו שיש יהודים, שזה אנחנו, ושיש נוצרים. ואז שאלה אחת מהן שאלה מעניינת, באופן כמעט אוטומטי, "אז רגע, הם טובים או רעים?". האחרות הצטרפו בהנהונים לשאלה של אחותן. "למה שהם יהיו רעים?", שאלתי אותה. "כי הם לא יהודים", היא ענתה, והוסיפה, "ואנחנו יהודים".
בשביל לקצר את העניין, ניסיתי לשכנע אותן שהנוצרים לא רעים ולא טובים, כמו שאנחנו לא רעים ולא טובים. זה לא הלך. בסוף התפשרתי על זה שהם טובים. עדיף מכלום, אני מניח.
בהמשך הטיול, הגענו לשער יפו. ניגשנו אל מוכרי הבייגלה וקנינו בייגלה יבש עם זעתר תפל, ומים קרים. ישבנו בצד החומה לשתות ולאכול ולנוח מן הטיול. ממש מאחורינו, עמדה קבוצת גברים שדיברו ערבית בינם לבין עצמם. שאלתי את אחת הקטנות, שישבה לידי ושמעה את הגברים מדברים, אם היא יודעת באיזו שפה הם מדברים. היא מתחה צווארה ופרשה אזניה להאזין. כעבור רגע אמרה כשואלת, "ערבית". הופתעתי, ואמרתי לה שהיא צודקת. ומייד לאחר מכן, באופן אוטומטי לחלוטין, היא שאלה – "אלה ערבים טובים או רעים?"
בשבוע שעבר כתבתי כאן על כך שאני מעוניין שוועדת השרים לענייני חקיקה תהפוך לשקופה יותר, בין היתר על ידי עריכת פרוטוקול ופרסומו לציבור, לטובת שתי מטרות: (1) שקיפות – שיידע הציבור כיצד ומדוע מחליטה הממשלה הנבחרת לתמוך או להתנגד להצעות חוק (2) בשביל לחשוף עוד טפח מפעילות הלוביסטים אל מול הממשלה.
ציינתי בסוף אותו פוסט שיש לי ידיד באחד ממשרדי הממשלה שמתנגד נחרצות לעמדה שלי, והבעתי תקווה שהוא יעלה את עמדתו על הכתב. אז הוא עשה את זה, ועל כך אני מודה לו. הנה עמדתו, בלי עריכה:
***
לצערי עורבבו כאן ביחד, טיעונים מטיעונים שונים יחד עם אי דיוקים.
החלטות ועדת השרים מפורסמות. וכן רשימת השרים שהשתתפו בישיבה.
הכותב מבקש לדעת מה הנימוקים של שר מאן דהוא להצביע באופן כזו או אחר. האם נימוקי ועדת הכלכלה מפורסמים- האם כל חבר כנסת בטרם מרים את ידו מפרסם במקום כלשהוא את הנימוקים לאופן בו הצביע? האם עושה כן יחד עם הצבעתו במליאת הכנסת?
מה בדיוק הכותב מבקש? אין "הנמקה" לשרים שמצביעים, כל שר ונימוקיו.
באופן דומה הסיבות להורדת נושאים מסדר היום, הן רבות ומגוונות, אבל זה בדרך כלל קורה לבקשת חבר הכנסת או מתואם עימו, בדומה להסרת נושאים מסדר יומה של הכנסת. גם הסיבות לאלו לא מפורסמות.
אבל הטיעון המהותי והחשוב שעולה כאן הוא שיש לפתוח את ועדת השרים לחקיקה על מנת לחשוף את עבודת הלובסטים. אלא שלא ברור הקשר בין השניים. עבודת הלובסטים היא הרי סמויה מן העין, גם בכנסת, וגם בממשלה, ולא ברור כיצד פתיחת ועדת השרים, והפרוטוקולים שלה "יחשפו" את פעולת הלוביסטים. אם כבר, פתיחת הוועדה רק תגביר את הלחצים ותאפשר דריסת רגל (שגם ככה קיימת) לאותם ציבורים מתוחכמים, בעלי ממון, מאורגנים, שיכולים להרשות לעצמם לשלוח את אותם לובסטים לשכנע את הנבחרים. ועכשיו גם יוכלו לעקוב ביתר קלות, ולברר האם פעלו כפי שהתבקשו.
ועדת השרים לחקיקה, במתכונת הקיימת, בכל זאת, עדיין מאפשרת דיונים מקצועים (באופן מוגבל, בכל זאת מדובר בשרים, שהם פוליטיקאים ולכן ההחלטות שלהם בסופו של דבר פוליטיות, זו השיטה). אגב, לפעמים, למרבה ההפתעה זה נכון ששר הבריאות יצביע נגד הצעה שעניינה שיפור בריאות הציבור. מטעמים עניינים! כי ההצעה לא טובה, לא נכונה מבחינה מקצועית (גם אם רוח ההצעה טובה וזה קורה לא פעם), לא תואמת את השיטה, כי יש לה עלות רבה. כן, גם עלות זה שיקול. לגיטימי. בעולם של תקציב מוגבל. ויש מקום גם להתנגד להצעות שעניינן פטור ממע"מ על תרופות, כי אגב, לא לכך נועד מכשיר המע"מ. אם רוצים לעזור לחולים, יש דרכים אחרות, ישירות, מתאימות יותר.
נראה בסופו של דבר שהנזק שייגרם עולה על התועלת המבוקשת. וחבל. כדאי להשקיע מאמצים בחשיפת פעולת הלובסטים. חשיפה כזו היא חיונית וחשובה. וטוב שתעשה יותר.
אך לא מפתיחת פרוטוקולים של ועדת השרים תבוא הישועה. למעשה מה שהכותב מבקש הוא דבר פשוט: גישה ישירה למוחם של השרים. לדעת מי השפיע עליהם ואיך. זה היה יכול להיות נחמד אם היה אפשרי…
ואם בענייני שקיפות עסקינן, אולי כדאי לחשוף מהם האינטרסים לפרסום ויותר מכך אי פרסום של אייטמים העוסקים בכנסת, בחבריה ובענייני חקיקה בעיתונים מסויימים? אם העורך יוכל לצרף את נימוקיו, לדעתי, זה יהיה לא פחות מעניין.
***
כעת, אם יש מישהו מכם שמעוניין לכתוב פוסט אורח בנושא הזה ולהביע עמדה נוספת, אשמח אם יכתוב לי, ואפרסם.
הבוקר כתבתי בעיתון שאחת הקואליציות האפשריות היא ממשלת אחדות של הליכוד וקדימה. ואחרי שכתבתי את זה, הבנתי איזה שטויות כתבתי. מה אחדות בזה? אלה ליכוד, ואלה ליכוד (חוץ מדליה איציק וחיים רמון). ממש איחוד משפחות מרגש.
מתישהו, בעוד כמה שנים, יסיים עופר עיני את תפקידו כיו"ר ההסתדרות, ויתמודד על ראשות מפלגת העבודה, אם תישאר עד אז מפלגה כזו. מיקי מספר לי שעיני יסיים את הקדנציה שלו בסביבות 2012, מה שנשמע בדיוק מתאים בשביל הבחירות הבאות. אם עיני יחליט להתמודד – יש כאלה שאומרים שהוא נשבע שלא יעשה את זה, אבל אני מוכן להתערב על אשך שזה יקרה – מעניין מול מי הוא יתמודד. לא במפלגת העבודה פנימה, כי אין לי ספק שהוא יזכה בתפקיד, אלא מול מי הוא יתמודד במפלגות האחרות. רוצה לומר, אילו יהיה עופר עיני יו"ר העבודה בבחירות הבאות, יש סיכוי כי ייבחר לראשות הממשלה. בניגוד לקודמו, עמיר פרץ, שהחזיק באספירציות דומות, לעיני יש דווקא סיכוי לא רע. בעיקר בגלל שהוא אינטיליגנטי.
יהיה מאד מעניין אם בבחירות הבאות, המתמודדים על ראשות הממשלה יהיו עופר עיני, אביגדור ליברמן, מישהו מהליכוד ומישהו מקדימה, אם תישאר עד אז מפלגה כזו. בהנחה שביבי כבר לא יהיה בתמונה, הקרב יהיה צמוד בין עיני לליברמן. אלוהים אדירים, אני לא יודע מה הרע במיעוטו.
אבל עד אז, כאן במציאות, חלוקת התיקים החלה. בהנחה שנתניהו יעמוד בראשות הממשלה הבאה, ש"ס יקבלו את תיק הפנים, הבינוי והשיכון, ומשרד נוסף אחד לפחות, אם לא שניים. בשלב הזה, כבר לא כל כך אכפת לי מה הם יקבלו, כל עוד הם לא יקבלו את משרד התקשורת. שכן, אם הם יקבלו את משרד התקשורת (ואז גלעד ארדן יהיה כנראה שר התחבורה, או הגנת הסביבה), תאמרו שלום לאינטרנט החופשי. הצעת החוק לסינון אתרים, שעברה כבר בקריאה ראשונה (ולכן אפשר להחיל עליה דין רציפות ולחזור ולחדש את הדיונים בכנסת החדשה מהנקודה שהופסקו), תאושר תוך זמן קצר, תוך שחברי הליכוד מרימים את ידיהם מעלה מעלה בעד ההצעה. אתם יודעים שכך יהיה. (למתעניינים – גדעון סער יהיה שר המשפטים, סילבן שלום שר החוץ – רק אם קדימה לא תצטרף לממשלה – למשה כחלון הובטח משרד התמ"ת, אלא אם התיק הזה ילך לש"ס או לישראל ביתנו, ויש סיכוי לא רע שעוזי לנדאו או יובל שטייניץ יהיו השר לביטחון הפנים).
ובינתיים, אני ממליץ לכם לרחם עליי. הכנסת הקרובה תהיה נוראית.
1.
נו.
2.
השבוע, יום לפני הבחירות, ערכנו בעיתון פאנל בהשתתפות בכירים לשעבר במשרד האוצר, שיתנו עצות מניסיונם לשר האוצר ולממשלה הבאה, לנוכח המשבר הכלכלי. במהלך הדברים יוסי קוצ'יק, שהיה פעם הממונה על השכר ומאוחר יותר גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אמר שהתקופה בה לראש הממשלה יש את הכוח הרב ביותר היא בחודש הזה שבין היום בו הנשיא מטיל עליו את הרכבת הממשלה עד יום השבעת הממשלה. בתקופה הזו הוא מלך, לאחר מכן הכל מתחיל בתהליך הדרגתי של התפוררות עד הבחירות הבאות. מאוחר יותר במהלך הפאנל אחד המשתתפים העיר שזה לא מדויק, משום שגם בתקופה שמתחילה בהתפטרותו של ראש הממשלה ועד ליום בו מורכבת ממשלה חדשה, גם אז נהנה ראש הממשלה מכוח אפקטיבי למשול. כולם צחקו בעצב, ומישהו הוסיף שאולי מוטב לקצר את כהונת ראשי הממשלה כך שתהיה רק התקופות הללו במצטבר. אוהד מראני, מי שהיה מנכ"ל האוצר בעבר, העיר שממילא זה מה שקורה כאן, פחות או יותר.
3.
באותו הפאנל, בעניין אחר, אמר אורי יוגב, שהיה הממונה על התקציבים באוצר, משהו מאד מעניין. לא מדובר בחשיפה מסעירה, אלא במשהו שכשהוא נאמר בריש גלי הוא נראה פתאום אחרת לגמרי. יוגב תומך בעמדה של נתניהו (הוא מקורב אליו) לפיה צריך להאיץ את תהליך הפחתת המיסים. יוגב הסביר, שהמטרה של הפחתת המיסים היא הקטנה מקבילה של הוצאות הממשלה. איך זה עובד? דרך המנגנון של הגירעון הממשלתי (שהוא ההפרש בין ההכנסות של הממשלה להוצאותיה). אם ההכנסות של הממשלה מגביית מיסים תקטנה, לא יהיה מנוס מהקטנה מקבילה של הוצאות הממשלה. זו הדרך להקטנת הממשלה, לשיטתו של יוגב. כלומר, תוצר הלוואי של תהליך הקטנת שיעור המס, כפי שנתניהו מציג זאת, וכפי שדיברתי עליו כאן, כלומר הגדלת הכנסות המדינה מגביית המיסים, עלול בכלל להיות תוצר לוואי לא רצוי. במלים אחרות, אפשר להעלות סיבות אחדות למה נתניהו אומר את מה שהוא אומר, ולא אומר את מה שיוגב אומר. כפי שאני רואה את זה, אופן הצגת הדברים על ידי יוגב הוא קפיטליזם בבהירותו, והצגת הדברים על ידי נתניהו היא קפיטליזם בעמימותו. אילו הדברים היו מוצגים בשיח הציבורי באופן שונה, אולי התמונה הייתה אחרת.
4.
ורק בשביל לרבע את המעגל:
נו.