הרהור בשלושה חלקים

1.
אז הממשלה נזכרה שצריך לעשות משהו עם הגירעון הזה. אז היא אישרה חבילה של צעדים בתחום הגדלת ההכנסות, בסכום של 14.4 מיליארד שקל, אם הכל באמת יתממש (מה שלא לגמרי ברור כרגע). בכל מקרה, זה לא יספיק בשביל לסתום את החור. ב-2014 נראה העלאת מסים נוספת, וייתכן שאפילו לפני כן. ובכל מקרה, זה רק צד ההכנסות. הממשלה צריכה לתקן גם את צד ההוצאות. וכשאני אומר לתקן, אני מתכוון לקיצוץ בקנה מידה אפי של 10-14 מיליארד שקל.

2.
סביר להניח שבשביל להקטין את הסכום האדיר הזה הממשלה תנסה כמה שיותר "לדחות ביצוע" של פרויקטים והוצאות אחרות. למשל, סלילת כבישים, הנחת מסילות ברזל. כאלה דברים. אבל גם לזה יש גבול. בסופו של דבר, הממשלה תהיה חייבת לקצץ, ולקצץ ממש. סטייל מה שהיה ב-2003. איזה קטע, גם אז זה היה ביבי.
בסבירות די גבוהה, אפשר להניח שחלק מחבילת הקיצוצים תהיה הקפאה או דחייה של ביצוע הסכמי שכר – למשל, דחיית הפעימה השנייה של העלאת שכר המינימום באוקטובר, או דחייה של הפעימה האחרונה בהסכם השכר במגזר הציבורי בינואר, וכהנה וכהנה. ולא בטוח שזה הסוף. ייתכן גם שהממשלה תלך למתווה של קיצוצי שכר ממש במגזר הציבורי, ואם המצב יהיה חמור ממש – אפילו לפיטורים. גם זה קרה ב-2003.
אלא שהפעם הממשלה תהיה על מסלול התנגשות חזיתי וכואב מול ברנש אחד בשם עופר עיני. עופר זה הוא רק נראה תמים. עמוק בפנים הוא ממזר ממזר. הוא יודע בדיוק מה מבשלים לו באוצר. הוא מכיר היטב את הנתונים שעוד מעט יתחילו להיות מודלפים לעיתונים – על כך שהנהנים העיקריים מהפטור ממס שיש לקרנות ההשתלמות זה העשירון העליון, ואיך בחברת החשמל ובמונופולים הממשלתיים האחרים העובדים עושקים את מעמד הביניים, וכו'. הוא יודע היטב מה מכינים לו במשרד האוצר, והוא לא פראייר.

3.
אם המשבר הזה אכן יפרוץ, ואם הוא ינוהל בידי מנהלי המשברים של שני הצדדים כפי שמשברים מנוהלים פה בדרך כלל, כל אחד מהצדדים ינסה לגייס את דעת הקהל הציבורית ולטנף היטב על הצד השני. בשלב כלשהו, הציבור יצטרך להחליט – הוא בעד או נגד ההסתדרות. הוא בעד קיצוץ שכר במגזר הציבורי – הרי במגזר הפרטי מקצצים ומפרטים כאילו אין מחר, למה שעובדי המדינה לא יתרמו את חלקם? – או שהוא נגד. האם הציבור בעד דחייה של עוד תוספת לשכר המגזר הציבורי או שהוא נגד. וכו' וכו'. באופן אינטואיטיבי, אני מניח שהציבור ייקח את הצד של ההסתדרות בלי קושי רב מדי. מה שאני תוהה הוא לגבי התגובה של ראש הממשלה. האם נתניהו ינסה לצייר את יו"ר ההסתדרות בתור מי שנוהג בחוסר אחריות ובחוסר ממלכתיות בשעת משבר (בתוכנית הייצוב של 1985 ההסתדרות והמעסיקים נכנסו לעסקת חבילה עם הממשלה מתוך תחושת אחריות, יגידו בלשכת ראש הממשלה) או שמא פשוט ייכנע לו אחרי שיראה את התגובה הציבורית? ומי יודע, אולי כל זה ייגמר בסוף בבחירות.

אחרית דבר

1.
הבוקר פרסמתי בעיתון פרויקט שעבדתי עליו די הרבה זמן, אולי קצת יותר מדי זמן (בהפסקות כמובן). בתמצית, מה שעשיתי פשוט למדי: לקחתי את ההשקעה הממשלתית בכל רשות מקומית בישראל (יש 255 כאלה) וחילקתי במספר התושבים בכל רשות בשביל לקבל את ההשקעה הממשלתית הממוצעת לתושב, ומיינתי את התוצאות מההשקעה הגבוהה ביותר לנמוכה ביותר.
זהו.
התוצאות הפתיעו אותי, הטרידו אותי, גרמו לי לחשוב. כל התשובות נכונות. הקרדיט להשראה, בשביל להיות הוגנים, שייך לא. דסקל, שהראה לי איזה משהו קטן באיזה בלוג לפני די הרבה זמן, שגרם לי פתאום להבין שאני יכול לעשות את הבדיקה הזו בשביל לראות כמה המדינה משקיעה בהתנחלויות. ובשביל הדיסקליימר: הנתונים שאני הבאתי הם לא הכסף הגדול, הם הכסף הקטן. הם לא כוללים הוצאות ביטחוניות, לא כוללים הוצאות רוחביות (כמו כבישים, עמודי חשמל, קווי מים וביוב וכו'), לא כוללים אובדן הכנסות כתוצאה מהטבות מס וכו'.

2.
יש כמה תוצאות לבדיקה הזו, מנקודת המבט שלי:
א – המדינה משקיעה בהתנחלויות כמעט כפול ביחס לחלקם של המתנחלים באוכלוסיה.
ב – המדינה משקיעה במגזר הערבי הרבה יותר ממש שחשבתי
ג – מלבד שני אלה, אפשר לראות ניסיון של המדינה לתקצב רשויות באופן דיפרנציאלי, אלא שלא תמיד הניסיון הזה מצליח, ונוצרים כל מיני עיוותים

3.
היה ברור לי שהצד הימני של המפה יקפוץ עלי. היום גיליתי שזה אכן קרה. לשם שלי יש מעכשיו אפילו tag בלאטמה. סבבה. אין שום דבר מושחת בממצאים של הבדיקה. רק סדרי עדיפויות לגיטימיים, גם אם אני לא מחבב אותם. היה לי חשוב שהציבור יידע, זה הכל.

4.
יש כמה סיבות לכך שהרשויות מעבר לקו הירוק מקבלות עדיפות בתקציבים. ראשית, מעבר לקו הירוק יש לא מעט מועצות אזוריות. אלה, בכל הארץ, מוטות תקציבים, בגלל המבנה שלהם. ריבוי יישובים שמפוזרים על פני שטח לא קטן הוא מבנה לא יעיל מבחינה כלכלית, ונועד להשיג מטרות אחרות. ככזה, הוא שותה יותר תקציבים. אבל אפילו אם מבודדים את המועצות האזוריות בפני עצמן, אלה שמעבר לקו מקבלות יותר. הגורמים העיקריים הם: צרכים ביטחוניים שמחייבים מיגון ודברים נוספים שעולים כסף, הגדרה בתור איזורי עדיפות, מענקים ייעודיים, והרכב דמוגרפי שמקבל עדיפות בתקציבים (יותר ילדים, יותר עולים).

5.
יש עוד המון המון המון מידע במאגר הנתונים העיקרי שהתבססתי עליו, של הלמ"ס. חבל לי שהמידע הזה לא יהיה זמין למי שרוצה לעשות בו שימוש. אז הנה שני דברים. ראשית, הנה לינק למאגר הנתונים של הלמ"ס שהשתמשתי בו:
נתונים גולמיים (קובץ אקסל), הדף בלמ"ס שמציג חיתוכים נוספים לנתונים
שנית, הנה לינק לאחד הקבצים העיקריים שעבדתי איתם בשביל הפרויקט, שהוא בעצם עיבוד לנתוני הלמ"ס (עיבוד במובן של בחירת נתונים, חישוב ההשקעה לתושב ופרמטרים נוספים ומיון):
נתונים מעובדים וממוינים (קובץ אקסל)
כל מי שרוצה לעשות בזה שימוש מוזמן ביותר.

6.
ודבר אחרון, שאותו אני כותב בעיקר למי שיודע לקחת מאגרי נתונים ולעשות מהם דברים מגניבים באינטרנט, מה שאני ממה לא יודע לעשות. יש מאגר מידע שנקרא אתר התמיכות של החשב הכללי. מסתתרת בו אינפורמציה שלא תסולא בפז, בין היתר של ההשקעה של המדינה ברשויות המקומיות, אבל לא רק. מי שיצליח לכרות את המידע שיש במאגר הזה (בהנחה שזה ניתן בכלל), יוכל להפיק ממנו מטעמים. למשל, ידעתם שמשרד התחבורה העביר במצטבר יותר מ-20 מיליון שקל לחברת הספנות של האחים עופר בשלוש השנים האחרונות? (יש לזה סיבה, המדינה מכריחה את חברות הספנות להעסיק חובלים ישראלים, אז היא מסבסדת את זה). וכך יש שם עוד המון תופינים.
אתר התמיכות

7.
תודה גדולה לאנשים (הרבים) שעבדו איתי על הפרויקט הזה במשך זמן רב, אחורה וקדימה וקדימה ואחור, והפכו אותו למה שהוא, ותודה למי שקרא, הגיב או שיתף.

00:05

כולם הלכו לישון. אני עוד לא הלכתי. כולם הלכו לישון, אבל אני לא רוצה לישון. לא רוצה לנשום בדממה. לא רוצה להיות מוטל כאבן על המזרון. עוד לא. עוד יש לי המון מלים להוציא. אני רק לא בטוח על מה.

כולם הלכו לישון. הדירה שקטה עכשיו. החדרים חשוכים. רק במבואה דולקת הנורה הצהובה. כולם הלכו לישון. אפילו החתולים ישנים. המקרר. הטלוויזיה. ואני, על הספה, בבוקסר ובחולצה תכולה, מקליד.

כולם הלכו לישון. מחר יקומו. כשיקומו, אני ארצה לישון. להמשיך לחיות בעיניים עצומות. לא להביט בהם, שלא יביטו בי. שנתקיים זה בצד זה, בלי אומר, בלי דבר. במקביל.

כולם הלכו לישון. אני בודק בחרכים, במרווחים, במחשכים. כולם הלכו לישון. חלומותיהם מתגלגלים עכשיו. חלום אחר חלום. יפים, שלווים, מחויכים. לו היו יכולים, היו מוחאים לעצמם כפיים בשביעות רצון לילית.

כולם הלכו לישון. ואני על הספה. אין סיגריות, אין שתיה. גם מה לקרוא – אין. רק מסך לבן לבהות בו. לנסות לזקק תחושות בלי צורה במשפטים סדורים. קצרים. חתוכים כמו רצועות אדומות של פלפל.

מאחורי הכריות הגדולות של הספה הפירורים גרים. מתחת למקרר מתגורר האבק. בין רגלי השולחן שבפינה גר הלכלוך חסר השיוך. ובפינה, מאחורי הכוננית, גרה גברת קרדית.

כולם הלכו לישון. בקרוב אצטרף אליהם גם אני. אאסף אל המיטה, אל הסדינים, אל השמיכה שאין כוח להחליף. כולם הלכו לישון. תיכף גם אני אלך לישון עימם.