22

1
קודם כל, קצת מוזיקה:

2
היינו שבוע בחופשה משפחתית במקסיקו. אין לי המון מה להגיד על זה, זולת שהיה כיף להיות שבוע בחום. מסתבר שנורא קל להתרגל בחזרה לחום, מה את יודעים. ללהסתובב בשכבה אחת בלבד של ביגוד, במכנסיים קצרים, בלי חולצה, בכפכפים. היינו בפלאיה דל כרמן, והיה ממש סבבה. סבבה להיות ביחד, סבבה לא להיות מחויבים לכלום. נפלנו למכודת תיירים, רחצנו בים, ובבריכה, ושוב בים. ליטפנו איגואנה, ותוכי, הסתכלנו על דולפין, התגלשנו במגלשות מים, ואכלנו מלא מלא מלא דברים מבצק. וגלידה. בקיצור, חופשה.
היה לי נחמד לראות את הבנים שלי מתחברים זה לזה. כמו שאנחנו זקוקים לעיתים לזמן בלעדיהם, כך הם זקוקים לזמן בלעדינו. לעשות שטויות ביחד, לתכנן תכניות, לזמום מזימות, למצוא אבנים נדירות, תבניות בגלים, אוצרות בחול. להמציא שפה משותפת שרק הם מכירים. כהורה, כשאתה רואה את זה קורה, כל מה שאתה רוצה לעשות זה להישען אחורה ולהעביר את החיים לטייס אוטומטי, בתקווה שזו טיסה שלא תיגמר לעולם.
להמשך קריאה

בין לבין: החיים כבצל

1
כבר כתבתי כאן, ובטח יותר מפעם אחת, שמאז שהגענו לכאן אני חושב הרבה יותר על אוכל. זה לא בגלל שאני רעב, אלא בגלל שאני בסוג של מצוקה. האמת? כשאני חושב על זה לעומק, אני חושב שגדלתי ככה – במצוקה בגלל אוכל. לא בגלל שהיה חסר לי אוכל, אלא משום שהייתי מוקף באוכל לא טעים.

אני אסביר.
להמשך קריאה

21

1
קודם כל מוזיקה. והפעם, ׳אני רוצה גם׳ של יהודה פוליקר (מלים: יהודה פוליקר ויעקב גלעד)

2
אני שמח שלא אהיה בארץ בתקופת הבחירות. אני לא סובל את תקופת הבחירות. היא מביאה איתה לשיא את עיתונות הפקה פקה, את השיח הלוהט על כלום, בלונים בלונים מלאי אוויר חם שמתעופפים להם באוויר לכל עבר. אולפנים מלאים במומחים ופרשנים ויועצים ויועצים ליועצים. זה כמו לקרוא את מדור האסטרולוגיה ברצף במשך שלושה חודשים – תודה, אבל אני מוותר.

מה שכן, זה בדיוק האתגר. אני זוכר כיצד שברנו את הראש בכלכליסט בשביל לייצר תוכן איכותי סביב הבחירות. לנתח מצעים, לנתח תכניות, לחשוף שקרים והבטחות שווא, לתת לגולשים את האפשרות להבין איפה הם על הסקאלה הכלכלית ואיזו מפלגה מתאימה להם. זה היה דווקא נחמד, לזה אני מתגעגע.

ביממה האחרונה רצות בי מחשבות מה הייתי עושה לו בכל זאת הייתי בישראל. זה היה מוזר לראות באיזו מהירות הרעיונות שוב צצים, למרות שהשרירים העיתונאיים שלי די החלידו בארבעת החודשים האחרונים.
להמשך קריאה

20

1
קודם כל, קצת מוזיקה. והפעם, הפסקול של מרי פופינס המקורי. השיר האהוב עלי מתוך הסרט הוא Feed The Birds, שידוע גם בשם Tuppence the Bag, אבל אתם מוזמנים לבחור מה שבא לכם:

2
השבוע היה שבוע מדהים. הוא היה כמו החיים הרגילים שלנו, רק הפוך ב-180 מעלות. לשם שינוי, הילדים היו בבית הספר ואנחנו היינו בחופש. הסמטר נגמר, הסמסטר הבא יתחיל רק בסוף ינואר, ואמנם באמצע הילדים יוצאים לחופש של שבועיים, אבל השבוע הם עדיין היו בלימודים. ופתאום, כמו בגיל 24, מצאנו את עצמנו היא ואני כמעט בלי מחויבויות בכלל. לפחות במחצית הראשונה של היום. אז עשינו את מה שאהבנו לעשות בגיל 24: הלכנו למוזיאונים ולסרטים.
צפינו בשני סרטים השבוע, מאוד שונים זה מזה: רומא, וסרט ההמשך של מרי פופינס. ובזמן שב׳רומא׳ היו כמה מהסצינות הקולנועיות החזקות ביותר שיצא לי לראות מזה זמן, מרי פופינס לקח אותי למקום אחר לגמרי. זה נכון שאני נוח להתרגש מסרטים, אבל הפעם זה היה משהו אחר לגמרי.

אני לא רוצה להרוס את הסרט, ואם אהבתם את הסרט המקורי וגדלתם עליו כמונו, אני ממליץ לכם בחום רב ללכת לראות את הסרט החדש בהקדם האפשרי, ולקרוא עליו באינטרנט מעט ככל שתוכלו לפני כן. אני לא הולך לכתוב כאן ספוילרים, אלא רק את מה שהסרט עשה לי באופן אישי, אבל פה ושם יהיו אזכורים לתוכן עצמו. אם לא בא לכם, פשוט דלגו לקטע מספר 3.
להמשך קריאה

19

— סורי, יצא קצת ארוך הפעם. עמכם הסליחה —

0
קודם כל, מוזיקה. וברוח החגים, וסוף השנה האזרחית שמתקרב אלינו בצעדים מהירים, הנה הסיכום האוטומטי שספוטיפיי הכינו לי. אלה השירים הכי מושמעים שלי. ואם אתם תוהים למה ׳מהפכה של שמחה׳ ו׳סלסולים׳ נמצאים שם, אז נסו רק לדמיין נסיעה של חמש שעות עם שני בנים זכרים מאחורה שמתלוננים שמשעמם להם:

1
השבוע עשיתי משהו שלא עשיתי מזה זמן: צייצתי מחרוזת ציוצים על משהו שאשכרה נמצא באקטואליה הישראלית. כתבתי על זה שאני לא מבין למה אנשים מוחים נגד נתניהו בכל מה שקשור ליוקר המחיה (וספציפית, לגבי עליית מחירי המוצרים של אסם), וכל מיני כאלה. זה התחיל כאן:


להמשך קריאה