ישיבת הכנסת נעולה

אתם חייבים להודות שזה מצחיק:

היועצת המשפטית של קשת, נינה כובשי, דחתה מכל וכל את הטענות. במכתב התגובה שלה נכתב כי "קשת דוחה מכל וכל את הטענות המועלות בפנייתכם וכופרת בכל זכות משפטית המוקנית לעמותה באשר לתוכן המשודר באילו מתוכניותיה של קשת. בתוכנית 'האח הגדול' קשת מביאה לציבור הצופים את המציאות כהוויתה ואין לה כל השפעה על הפעולות היומיומיות שבוחרים המתמודדים לעשות לרבות בנושא העישון. עם זאת הריני לשתף אתכם בכך כי קשת והפקת התוכנית שוקלות מזה זמן להכניס לבית 'האח הגדול' סדנת גמילה מעישון".

(מתוך הידיעה הזו בגלובס. ההדגשות שלי, היצירתיות והמעוף במקור)

אפס אחד

0.
בשבוע הבא, בדיוק ביום פיזורה של הכנסת ויציאתה לפגרת הבחירות, תמלא שנה לתחילת עבודתי ככתב הכנסת של "כלכליסט". בדיוק שנה מאז הגעתי אל מסדרונות הכנסת, אל קומות הוועדות, אל חדרי החדרים, אל הבחשנות, העסקנות, הגיוסים, הסגירות מתחת לשולחן, הקריצות, העקיצות, ההתקטננויות, הדילים, הפרות ההסכמים, תקיעות הסכין בגב, ההשפלות בפומבי, ועוד כהנה וכהנה כיד הדימיון הטובה עליכם.

0.
בתחילה הייתי צעיר פעור. כן, צעיר פעור. לא ידעתי אפילו מהיכן נכנסים למליאה. לא הבנתי איך אפשר לסקר ארבעה דיונים שמתקיימים במקביל בארבע ועדות שונות מבלי להיות נוכח באופן פיזי באותם הדיונים. לא הבנתי איך אפשר להעמיק ב-150 מלים, לא הבנתי איך אני אמור לגשת לאנשים כמו סילבן שלום או כמו חיים אורון ופשוט לדבר איתם כאילו יש לי על מה. לא הבנתי איך העסק עובד, הייתי משוכנע שכל מה שקורה בדיונים הוא ענייני ובלתי מבוים.

0.
כעת הכל כבר נראה לי אחרת מאד. היום, כשהגעתי עם בוקר לדיון הראשון בוועדת הכלכלה – דיון על משק החלב, אם תהיתם – לא יכולתי שלא להתמלא בחילה אל מראה בעלי האינטרסים, הלוביסטים, הח"כים המגויסים ושאר חורשי הרעה שנכנסו בזה אחר זה אל חדר הוועדה. התמלאתי בחילה גם מעצמי, על כך שהדברים לא רק שאינם זרים לי כבר, אלא ממש טבעיים משל היו חלק אינטרגלי מהשיטה. ואתם יודעים מה? הם חלק אינטגרלי מהשיטה.

0.
כמה דקות אחרי תחילת הדיון יצאתי החוצה. לא היה טעם שאהיה שם. בימים אלו, בהם המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי המשבר הכלכלי, וגם הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב הבחירות בארה"ב, למי כבר אכפת ממשק החלב ומהדילים הפוליטיים והאינטרסים הכלכליים שעומדים מאחורי ההצגה הגדולה שהתרחשה בחדר וועדת הכלכלה? לאפאחד, ולכן יצאתי משם והלכתי לחפש את מזלי בדיונים אחרים.

0.
בחדר וועדת הכספים התנהל משהו שהוא על גבול הפלילי, אבל אני מנוע מלדבר עליו, משום שהתחייבתי בפני מי שסיפר לי שלא אדבר על כך. אגיד רק שמדובר בתיקון לחוק ניירות ערך, שמעניק לרשות לניירות ערך סמכויות חקירה השוות לאלה של המשטרה. חלק מן הח"כים התנגדו להצעת החוק הזו, שהיא הצעה ממשלתית, ודי לחכימא ברמיזא.

0.
משם, לוועדת הכנסת. הלכתי לשאול את יו"ר סיעת הליכוד, גדעון סער, מה נסגר עם חוק ההוצאה לפועל. אין לכם מושג על מה אני מדבר, אז אני פשוט אגיד לכם שמדובר באחד הפלונטרים הלוביסטייייים שמישהו הצליח לייצר. באמת, אחד הקשים. חצי יום בזבזתי על לכתוב על זה ידיעה לעיתון – על איך מאמצי הלובינג של לשכת עורכי הדין (בעיקר) הביאו לכך ש-1,200 אנשים, המפונים מדי שנה מבתיהם בגלל שאינם עומדים בתשלומי המשכנתא, לא יהיו זכאים לדיור חלופי מטעם הבנקים. בסופו של דבר, ממש ברגע האחרון, דברים השתנו והידיעה לא נכנסה לעיתון, אלא רק הלכה לאתר האינטרנט. בכל אופן, הנה הפרשנות שהייתה אמורה ללוות את הידיעה בעיתון, סתם בשביל שתבינו את האווירה המגעילה שאני שוחה בה מדי יום:

מישהו במשרד המשפטים עשה טעות היסטורית כאשר כרך באותה הצעת חוק את נושא הדיור החלופי עם נושא שכר הטרחה של עורכי הדין בתיקי ההוצאה לפועל. שכן מהלך זה הביא לכך שהממשלה, וועדת החוקה, נאלצו להתמודד עם סוללת לוביסטים כפולה ומכופלת שהתנגדה להצעת החוק. לא פחות מארבעה משרדי לובינג עסקו בחוק ההוצאה לפועל, והתוצאה לפניכם. לדברי גורמים בוועדת החוקה, עיקר הלחצים הופנו מצד לשכת עורכי הדין, שככל הנראה שהפגיעה בשכרם חשובה להם מהצורך להגן על מי שמפונים מבתיהם.
מה שהעניק לסיעת ש"ס את האפשרות הנוחה להודיע כי תתנגד להעלות את חוק ההוצאה לפועל להצבעה היא הודעתו של יו"ר ועדת החוקה, פרופ' מנחם בן-ששון, לפיה יילחם על העלתה להצבעה של הצעת חוק אחרת, הנוגעת להסכמי ממון בין בני זוג המבקשים להתגרש. מדובר בהצעת חוק שתפגע בסמכות בתי הדין הרבניים, דבר שאינו לרוחה של ש"ס.
אז אם חשבתם שבימי הבחירות מבקשים חברי הכנסת להיטיב עם הציבור, חישבו מחדש. עובדה היא שגם בימים אלו, השיקולים הפוליטיים והאינטרסים הכלכליים, גוברים על הכל.

0.
ואם זה לא מספיק, באותו הזמן התנהל דיון בוועדה לביקורת המדינה בנושא ההתנהלות של בתי הזיקוק ומשפחת עופר. כיף גדול.

0.
אה ו, וועדת ההסכמות של הכנסת – יואל חסון ,דוד טל, גדעון סער – החליטה שלא להביא להצבעה בקריאה ראשונה טרם פיזור הבחירות שתי הצעות חוק סביבתיות, משום ש"הן לא נמצאות בקונצנזוס". מדובר בהצעת חוק להפחתת פליטות גזי חממה (כי זה נורא קונטרוברסלי, באמת, לא ידעתם?) ובהצעת חוק אחרת, שמטרתה (שימו לב, זה די מדהים) לבטל את הפטור שמקבלות חברות הסלולר עבור הקמה של אנטנות סלולריות בדרכים לא ממש כשרות. כן כן, את זה הצליחו הלוביסטים לעשות היום. סתם שתדעו מה פספסתם היום בבית המחוקקים. בבית הנבחרים שלכם. כן, אלה שבעוד מאה ימים אתם הולכים לבחור בהם שוב. רק מתוך טיעון לא רציני שקדושת הדמוקרטיה מחייבת אותנו להצביע. כי מי שמצביע, משפיע.

רק לא על הדברים הנכונים.

גם במישור ועד הבית

הואיל והמסר שאני מנסה להעביר בשנים האחרונות נופל, בינתיים, על אזניים ערלות, שמחתי היום מאד לקרוא בהארץ שיוסי שריד, איש שדעותיי רחוקות משלו, כתב את הקטע המובא כאן במלואו. הבחירות המוניציפליות בירושלים הן רק משל, מבחינתי. שכן כבר שינו חכמינו," אם זה נכון במישור הארצי, זה נכון גם במישור המוניציפלי", וגו'. קריאה נעימה.

כן, יש לי אחות. היא הממונה במשפחתנו על מחלקת ההתנהגות, בתוקף תפקידה היא נוזפת בי מדי פעם וסיבותיה אתה. ואילו אני אחראי לייעוץ הפוליטי.

אחותי, מורה בגמלאות, גרה בירושלים, והשבוע טילפנה: נשארתי בלי מועמד, אמרה; ובשפה תרבותית אופיינית לה הוסיפה: מאלצים אותי לבחור בין מגיפה לטריפה, גם אם הטרף מוצג כגלאט כשר. מהשלושה האלה אפילו אחד לא יוצא לי. תראה עם מי הם השאירו אותנו, קבלה.

באומרה "הם" הבנתי בדיוק למי היא מתכוונת, כל אחד מבין; למפלגות הגדולות: הליכוד, קדימה, העבודה, שבכל הזדמנות חגיגית מעלות את ירושלים על ראש השמחה, ובהזדמנות הראשונה עוזבות אותה לאנחה: אין להן במלאי מועמד הראוי לשמה, פנוי להובלה. הן נשבעות אמונים לעיר-הנצח, אך עד לנצח הזה לא תיבש ימינן והלשון לא תדבק לחיכן: הן ימשיכו ללהג על ירושלים כ"לב העם היהודי", ודווקא הלב המתפלץ נמסר לטיפול של שוליות ושרלטנים.

אם ירושלים של מעלה היא כל כך של מטה, שייבחר כבר ארקדי גאידמק, ופני העיר יהיו כפניו, בלי מסיכות ובפיאה נוכרית; יעלה ויעמוד בראשה המבוקש.

העבודה, כהרגלה, עולה על כולן בבגידתה. היא חברה לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, יחדיו הן מריצות מועמד שיתרונו היחיד בגילוי-ראש שלו, חילוני, יעני. השבוע החליט ניר ברקת להודיע על תמיכתו בהקמת שכונה יהודית ליד ענתא, בלב אוכלוסייה פלשתינית, בעידוד כנופיית אלע"ד – אנשי מדנים לעם אדונים. ירושלים בוערת, והמועמד נחוש להוסיף זרדים למדורה. אמנם העבודה טרם הודיעה לו על גט פיטורים, אך אחותי מבקשת להתגרש, ומיד.

מה עושים עכשיו, היא שואלת. הדסה, השבתי, יש דילמות בחיים שאי אפשר לפתור, שאסור לפתור, ולא את אשמה. קשה לך, אני יודע: ארבעים שנה הסברת לתלמידים שלך, שהצבעה בבחירות היא חובה אזרחית. אך הפעם מותר לך להישאר בבית, מבחינתי זה בסדר. המפלגות הראשיות זקרו כלפיך אצבע משולשת, וזאת אותה אצבע שאת זכאית לזקור כלפיהן. יש נסיבות שבהן מוטב להימנע מאשר להשתתף, ודווקא הימנעות היא אחראית יותר ומוסרית.

כשירושלים של מאיר פרוש או גאידמק או ברקת תבער, לא ידך שפכה את השמן. יעשו מה שהם רוצים, ישתגעו כמו פילים בעיר החרסינה, אבל לא בשמך. מעשים אשר לא ייעשו מגונים שבעתיים כשהם נעשים בשמנו.

ואם בכל זאת את מתעקשת להטריח עצמך לקלפי, אני ממליץ להצביע בעד דן בירון, ירושלמי אסלי, ולא תקיאי מרוב בחילה. לפחות יהיה שם מישהו, במועצת העיר, לקרוא בגרון שריפה!

ומי יודע, אולי בכל זאת יבינו את הרמז שאת שולחת: בקרוב, בבחירות לכנסת, נשוב ונשקול את השתתפותנו או את הימנעותנו על פי ההבדלים בין המפלגות. האם, לשם שינוי, נבחין בהבדל הקטן?

שבע הערות

1.
היום היה אחד הימים המשונים שלי בעבודה עד כה. שני לו רק היום בו התעלפתי קלות אחרי שתרמתי דם, כמו נמושה. על כל פנים, היום היתה בכנסת חגיגה גדולה, שלפרקים נדמתה לי כמו חגיגה בגן ילדים לא מובחר במיוחד.
לא ממש ספרתי, אבל נדמה לי שכמעט כל הח"כים נכחו היום במשכן, תופעה די חריגה לכשעצמה בימים כתיקונם. ומה עשו הח"כים? דיברו. הסתודדו. הסתובבו. אכלו. פנו לכל כלי תקשורת אפשרי לומר את כל אשר על דעתם. הקניטו זה את זה. אכלו עוד קצת. הקשיבו לנאומי ראש הממשלה ויו"ר האופוזיציה, התפעלו מהופעתה המתוקתקת של חברת הכנסת לשעבר, פנינה רוזנבלום. היה שמח.

2.
גם לעיתונאים היה שמח. ממש שמח. מי לא היה בכנסת היום. רביב דרוקר (שבאופן מפתיע העליב אותי על לא עוול בכפי), אודי לוי, בן כספית, כל האלה מערוץ 1 שאני סוג של מזהה אבל אין לי מושג איך קוראים להם, חוץ מאיילה חסון, רינה מצליח, נדב פרי, עמית סגל, ספי עובדיה, עידן קוולר, נחום ברנע. כולם. וזה עוד לפני אנשי העיתונות הכתובה. באמת שכולם היו פה היום. איילה חסון אפילו הצליחה להתגנב ללשכתו של יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, בזמן שאני התייבשתי בחוץ, רק בשביל לחכות לתשובתו של דוברו של ברק, רונן משה, שחזר אלי ובישר לי ש"לא, אתה לא יכול לדבר עם ברק. הוא לא רוצה להתראיין". אמר, וחזר פנימה, אל ברק ששהה בחדר עם איילה חסון, כאמור. הוא כנראה *לא* התראיין שם בדיוק באותן דקות.

3.
על שולחנה של הכנסת, באם זה מעניין אתכם, מונחות שלל הצעות חוק פרטיות, מהן הצעות חוק רבות שעלותן לקופת המדינה מיליארדים רבים. מבדיקה ראשונית, אנחנו מדברים על מעל 15 הצעות חוק פרטיות שממתינות לקריאה ראשונה או שניה ושלישית, שעלותן המצטברת למעלה מ-4 מיליארד שקלים. רובן ככולן הצעות חוק פרטיות של חברי כנסת מן האופוזיציה. החשש הגדול בכנסת (של אנשי הקואליציה) הוא שבתקופה הקרובה, עד התפזרותם של נבחרי הציבור, יתנהל במשכן בזאר טורקי, וכל ממזר יהפוך למלך, וכל מלך לממזר. כך או כך, נדמה לי, אנשי האופוזיציה יצאו מרוויחים מן העניין. אם הם יצליחו להעביר חלק מהצעות החוק הללו, הם יצטיירו כמיטיבים עם הציבור, נכס חשוב בתקופת טרום-בחירות. אם הקואליציה תחליט שלא להתיר את העלאת הצעות החוק הללו להצבעה, אנשי האופוזיציה יוכלו להצביע עליהם באצבע מאשימה כמתעללים בשכבות החלשות. ואם כל הצדדים יחליטו על העלאת הצעות חוק שנמצאות בקונצנזוס בלבד ולא עולות יותר מדי כסף – כפי שמסתמן בעת כתיבת שורות אלו – האופוזיציה תוכל לצייר את עצמה כמי שנטלה עליה את האחריות הציבורית הכבדה כל כך. כמה טיפשי.

4.
דליה איציק, אגב, הייתה מעוניינת לסגור את המשכן ויפה שעה אחת קודם. למה לה לחכות 21 ימים עד שהכנסת תתפזר באופן אוטומטי מכוח החוק, כשברור לכולם שלאיש מנבחרינו אין ראש להיות בשבועות הקרובים במשכן, בעיקר בעבור אלה שמתחילים להרגיש את להט חרב הפריימריז המתהפכת מעל לראשם. במקרה הגרוע, עוד יקרה שבמליאת הכנסת יהיו רק איזה שלושה ח"כים סוררים, שיצליחו במו ידם להעביר או להפיל שורה של הצעות חוק, למורת רוחו של מישהו. ולכן מעוניינת איציק לסגור את הבסטה כבר עכשיו. אלא שהיא לא יכולה, כי יש את יום רבין, ויום גנדי, ומה לעשות, צריך לקיים ישיבות מליאה בימים אלו. נורא. באמת, מפח נפש. אז מה עושים? מעבירים איכשהו את השבוע הזה, ויוצאים לחופש. נו, לא בדיוק חופש. סוג של חופש. משהו. תקראו לזה איך שתקראו, העיקר שיהיה סגור.

5.
ולסיום, אהוד ברק, יו"ר מפלגת העבודה ושר הביטחון בשבילכם, אמר היום שמפלגת העבודה בראשותו תצא נגד הקפיטליזם החזירי, כלשונו, ותציב לו אלטרנטיבה של ממש. כשהלכתי לאהוד ברק בשביל להבין האם הקפיטליזם החזירי כולל מגורים במגדלי אקירוב בתל אביב, הוא לא ממש רצה להתייחס לעניין, כאמור. אבל למעלה במזנון הכנסת, במין תדרוך עיתונאים בלתי פורמלי בעליל, זרק סמנכ"ל ההסברה של הליכוד ודוברו של ביבי נתניהו עד לאחרונה, אופיר אקוניס, איזו עקיצונת בעניין. היה משעשע.

6.
והלוביסטים מתרוצצים בכנסת כמו מטורללים. המון כסף נמצא על השולחן, המון אפשרויות להזיק לחברות ולטייקונים ששולחים אותם לכנסת, והמלאכה מרובה. הרחק הרחק מן התקשורת, שעסוקה רובה ככולה במרחקת הפוליטית, עוסקים הלוביסטים בקרבות בלימה שקטים. בזה אחר זה הם מסכלים עוד דיון, ועוד הצבעה על הצעת חוק או על תקנות ממשלתיות. ככה זה. עולם כמנהגו נוהג, ואחרי הכל, זה הרבה יותר חשוב מקרבות בחירות משונים.

7.
ובקרוב, פוסט ארוך עוד יותר על איך העיתון שמעסיק אותי הביא לי בעצמו את הסעיף בשעה 06:45 בפסקה הבאה:

היד הנעלמה – עיקרון שנחשב לעמוד התווך של הכלכלה האמריקאית במשך דורות, וקרס לפני כמה שבועות. העיקרון נוסח בידי הכלכלן אדם סמית', שטען שהשווקים מסדירים את עצמם באופן אופטימלי ללא התערבות חיצונית.

חטא כה גדול לאמת כבר מזמן לא קראתי. אבל על כך, כאמור, בקרוב.

תודה על הסבלנות. אפשר להמשיך הלאה.

ועכשיו, מילה מח"כ יורם מרציאנו

ח"כ יורם מרציאנו – הודעה לעיתונות

יש לבטל את הפריימריז במפלגת העבודה

ח"כ יורם מרציאנו קורא לבטל את הבחירות המקדימות במפלגת העבודה

בישיבת סיעת העבודה שנערכה היום, 27.10.08, בשעה 14:00, קרא ח"כ יורם מרציאנו לחברי הסיעה והמפלגה לבטל את הבחירות המקדימות במפלגה, ובמקומן לאחד כוחות במאמץ משותף לקראת הבחירות הכלליות.
ח"כ מרציאנו אמר כי קיום בחירות מקדימות יגררו את מפלגת העבודה לסחרור אלקטורלי בו יגרמו המועמדים נזק תדמיתי למפלגה במאבקים הפנימיים על מקום בכנסת.
בנוסף הציע חה"כ כי ליו"ר המפלגה אהוד ברק תינתן האפשרות לשריין מקום אחד בכל עשירייה על מנת לרענן את הרשימה הקיימת ולאפשר הכנסה של "כוכבים" למקום ריאלי.
בכך מעמיד ח"כ יורם מרציאנו את טובת המפלגה מעל האינטרס האישי שלו, בהיותו ממוקם במקום ה-18 ברשימת העבודה לכנסת ואינו צופה להרוויח מכך רווח פוליטי אישי.

לפרטים: אדיר חרמון, דובר וע"פ: 054-62224502

(ההדגשות שלי, האלטרואיזים המתפרץ במקור)