האמן, ציית, הילחם*

1.
אתמול זרק ראש הממשלה, אהוד אולמרט, אמירה בישיבת הממשלה השבועית שהצליחה להקפיץ לי את הפיוזים ממש, רק שלא היה לי זמן לכתוב משהו. אז הנה, באיחור קל. ראשית, לדברים שאולמרט אמר (מתוך וואינט):

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, תקף היום (א') בחריפות מרצים באוניברסיטת תל-אביב, בעקבות התנגדות שהביעו לצירופה לסגל המרצים של אל"מ פנינה שרביט-ברוך מהפרקליטות הצבאית, על רקע ייעוץ משפטי שנתנה לחייל צה"ל שפעלו במסגרת "עופרת יצוקה". […]

"מדובר בכמה צדקנים, טהרנים, מתחסדים וצבועים", אמר אולמרט בישיבת הממשלה, "שקמו להטיל דופי במילוי תפקידה של הפרקליטות הצבאית בטרם בדקו את הדברים, וקבעו שאנשי הפרקליטות אשמים".

הוא הזהיר כי מוסדות אקדמיים שלא יקבלו מרצים על רקע זה "לא יקבלו את תמיכתה של מדינת ישראל".

(ההדגשה היא שלי)

2.
כבר כתבתי פעם, בבלוג הישן, על נושא דומה, וחטפתי מטחי ביקורת מחבריי הטובים ביותר (אני אביא אותם בסוף הפוסט הזה כי אני לא רוצה לנקק לבלוג הישן). ועדיין, אני חושב שהצדק עימי. אז הנה, אני חוזר על זה שוב כעת: תודה למחוקקי ישראל הישנים שהחליטו כי תקצוב האוניברסיטאות בישראל ייעשה באופן בלעדי בידי המועצה להשכלה גבוהה, שהיא גוף שאינו תלוי פוליטית בממשלה או בכנסת, על מנת להבטיח שהאוניברסיטאות ייהנו מחופש אקדמי. כן, בשם החופש האקדמי עושות האוניברסיטאות כל מיני דברים שעדיף שלא היו עושות, אבל אין לזה דבר וחצי דבר לגבי יכולתן האוטונומית של האוניברסיטאות להחליט אילו מרצים להעסיק באילו תחומים, כל עוד הדבר נעשה משיקולים אקדמיים גרידא. רוצה לומר: אין לאוניברסיטת תל אביב, בהיותה מוסד לימודים ציבורי ולא פרטי, את האפשרות לשלול את עיסוקו של מרצה רק בשל עמדתו הפוליטית או ההקשר הפוליטי של עיסוקו הקודם, כמו במקרה הנ"ל. אבל הצד השני של המטבע הזה הוא שאין לראש הממשלה, או לממשלה, או לשרת החינוך, או לכנסת, או לכל פוליטיקאי אחר, את היכולת לקבוע קשר חד חד ערכי בין ההקשר הפוליטי של עיסוקו הקודם של מרצה כלשהו, לבין החובה של אוניברסיטה כלשהי להעסיק אותו כמרצה. ולכן, הדיבורים של ראש הממשלה אולי נשמעים למישהו פטריוטיים, אבל בעיניי הם די פשיסטיים. הקו בין שני המושגים האלה, כך מסתבר פעם אחר פעם, דק מאד.

2.25
למתעניינים, כאן אפשר למצוא את התגובה (הראויה) של נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' צבי גליל.

2.5
בדיוק באותו האופן, אוניברסיטת בר-אילן אוטונומית להחליט שהיא ממשיכה להעסיק את הפרופ' הילל וייס, גם אם שר הביטחון מסתייג מדבריו הסתייגות עמוקה ומוחלטת, מבלי שלמדינה תהיה היכולת לשלול מבר-אילן את תקציבה. ככה זה עובד, וטוב שכך. הנה מה שכתבתי אז בנושא:

אמנם באיחור משהו, אבל שיהיה בכל זאת: לקורא אהוד ברק, אדון ביטחון,
האם סבור אתה בטעות כי אתה מנהל כאן חונטה צבאית? מדוע נדמה לך, כמו גם לסגן שלך מתן וילנאי, כי אם רק תדרשו אזי אוניברסיטת בר אילן תפטר את הפרופ’ המקללן הילל וייס? למה, כי אתם אמרתם? למה, כי הוא קילל? ומה לגבי האיכות האקדמית שלו? מה לגבי תרומתו לעולם המחקר הישראלי? העולמי? האם כל אלו בטלים בשישים כי רגשותיו של מח”ט חברון נפגעו? אם הדברים שאמר הפרופ’ נראים לך פליליים, זה יהיה הזמן להגיש נגדו תלונה, לפתוח כנגדו חקירה ובמקרה הצורך להעמידו לדין ואף להרשיעו. אולם אין לזה כל קשר למקום עבודתו. אתם לא המעסיקים שלו, ואין כל סיבה שתהיו, או שתחשבו שהינכם. עם כל הכבוד, הצבא או הפוליטיקאים אינם מוסמכים, תודה לאל, לנהל את כל העניינים במדינה הזו.

ואלה היו חלק מהתגובות לעניין הזה:

אריאל:

בנוגע לברק ולפרופסור מבר אילן, נראה לי שראוי לציין שחלק נכבד מהמשכורת שלו מגיעה מהמדינה. כן, אותה המדינה שהפנאטים המטורללים האלו מתעקשים מאוד להפוך לנציגת (נוספת) של ימי הביניים במזרח התיכון. אם לשר הביטחון אסור להתערב בעייניני אוניברסיטת בר-אילן, אני לא יודע, אבל אני בהחלט חושב שיש לו זכות לשאול לאן הולך כספם של משלמי המיסים. הנה לאן: לחמאסניק היהודי הזה.

אח שלו:

סעיף 3 בפוסט נכתב רק כדי להיות הצד השני בויכוח, וכדי לעורר ויכוח שכזה, אבל עדיף היה אם לא היה נכתב – כי הוא די שטותי. אני חושב שאם היית קורא אותו שוב לפני שפירסמת – היית מוחק אותו. “פגע ברגשותיו של מח’ט חברון”? נו, באמת. אל תכניס לעצמך מילים טיפשיות לפה רק לטובת הויכוח (למרות שמנסיון זה אכן מאד כיף). ממש קילקל לי את כל הפוסט.

הכלכלן המתוסכל:

לאח שלו: אתה מתחיל לעצבן אותי, ועוד בעקביות. ראשית, אני קורא את הפוסטים שלי לפני שאני מפרסם אותם. שנית, כשסגן שר הביטחון דורש בתקשורת מאוניברסיטה בישראל לפטר את אחד ממועסקיה משום שקילל מח”ט אחרת הצבא ישקול מחדש את ההתקשרות שלו עם האוניברסיטה, וכאשר שר הביטחון דורש דרישות דומות, אזי הם אלה שאינם מדברים לעניין, ולא אני. ועשה לי טובה, אל תחליט בעבורי מאיזה סיבות אני כותב מה.
אריאל: גם הרבנות הראשית פועלת מתוקף כספי מסים, גם ההתנחלויות, בחלקן הגדול, קיימות ופועלות מתוקף כספי מסים ועוד כהנה וכהנה. האם חושב אתה שלשר הבטחון ולסגנו יש הסמכות להקשות קושיות מקצועיות בנוגע למוסדות הללו? האם לשר הביטחון הזכות לדרוש לפטר גננת מגן עירוני אם היא תצעק עליו שהוא חמור? האם לשר הביטחון הסמכות לדרוש דרישות בקשר לכל מיני דברים שקורים במדינה, שאינם מעניינו המקצועי, רק משום שהוא שר ביטחון. שווה בנפשך ששר הבריאות היה דורש לפטר את סגן הרמטכ”ל משום שהוא מעשן בשרשרת ולא עושה כושר… לשר הביטחון יש דברים חשובים לעשות, ואלה לא חלק מהם. הוא יכול, רשאי וראוי שיפעל במסגרת החוק ויבקש מן המשטרה או מכל גורם שאחראי לזה להעמיד לדין או לפתוח בחקירה כנגד הפרופסור. אם בבוא היום יוחלט שהוא עבר עבירה, מגיע לו עונש, וביחד עם העונש על האוניברסיטה להכריע באשר לעתידו המקצועי. אבל רק על האוניברסיטה לעשות כן. העמדה שלך מסוכנת ומפחידה, וזה בדיוק העניין נגדו ניסיתי לצאת. אולי עכשיו הבהרתי את עצמי טוב יותר, כי קשה לי להאמין שאתה מכולם לא מסכים איתי בנקודה הזו.

* הציטוט שבכותרת שייך לבניטו מוסוליני. שהוא האיש שגם אמר "הכל בתוך המדינה, שום דבר מחוץ למדינה, שום דבר נגד המדינה", שזה ציטוט טוב יותר, אבל הוא לא נכנס לי בכותרת.

בתופים, במחולות

1.

כשירות לקורא בנימין נתניהו, שמזכיר מעל כל במה עד כמה תרמה מדיניות הפחתת המיסים שלו ליציאה מן המיתון בתחילת שנות ה-2000, הנה הצצה קלה לעתיד. בעוד כמה שנים, אחרי שנצא מהמיתון שאנחנו נכנסים אליו כיום, ראש מחלקת המחקר בבנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, תכתוב עבודת מחקר, על הגורמים שבזכותם יצא המשק הישראלי מהמשבר הגדול. אני מוכן להמר כבר עתה, שתוצאות ההעבודה העתידית הזו תהיינה לא שונות בהרבה מעבודה קודמת של ד"ר פלוג בנושא, אותה פרסמה ביולי 2007. העבודה ההיא התייחסה למיתון של תחילת שנות ה-2000. הנה ציטוט מההודעה לעיתונות של בנק ישראל עם פרסום העבודה:

המשתנים המשמעותיים ביותר המסבירים את המעבר לתקופות של צמיחה מתמשכת הם משתנים חיצוניים – עליהם אין לקובעי המדיניות השפעה ישירה דרך המדיניות הכלכלית. בין גורמים אלה יש לציין את הסחר העולמי המבטא את הביקוש העולמי ליצוא הישראלי, את המצב הבטחוני ואת גלי העלייה לארץ. […]
בבדיקה שנועדה לכמת את תרומות המשתנים השונים למעבר מהמיתון של השנים 2001-2002 לתקופת הצמיחה הנוכחית, נמצא כי שני שליש מהמעבר מוסבר על ידי משתנים חיצוניים – בעיקר הגידול בסחר העולמי והשיפור במצב הבטחוני – והשליש הנותר מוסבר על ידי משתני מדיניות – הפחתת שיעורי המס ושיפור המדיניות המאקרו-כלכלית.

(ההדגשות שלי, המחקר המלא, באנגלית, נמצא כאן)

2.

ואם כבר בנימין נתניהו, ואם כבר הפחתות מיסים, נתניהו מצהיר בימים אלה מעל כל במה כי לאחר שייבחר לראשות הממשלה, במידה שייבחר, יפעל להאצת הפחתת המיסים (מס הכנסה ומס חברות, בשיעור מקביל). הוא טוען, שהדבר יניע קדימה את הצמיחה. הוא גם אומר, שהפעם הוא ימקד את הפחתת המיסים בעיקר בשכבות הביניים הנמוכות, משום שהנטייה השולית לצרוך של חברי שכבות אלה גדולות יותר. במלים של בני אדם: האנשים האלה יבזבזו חלק גדול יותר מהגידול שלהם בנטו על צריכה, לעומת בני השכבות החזקות (שנוטים יותר להשקיע).

נתניהו מתבסס בתיאורית "הפחתת המיסים=הגדלת הצמיחה" שלו, על עקומת לאפר. עקומת לאפר, במלים כלליות, מתארת את היחס בין שיעור המס שמוטל על ידי הממשלה (למשל, מס הכנסה) לבין הכנסות המדינה ממיסים (כאחוז מהתוצר). למרות שזה נשמע לכם משעמם בצורה קיצונית, העקומה הזו תופסת מקום מרכזי במשנתו הכלכלית של נתניהו. לפני כמה שנים טובות, אחרי שנתניהו כבר עזב את משרד האוצר, ולפני שגלה לספסלי האופוזיציה, ראיתי את נתניהו בהרצאה בפני סטודנטים. הוא צייר על הלוח את עקומת לאפר, והסביר בגאון כיצד הפחתת המיסים שביצע הגדילה את הכנסות המדינה ממיסים.
בשביל לסבר את העיניים, כך נראית עקומת לאפר (לפחות בויקיפדיה, וגם בציורים של המרצים שלי לכלכלה):
עקומת לאפר. את הגרף הקודם לא ראו
הדבר שמעניין בעקומה הזו, הוא נקודת השיא שלה, ומה שקורה אחריה, בצד הימני של הגרף. העקומה מתארת קשר מעניין בין שיעור המס (על ציר ה-X) לבין היקף ההכנסות ממיסים של המדינה (על ציר ה-Y). על פי התיאוריה, שהיא רק תיאוריה, החל משיעור מס מסוים, הכנסות המדינה ממיסים דווקא תקטנה. במלים אחרות, אם להציג את הדברים מהפריזמה של נתניהו: ברמות מסוימות, אם המדינה תקטין את שיעור המס, ההכנסות ממיסים דווקא תגדלנה. אבל, ויש כאן אבל, נתניהו מתבסס על הנחת עבודה שהמשק הישראלי נמצא בחלקה הימני של העקומה. הוא רק שכח להציג לציבור את הכלים שאפשרו לו להוכיח את זה.

המרצים שלי לכלכלה נהגו לומר שאפילו אם התיאוריה של לאפר נכונה, אין שום דרך לקבוע באיזו נקודה על העקומה אנחנו נמצאים. במלים אחרות, ייתכן שאנחנו נמצאים בדיוק בנקודת השיא, ואם נתניהו יקטין את שיעורי המס (או יגדיל אותם, לצורך העניין) הכנסות המדינה ממיסים דווקא תקטנה. מה יקרה אז? האם יזנח ביבי את התיאוריה שלו? האם יידע לומר כי היינו בדיוק בנקודת השיא וכעת יש לחזור אליה? אני בספק רב.

לזכות התיאוריה עצמה ייאמר שבצמוד למגמת הפחתת המיסים בשנים האחרונות, שהחלה בתקופתו של סילבן שלום כשר אוצר, אכן גדלו הכנסות המדינה ממיסים. אבל, אין כאן משום הצגת קשר סיבתי. במלים אחרות, אין הדבר אומר שמה שנתניהו אומר הוא נכון בהכרח. בשביל להוכיח את צדקתו, אם בכלל, יש למצוא את הקשר הסיבתי, אם קיים כזה, בין שני הדברים. ומלבד זה, יש לחשב במדויק אילו משתנים תרמו, ובאיזו מידה, לגידול הכנסות המדינה ממיסים. יתרה מכך, אם להאמין לפלוג, שני שלישים מהצמיחה הגדולה שאחרי שנות המיתון מקורם במשתנים חיצוניים – קרי, שיפור במצב הכלכלה העולמית – ורק שליש מקורו בהפחתת המיסים וברפורמות המבניות בשוק. אז היי, בואו נרגיע.

3.
לקריאה נוספת (טקסטים ישנים):
יוסי לוי בפוסט מאלף על מניפולציות על עקומת לאפר
מומי דהן במאמר דעה בהארץ, על הדמגוגיה של משרד האוצר והשימוש שלו בעקומת לאפר

זה הזמן להילחם בפשע

הקמפיין החדש של אפרים סנה ומפלגתו "ישראל חזקה" (מה לכל הרוחות זה אומר?) רץ תחת הסיסמא: "נלחמים בפשע", כשתמונתו של סנה מעטרת את הפוסטר. יש החוששים לחייו של סנה, ומביאים את ההספין ההצתה האחרונה של מכוניתו של סנה כדוגמא.

אני, אינני חושש כלל. עובדה ידועה היא שלאחר שסנה הלשין על שוטרים מושחתים והופלל בפשע שהוא לא ביצע, סודרה לו תאונה מצערת שבעקבותיה הפך חסין לנסיונות התנקשות שכאלה.

למעלה: רשימתו החדשה של סנה נלחמת בפשע- מתוך סרטון הבחירות החדש שמופץ בימים אלו.

יחד עם זאת, אל לכם להאמין לשקריו של סנה. הוא מבטיח להיות חזק, אבל ביבי גומר אותו בהורדת ידיים, והוא גם הרבה יותר טוב במתח, ובכפיפות בטן. לא שביבי הוא אלטרנטיבה ראויה. נתניהו, ביסודו, הוא לא יותר מעוד סוחר מכוניות משומשות, קדימה חסרי חוט שדרה, וברק, כמו עופר נחשון, רק מבאס ת'אווירה.

לכן עשו כמוני, והצביעו למפלגה הלאומית סוציאליסטית. יש בה את כל מה שאנחנו אוהבים.
היא לאומית, היא סוציאליסטית, מצד אחד מאוחדת, ומצד שני לא לא שוכחת את השכבות החלשות ונאמנה לרוח הסוציאליזם. והיא חזקה. חזקה חושרמוטה.

חזק חזק ונתחזק

אחי ליאור שלח לי את המייל הבא. לא נגעתי:

זה רק לי או שנתניהו נשמע כמו איזה ילד שמספר לאמא שלו באיזה מקצועות הוא טוב בבית ספר?

"חזק בביטחון, חזק בכלכלה. ככה ככה בגיאוגרפיה."

"חזק בביטחון, חזק בכלכלה. ככה ככה בגיאוגרפיה. בסדר באנגלית."

בכלל מה השטויות האלה של "חזק." מה זה אומר לכל הרוחות? זה כמו לצעוק בטירונות "נמר-כבוד!" זה לא אומר כלום.

זה מלחיץ קצת, אבל לא אומר כלום.

strong