צמי-חה

נורא בא לי לקטר.

תחת זאת, אני אצטט מתוך "ילד הכרובית" (מאת יהונתן גפן, הוצאת דביר; 1982, עמ' 49):

אף על פי שרוב תושבי הכפר ישבו שעות רבות ממול וראו במו עיניהם את הפלא על העץ – אף על פי כן, גם קנה כל אחד מהם עיתון וקרא בו. לפעמים מאמינים אנשים לעיתונים יותר משהם מאמינים למראה עיניהם. למשל: כואבת להם הבטן, אבל רק אם יקראו בעיתון, באותיות גדולות, "כאב בטן פקד את כפר-קטן" – רק אז יאמינו באמת שכואבת להם הבטן. ככה זה עם אנשים ועיתונים.

ורק בשביל להוסיף דובדבן על הסחי, הנה השיר של תוני, מוכר העיתונים (עמ' 25):

עיתונים עיתונים! אם אתם לא מאמינים –
תקראו עיתונים! עיתונים! עיתונים!

סיפורים מאתמול! תחזית למחר!
חדשות בזול! ואיזה נייר!
עיתונים! עיתונים! תקראו עיתונים!

מדעי הפטפטת

1.
מירב ארלוזורוב, אחת הכתבות והפרשניות הבכירות בדה-מארקר, ידועה ככתבת שנויה במחלוקת. למעשה, אין לי מושג מדוע היא זכתה בתואר הזה. באותה מידה, היה אפשר להגדיר אותה ככתבת בעלת אג'נדה כלכלית ימנית, שפעמים קרובות כותבת דברים המתיישבים אחד לאחד (ולא במקרה) עם עמדת אנשי משרד האוצר. מה כל כך שנוי במחלוקת בזה?

2.
הבוקר, לדעתי, הגדישה ארלוזורוב את הסאה, אולי בניסיון להצדיק ולתחזק את התואר "שנויה במחלוקת". תחת הכותרת "הפרופסורים לכלכלה לא מכירים את כלכלת ישראל" פרסמה ארלוזורוב טור נאצה, שכל כולו בוז נגד בורותם של חוקרי הכלכלה באקדמיה הישראלית, שאינם יודעים דבר וחצי דבר לגבי הנתונים הכלכליים של ישראל. לשיטתה, הדבר נובע משיטת הקידום באקדמיה הישראלית, המתמרצת את החוקרים לפרסם מאמרים באנגלית בכתבי עת זרים שאינם נוגעים לישראל. כך, היא טוענת, הם נעשים מומחים בתחומים שונים ומשונים, ומתרחקים מכור מחצבתם. לכן, ביום פקודה, אין הם מסוגלים להתייצב לימין קברניטי המשק הכלכליים ולעוץ להם עצה, כפי שעושים עמיתיהם, הפרופסורים לכלכלה בארצות נכר.

3.
היופי בטור הנאצה הזה, שכל כולו טיעון אד-הומינם, הוא שארלוזורב מבססת את הביקורת החריפה שלה על בסיס הפסקה הבאה:

כדי להשיב על שאלה זו כינסה צמרת האוצר לפני כמה שבועות פגישה עם טובי מומחי הכלכלה בישראל. נכחו בה כל הפרופסורים המובילים לכלכלה, כולם שמות מוכרים וידועים. מי שהשתתתפו בפגישה סיפרו כי היא היתה מביכה במיוחד: פרט לפרופסור אחד, איש מהפרופסורים לכלכלה כלל לא הכיר את נתוניה של כלכלת ישראל. היוצא מן הכלל היחיד היה פרופסור אבי בן בסט, לשעבר ראש מחלקת המחקר בבנק ישראל ומנכ"ל משרד האוצר.

עכשיו, מתוך היכרות מסוימת עם אופן פעולתה של ארלוזורב, אני אנחש ניחוש אינטיליגנטי ואהמר כי ארלוזורוב קיבלה את "המידע" מאנשי האוצר. יש לי ניחוש בדיוק ממי, אבל לא אכתוב את שמו (רק אציין שלא מדובר בכלכלן). אני לא יכול להתחייב על הניחוש הזה, אבל יש לי הרגשה שכך הוא. על כל פנים, אין צל של סיכוי שארלוזורוב התקשרה לכל הפרופסורים בשביל לבחון את רוחב יריעת ידיעותיהם לגבי הכלכלה הישראלית.

4.
כל זה לא הפריע לה לבוז להם, לבוז לשיטה, ולסתום את הגולל על הסיכוי למעורבות האקדמיה בתהליך קבלת ההחלטות (שהוא נושא חשוב מאין כמותו, שניסיתי להעלותו בפאנל שקיימנו מזמן במערכת עם ראשי ההשכלה הגבוהה בישראל. הם טענו כולם, בלי יוצא מן הכלל, שהאקדמיה מעורבת מאד בתהליך קבלת ההחלטות, במיוחד במישור הכלכלי). כל הכבוד למרב ארלוזורוב. ואם כבר היא פתחה בטיעוני אד הומינם, אני ארשה לעצמי גם אחד משלי: את פשוט ******, במובן של בורות, כמובן. בורות במובן של את כנראה לא מכירה את הנתונים של האקדמיה הישראלית. כי כנראה שלא קראת את הספר "המשק הישראלי בין 1985-1998: ממעורבות ממשלתית לכלכלת שוק". זה נכון שפרופ' בן-בסט ערך אותו, שהוא היחידי שאת מכירה בידיעותיו את המשק הישראלי, אבל הספר הוא אסופת מאמרים של פרופסורים רבים וטובים אחרים, ביניהם פרופ' יוסי זעירא (יועץ לבנק ישראל), פרופ' (לעתיד?) מישל סטרבצ'ינסקי (חוקר בבנק ישראל) ואחרים. ואם כבר הם, רצוי להזכיר את פרופ' איתן ששינסקי (שהיה חלק מאלה שהרכיבו את תכנית הייצוב במשק בשנת 85 ועסק בנושאים הללו שנים רבות לאחר מכן) ואת פרופ' נתן זוסמן, שעובד עד היום כיועץ לבנק ישראל. ובל נשכח את פרופ' צבי אקשטיין (המשנה לנגיד בנק ישראל), את פרופ' ליאו ליידרמן (החוקר הכלכלי הבכיר של בנק הפועלים, כמדומני), פרופ' מנואל טרכטנברג (יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה), פרופ' אריאל רובינשטיין (חתן פרס ישראל לכלכלה לשנת 2002) ואפילו את פרופ' עומר מואב, שעמדותיו ודאי מקובלות על עמדותיה של פרופ' גב' ארלוזורוב. יתרה מכך, פרופ' מואב ופרופ' מוטי פרי, שניהם מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, אפילו מקיימים מגעים באופן קבוע עם בכירי משרד האוצר מחוץ למשרדם, ביישוב שכוח אל בשם הר אדר, ומציעים להם מפעם לפעם רעיונות שונים ומשונים, חלקם אפילו מצאו את דרכם אל תוך חוק ההסדרים.
יש עוד הרבה דוגמאות, וכמובן הרבה אנשים שהם "רק" דוקטורים לכלכלה ולא פרופסורים, אבל ציון שמם יחליש את הטיעון שלי, כי ארלוזורוב דיברה במכוון על פרופסורים בשביל לתקוף את מנגנון הקידום שלהם.

5.
וזה בעצם לב העניין, לדעתי. ארלוזורוב לא באמת מטומטמת. היא לא באמת חושבת שהפרופסורים לכלכלה בישראל אינם מכירים את נתוני הכלכלה הישראלית (למרות שכנראה שלא כולם מכירים, כשם שלא כל הרופאים יודעים לבצע ניתוח מוח רק בגלל שהם רופאים). היא רק חושבת שמנגנון הקידום שלהם עקום. אז היא בוחרת להשתמש בקשר בין האקדמיה לבין מקבלי ההחלטות כאצטלה לפרסום עמדותיה בנושא, תוך שהיא דורסת כל מה שזז, בחוסר ענייניות גמור, ובחוסר ביסוס מוחלט. כל הכבוד, הישג עיתונאי מרשים. יתרה מכך, יש מצב שהיא אפילו מקנאה בהם. והקנאה, כידוע, היא ירוקת עין היא, ולעיתים תכופות מעבירה אנשים על דעתם. הבוקר, זו היתה מירב ארלוזורוב.

* לקריאה נוספת (שהיא קריאת חובה): (ד"ר) יוסי לוי על מירב ארלוזורוב (ושווה להציץ גם בעמוד הזה, שמרכז את כל מה שכתב לוי על ארלוזורוב)
* כשירות לארלוזורוב: רשימת מאמרים (חלקית) של כל מיני כלכלנים על כלכלת ישראל באתר של בנק ישראל

ח"כים יקרים

הבוקר התפרסם טור שלי בעיתון, שמבחינתי מהווה פיילוט לסגנון חדש של כתיבה בעיתון שאני רוצה להתחיל ליישם ברגע שהכנסת תחזור לפעילות נורמלית והטור השבועי שלי יחזור לחיים. במהלך היום קיבלתי מחמאה מאחד מידידיי ושמחתי מאד. אשמח לשמוע דעתכם. תבלו (זו הגרסא הגולמית, אבל הטקסט כמעט שלא שונה בשביל העיתון. מסיבה שלא ברורה לי הוא פשוט לא עלה לאתר).

0.
אומרים שבחיים ישנם רק שני דברים בטוחים: המיסים והמוות. אבל בישראל ישנו דבר נוסף שודאי תמיד. בכל רגע נתון, בעת גאות כלכלית או בעת משבר עולמי, ישנם תמיד 120 עובדי ציבור שמקבלים משכורת מן המדינה, בין אם הם עובדים בפועל ובין אם לאו. היום, לאחר חצי שנה של פגרה ובטלה חקיקתית, תושבע הכנסת ה-18. אולם עד שתושבע הממשלה החדשה, בעוד כחודש פחות או יותר, נבחרי הציבור החדשים לא יעשו דבר. יתרה מכך, מיד לאחר השבעת הממשלה, תצא הכנסת לפגרה נוספת, בת חודש. במלים אחרות, השינוי הגדול שיתרחש היום, הוא שבמקום שנמשיך לשלם את משכורתו של הח"כ הפורש יצחק גלנטי, מן הגמלאים, נתחיל לשלם את משכורתה של הח"כית הטריה, פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו. זוהי המשמעות הכלכלית האמיתית של היעדר ואקום שלטוני.

1.
כשירות לנבחרי הציבור החדשים, הנה כמה דברים שתוכלו לעשות בזמן החופשה האקסלוסיבית שלכם, וגם כמה הצעות להמשך הדרך. ראשית, תוכלו להתחיל וללמוד את הצעת התקציב לשנת 2009 שהונחה על שולחן הכנסת, ואת חוק ההסדרים המלווה את התקציב. נכון, שינויים לא מעטים יוכנסו בזה ובזה מיד לאחר שתושבע הממשלה, ובכל זאת, חלקים גדולים יישארו ללא שינוי. זה הזמן, למשל, להתוודע להיקף תקציב המדינה או לתחזיות העגומות לגבי הירידה בהכנסות ממיסים. אם תחפרו בחוק ההסדרים, תוכלו ללמוד על הרפורמות המבניות שמשרד האוצר מבקש לערוך בענפים שונים במשק, ולהבין בדיוק על מה תתבקשו להצביע בעד או נגד כשתחזרו מן הפגרה. אחרת, תהיו גם אתם רובוטים שמתבקשים להרים את ידיכם בעד או נגד, ולחרוץ גורלות, מבלי שיש לכם מושג על מה בכלל מדובר.

2.
החרוצים שבכם יכולים להתחיל ולחפש נושאים לקדם בהם הצעות חוק. גם אם לא תצליחו לחשוב על משהו לבדכם, תמיד ישנם הלוביסטים שישמחו לעזור. הרי ממילא בשבועות האחרונים כבר פנו אליכם חלק מהם, הציגו את עצמם, סיפרו על תחומי העיסוק שלהם, וניסו לבדוק אם תוכלו לשתף פעולה. בעוד ששיתופי פעולה בין ח"כים, המייצגים את האינטרס הציבורי, לבין לוביסטים, המייצגים את האינטרס העסקי של שולחיהם, הינם לגיטימיים כל עוד הינם בגבולות החוק, בכל זאת בקשה אחת לנו מכם כנציגי העם. לפחות הואילו בטובכם לקרוא לעומק את הצעות החוק שמגישים לכם הלוביסטים, בטרם תגישו אותן בשמכם, בשביל שתוכלו להבין את המשמעויות הרחבות שלהן. מי יודע, אולי על הדרך תשכילו להשחיל פנימה איזו רעיון מוצלח משלכם, או שתבינו כי הצעת החוק שהוגשה לכם פוגעת באינטרסים של קבוצות רבות בישראל.

3.
ודבר אחרון. השיח הפוליטי על שינוי שיטת המשטר הפך באחרונה לבון טון. אבל לפני שרצים לבצע מהפכות, אפשר להתחיל לחולל את השינוי מבפנים. נשמח אם למשל, בתור התחלה, תואילו בכלל להגיע לדיוני ועדות הכנסת. ואם כבר הגעתם, נשמח אם תהיו מוכנים, אם תדעו מהם הנושאים שעל סדר היום, אם תדעו מהם היתרונות והחסרונות של הדברים שעליהם אתם מתבקשים להצביע כמו רובוטים, ואם תישארו בדיונים עד סופם, גם לאחר שמצלמות הטלוויזיה יצאו מן החדר.

קבס – לייב בלוגינג?

לפני הכל, למען הסר ספק ולמען לא יצוטט שלא כהלכה במקומות אחרים: כל מה שנכתב כאן נכתב על דעתי ולא על דעת העיתון שאני עובד בו. תודה

כתב הכלכלה של גל"צ, מתן חודורוב, פרסם הבוקר ב"מה בוער" ידיעה בלעדית לפיה בהנהלת האוצר מותחים ביקורת חריפה על התנהלותו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. בידיעה של חודורוב צוטטו בכירי האוצר – אבל לא בשמם, כמובן – כאומרים דברים איומים ונוראיים על פישר. כל כך איומים, שלא אחזור עליהם כאן.

בעוד שיש לי המון מה לומר על הסיפור הזה, אומר רק דבר אחד, כי אני מנוע מלומר את הדברים האחרים: אותו בכיר באוצר שהדליף את הידיעה הזו (ויש בדיוק שני מועמדים לכך), נהג בתבונה, מבחינתו, כשהדליף את זה דווקא לגל"צ. אותו בכיר ידע שלו היה מדליף את זה לאחד העיתונים הכלכליים, הרי ששני העיתונים הכלכליים האחרים לא היו מתעסקים באייטם הזה, כי לא עושים פולו אפ על מתחרים. ברגע שהידיעה הודלפה לגל"צ, אין מניעה שכל העיתונות הכלכלית תתעסק בזה, לרבות העיתון שאני עובד בו, למורת רוחי.

אגב, עובדה זו לבדה מעידה על כוונת המדליף – לעורר מהומה סביב הסיפור הזה, לא משנה מה עלול להיות המחיר. גועל נפש.

ויש הערה: בימים כתיקונם, שר האוצר היה צריך לזמן אליו את אותו בכיר, או בכירים, ולנזוף בהם באופן פומבי (באופן דומה לנזיפה של אולמרט באלוף במיל' עמוס גלעד בשבוע שעבר), ואולי אף להעיף אותם לכל הרוחות. יעקב נאמן אמר דברים דומים ברדיו הבוקר. אלא שהימים אינם כתיקונם, וממילא ההתנהלות הפנימית באוצר היא שונה בתכלית מאשר במשרדי ממשלה אחרים.

ויש עדכון מעניין: זמן לא רב אחרי הפרסום בגל"צ, הזדרזו במשרד האוצר להוציא תגובה בזו הלשון:

ממשרד האוצר נמסר כי שיתוף הפעולה בין בנק ישראל למשרד האוצר הינם פורים ומפרים באופן שוטף, ובטיפול במשבר הכלכלי בפרט. הניסיונות לתקוע טריז בין הגופים אינם אחראיים ונדונו לכישלון.

(ההדגשה היא שלי)

הקוראים חדי העין יבחינו מה יש בתגובה הזו, ומה אין בה, ומה נאמר בה במרומז. בעיניי זה מדהים, לא פחות.

ויש גם טוקבקים, כי הסיפור הזה עוד ימשיך להתגלגל: הטוקבקים לסיפור הזה, באתרים של גלובס והמארקר, מעניינים לא פחות מן הסיפור עצמו. חלק גדול מן הטוקבקים, בשני האתרים, יוצאים נגד פקידי האוצר ומשבחים את פישר. מלבד כל אלה, נשא חן בעיניי במיוחד טובקבק מספר 38 במארקר (של כותב בשם רן, תחת הכותרת "אחריות עיתונאית"):

אחת ולתמיד, מי הם בכירים באוצר???
לא יכול להיות שיבואו עיתונאים וישפכו שמן לתוך מדורה על ידי שימוש במונח בכירים
או שיגירו שמות כדי ששר האוצר והנגיד יוכלו להתמודד איתם או שלא יכתבו בכירים
העיתונאים חיבים לקחת אחריות על ערעור המוסדות החושובים ביותר לניהול המדינה
אין כאן אמירה כנגד תפקיד העיתונאים בחשיפת האמת, אך כאן אין אמת יש רכילות !!!

והנה עוד תגובה: בינתיים, מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, עלה לשידור אצל רזי ברקאי והגיב על הדברים. הוא אמנם לא הכחיש, אבל שהוא לא שמע את הדברים בפורום שהיה תחת ניהולו (קרי, לא מדובר בישיבה של הנהלת המשרד) וכי הוא מגנה אותם. הוא אמר בפירוש שמדובר בשטות, בקשקוש, ואמר שמדובר באמירה לא ראויה, ושמי שאמר אותם אינו ראוי בעצמו. אלה דברים מאד קשים כשהם נאמרים בשידור חי מפי מנכ"ל משרד האוצר, שנשלח מטעם המשרד בשביל להגיד את דברו. שוב, כמו בתגובה הרשמית, גם כאן ישנם הרבה דברים שלא נאמרים במפורש, אבל בהחלט נשמעים במרומז.

וזה כבר SMS שקיבלתי ממישהו שאני מעריך את דעתו, לאחר שביקשתי את דעתו:

מלחמות יהודית מזיקות ביותר – הדבר האחרון שהמשק זקוק לו. כשיהיה שר אוצר סמכותי, זה יגמר